א בָּשָׂר הַנִּמְצָא מֻשְׁלָךְ בַּשּׁוּק, הַלֵּךְ אַחַר הָרֹב, דְּכָל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ; אִם הָיוּ רֹב הַמּוֹכְרִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אָסוּר. וְאִם הָיוּ רֹב הַמּוֹכְרִים יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר. וְכֵן בָּשָׂר הַנִּמְצָא בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְלֹא נוֹדַע מִמִּי לָקַח, אִם הָיוּ מוֹכְרֵי הַבָּשָׂר יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר, זֶהוּ דִּין תּוֹרָה; וּכְבָר אָסְרוּ חֲכָמִים כָּל הַבָּשָׂר הַנִּמְצָא, בֵּין בַּשּׁוּק בֵּין בְּיַד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמּוֹכְרִים וְכָל הַשּׁוֹחֲטִים יִשְׂרָאֵל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא הַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר וְהִנִּיחוֹ בְּבֵיתוֹ וְנֶעֱלַם מִן הָעַיִן, אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ בּוֹ סִימָן אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בּוֹ טְבִיעוּת עַיִן, וְהוּא מַכִּירוֹ וַדַּאי שֶׁהוּא זֶה, אוֹ שֶׁהָיָה צָרוּר וְחָתוּם.
ב תָּלָה כְּלִי מָלֵא חֲתִיכוֹת בָּשָׂר, וְנִשְׁבַּר הַכְּלִי וְנָפְלוּ הַחֲתִיכוֹת לָאָרֶץ, וּבָא וּמָצָא חֲתִיכוֹת, וְאֵין לוֹ בָּהֶם לֹא סִימָן וְלֹא טְבִיעוּת עַיִן, הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר: אוֹתוֹ בָּשָׂר שֶׁהָיָה בַּכְּלִי גְּרָרַתּוּ חַיָּה אוֹ שֶׁרֶץ, וְזֶה בָּשָׂר אַחֵר הוּא. וְאִם תְּלָאוֹ בְּמַסְמֵר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשֶׁרֶץ לִטֹּל וּלְהַנִּיחַ, מֻתָּר. וְיֵשׁ מַתִּירִין בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן אִם מְצָאוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחוֹ. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, בְּמָקוֹם שֶׁכָּל הַמּוֹכְרִים הֵם יִשְׂרָאֵלִים הַמּוֹכְרִים בָּשָׂר כָּשֵׁר. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קי"ח.
א סָעִיף א דכל דפריש כו'. ע"ל סי' ק"י סעיף ג' ובמ"ש שם:
ב סָעִיף א אם היו רוב המוכרים כו'. איתא בש"ס פג"ה (דף צ"ג ע"א) דבבשר מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר אם הם עובדי כוכבים אסור ואם הם ישראלים מותר ואם נמצא ביד עובד כוכבים אסור דמסתמא הוא בשלו וכן ביד ישראל שרי:
ג סָעִיף א ולא נודע ממי לקח כו'. וכ' הר"ב לקמן סי' ק"י סעיף ג' דדוקא שלא ראה שהעובד כוכבים לקחו אבל אם ראה שהעובד כוכבים לקחו הוי כאלו לקחו משם ואסור וע"ש:
