Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 8 — שולחן ערוך, יורה דעה ח
א כַּמָּה הוּא אֹרֶךְ הַסַכִּין שֶׁשּׁוֹחֵט בּוֹ, כָּל שֶׁהוּא; רַק שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר דַּק שֶׁנּוֹקֵב וְאֵינוֹ שׁוֹחֵט, כְּמוֹ רֹאשׁ הָאִזְמֵל הַקָּטָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ; וּבְמַחַט, אֲפִלּוּ הוּא רָחָב קְצָת כְּאוֹתָן שֶׁל רַצְעָנִים שֶׁחוֹתְכִין בּוֹ הַחוּט, אֵין שׁוֹחֲטִין בּוֹ (טוּר). וְכֵיוָן דְּלָא יָדְעִינָן שִׁעוּרָא, הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין קְטַנָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר וּלְשַׁעֵר לְפִי אֹמֶד דַּעְתּוֹ שֶׁכְּשֶׁיּוֹלִיךְ וְיָבִיא בָּהּ שֶׁלֹּא יִדְרֹס; אֲבָל בִּקְטַנָּה יוֹתֵר מִדַּאי לֹא יִשְׁחֹט. הַגָּה: וּמִי שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁעֵר, יִקַּח סַכִּין כִּמְלֹא אֹרֶךְ ב' צַוָּארִין שֶׁל אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁשּׁוֹחֲטִין (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר"ח) ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְשַׁעֵר בְּי"ד אֶצְבָּעוֹת, וְרֶמֶז לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶ"ה (שְׁמוּאֵל א, יד, לד), מִנְיַן י"ד. (שָׁם וּשְׁחִיטוֹת יְשָׁנִים).
ש״ך Shach
סָעִיף א
א כל שהוא. ובלבד שיוליך ויביא כדלקמן סימן כ"ד ס"ב: ש"ע סָעִיף א
ב ומי שלא יוכל כו'. ומהרש"ל פ' השוחט סימן י"א והב"ח האריכו בזה ומסקי דלכתחלה בין בבהמה בין בעוף אין לשחוט אלא בסכין שהוא כשיעור שני צוארים של אותו דבר ששוחט ועיין שם וע"ל סימן כ"ד ס"ב: ש"ע סָעִיף א
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך Siftei Da’at — Pri Megadim on the Shach
סָעִיף א
א ובלבד שיוליך ויביא ש"ך דאל"כ פסול אפילו להמחבר וכסתם משנה חולין התיז הראש בב"א אם יש כמלא צואר חוץ לצואר כשירה ולענין דינא כתב רמ"א לקמן סכ"ד ס"א דפסול בבהמה אם אין בסכין שיעור מלא צואר וחוץ לצוואר משהו ושם יבואר: ש"ע סָעִיף א
ב ומי שלא יוכל לשער. כתב הש"ך היש"ש פ"ב דחולין סי"א והב"ח האריכו וכתבו דכל שוחט אין לו לשחוט אלא שיהיה אורך הסכין רוחב ב' צווארי הנשחט וש"ד. ומיהו אנו נוהגין כמ"ש רמ"א י"ד אצבעות היינו רוחב גודלים ודוקא בבהמה אבל בעוף אין ליקח סכין גדול כזה שמכביד ויביא לידי דרסה אלא אורך ב' צווארי עוף ההוא וקצת יותר. וכתב כן בשמ"ח ס"ב ותב"ש אות ג' בשם שחיטות א"י יע"ש ודיעבד כשר אף בסכין גדול בעוף אם אומר שלא עשה דרסה ובכר"ו כתב וזה בבהמה אבל בעוף א"צ יד"א משמע דכשר לכתחילה והשוחטים אין נוהגין כן וכן ראוי שלא ליקח סכין גדול לעוף: כתב בה"י שוחט אחד לא היה יודע רמז שיעור אורך י"ד אצבעות והעבירו חכמי הדור ופר"ח בקו"א השיג עליו והתב"ש בסי' א' סובר כהבה"י מאחר שעכשיו ה"ש סדורות ושגורות בדפוס א"כ חזינן שאין לימודו עולה יפה שאין חוזר עליו ע"כ ראוי לקונסו: בבית לחם יהודה וכר"ר הביאו הג"ה אחת מלחם הפנים שאחד עשה סכין ש"ש מהרב של תליון אי יש בה משום טומאה והשיב ע"י טבילה נטהר הסכין והבל"י כתב שתלמיד טועה כתבו והכר"ו צוה למוחקה וכי חולין בטהרה יש לנו ועוד טומאת מת הזאה בעי. וחי נפשי הכותב קודם ראיתי בספרים אלו הייתי משתומם על זה ובעו"ה רבו הקצורים שהמון עם פוסקים מתוכם. וח"ו אין אני מדבר על ס' לח"פ כי היה רב מובהק. ולענין השאלה יש לשאול מאחר שבשר אדם מה"ת אסור לדעת הר"מ ז"ל א"כ הוה כסכין ששחט טריפות תדיר שהרי בלע אגב דוחקא וחום הצוואר באדם כמו בבהמה ויש להגעילו וכ"ש אם רוצה לעשות סכין ממנו אמנם אם בא באש א"צ. התב"ש האריך בכאן בדיני דרסה ולפי שעיקר דיני דרסה הוא לקמן סימן כ"ד לכן קצרתי כאן ושם אבאר בעזה"י: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א כמו ראש האיזמל. בטור כתוב ובלבד שלא יהא לו עוקץ בראשו והטעם מתוך שהאיזמל קטן נשמט ונוקב בראש הסכין משמע דבסכין