א כְּשֶׁמְּבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבֵית הָאָבֵל, אוֹמֵר בְּרָכָה רְבִיעִית כְּנֻסַח זוֹ: בא"י אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בּוֹרְאֵנוּ גוֹאֲלֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב הַמֶּלֶךְ הַחַי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב אֵל אֱמֶת דַּיַּן אֱמֶת שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק וְכו'. הַגָּה: לוֹקֵחַ נְפָשׁוֹת בְּמִשְׁפָּט שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ כִּי כָּל דְּרָכָיו בְּמִשְׁפָּט וַאֲנַחְנוּ עַמּוֹ וַעֲבָדָיו וּבַכֹּל אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לוֹ וּלְבָרְכוֹ גּוֹדֵר פִּרְצוֹת יִשְׂרָאֵל הוּא יִגְדֹּר הַפִּרְצָה הַזֹּאת מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל אָבֵל זֶה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם (טוּר).
ב יֵשׁ מוֹסִיפִים בִּבְרָכָה שְׁלִישִׁית: נַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאֶת הָאֲבֵלִים הַמִתְאַבְּלִים בָּאֵבֶל הַזֶּה, נַחֲמֵם מֵאֶבְלָם וְשַׂמְּחֵם מִיגוֹנָם, כָּאָמוּר: כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ (יְשַׁעְיָה סו, יג) וְכו' בא"י מְנַחֵם צִיּוֹן בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם.
ג יֵשׁ אוֹמְרִים בְּבִרְכַּת זִמּוּן: נְבָרֵךְ מְנַחֵם אֲבֵלִים שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
ד בְּשַׁבָּת, אִם בֵּרַךְ בְּיָחִיד, אוֹ בְּג' אֲבֵלִים, מְבָרֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ בְּחוֹל, דְּצִנְעָא הוּא. וְאִם אָכְלוּ אֲחֵרִים עִמּוֹ וּבֵרְכוּ, אֵין מַזְכִּירִין מֵעֵין הַמְּאֹרָע, דְּכֵיוָן דְּאִכָּא אֲחֵרִים לָאו צִנְעָה הוּא.
ה אָבֵל מִצְטָרֵף לִתְפִלָה וּלְזִמּוּן, בֵּין לְג' בֵּין לַעֲשָׂרָה.
א סָעִיף א קדושנו קדוש יעקב. רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל אל שבכל יום ויום הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו המלך החי הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת כו'. דודאי צריך לומר הברכה מתחלה כתיקון חכמים:
ב סָעִיף א ומעל אבל זה לחיים ולשלום. הוא גמלנו וכו' וכל טוב וכו' אל יחסרנו הרחמן הוא כו':
ג סָעִיף ב כאיש אשר אמו תנחמנו. כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו בא"י כו':
ד סָעִיף ב מנחם ציון בבנין ירושלים. אבל אין לומר מנחם אבלים ובונה ירושלים דאין חותמים בשתים. ומשמע לכאורה דה"ה דאין לומר מנחם ציון ובונה ירושלים דה"ל חותמים בשתים והכי אמרי' בש"ס פרק שלשה שאכלו (ברכות דף מ"ט ע"א) דמושיע ישראל ובונה ירושלים הוה ליה חתימה בשתים דאסור אבל בנחם שאומרים בתשעה באב איתא בכל הסידורים בא"י מנחם ציון ובונה ירושלים וצ"ל דמנחם ציון ובונה ירושלים כולו חדא מילתא היא:
ה סָעִיף ד לאו צינעא הוא. ואין אבילות דבפרהסיא נוהג בשבת כדלקמן סי' ת':
ו סָעִיף ה אבל מצטרף כו'. ומדברי המרדכי נראה דסעודה ראשונה שמברין את האבל שאסור לאכלה משלו) אין האבל מצטרף בברכת המזון וכן כתב הרוקח סי' שי"ג דכשמברכין ברכת המזון בשעת הבראתו אין האבלים מן המנין כדאמרינן בפ"א דכתובות ור"ל דאמרינן התם (דף ח' ע"ב) דבברכת רחבה אין אבלים מן המנין ופי' רש"י שם דהיינו כשמברין את האבל סעודה ראשונה משל אחרים כדאמרינן במ"ק היו מברין אותו ברחבה כו' משמע להו דהוא הדין האידנא דליכא רחבה מ"מ בסעודת הבראה תליא מילתא ואע"פ שהתוס' כתבו במגילה (דף כ"ג ע"ב) דבברכת המזון האבל מצטרף אפשר דמודה בסעודה ראשונה דהבראה ולא מיירי אלא בשאר אבילות:
א סָעִיף א יעקב. רוענו רעה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל אל שבכל יום ויום הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו המלך החי הטוב והמטיב וכו' דודאי צריך לומר הברכה מתחלה כתיקון חכמים עד כאן לשון הש"ך:
ב סָעִיף א ולשלום. הרחמן הוא וכו':
ג סָעִיף ה מצטרף. ומדברי המרדכי נראה דסעודה ראשונה שמברין את האבל שאסור לאכלה משלו אין האבל מצטרף בברכת המזון. וכ"כ הרוקח דכן משמע בפ"א דכתובות דף ח' ע"ב ע"ש עכ"ל הש"ך:
א סָעִיף א בהמ"ז. עי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ד שכתב דמה שנהגו לתת כוס של בהמ"ז לאבל לא נזכר בשום פוסק והמנהג בא ממה שאמרו חז"ל שאבל מסב בראש וכיון שנעשה שר לסרוחים יש לו דין גדול באותה סעודה שמסב בה וקי"ל גדול מברך אפילו אתא לבסוף מיהו זה דוקא בשבעת ימי אבלו משא"כ בשאר הימים של יב"ח אין לו דין קדימה לענין זה ע"ש עוד ועמש"ל סי' שע"ה סק"ג:
ב סָעִיף ה מצטרף. עבה"ט ועי' בדגמ"ר דדוקא לעשרה אין מצטרפין אותו אבל לזימון של ג' מצטרף ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.