ד סָעִיף א זהו דין תורה. דקי"ל בכל דוכתי דאזלי' בתר רובא דכתיב אחרי רבים להטות:
ה סָעִיף א וכבר אסרו חכמים כל הבשר כו') . משמע דבין בנמצא בין ביד עובד כוכבים אסרו משום בשר שנתעלם מן העין וכן משמע דברי הרב המגיד ולפ"ז אפי' ידוע בודאי שלקח העובד כוכבים מישראל בשר כשר בודאי אסור מטעם בשר שנתעלם מן העין דלא כדמשמע לכאורה בעט"ז דבכה"ג כשר דכתב וז"ל אבל כבר אסרו חכמים כו' אפי' ראו שהעובד כוכבים לקחו מישראל דשמא נבלה או טרפה מכרו לו ויש מתירין בראה וכן נוהגין עכ"ל משמע אבל אם ידוע בודאי דכשרה מכר לו מותר וליתא אלא כדפי' ועוד תימא דאי איכא למיחש דהישראל מכר לו טריפות א"כ היאך אפשר דיש מתירין בראה מה בכך שהמוכרים ישראלים סוף סוף הישראלים נמי מוכרים טריפות אלא ודאי אנן ישראלים דמוכרין כשר ולא טריפות כלל בעינן וכמו שיתבאר בס"ק י' ונראה דגם העט"ז ס"ל דבעינן דוקא שהישראל מוכר בשר כשר אלא דלחומרא קאמר דאע"ג דודאי מוכר בשר כשר אמרי' שמא נזדמן ומכר לו טריפות ויש מתירין בראה כיון דלעולם מוכרין בשר כשר ומ"מ לא היה צריך להאי טעמא אלא עיקר הטעם כמ"ש הר"ב המגיד משום בשר שנתעלם מן העין וגם היכא שרוב המוכרים מוכרים בשר כשר בודאי א"צ ראה דאזלינן בתר רובא והכי מוכח ממאי דקי"ל דהא דנמצא ביד עובד כוכבים מותר היינו דוקא שלא ראה שהעובד כוכבים לקחו וכמ"ש בס"ק ג':
ו סָעִיף א אסור. הטעם כתבו הפוסקים דחיישינן שמא שרצים ועופות החליפוהו וכתב הרא"ש דאפילו בבהמה שלמה חיישינן שמא עורבים החליפוהו כדמוכח בשמעתא וחומרא יתירה היא עכ"ל ור"ל בעובדא דאיתא התם דרב אזיל לבי רב חנן חתניה חזא חיותא דתליא (פי' בהמה תלויה) ולא איעלם עיניה מינה) אבל לפי מ"ש התוס' שם דהאי עובדא רוב עובדי כוכבים הוי לא מוכח מידי דודאי כל היכא דאיכא למיחש לעובדי כוכבים אסור אבל לשרצים בבהמה שלמה לא חיישינן וכן פסק בספר ת"ח ועוד דנראה דבתלאו במסמר לא חיישינן לשרצים כ"ש בבהמה שלמה דלא כהב"ח סעיף א' שכ' בשם התוס' כהרא"ש ולא נמצא כן בתוס' ואגב חורפיה הוסיף דברי הרא"ש בדברי התוס'. והקשה בהגהות דרישה דהרי לעיל סי' א' כתב הטור דהמוצא בהמה שחוטה בשוק מותרת ותירץ דהכא מיירי שהיא שלימה בלא ראש ולעיל היא עם הראש ולכן הוי שחיטה סימן עכ"ל ולא דק דהרי הטור כתב לקמן סי' קי"ח סתם בשם הרשב"א דשחיטה אינה סימן והכי מוכח להדיא מדברי הרא"ש פ' אלו מציאות ע"ש ועיין במרדכי פג"ה גבי מ"ש ומראייתו של ר"ת נ"ל דשחיטה אינה סימן אבל בלא"ה לק"מ דהא ס"ל להרא"ש והטור דברוב טבחים ישראל או ברוב ישראל סגי כל היכא דלא חזינן דנטלו עורב וכמ"ש בס"ק ח' וכן תירץ בדרישה גופי' סי' א' סעיף כ"ב ונעלם מהגהת דרישה דברי אביו:
