א אָבֵל אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִלִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן; וְאַחַר שֶׁהֵנֵץ הַחַמָּה בְּיוֹם שֵׁנִי, מֻתָּר לַהֲנִיחָם.
ב מִבָּעֵי לֵהּ לְאָבֵל לְיַתּוֹבֵי דַּעְתֵּהּ לְכַוּוֹנֵי לִבֵּהּ לַתְּפִלִין שֶׁלֹּא יַסִיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, אֲבָל בִּשְׁעַת הֶסְפֵּד וּבְכִי לֹא מַנַּח לְהוּ.
א סָעִיף א אסור להניח . עבה"ט בא"ח סי' ל"ח סק"ד שכתב בשם מהריט"ץ בחידושיו פ' א"מ דדוקא יום המיתה שהוא יום הקבורה פטור מתפילין יום ראשון אבל כשהמיתה יום אחר והקבורה יום אחר חייב בתפילין אפילו ביום ראשון עי"ש ועי' בדגמ"ר שהביאו ג"כ והשיג עליו והעלה דאפילו אם הוא יום קבורה לחוד אסור בתפילין עי"ש ועיין בשו"ת זכרון יצחק סי' ב' שכתב שגם אביו הגאון בעל משנת חכמים השיג על דעת מהריט"ץ הנ"ל ע"ש:
ב סָעִיף א ביום ראשון. עבה"ט וכתב בספר אליה רבה בא"ח סי' ל"ח סק"ד דיש להסתפק באם שמע אחר שהתפלל ערבית דקי"ל לעיל סוס"י שע"ה דאותו יום אינו עולה ומונה מיום המחרת אי מניח תפילין ביום שני שנקרא לו ראשון ומדברי הט"ז לקמן סי' ת"ב סי"א משמע דמניח תפילין עכ"ד ועי' בס' חומות ירושלים ס' רס"ד שכתב דשם לא משמע כן ודעתו שיניח בלא ברכה ויכסה אותם ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.