גדול לא אכפת לן ביש עוקץ בראשו אלא דמכל מקום נוהגין שלא יהיה עוקץ אפילו בראש סכין גדול וכמ"ש רש"ל העתקתיו בסימן ו' סעיף א': ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א כמו. עט"ז וכוונתו דהר"מ בפ"א מה"ש הכ"א כתב כמה אורך הסכין כ"ש והוא שלא יהא דבר דק ונוקב כמו ראש האיזמל הקטן וכן הוא ל' המחבר כאן והנה הכ"מ פ"י ובב"י והלח"מ דמה שזכר הר"מ שלא יהיה דבר דק היינו פירושא דאיזמל שאין לו קרניים וכפי' הטור דאמר הכין בהדיא ולפ"ז השמיט הר"מ ז"ל מחטא דאושכפי אמנם יש לפרש דברי הר"מ שלא יהא דבר דק משמע ששוחט בראש האיזמל ודין זה הוא מחטא דאושכפי והשמיט איזמל שיש קרניים וכפי' הב' הוא בתב"ש אות יו"ד יע"ש ולזה כתב הט"ז בטור מבואר יותר ובלבד שלא יהא עוקץ בראשו הטעם משום חלדה וכ"ה דברי המחבר דא"א לפרש באופן אחר שהרי הביא אח"כ מחטא דאושכפי. וא"כ למד מזה הט"ז דסכין גדול אין לחוש אם יש עוקץ בראשו מדחזינן דווקא באיזמל קטן קפדינן ואפ"ה כתב שנוהגין כרש"ל ביש"ש פ"ק סימן ל"ד והיינו דלפירש"י באיזמל שאין לו קרניים על גבו קאמר מתוך שהוא קטן נשמט ויכנסו הקרניים וינקבו הסימנים אין הוכחה דאפשר עוקץ בראשו אף בסכין גדול אסור דלמא יכנס ראש הסכין כמו דאסרינן סכין שיש פגימה. והנך רואה מדברי הט"ז דאיזמל שיש עוקץ בראשו כשר דיעבד אם אמר ברי לי שלא החלדתי דאל"כ לא הוה מוכח דסכין גדול אין בכך כלום אמנם השמ"ח ותב"ש כת' דאיזמל אפי' דיעבד פסול ובמשנה משמע דיעבד יע"ש. והנה הא דאמר מהו דתימא נגזור אטו יש קרניים משמע דהתם דיעבד אסור ואין הכרע ועיין ביש"ש פ"ב סימן י"א ולפי שאין הדברים מצויין קצרתי: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א שהוא. פירושו בלבד שיוליך ויביא בו ועיין לקמן סי' כ"ד סעיף ב': ש"ע סָעִיף א
ב האזמל. שאלה ראובן קנה סייף מתליון שדן בו דיני נפשות ונתן לאומן לתקנו לסכין של שחיטה אם מותר לשחוט דקיימא לן חרב ה"ה כחלל ומטמא לבשר ששוחט בו. י"ל דסכין נטהר ע"י טבילה. ע"כ הגהת לחם הפנים. ואני תמה מה טומאה שייך בזמן הזה ואם שייך טומאה מאי מהני טבילה הלא צריך הזאת ג' וז': ש"ע סָעִיף א
ג בו. והטעם איתא בט"ז מתוך שהאזמל קטן נשמט ונוקב בראש הסכין משמע דבסכין גדול לא איכפת לן כשיש עוקץ בראשו אלא מ"מ נוהגים שלא יהא עוקץ אפילו בראש סכין גדול: ש"ע סָעִיף א
ד צווארין. בין בהמה בין בעוף: ש"ע סָעִיף א
ה י"ד. ומהרש"ל והב"ח פסקו לכתחלה בין בהמה בין בעוף אין לשחוט אלא בסכין שהוא כשיעור שני צוארים של אותו דבר ששוחט ועיין לקמן סימן כ"ד ס"ב. כתב ב"ה מעשה היה בבריסק דליטא שלא היה השוחט יודע הרמז של בז"ה והעבירו לשוחט הזה על שלשים יום. ופר"ח בק"א כ' דאינו כלום כיון שבקי בדינים אף שאינו בקי ברמזים אין להעבירו בשביל זה: ש"ע סָעִיף א
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva
סָעִיף א
א האיזמל. עיין בה"ט ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן קנ"ח שהשיג ג"כ על לחה"פ אלא שכתב דמ"מ חושש אני בבשר שנשחט בסכין זו משום איסור הנאה שכן בהרוגי ב"ד שנו חכמים סייף שנהרג בו נקבר עמו וביחוד אם דן בו ישראל פשיטא דיש לחוש ונראה שדינו כדין סכין של משמשי עבודת כוכבים דלקמן סי' יו"ד דאסור לשחוט בה מסוכנת ה"ה בזה [באמת ברמב"ם פט"ו מה"ס הלכה ט' איתא הטעם הנקבר עמו שלא יהא לו זכרון רע שיאמרו כו' אולם במס' עבודת כוכבים ד' ס"ב ע"ב בד"ה כולן נקברין עמו מבואר דאסור בהנאה וכן משמע בגמ' שם ע"ש וכעת אין הס' שי"ע לפני]: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א והוא שלא כו'. שם באזמל שאין כו' ומפרש הרמב"ם בכה"ג: ש"ע סָעִיף א
ב ובמחט. שם: ש"ע סָעִיף א
ג ומי שלא כו'. דזה שיעורו אפי' הוליך או הביא בלבד כמ"ש שם: ש"ע סָעִיף א
ד וי"א לשער כו'. מ"ד ס"פ קדושים ופ' נשא פ"י קע"ז ד' רבנין אמרין סכין הראה להן כמה היה צריך להיות שיעור ארכו מנין בז"ה ב' תרין כו' א"ל כסדר הזה תחיו שוחטים ואוכלים: ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.