ז סָעִיף א או שהי' לו בו טביעת עין. וכתבו הפוסקים דכל אדם אפי' ע"ה נאמן לומר יש לו טביעת עין מיהו דוקא חתיכות שראה אותן מתחלה היטב וכ"פ בת"ח סוף כלל ל"ב:
ח סָעִיף ב ויש מתירין. ז"ל הר"ן בשם ספר התרומה דע"כ לא שרי אלא בבשר הנמצא בעיר שטבחיה ישראל דלעורבים דעלמא לא חיישינן וא"נ בעיר שטבחיה עובדי כוכבים כגון שהניחה בביתו ומצאו במקום שהניחה דכל כה"ג לא חיישינן לעורב אבל בעיר שטבחים עובדי כוכבים ומצאו במקום שלא הניחה חיישינן דלמא אחלפו' עורבים דמדוכתייהו שקלי והני עובדי דבעי סימנא או טביעות עין לא מצאה במקום שהניחה עכ"ל ור"ל ועיר שרוב טבחים עובדי כוכבים הוה וכ"כ הרשב"א בחדושיו בשם ספר התרומה ופסק כן ומבואר ברשב"א דה"ה אם נמצא בדרך חתיכות בשר וכה"ג אם רוב עוברי דרכים ישראל מותר ולא חיישי' לעורב כל כמה דלא חזינן שנטל העורב וכ"ש אם מצא בשר בשוק במקום שרוב טבחים ישראל דמותר כל זה הוא דעת הפוסקיס הנ"ל (וכ"פ הרוקח סימן ת"ז דהמוצא בהמה וכה"ג במקום שרוב ישראל מותר ולא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין וכ"פ האו"ה כלל כ"ב דין ז' דהיכא שהניח בשר ברחוב במקום שרוב עובדי כוכבים מצוים והלך וחזר ומצאו במקום שהניחו מותר עכ"ל) ונ"ל שכן הוא דעת הרא"ש בשם רשב"ם בכל זה שהרי בא ליישב מה שפסק רש"י כפשטא דמתניתין דמיירי בנמצא בשר בשוק במקום שרוב ישראל ועוד שכתב (ליישב הך עובדא דדיו דפ' אלו מציאות דמיירי ברוב ישראל) אבל היכא שנטלו העורב והחזירו חיישינן שמא החליפו משמע הא מסתמא כשלא ראינו שנטלה לא חיישינן ברוב ישראל ועוד שכתב דהני עובדא דאיתנהו בש"ס שהצריכו סימנים או טביעות עין איכא למימר דהוה בעיר שרובה עובדי כוכבי' וכיון שנאבד איכא למיחש טפי והני עובדי משמע דלא מצאה במקום שהניחה כמ"ש הפוסקים הנ"ל וגם מדברי הרא"ש שכתב וכיון שנאבד כו' משמע הכי וכ"כ הב"ח דהרא"ש סובר דהנך עובדי לא מצאה במקום שהניחה הוה ואפ"ה לא אסרי אלא ברוב עובדי כוכבים ועוד דע"כ הא דכתב הרא"ש וכיון שנאבד איכא למיחש טפי בא לומר דנאבד והוה מצאה שלא במקום שהניחה דאל"כ ל"ל לומר כלל וכיון שנאבד כו' לא הל"ל אלא דמיירי ברוב עובדי כוכבים אלא ודאי ס"ל דברוב עובדי כוכבים לחוד לא אסר אלא בדאיכא ג"כ ריעותא דנאבד ומ"ש הרא"ש בריש דבריו דהא דלא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין היינו היכא שמצא הבשר במקום שהניחו דלא חיישינן שמא עורבים החליפוה והביאו באותו מקום עצמו ר"ל דלא חיישינן כלל לבשר שנתעלם מן העין אפילו ברוב עובדי כוכבים כל זה הוא ברור לדעת הרא"ש ורשב"ם וכן מוכח להדיא באשר"י פרק אלו מציאות ע"ש וכ"כ בד"מ שדעת הרא"ש כסה"ת וכן משמע במהרש"ל פג"ה סימן כ"ב וכ"כ בדרישה