א מִי שֶׁמֵּת לוֹ מֵת לִפִנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם הַסְמוּכִים לָרֶגֶל, לֹא יִסְפְּדֶנּוּ מִשֶּׁיִּכָּנְסוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם הַסְמוּכִים לָרֶגֶל, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ הֶסְפֵּד בְּלֹא זֶה, כְּגוֹן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים שֶׁמֻּתָּר לְסָפְדוֹ, וַאֲפִלּוּ מֵת עֶרֶב הָרֶגֶל, אָסוּר לְהַסְפִּיד עִמּוֹ עַל הַמֵּת שֶׁמֵּת לוֹ לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם הַמּוֹעֵד.
ב מִי שֶׁבָּאָה לוֹ שְׁמוּעָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם הָרֶגֶל, נִרְאֶה לִי שֶׁמֻּתָּר לְסָפְדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא רְחוֹקָה.
ג מַה שֶּׁאָנוּ נוֹהֲגִין בְּתַשְׁלוּם הַשָּׁנָה לְקוֹנֵן וּלְהַזְכִּיר נְשָׁמוֹת, נִרְאֶה לִי אֵינוֹ בִּכְלַל זֶה וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ סָמוּךְ לָרֶגֶל.
א סָעִיף א לא יספדנו. עי' בשו"ת בית אפרים חי"ד סי' ע"ח שהאריך הרבה בדין זה והוכיח שדעת גדולי הראשונים דכל שהוא עדיין תוך למ"ד יום למיתתו אע"פ שהוא תוך שלשים לרגל שרי דכל כה"ג מת חדש מקרי ודוקא אם בשעת ההספד כבר עברו ל' יום ממיתתו והוא בתוך ל' לרגל אז הוא מתישן ואסור (וכן דעת הרדב"ז בתשובות החדשות סי' נ"ד ע"ש) ומ"מ מסיק שאין לזוז מדברי הש"ע אשר קיימו וקבלו עליהם כל ישראל אכן אם הוא צורך שעה שמת גדול הדור שמוטל על כל הת"ח להספידו ומפני כבודו של חכם יש להספידו אפי' תוך ל' לרגל וכן עשה מעשה בעצמו וכתב שגם הגאון מהר"ר יעב"ץ ז"ל כתב שיש צדדים להתיר אך מ"ש דעל מתו המחוייב להתאבל דוקא אסור צ"ע ע"ש. ועי' בס' אגודת אזוב בקונטרס אלון בכות דרוש ו' שככב בשם שבו"י ח"ב שהורה להתיר להספיד תוך ל' יום קודם הרגל לת"ח משום כבוד התורה והוא ז"ל דחה ראייתו אך כתב דהיינו דוקא במקום שיש שם קרובי המת אבל במקום שאין שם קרובי המת לא שייך איסור זה לכ"ע ע"ש טעמו ונימוקו שוב עיינתי בשבו"י ח"ב ס"ס כ"ה וראיתי שגם הוא ז"ל ירד לחילוק זה דדוקא על מתו דמריר ליביה טובא ויש חשש לרב שיוציא כל ממונו מה שהכין לכבוד הרגל ולשמואל לפי שאין המת משתכח מן הלב ואתי למספד ברגל אבל אם אינו מתו רק שמספידו בשביל כבוד תורתו אינו מתעורר ההספד בלבו כ"כ ולא חיישינן וטעם דכבוד התורה כתב רק לסניף בעלמא ע"ש. וכתב עוד בספר אג"א שם דר"ה ויוה"כ אינם כרגלים לענין זה ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.