א כַּמָּה הוּא אֹרֶךְ הַסַכִּין שֶׁשּׁוֹחֵט בּוֹ, כָּל שֶׁהוּא; רַק שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר דַּק שֶׁנּוֹקֵב וְאֵינוֹ שׁוֹחֵט, כְּמוֹ רֹאשׁ הָאִזְמֵל הַקָּטָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ; וּבְמַחַט, אֲפִלּוּ הוּא רָחָב קְצָת כְּאוֹתָן שֶׁל רַצְעָנִים שֶׁחוֹתְכִין בּוֹ הַחוּט, אֵין שׁוֹחֲטִין בּוֹ (טוּר). וְכֵיוָן דְּלָא יָדְעִינָן שִׁעוּרָא, הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין קְטַנָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר וּלְשַׁעֵר לְפִי אֹמֶד דַּעְתּוֹ שֶׁכְּשֶׁיּוֹלִיךְ וְיָבִיא בָּהּ שֶׁלֹּא יִדְרֹס; אֲבָל בִּקְטַנָּה יוֹתֵר מִדַּאי לֹא יִשְׁחֹט. הַגָּה: וּמִי שֶׁלֹּא יוּכַל לְשַׁעֵר, יִקַּח סַכִּין כִּמְלֹא אֹרֶךְ ב' צַוָּארִין שֶׁל אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁשּׁוֹחֲטִין (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ר"ח) ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְשַׁעֵר בְּי"ד אֶצְבָּעוֹת, וְרֶמֶז לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶ"ה (שְׁמוּאֵל א, יד, לד), מִנְיַן י"ד. (שָׁם וּשְׁחִיטוֹת יְשָׁנִים).
א סָעִיף א שהוא. פירושו בלבד שיוליך ויביא בו ועיין לקמן סי' כ"ד סעיף ב':
ב סָעִיף א האזמל. שאלה ראובן קנה סייף מתליון שדן בו דיני נפשות ונתן לאומן לתקנו לסכין של שחיטה אם מותר לשחוט דקיימא לן חרב ה"ה כחלל ומטמא לבשר ששוחט בו. י"ל דסכין נטהר ע"י טבילה. ע"כ הגהת לחם הפנים. ואני תמה מה טומאה שייך בזמן הזה ואם שייך טומאה מאי מהני טבילה הלא צריך הזאת ג' וז':
ג סָעִיף א בו. והטעם איתא בט"ז מתוך שהאזמל קטן נשמט ונוקב בראש הסכין משמע דבסכין גדול לא איכפת לן כשיש עוקץ בראשו אלא מ"מ נוהגים שלא יהא עוקץ אפילו בראש סכין גדול:
ד סָעִיף א צווארין. בין בהמה בין בעוף:
ה סָעִיף א י"ד. ומהרש"ל והב"ח פסקו לכתחלה בין בהמה בין בעוף אין לשחוט אלא בסכין שהוא כשיעור שני צוארים של אותו דבר ששוחט ועיין לקמן סימן כ"ד ס"ב. כתב ב"ה מעשה היה בבריסק דליטא שלא היה השוחט יודע הרמז של בז"ה והעבירו לשוחט הזה על שלשים יום. ופר"ח בק"א כ' דאינו כלום כיון שבקי בדינים אף שאינו בקי ברמזים אין להעבירו בשביל זה:
א סָעִיף א האיזמל. עיין בה"ט ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן קנ"ח שהשיג ג"כ על לחה"פ אלא שכתב דמ"מ חושש אני בבשר שנשחט בסכין זו משום איסור הנאה שכן בהרוגי ב"ד שנו חכמים סייף שנהרג בו נקבר עמו וביחוד אם דן בו ישראל פשיטא דיש לחוש ונראה שדינו כדין סכין של משמשי עבודת כוכבים דלקמן סי' יו"ד דאסור לשחוט בה מסוכנת ה"ה בזה [באמת ברמב"ם פט"ו מה"ס הלכה ט' איתא הטעם הנקבר עמו שלא יהא לו זכרון רע שיאמרו כו' אולם במס' עבודת כוכבים ד' ס"ב ע"ב בד"ה כולן נקברין עמו מבואר דאסור בהנאה וכן משמע בגמ' שם ע"ש וכעת אין הס' שי"ע לפני]:
א סָעִיף א והוא שלא כו'. שם באזמל שאין כו' ומפרש הרמב"ם בכה"ג:
ב סָעִיף א ובמחט. שם:
ג סָעִיף א ומי שלא כו'. דזה שיעורו אפי' הוליך או הביא בלבד כמ"ש שם:
ד סָעִיף א וי"א לשער כו'. מ"ד ס"פ קדושים ופ' נשא פ"י קע"ז ד' רבנין אמרין סכין הראה להן כמה היה צריך להיות שיעור ארכו מנין בז"ה ב' תרין כו' א"ל כסדר הזה תחיו שוחטים ואוכלים:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.