א המקבל שדה מישראל מן הנכרי מן הכותי חולק לפניהן החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אמר ר' יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר מעשר ונותן לו ב' החוכר שדה מן הנכרי מעשר ונותן לו רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותו מן הגוי מעשר ונותן לו אמר רבי יוחנן זו דברי רבן שמעון בן גמליאל אבל דברי חכמים מישראל חולק מן הגוי תורם ותני כן החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו אמר רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו אינו רשאי אלא חולק ומניח לפניו רבי זעירא רבי יוסי רבי יוחנן בשם רבי ינאי אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית אתם עושין שליח ואין הגוי עושה שליח רבי יסא סבר מימר אין הגוי עושה שליח ביד אחר חבירו הא בישראל עושה אמר ר' זעירא ומינה אותן עושין שליח ולא בישראל ודכוותה אין הגוי עושה שליח אפילו בישראל התיב רב הושעיה והא מתנית' מסייעא לרבי יוחנן אמר רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם אמר רבי בא במאמין על ידיו החוכר בפירות השוכר במעות המקבל למחצה לשליש ולרביע עד כדון נכרי כותי נישמעינה מן הדא הנותן שדהו בקבלה לגוי ולכותי ולמי שאינו נאמן על המעשרות עד שלא באו לעונת המעשרות אינו צריך לעשר על ידיו משבאו לעונת המעשרות צריך לעשר על ידיו עד כדון במקום שישראל מצויין במקום שאין ישראל מצויין נישמעינה מן הדא רבי סימון היו לו שדות בהר המלך שאל לרבי יוחנן אמר ליה יובירו ואל תשכירם לגוי שאל לרבי יהושע בן לוי ושרא ליה סבר רבי יהושע בן לוי מקום שאין ישראל מצויין כהדא סוריא דהדא סוריא נישמעיניה מן הדא רבי חגיי נחת לחמץ אתון שאלון ליה אילין דבר עשתור בגין דלית ישראל שכיחין ואנן מוגרין לעמים צריכין לעשר אנן על ידיהון שלח שאל לרבי זעירא שאל רבי זעירא לרבי אימי א"ל אינו צריך לעשר על ידיהן מינה את שמע להשכיר כרבי יוסי ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו אבא הוה לי' עובדא שלח שאל לרבי חייא ולר' יסא ולר' אימי והורון ליה להשכיר כר' יוסי הא לעשר על ידיהן אינן מעשרין על ידיהן קיבל ממנה שדה לקצור בחיטים ענבי' לבצור ביין זתים למסוק בשמן מעשר ונותן לו איתא חמי עד שלא זרע תורם משזרע מעשר אמר רבי חיננא תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל ברם הכא זורעה הוא קיבל ממנו שדה לקצור בשחרי ענבים לבצור בסלי ענבים זתים למסוק בסלי זתים מניח כמות שהן הא מאותה המין שלא מאותה השדה מאותה השדה שלא מאותו המין מעשר ונותן לו תני רבי חייא מאותה השדה בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו שדה אחרת בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו מתניתא כרבן שמעון בן גמליאל מה דתני רבי חייא כחכמים ופליגא אתינן מתני מתניתין במקום פלוני נהגו לעשות שעורין כפליים כחטים מה דתני רבי חייה במקום שנהגו לעשות שעורים כפליים כחטים הכא את אמר תורם ונותן לו וכא את אמר מעשר ונותן לו חבריא בשם רבי יוחנן קנסו חכמים בחוכר מן הגוים ולא קנסו בחוכר מישראל ר' לא בשם רבי יוחנן תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה בחוכר מישראל מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לחבריה החוכר שדה מן הגוי תורם ונותן לו רבי מאיר אומר מעשר ונותן לו הא רבנין אמרין קנסו חכמים בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל ויש קנס בישראל אלא הא הכני רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מישראל ורבי מאיר אמר אין תפשה מידת הדין בחוכר מישראל מתני' מסייעא לרבי לא החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו רבי שמעון אומר תורם ונותן לו הא רבנין אמרי תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי ולא תפשה מידת הדין בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא תפשה מידת הדין בחוכר מן הגוי אית בר נש דיימר הדא מילת' אלא הכני קנסו חכמים בחוכר מן הגוי ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל רבי שמעון אומר לא קנסו חכמים בחוכר מן הגוי לפיכך אם חזר הגוי ונתגייר או שמכרן לישראל אחר מותר מאן דאמר תפשה ניחא מאן דאמ' קנסו בידו א"ר יוחנן מן המסיקין שנו מתוך שאת אומר לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה
