א אילו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה זה הכלל כל שבדרך הורדתו גולה ושלא בדרך הורדתו אינו גולה אילו הן הגולין כו' ר' יהודה פוטר עד שיפיל את כל החבל רבי שמעון פוטר עד שיתיר את כל המחלצון מאי אמר דמר רבי שמעון בפסיקת החבל מה דמר ר' יהודה בשמיטת המחלצון רבי ירמיה בעא קומי רבי אבהו היה מעגל במעגילה בדרך הליכתה והוציא הלה את ראשו והטיחה לו אמ' ליה היא עלייה היא ירידה רבי ירמיה בעא קומי רבי אבהו היה מעגיל במעגילה בדרך הליכתה והושיט התינוק את ידו ורצצה אמר ליה אטרחת בה היא עלייה היא ירידה
ב נשמט הברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה מאן העץ המתבקע רבי אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה הלכה ב' נשמט הברזל מקתו כו' מה טעמיה דרבי נאמר כאן נשילה ונאמר להלן כי ישל זיתיך מה נשילה שנאמר להלן נשירה אף כאן נשירה מה טעמון דרבנין נאמר כאן נשילה ונאמר להלן ונשל יי' אלהיך את הגוים האל מפניך וגו' מה נשילה שנאמר להלן מכה אף כאן מכה
ג זרק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה רבי אליעזר בן יעקב אומ' אם משיצאת האבן מידו והוציא הלה את ראשו וקיבלה הרי זה פטור הלכה ג' זרק את האבן כו' תני רבי ליעזר בן יעקב ומצא שיהא מצוי לו בשעה שהוא הורגו ויש לו רשות לזרוק את האבן לרשות הרבים אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר שהיה כותלו גוהא
ד זרק את האבן לחצירו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנ' ואשר יבא את רעהו ביער מה היער רשו' לניזק ולמזיק ליכנס לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אבא שאול אומר מה חטבת העצים רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין הלכה ד' זרק את האבן לחבירו כו' אמר רבי ינאי טבח שהוא מקצב והכה בין מלמעלה בין מלמטה גולה ואתייא כיי דמר רבי הונא טבח שהוא מקצב והכה לפניו למטן גולה למעלן אינו גולה לאחריו למעלן גולה למטן אינו גולה אמר רבי יצחק כל מילה ומילה לדעתיה ישב לו על גבי מיטה ביום ואין דרך התינוק לינתן על גבי מיטה ביום גולה בלילה ודרך התינוק הנתון ע"ג מיטה בלילה אינו גולה ישב לו על גבי עריסה ביום ודרך התינוק לינתן על גבי עריסה ביום אינו גולה בלילה ואין דרך התינוק לינתן על גבי עריסה בלילה גולה א"ר יוסי בר חנינה היה עומד ומבקע עצים בחצירו ונכנס הפועל ליטול שכרו נתזה הבקעת עליו והזיקתו חייב ואם מת אינו גולה שאינו ביער תני רבי חנינה פטור ולא פליגין מה דמר רבי יוסי בן חנינה בשלא ראו אותו ומה דתני ר' חייה בשראו אותו אם בשלא ראו אותו כיון שאמר לו היכנס חייב תני ר' חייה פטור כיון שאמר לו היכנס צריך לשמר את עצמו ואית דבעי מימר כיון שאמר לו היכנס נעשית כחצר שותפין רבי חייה בשם רבי יוחנן השותפין קונין זה מזה בחצר וממחין זה על ידי זה בחצר וחייבין זה בניזקי זה ולא כן אמר רב ממלא את כל ר"ה וזו אינה ממלאה את כל רשות הרבים מכיון שדרכן להלך בחצר כמי שהיא ממלא את כל החצר
ה האב גולה על ידי בנו והבן על ידי האב הכל גולים על ידי ישראל וישראל גולים על ידיהם חוץ מעל ידי גר תושב וגר תושב על ידי גר תושב ו' הסומא אינו גולה דברי ר' יהודה ר"מ אומ' גולה ר' יוסי בי ר' יהודה או' השונא נהרג מפני שהוא כמועד ר"ש אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה כל שהוא יכול לומר לדעת הרג אינו גולה ושלא לדעת הרג הרי זה גולה הלכה ה' האב גולה על ידי הבן כו' א"ר זעורא תנא רבי שילא בר בינה כלפי שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח הרי מי שהכה את בנו אין בנו השיני נעשה גואל הדם להמית את אביו אבל אח שהכה את אחיו אחיו השיני נעשה גואל הדם להמית את אחיו תני רבי ליעזר בן יעקב כלפי שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח הרי מי שהכה את בנו בנו השיני נעשה גואל הדם להמית את אביו אבל אח שהכה אחיו אין אחיו השיני