ופרישה בסי' זה ובסי' א' דלא כהב"ח בסימן זה סעיף ד' שיצא חוץ לשיט' ולא הבין כן דברי הרא"ש וע"כ נכנס בדוחקים גדולים והשיג על הדרישה ופרישה בקונט' אחרון שלא כדת והדברים ברורים כמ"ש גם מ"ש הב"ח שכן דעת הטור ורבינו ירוחם כדבריו ליתא ע"ש (ופי' דהאי עובדא דרב כהנא דאתי עורבי שדי כבדי וכולייתא מצאו במקום שהניחה הוי וזהו דבר שאין לו שחר ובפ' אלו מציאות פי' הרא"ש בהדיא כהתוס' דפג"ה דהך עובדא דרב כהנא היה בכל המקומות שסביבה רוב ישראל ע"ש גם נדחק לפרש דרשב"ם לא הוצרך לומר אליבא דידיה דהנך עובדא רוב עובדי כוכבים הוי כו' וכל זה הם דברים דחוקים ורחוקים) . כתב הטור בשם הרשב"א דאפי' הניח עשר ומצא תשעה אסורים דחיישינן שמא ניטלו ואלו אחרים הן ובתה"א למדו מחמץ וכתב הר"ב בת"ח סוף כלל ל"ב דאין המנהג כהרשב"א בהניח י' ומצא ט' אלא מתירין בכל ענין וכן באו"ה כלל כ"ב דין י' כתב דמותר בהניח י' ומצא ט' דאמרי' חתול או עכבר גררתו ואפי' חצי צלע שלימה דשמא נגנב עכ"ל מיהו י"ל דהרב בת"ח לא קאמר דנוהגין להקל אלא באינן קשורים דכן הוא המנהג להניח כמה חתיכות ביחד בלתי מקושרים ובכה"ג אפשר דס"ל כסברת התוספות והטור בא"ח ס"ס תל"ט דאף גבי חמץ לא אסור אלא בקשורים והביאו המחבר בא"ח שם אבל בקשורים אין להקל כיון דבכה"ג גבי חמץ לכ"ע אסור והרשב"א והרא"ה דף קכ"ב אסרי הכא היכא דליכא רובא דהיתירא וכן בעט"ז כתב סתם דבהניח י' ומצא ט' אסור וכ"כ מהרש"ל פג"ה סי' כ"ב דבקשורים פשיטא דאסור אבל באינן קשורים נראה להתיר כיון דהר"ב אסהיד שכן המנהג וגם האו"ה מתיר לגמרי וכן מהרש"ל שם מתיר באינן קשורים ואפשר דגם הרשב"א והרא"ה גופייהו לא אסרי אלא בקשורים כדעת התוס' וסייעתם גבי חמץ וכ"כ בפרישה בשם מורו דהרשב"א מיירי בכה"ג דלא כהב"ח בקונ' אחרון סעיף ה' שהשיג על הדרישה וכתב וז"ל ובחבורי הבאתי דהרשב"א גופיה כתב דהכא אפי' אינן קשורים עכ"ל וטעה בדברי עצמו שבחבורו כתב כן מדברי עצמו אחר דברי הרשב"א והבין שהוא סיום דברי הרשב"א וליתא דלא נמצא כן כלל בדברי הרשב"א ע"ש:
ט סָעִיף ב אם מצאו במקום כו'. וכתב העט"ז דאם חזר ומצאו אע"פ שלא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא אין נוהגין לאסרו אפי' במקום שרוב טבחים עובדי כוכבים כו' עכ"ל וצ"ע מנ"ל הא דמדברי הרא"ש שכתב טעמא דלא חיישינן לעורב החליפו והביאו באותו מקום עצמו משמע הא לא"ה אסור וכן משמעות הפוסקים דכתבו דעורבים מדוכתייהו שקלי:
י סָעִיף ב במקום שכל המוכרים הם ישראלים המוכרים בשר כשר. פי' שידוע שאין מוכרים לעולם רק בשר כשר הא לא"ה כגון שמוכרין לפעמי' בשר טרפה במקו' שמכריזין שיש טרפה והכריזו אז אפילו משום טרפה א' אוסרים כל המקולים וכשנמצא שם בשר אסור משום דהוי ליה קבוע וכן אם נמצא בשר ביד עובד כוכבים אסור ואע"ג דרוב בהמות בחזקת כשרות הן מ"מ תקנתא דרבנן הוא שלא לקנות מן העובד כוכבים לכתחלה במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והכריזו כן כתבו התוס' פג"ה (דצ"ה ע"א) בד"ה ובנמצא כו' ועיי"ש:
יא סָעִיף ב שכל המוכרים כו'. כל לאו דוקא דרובו ככולו. (תשלום דינים אלו עבס"א סעי' ד' ובסי' ק"י וקי"ח ובמ"ש שם):
א סָעִיף א טביעות עין. היינו כרב דס"ל בשר שנתעלם מן העין אסור בלא סי' וטביעות עין ומבואר בב"י בשם הרמב"ן דאפי' כל אדם נאמן בזה וא"ל מאי שנא ממציאה דלא מהדרינן בטביעו' עין אלא לת"ח שאני הכא דאיסור מדרבנן בעלמא הוא ע"כ מהני טביעות עין לכל אדם כנ"ל:
ב סָעִיף ב ויש מתירין כו'. היינו כלוי דפליג על רב בטור הביא דעת הרשב"א שסובר אפילו הניח י' ומצא ט' אסור דחיישינן שמא ניטלו ואלו אחרים הם וא"ל מ"ש מחמץ בפסח בא"ח סי' תל"ט בסעיף ג' די"א ה"מ בקשורים יחד דוקא הכא שאני שכיון שראו חכמים לגזור בבשר שנתעלם מן העין גזרו בכ"מ שאנו רואין שנעשה בבשר זה שום שינוי בעולם חיישינן אח"כ לכל מה דאפשר לחוש דעשו חיזוק לדבריהם כנ"ל:
ג סָעִיף ב והמנהג להקל כו'. היינו בזמן שמוצאו במקום שהניחו אבל מצאו במקום אחר אפילו אם הוא בביתו אסור אם אין לו בו סימן או טביעות עין. כ' המרדכי פ' ג"ה וז"ל מעשה בא לידי בתרנגולת שחוט' ושלחוה ביד עובד כוכבים בלא שומר ונסתפקו לומר שמא אחרת היתה ונתחלפה והלכו לשוחט ושאלו לו אם שחט זאת התרנגולת ואמר אין לי בה טביעות עין אמנם עתה שחטתי תרנגולת אחת אבל בעל התרנגולת היה מכיר אותה ואמר שזאת היא והתרתי אותה כיון שבעל התרנגולת מכירה כר"ת דאמר לית הלכתא כרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור כו' עכ"ל והקשה ב"י דהא רב נמי מכשיר ביש טביעות עין דט"ע עדיף מסימן כדאיתא בגמרא עכ"ל וכתב עליו רש"ל חוץ מכבודו לא הבין כי לרב לא מהני ט"ע דתרנגולת דשמא לא שחטה הישראל אלא עובד כוכבים שחטה דהא שחיטה לאו סימן וא"כ לרב דחייש לשמא החליפו ה"נ דחיישינן לכה"ג אבל מאחר דקי"ל כלוי דס"ל לא חיישינן שמא הוחלפו ה"נ לא חיישינן לכה"ג מאחר דלא חזינן ריעותא ואמרינן בודאי היא התרנגולת ששחטה ישראל מאחר שהוא אומר עתה שחטתי תרנגולת א' עכ"ל משמע שפירש דברי המרדכי ששלחו הישראל לעובד כוכבים עם התרנגולת שיוליכנה לישראל לשחוט ואמר שמא העובד כוכבים שחטה לזאת ואין פירושו נראה כלל דהרי המרדכי כ' בתרנגולת שחוטה ושלחוה ביד עובד כוכבים כו' משמע דכבר היתה שחוטה ותו דלמה אמר שנסתפקו אם נחלפה למה להם חשש החילוף היה להם לחוש שמא זאת היא אלא שהעובד כוכבים שחטה ותו למה כתב דללוי כשר