ב כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה רבי אליעזר אומר המעשר שלהן שעל מנת כן באו הלכה ג' מתיבין רבנין לרבי אליעזר במה קנו אמר להן אין אתם מודין לי שאם התנו לו ביניהן שהן חולקין במעשרות אפילו התנו במה קנו סתמו נעשה כאו' תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו אמר לי' אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשרה שבו תני כהן מכהן לוי מלוי ישראל מישראל חולקי' למעשרו' למי נצרכה לר' אליעזר אע"ג דר' ליעזר אמר מתעשר שלהן על מנת כן באו מודי הוא הכא שהן חולקין במעשרות ישראל שקיבל שדה מכהן אמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי או שלך או שלי ושלך מותר כהן שקיבל שדה מישר' אמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי מותר שלך אסור שלי ושלך אסור קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור בלא כך אין המעשרות שלהן אלא הכני שלי שלי שלך שלי ושלך אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין מותר ואם לאו אסור ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של זה אסור שאטלם אני ואתנם לזה מותר ולא דא היא קדמייתא אמר רבי אחא אם תירצה ביניהן אמר רבי יוסי הא דתימר מותר בשקיבלה כדרך המקבלין והן דאת אמר אסור בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין אתיא דרבי יוסי כרבי יוחנן ודרבי אחא כרבי יוסי בי רבי חנינה דרבי יוסי בי רבי חנינא אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה רבי יוחנן אמר אין אדם מביא מעשרותיו בטובת הנאה מאי טעמא דרבי יוסי בן חנינא ואיש את קדשיו לו יהיו מה עבד ליה רבי יוחנן יתנם לכל מי שירצה מתני' פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא קונם כהנים לוים נהנין לי יטלו בעל כרחו פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר תדע לך שהוא כן דתנינן כהנים אלו לויים אלו נהנין לי יטלו אחרים מתני' פליגא על רבי יוחנן אמ' הוא ישראל לישראל הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן פתר לה ברוצה ליתנו לשנים כהנים ובן בתו אחד מהן והוא אמ' הילך סלע זו ותן כולן לבן בתי כהן בעון קומי ר' זעיר' כהדא כהן לישראל מה דר' יוסי אמר לא אגיבון רבי חזקיה בשם רבי אחא אמר הכין אמר לון על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה כהן לישראל למה הוא אסור לא מפני מראית העין אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין אמר רבי יוסי בי ר' בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין ועוד מן הדא דתני הכהנים והלוי' המסייעין בבית הגרנות אין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן הרי זה חלול שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללי' אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשרות והקדישן אינן הקדש ועליהן הכתוב או' ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יבואו המקום מביא עליהן שלש פורעניות הה"ד לכן בגללכם ציון שדה תחרש וגו' מתני' פליגא על רבי יוחנן המקד' בתרומות ובמעשרות ובמתנו' ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודש' אף על פי ישראל פתר לה בתרומ' שנפלה לו משל אבי אמו כהן כהן שמכר שדה לישראל ואמ' לו על מנת שיהיו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרם לכהן נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש המוכ' מעשרו' שדהו לחבירו לא עשה כלום וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה מוכר לו חורבה ומשייר לה אוירה והיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו תיפתר באומר לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה לך אוירה וכא קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרו' שלי המעשרו' שלו מת אין לבניו במעשרות לי ולבני ולי וליורשי יש לו במעשרות ולבניו במעשרות וליורשיו במעשרות רבי יודן בר שלום בעא קומי דרבי יוסי עד כדון ביורשין שהן מדבר תורה אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה שיהו כל המעשרות שלי כל זמן שהוא לפניו יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו מכרה לאחר אין במעשרות חזר ולקחה ממנו תני רבי חייא אין לו במעשרות תני ר' הושעיא יש לו במעשרות אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלגוותא דתנינן תמן שהמגר' את האש' והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה החזירה תנא רבי חנין קומי רבי לא תרין אמוראין חד אמ' לכתובה אבל לא לתנאין וחרנה אמר בין לכתובה בין לתנאין מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין יש לו במעשרות ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין אין לו במעשרות והתני קיבל שדה מכוהנת המעשרות שלה נישאת לישראל חולקין במעשרות נתארמלה או נתגרשה חזרה לתחילתה כאן שמכר כאן שקיבל והתני רבי חייא מכרה אמר רבי שמואל בר אבדומא תמן יצאת מרשו' שניהן ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שיהו המעשרות שלו ד' או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים שלי לעולם אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם שלא לזורעה איסטיס שלא לעשותה שדה קנים אתא עובדא קומי רבי אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא ישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע וחמש שנים מותר לעולם אסור שאין כהן עושה כהן כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים אסור הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו וכאן זיכהו בדבר שאינו ברשותו