נעשה גואל הדם להמית את אחיו ומניין אפילו אמ' שאיני יכול להקבילו תלמוד לומר בפגעו בו הוא ימיתינו והסומא אמר רבי בא מאן תנא סומא רבי יודה דרבי יודה פוטרו מכל מצות האמורות בתורה דתנינן תמן רבי יודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוש את שמע הא אם ראה פורש ושניהן מקרא אחד דרשו בלא ראות רבי מאיר אומר לרבות את הסומא ר' יודה אומר פרט לסומא מחלפה שיטתיה דרבי מאיר תמן הוא אמר פרט וכא הוא אמר לרבות אמר ר' חנינה בריה דרבי הילל ביושב בבית אפל היא מתנית' כך אנו אומרים היושב בבית אפל לא יפרוש את שמע ברם הכא בלא ראות לרבות את הסומא מה מקיימין רבנין בלא ראות להביא את המכה בלילה
ו לאיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען שנאמר את שלש הערים תתנו מעבר לירדן וגו' עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר שש ערי מקלט תהיינה עד שיהו שלשתן קולטות כאחת ח' ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך וידברו אליו רבי מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר וזה דבר הרוצח ט' רבי יוסי בי רבי יהודה אומר בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו ושנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנ' והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעבר ממשיחותו רבי יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אימותיהן של כהני' מספקות להן מחייה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו י' נגמר דינו ומת כהן גדול הרי זה אינו גולה אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומינו כהן אחר תחתיו ולאחר מיכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני יא' נגמר דינו בלא כהן גדול ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכין לו ואפילו שר צבא ישר' כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר שמה שם תהא דירתו ושם תהא מיתתו ושם תהא קבורתו יב' כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם רבי עקיבה אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליו יג' אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום הכל הולך אחר הנוף הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר יד' כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנאמר וזה דבר הרוצח הלכה ז' לאיכן גולין כו' שלש עיירות הפריש משה בעבר הירדן ומשבאו לארץ הפרישו עוד שלש אילו ואילו לא היו קולטות עד שכיבשו וחילקו כיון שכיבשו וחילקו נתחייבה הארץ בשמיטין וביובילות והיו אילו ואילו קולטות שלש ערים שהפרישו בארץ ישר' היו מכוונות כנגד שלש ערי' שהפריש משה בעבר הירדן כשתי שורות של כרם את חברון ביהודה כנגד בצר במדבר ואת שכם בהר אפרים כנגד ראמות בגלעד את קדש בגליל כנגד גולן בבשן עד שלא הפרישו שכם בהר אפרים לא היתה קולטת הפרישו קרית יערים תחתיה עד שכיבשו את שכם עד שלא הפרישו קדש בגליל לא הית' קולט' הפריש גמלה תחתיה עד שכיבשו את קדש ושלשת שיהו משולשות כדי שתהא מחברון ליהודה כמחברון לשכם ומחברון לשכם כמשכ' לקדש נפלה אחת מהן בונין אותה מאותו השבט ומניין אף בשאר כל השבטים תלמוד לומר שש שיהו מכוונות וקולטות כראשונות הערים הלילו אין בונין אותם לא כרכים גדולים ולא עיירות קטנות אלא בינוניות אין בונין אותה אלא על השוק אם אין שם שוק עושין לשם שוק אין בונין אותם אלא על המים אם אין שם מים מביאין לשם מים נתמעטו דיוריהן מביאין אחרים תחתיהן אם אין שם אוכלוסין מביאין לשם כהנים לויים וישראל אין עושין בתוכן לא בית הבד ולא בית הבצירה דברי רבי נחמיה וחכמים מתירין אין מפשילין בתוכן חבלים ואין עושין בתוכן כלי זכוכית בשביל להרגיל את הרגל לשם רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן אתון אמרין בשם רב יפת תואר לא התירו בה אלא בעילה ראשונה בלבד ואני אומר