דודאי לוי מודה דחיישינן שמא העובד כוכבים שחטה כל שלא נתברר שישראל שחטה אם העובד כוכבים מביא תרנגולת ישראל שחוטה אע"פ שידוע לנו שישראל שחט אחת מ"מ מאן יימר דזו היא דהא אין כאן רוב טבחי ישראל וע"כ לומר דהשוחט אומר בפירוש ששחט אחת לעובד כוכבים זה וכיון שהבעל מכירה לזאת ודאי היא דודאי לא נימא דהעובד כוכבי' נתן אחרת לישראל לשחוט ולזו שחט בעצמו להכשיל לישראל הא לא חיישינן דהלכתא רווחת בסי' קי"ח דלא חיישינן לחליפות עובד כוכבים אלא במקום שיש לו הנאה ממנה וזה מותר אפי' לרב דכ"ע ס"ל לההוא דסימן קי"ח אפי' הרי"ף והרמב"ם והש"ע שפסקו כאן כרב וא"כ הדרא קושיא לדוכתא על המרדכי ותו דהא המרדכי לא כתב שהשוחט אומר עתה לעובד כוכבים זה ומו"ח ז"ל הלך ג"כ בעקבי רש"ל בפירוש דברי המרדכי ופי' שאסור לרב לפי שא"א להכירה בטביעות עין שהרי כשהוליכה לשחוט היתה חיה ועכשיו היא שחוטה כו' וגם על זה קשה דא"כ ללוי נמי ניחוש בהא מחמת חשש שחיטה ותו דהא אמרי' בהדיא בגמ' פ' אלו מציאות בכמה אמוראי שמצאו עופות שלהם שחוטים ברוב טבחי ישראל וכן בברייתא הרי שנגנבו גדייו ומצאן שחוטין כו' ומשמע דמהני בהם טביעות עין וזה פשוט וא"כ יפה תמה מאור עינינו הב"י ויפה הבין אלא שנלע"ד לתרץ דברי המרדכי בענין זה דודאי מיירי כפשוטן של דברים שכבר נשחטה התרנגולת זאת בהיתר אלא שאחד שלח לחבירו התרנגולת השחוט' ע"י עובד כוכבים בלא שומר והמרדכי ס"ל דלא מהני סימן או טביעות עין לרב אלא במקום שאין ריעותא וסברא לחילוף אלא מצד חומרא בעלמא כגון שנמצא איזה בשר ביד עובד כוכבים שלקח לעצמו ורוב המוכרים ישראל למה לנו לומר שהחליפה אלא חומרא החמירו בזה שצריך סימן לדעת הרמב"ם שפוסק כותי' בסעיף א' אבל אם ישראל שולח ביד עובד כוכבים בשר או עוף שחוט שיש חשש שהעובד כוכבים החליף להנאתו שהניח אחרת גרועה הימנה בזה נחית דרגא לרב דלא מהני סימן כל דהו או ט"ע דשמא העובד כוכבים זייף ועשה ג"כ סימן זה כגון ההיא סימן שסמך עליה רב שחתך הבשר בתלת קרנתא ודאי אם רוצה העובד כוכבים לזייף להנאתו יטריח עצמו גם בזה דמה אומנות יש בחתוך זה וכן טביעות עין לא מהני דשמא טרח עצמו והביא אחרת שדומה לזו במראה דזה הוא דבר מצוי אבל [לוי] לא חש כ"כ ולדידיה גם בשולח ע"י עובד כוכבים סגי בטביעות עין וכן משמע מדברי המרדכי שכתב קודם למעשה זה ופר"ת דלית הלכתא כרב כו' הלכך אם הניח חתיכת בשר כו' אבל אם מצאה במקום אחר חיישינן עד שיהיה לו בה סימנים ויכירנה בטביעות עין (פי' או יכירנה) וכן אם שלחה ביד עובד כוכבים הדין כן דהא אמרינן בפרק אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ט) חבי"ת אסורים בחותם א' עכ"ל דלכאורה קשה למה כתב האי וכן כו' ומה חידש בו כאן ולפי מ"ש ניחא דלרב לא הוי מותר כאן בטביעות עין וכיון דקי"ל כלוי מותר בטביעות עין. וא"כ יפה כתב המרדכי כאן בשולח תרנגולת שחוטה ע"י עובד כוכבים דתחלה רצו לבקש היתר מחמת השוחט אם יכירנה ולא עלתה בידם והתירו מחמת הכרת בעל התרנגולת בטביעות עין והיינו כלוי כמ"ש כנ"ל:
א סָעִיף א המוכרים. כתב הש"ך דבש"ס פג"ה איתא דבבשר מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר אם הם עובדי כוכבים אסור ואם הם ישראלים מותר ובנמצא ביד עובד כוכבים אסור דמסתמא הוא בשלו וביד ישראל שרי וע"ל סימן ק"י ס"ג:
ב סָעִיף א לקח. כתב הרב סי' ק"י דוקא שלא ראה שהעובד כוכבים לקחו אבל אם ראה אותו הוי כאילו לקחו משם בידו ע"ש:
ג סָעִיף א ישראל. כתב הש"ך ואפי' אם ידוע בודאי שלקח העובד כוכבים מישראל בשר כשר אסור מטעם בשר שנתעלם:
ד סָעִיף א ונעלם. דחיישינן שמא שרצים ועופות החליפוהו וכתב הרא"ש דאפי' בבהמה שלימה חיישינן שמא עורבים החליפוה כדמוכח בש"ס וחומרא יתירה היא עכ"ל אבל הש"ך כתב דוקא אי איכא למיחש לעובדי כוכבים חיישינן אפילו בבהמה שלימה אבל לשרצים לא. (בבי"ע סי' קל"ח אוסר אפילו בהמה שלימה אחר שנשחטה אם נתעלמה מן העין ומשיג על הש"ך ע"ש). וכל היכא דלא חזינן דנטלו עורב סגי ברוב טבחי ישראל או ברוב ישראל ובזה מתורץ דלא תקשי מסימן א' דכתב המוצא בהמה שחוטה בשוק מותרת דשם מיירי ברוב ישראל:
ה סָעִיף א עין. כ' הט"ז בשם הרמב"ן דאפילו כל אדם נאמן בזה ול"ד למציאה דלא מהדרינן בט"ע אלא לת"ח שאני הכא דאיסור מדרבנן בעלמא הוא. (מיהו דוקא שראה אותו מתחלה היטב. ש"ך וט"ז. כת' בת' ח"צ סי' ל"ט שור שחוט מסומן בצד א' והקצב עובד כוכבים חתך השור לשנים והשוחט אמר שמכיר בט"ע שהשני חתיכות שור א' הם ועוד שהם מתאימות והכשיר ע"ש. כ' בת' נ"ש סי' ע"ה חבית של שומן אווזא שלקח השר מבית יהודי ועמד שם בחדר משכבו ב' או ג' ימים והכיר שהיה החבית מלא כבתחלה והתיר שהיה לו ט"ע. וכ' דע"ה אינו נאמן בט"ע קל אלא צריך שידקדק יפה. ובת"ח אף בט"ע קל מהני. כ' בה"י להזהיר על השוחטים אצל עובדי כוכבים לרשום על הבשר דוקא הפרשה וגם תיבת כשר ע"ש. ומה שאנו נוהגין ששולחין ע"י עובד כוכבים לשוחט לשחוט ע"ל סי' א' והע"י כ' כששולחין עופות לשחוט ע"י עובד כוכבים צריך השוחט לכתוב כמה עופות ששחט. וגם היום ע"ש):