ג ישראל שקיבל מכהן ומלוי המעשרות לבעלים רבי ישמעאל אומר הקרתני שקיבל שדה מירושלמי מעשר שני של ירושלמי וחכמים אומרים יכול הוא הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם הלכה ד' על דעתיה דרבי ישמעאל אילו כהן טמא שהיה שותף עם כהן טהור שמא אין חולקין במעשרות תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר ברם הכא יכול הקרתני לעלות ולאוכלו בירושלם
ד המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה רבי יהודה אומר ישראל שקיבל מכהן ומלוי זתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים הלכה ה' רבי יודה עבד זתים כקרקע ורבנין לא עבדין זתים כקרקע מעתה אין יסבור רבי כרבי ליעזר דרבי ליעזר אמר המעשרו' שלהן שעל מנת כן באו והכא כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שעל מנת כן באו פרתו של כהן שהיתה שומה אצל ישראל וילדה בכור הבכור לכהן דברי רבי יהודה וחכמים אומרי' אין הבכור אלא לשניהן אמר להן רבי יהודה אי אתם מודין לי במעשרות שדהו שהוא שלו אמר לו מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריו' הנותן כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמ' לו הותירו או פחתו שלי והמעשרו' שלך מותר ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמר לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר ואם לאו אסור ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים אמר לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדי יהב לה כוליה מות' כדי יהב ליה פלגא אסור א"ר יוסי כאן במרויח לו ותני כאן אם היה מרויח לו אסור משו' רבי' ומשום בזיון קדשים
ה בית שמאי אומרי' לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר בית הלל אומרים אף למעשרות וצנועי בית הלל היו נוהגין כדברי בית שמאי ז' שנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר והמעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא הלכה ו' א"ר יוחנן טעמא דבית הלל דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין אלא על ידי עולה בית הלל כדעתין דתנינן לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה ואורחיה דבר נש מיכוס תורא דידיה על ידי עולה שוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו אף על פי שיודע שאינו עושה אותן בטהרה תני שוין שאין מוכרין גדיש של חטין ועבט של ענבים ומעטן של זתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה ועבט של ענבים לא תורה היא לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר כשם שאמר קטן חומרין כך אמר מעטן של זתים חומרין רבי חזקיה אמר רבי יונה בשם ר' ירמיה מה פליגין בחיבורין לפי שבכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור וכא אפילו מעוך חיבור הא הכשירן תורה קם רבי יונה עם רבי ירמיה אמר לו את אמרת הדא מילתא אמר ליה אין מני אפילו הכשירן והן חומרין והתני שוין שאין מוכרין גדיש של חטים ועבט של ענבי' ומעטן של זיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה ועבט של ענבים לא תורה היא ודכוותה מעטן של זתים תורה היא מיי כדון תיפתר כרבי מאיר דרבי מאיר אמר המוהל כמשקה אמר רבי זעירה טעמא דבית שמאי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר מהו צנועי כשירי אמר רב חסדא כך שנינו שהכשר נקרא צנוע אמר רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי רבי יונה בעי מוכר ודאי ומתקן דמאי אין לך אלא כההיא דאמר ר' יוחנן דברי הכל היא המעש' מעשר את שלו ודאי וחולקו בכל מקום שהוא דמאי וחצי חלקו שביד חבירו משלו דמאי
ו שנים שקיבלו את השדה באריסות או שירשו או שנשתתפו יכול הוא לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקו' פלונ' אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה היין ואני אטול את השמן ט' חבר ועם הארץ שירשו אביהן עם הארץ יכול הוא לומ' לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול את הלח ואני אטול את היבש הלכה י' תני ישראל וגוי שקנו שדה בסוריא הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר חלקו של ישראל חייב חלקו של גוי פטור רבי יסא בשם רבי חנינא מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמליאל מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא אמר רבי יונה רבי יוסי בשם רבי יוחנן מה פליגי' כשחלקו שדה בקמתה אבל אם חלקו עמרים אף רשב"ג מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות היא על דעתיה דרבי יונה מה בין גדיש מה בין עמרים בקוצר כל שהוא ומניח לפניו א"ר הושעיא הדא דתימא ע"מ שקנו שלא לחלוק אבל אם קנו ע"מ לחלוק אוף ר' מודה לרשב"ג שזה חלק מגיע לו משע' ראשונה א"ר יוסי מיליהון דרבנין פליגין דאמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן השותפין מחלוקת רבי ורשב"ג האחין השותפין לא לחלוק הן
