א אָבֵל אָסוּר בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם. כֵּיצַד, שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם, וְאִם אֲחֵרִים לֹא יָדְעוּ שֶׁהוּא אָבֵל וְשָׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יָשִׁיב לָהֶם שָׁלוֹם אֶלָא יוֹדִיעֵם שֶׁהוּא אָבֵל. מִג' עַד שִׁבְעָה, אֵינוֹ שׁוֹאֵל, וְאִם אֲחֵרִים לֹא יָדְעוּ שֶׁהוּא אָבֵל וְשָׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹמוֹ, מֵשִׁיב לָהֶם. מִשִּׁבְעָה עַד ל', שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בְּשָׁלוֹם, וְאֵין אֲחֵרִים שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמֵּשִׁיב לְמִי שֶׁשּׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ. לְאַחַר ל' יוֹם, הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר כָּל אָדָם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁאָר קְרוֹבִים, אֲבָל עַל אָבִיו וְאִמּוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם אֲחֵרִים אַחַר שִׁבְעָה, וְאֵין אֲחֵרִים שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ עַד אַחַר י"ב חֹדֶשׁ. הַגָּה: וּמֵאַחַר שֶׁאָסוּר בִּשְׁאֵלַת שָׁלוֹם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים (רַמְבַּ"ם פ"ה וְכָל בּוֹ). וְאִם עוֹשֶׂה לִכְבוֹד רַבִּים, כְּגוֹן שֶׁרַבִּים בָּאִים לְנַחֲמוֹ, מֻתָּר לוֹמַר לָהֶם: לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם, דְּלִכְבוֹד רַבִּים שָׁרֵי (נ"י פֶּרֶק אֵין מְגַלְּחִין וּבְהַגָּהוֹת מיי' וּבְמָרְדְּכַי הִלְכוֹת אֵבֶל). וְיֵשׁ מְקִלִּין הָאִדָּנָא בִּשְׁאֵלַת שְׁלוֹם הָאָבֵל לְאַחַר ל', וְאֵין טַעַם לָהֶם, אִם לֹא שֶׁיַּחְלְקוּ לוֹמַר שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאָנוּ נוֹהֲגִים לֹא מִקְרֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם שֶׁבִּימֵיהֶם (סְבָרַת הָרַב). וְעַיֵּן בא"ח סִימָן פ"ט.
ב הַמּוֹצֵא אֶת חֲבֵרוֹ אָבֵל בְּתוֹךְ ל' יוֹם, מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ. לְאַחַר ל' יוֹם, שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִים כְּדַרְכּוֹ, אֶלָא מִן הַצַּד, שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם הַמֵּת, אֶלָא אוֹמֵר לוֹ: תִּתְנַחֵם. מֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אַחֶרֶת, אֵינוֹ נִכְנָס לְבֵיתוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין. מְצָאוֹ בַּשּׁוּק, אוֹמֵר לוֹ: תִּתְנַחֵם, בְּשָׂפָה רָפָה וּבְכֹבֶד רֹאשׁ. אֲבָל אִם לֹא נָשָׂא אַחֶרֶת, מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין עַד שֶׁיַּעַבְרוּ ג' רְגָלִים. וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ תַּנְחוּמִין כָּל י"ב חֹדֶשׁ; לְאַחַר י"ב חֹדֶשׁ מְדַבֵּר עִמּוֹ מִן הַצַּד.
ג מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם אֲבֵלִים בְּשַׁבָּת, שׁוֹאֲלִים. וְכָתַב הַרַמְבַּ"ם שֶׁהָאָבֵל נוֹתֵן שָׁלוֹם לְכָל אָדָם בְּשַׁבָּת, שֶׁהוּא מִכְּלַל דְּבָרִים שֶׁבְּפַרְהֶסְיָא. הַגָּה: וְאָסוּר לִשְׁלֹחַ מָנוֹת לְאָבֵל עַל אָבִיו וְאִמּוֹ כָּל י"ב חֹדֶשׁ, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּשַׁבָּת (תְּשׁוּבַת מהרי"ל סי' ל"א) ; אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּשַׁבָּת, גַּם זֶה שָׁרֵי.
א סָעִיף א ויש מקילין האידנא בשאילת שלום האבל. על אביו ואמו אחר ל':
ב סָעִיף א אם לא שיחלקו כו'. ובאמת אין זה טעם נכון דא"כ תוך ל' נמי ולא מצינו לשום פוסק שחילק בכך:
ג סָעִיף ב עד שיעברו ג' רגלים. כדלקמן סימן שצ"ב ס"ב:
ד סָעִיף ג מקום כו'. ואיתא בירושלמי הובא בפוסקים ר' אושעיא רבא אזל לחד אתר וחמא תמן אבלים בשבתא ושאל בהון ואמר להון איני יודע מנהג מקומכם אבל שלום עליכם כמנהג מקומי ועיין בא"ח סימן רפ"ז:
א סָעִיף א ל'. על אביו ואמו. ש"ך:
ב סָעִיף א שבימיהם. ובאמת אין זה טעם נכון דא"כ תוך ל' נמי ולא מצינו לשום פוסק שחילק בכך עכ"ל הש"ך (ומיהו אפשר לומר כיון שרוב שאילת שלום שלנו אינו אלא שאומר צפרא טבא וזה מותר שאינו שאילת שלום ממש כדאיתא בב"י בא"ח סימן פ"ה והביאו בש"ע שם. ועוד מביא בב"י שם בשם ר"י פרישת שלום כמו כריעה אבל שלום בפה מותר כמו צפרא דמרי טב וכיוצא בו ע"ש וכתב שם בד"מ דבזוהר פקודי דף ק"ג ע"א משמע דאינו אסור רק כשמזכיר השם וזה שם לענין שלא יתן שלום לחבירו קודם שיתפלל וש"מ שכל זה שאנו נוהגין אינו בכלל שאילת שלום כנ"ל):
ג סָעִיף ג מנות. כ' הב"ח בשם רבינו יהודה דאבל תוך ל' אינו יכול להזמין לאחרים או להזמן עם אחרים ע"כ. ונראה דה"ה כל י"ב חדש על אביו ואמו עכ"ל הט"ז (וכן למזוג שקורין שענקי"ן לאורח אבל. מהרי"ל) ואף בשבת במקום דנוהגין דאין שואלין בשלום בשבת. ד"מ. וכתב מ"א בא"ח סי' תרנ"ו ממשמעות דברי הרמ"א דבמקום שאין נוהגים אבילות בפורים דינו כשבת ומותר לשלוח במקום שנהגו לשאול בשלומו (וט"ז כתב שם אין נראה לסמוך על זה. עיין שם):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.