ו סָעִיף ב שהניחו. כ' הט"ז אע"פ שלא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא אין נוהגין לאסרו אפי' ברוב טבחים עובדי כוכבים והש"ך השיג עליו ומסיק דוקא באותו מקום עצמו הא לאו הכי אסור. ואם הניח עשר ומצא תשע מסקנת הש"ך דאם אינם קשורים מותר ואם הם קשורים אסור ועי' בא"ח סימן תל"ט בט"ז כ' בשם המרדכי מעשה בא לידי בתרנגולת שחוטה ושלחוה ביד עובד כוכבים בלי שומר ונסתפק לומר שמא אחרת היתה ושאלו להשוחט אם שחט זאת התרנגולת ואמר אין לי בה ט"ע אמנם עתה שחטתי תרנגולת א' ובעל התרנגולת היה מכיר אותה ואמר שזאת היא והתרתי כיון שהבעל מכירה כר"ת דאמר לית הלכתא כרב דאמר בשר שנתעלם אסור והקשה הב"י דהא רב נמי מכשיר בט"ע דעדיף מסי' והט"ז תירץ דס"ל להמרדכי דלרב לא מהני ט"ע אלא במקום שאין ריעותא כגון שנמצא בשר ביד עובד כוכבים שלקח לעצמו ורוב המוכרים ישראל למה לנו לומר שהחליפו והחמירו מכח חומרא שצריך ט"ע משא"כ אם ישראל שולח ע"י עובד כוכבים בשר או עוף שחוט שיש חשש שמא החליפו עובד כוכבים להנאתו שנתן גרוע ממנו בזה י"ל דלרב לא מהני ט"ע לכן כ' המרדכי דקי"ל כלוי ואף בנדון זה מהני ט"ע וק"ל:
א סָעִיף א בשר כו'. לשון הרמב"ם עד סוף הסימן והוא ברייתא בכמה מקומות תשע חנויות כו' ובנמצא כו' ובירושלמי דשקלים פ"ז הלכה ד' תשע חנויות כו' ובנמצא הלך אחר הרוב א"ר יוחנן הנמצא ביד עובד כוכבים כנמצא בפלטיא א"ל כן א"ר יוסי והוא שראה אותו יוצא ממקולין של ישראל כו' רב נחת לתמן חמתין מקילין וחמר עליהן. ומשמע דאף בנמצא ביד עובדי כוכבים דהא שם אחמירו ביד עובדי כוכבים יותר מנמצא דהא אצריכו שראה אותו כו' וז"ש בשר כו' אם כו' וכן בשר כו' אם היו כו' ול"ק כאן רוב כמ"ש בירושלמי הנ"ל והוא שראה כו' ואע"ג דסוגיא דחולין צ"ה א' אינו כן סמך על הירושלמי כדרכו ברוב מקומות:
ב סָעִיף א ולא עוד כו'. פסק כרב וכ"מ בפ"ב דב"מ (כ"ד ב') דהלכה כרב דסוגיא רגמ' פריך והאמר רב בשר כו' וכ"מ בסוף י"ט בעובדא דרב חנא כו' ועהג"מ פ"ח שם:
ג סָעִיף א אלא כו' או כו' או כו'. חולין שם:
ד סָעִיף ב תלה כו' ואם תלאו כו'. מפרש ההיא דשילהי י"ט בנפלו החתיכות לארץ:
ה סָעִיף ב ויש מתירין כו'. שפ' דלא כרב דכל הני מתני' דמייתי שם תשע חנויות ומצא בה בשר ונמצא בגבולין דלא כרב ואע"ג דשנינהו שינויי דחיקי נינהו וקאמר שם ורב היכי אכיל כו' ול"ק היכא אכלינן בישרא ועובדא דרב כהנא שם דלא כרב וכן בפ"ב דב"מ עובדא דר"ה ועובדא דר' אמי וההיא דשלהי י"מ תלמידי דרב הוי וההיא דפ"ב דב"מ שנטלו העורב בההיא מודינן דע"כ לא קי"ל כרב אלא שמצאו במקום שהניחו [וז"ש אם מצאו כו' וע' סה"ת סי' מ"ז] והנהו עובדי דשם דא"ל אית לך סימנא בגווה כו' מיירי בעיר שרובה עובדי כוכבים וז"ש בהג"ה
ו סָעִיף ב ואפי' אם כו' וכמ"ש בנמצא ביד עובד כוכבים אע"ג דאליבא דרב הוא כ"ש לדידן וכ"ש בנמצא בשוק: (ליקוט) וי"מ כו' במקום שהניחו. עתוס' דב"מ כ"ג ב' ד"ה מחרוזות כו' כ"ד ב' ד"ה אתא כו' וכ"כ בסה"ת ובת"ה וברא"ש וש"פ (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.