ז גר וגוי שירשו את אביהן גוי יכול הוא לומר לו טול אתה עבודה זרה ואני אטול את המעות אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור י"א המוכר פירו' בסוריא ואמר משל ארץ ישרא' הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר משלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר הלכה י"א ישראל וגוי שקנו ביתו של גוי והיה שם יין נסך וע"ז ומעות לא יאמ' לו טול את יין נסך וע"ז ואני מעות א"ר יוחנן לא סוף דבר יין נסך וע"ז ומעות אלא אפי' היו לו שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואח' שאינו עשוי כמין דלופקי לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופתקי ואני נוטל העשוי כמין דלופקי א"ר זעירא ויאות אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ והיו שם פירות מוכשרין ופירו' שאינן מוכשרין שמא או' לו טול אתה את המוכשרי' ואני נוטל את שאינן מוכשרין והא מתני' פליג' טול אתה ע"ז ואני מעו' אתה יין נסך ואני פירו' אמר סופא ולית היא פליגא אם משבאו לרשו' הגר אסור והכא מכיון שקנה כמי שנכנס לרשותו עקילס הגר חילק עם אחיו והחמי' על עצמו והוליך הנייה לים המלח תלת' אמורין חד אמ' דמי עבודה זרה הוליך לים המלח וחרנה אמ' דמי חלקו של עבודה זרה הוליך לים המלח וחרנה אמר עבודה זרה עצמה הוליך לים המלח אלא בשביל לעקור עבודה זרה מבית אבא
ח י"ב עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק קח לי קלוסקין אחד לוקח סתם פטור אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר אפילו הן מאה הלכה י"ב תמן תנינן נאמנין על הלקט ועל השכחה ועל הפיאה בשעתן והכא את אמר הכן תמן שתיקנו פטור ברם הכא שתיקונו חייב ותני כן את שתיקונו פטור נאמן להחמיר ברם הכא פירושו להקל נאמן תני גוי שהיה צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות הן פירות ערלה הן נטע רבעי אינו נאמן אם אמר מגוי פלוני הבאתים נאמן להחמיר דברי רבי וחכמים אומרי' דברי הגוי לא מעלין ולא מורידין ר' יודן בעי היה צווח לפי תומו ר' יודן בעי ממה דתימא כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי ר' רשב"ג או' כותי כגוי לכל דבר א"ר בון בר חייא והוא שיהא רוב מכנסו משלו ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ואמר הרי אילו מעושרין אני אומר מן השוק לקח והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק לא סוף דבר בשאין לו מאותו המין לתוך שדהו אלא אפי' יש לו מאותו המין לתוך שדהו מכיון שאותו המין מצוי בשוק מותר מתני' דרבי יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר מה נן קיימין אם בשאמר לו צא ולקח לי שלוחו הוא צא ולקח לך שלו הן אלא כי נן קיימין בסתם רבי יודה אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח רבי יוסי אומר לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעו' לפיכך אם נתן אחת יתיר' ר' יודה או' של לוקח ר' יוסי או' של שניהן מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא או' לא נתכוון המוכ' לזכות אלא לבעל המעו' וכא את אמר הכין כאן ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה שניהן חולקין תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אם החליף את המעה צריך לעשר אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו להחליפן ואבדו חייב באחריותן שמואל אמר במחליק בידיו א"ר לעזר והוא שנטל חלקו בסוף א"ר יונה צורכה לדן וצורכ' לדן חילק בידו ונטל חלקו בתחילה אינו צריך לעשר אלא על שלו לא חילק בידיו ונטל חלקו בסוף אינו מעשר אלא על שלו תני אומר הוא אדם לפועל הילך דינר זה אכול בו הילך דינר זה שתה בו ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית ולא משום מעשרות ולא משום יין נסך אבל אם אמר לו צא ולקח לך ככר ואני נותן לך דמים צא ולקח לך רביעית של יין ואני נותן לך דמים חוששין על שכרו משום שביעית ומשום מעשרות ומשום יין נסך אמר ר' זעירא נעשה החנווני שלוחו על בעל הבית לזכו' לפועל א"ר הילא פועל זכה לב"ה משל חנווני וחוזר וזוכה לעצמו מה נפק מבינינון היה החנווני חרש על דעתיה דרבי זעירא לא חשש שאין שליחות לחרש על דעתיה דרבי הילא חושש תני לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר אלא אומר הוא לו פרשיני מן האוצר וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאומנות אלא אומר הוא לו פרשיני מן האומנות הדרן עלך המקבל שדה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.