ולא בעילה ראשונה ולא בעילה אחרונה אלא לאחר כל המעשים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה אחר כל המעשים ואתון אמרין בשם רב סבור היה יואב שקרנות המזבח קולטות ואינו קולט אלא גגו של שילו קולט ושל בית העולמים אינו קולט ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט אלא של שילו קולט ולא של בית העולמים קולט אין לך קולט אלא שש ערי מקלט בלבד ואיפשר יואב דכתיב ביה תחכמוני ראש השלישי היה טועה בדבר זה א"ר תנחומא לסנהדרין ברח כהדא דתני הרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין הרוגי מלכות נכסיהן למלכות אמ' יואב מוטב שאיהרג בבית דין ויירשוני בני ואל יהרגיני המלך ויירשני כד שמע שלמה כן אמ' לממונו אני צריך מיד והסירותי דמי חנם אין ממונו חנם וישלח ביד בניהו ויפגע בו וימיתיהו ויקברוהו בביתו במדבר וכי מדבר היה ביתו אלא ללמדך שכיון שמת יואב שר צבא ישראל נעשו ישראל כמדבר אין תימר שהיה בוזז ובונה להן דימוסיות ומרחצאות שבח ואין תימר שהיה בוזז ומאכיל חכמים ותלמידיהם שבח שבחים ומניין שהיתה סנהדרין גדולה אצל המזבח ולא תעלה במעלות על מזבחי ומה כתיב תמן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם תני ר' ליעזר בן יעקב או' מקלט מקלט כתיב בפרשת דרכים כדי שיהא הרוצח רואה את הכתוב והולך אמר רבי אבון כמין יד היתה מראה להן את הדרך אמר רבי פינחס טוב וישר למה הוא טוב שהוא ישר ולמה הוא ישר שהוא טוב על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך תשובה שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה להם חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מהו עונשו אמרה להן הנפש החוטאת היא תמות שאלו לקודש' בריך הוא חוטא מהו עונשו אמ' להן יעשה תשובה ויתכפ' לו היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך יורה לחטאי' דרך לעשות תשובה כתיב כציפור לנוד כדרור לעוף כן איש נודד ממקומו ות מר אכן תיפתר שהיה עת ועונה כיי דמר רבי יוסי בן חלפתא עתים הן לתפילה אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים בשעה שאני מתפלל אליך תהא עת רצון דכתיב ואני תפילתי לך יי' עת רצון רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן כל מקום שנאמר דיבור חידוש מקרא שם והכתיב וידבר אלהים כו' גרש"ה מהו וישב עמם רבנין דקיסרין בשם רבי שילה שאם היה תלמיד חכם עושים לו בית וועד שלש ערים הפריש משה בעבר הירדן משבאו לארץ הפרישו עוד שלש ולעתיד לבוא מפרישין עוד שלש שנאמר שלש שלש שלש הרי ט' אבא שאול אומר שלש שלש של שלש שלש הרי ט' ועוד הרי שנים עשר רבי נהוראי אומר שלש שלש שלש הרי ט' ועוד הרי שנים עשר על השלש הרי ט"ו כתיב שש ערי מקלט תהיינה לכם שיהו ששתן קולטות כאחת ות מר אכן ותייא כיי דמר רבי שמואל בשם רבי אחא חמשה דברים חסר מקדש אחרון ממקדש ראשון דכתיב עלו ההר והבאתם עץ וגו' ע"ד ואכבדה ואכבד כתיב חסר ה"א אילו ה' דברים שחסר מקדש אחרון ממקדש ראשון ואילו הן אש ארון אורים ותומים שמן המשחה ורוח הקודש אמר אביי תלמיד חכם צריך לפרסם את עצמו היך בר נש דחכם חדא מיכלה ואזיל לאתר ואינון מייקרין ליה כד הוא חכם תרין מיכלה צריך לומ' לון חדא מיכלא אנא חכים רב הונא אמר אומר בשפה רפה והימין פשוטה לקבל מה טעמא דרבי יודה כי יחם לבבו אמר רבי אבהו וחוזר במיתתו של שלישי אמר רבי אבהו צרכו לדבר שולחין ומביאין אותו משם אמר רבי יוסי מתניתא לא אמרה כן אלא אפילו ישראל צריכין לו אפילו שר צבא כיואב בן צרויה אין יוצא משם לעולם שנאמר שמה שם תהא דירתו כו'
ז טו' ומעלות היו שכר ללוים דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר לא היו מעלות להן שכר וחוזר לשררה שהיה בה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה תני רבי יודה אומר למחלוקת ניתנו רבי אומר לבית דירה ניתנו ותייא דרבי יוסי כרבי יודה ודרבי מאיר כדעתיה דתנינן מעלות היו שכר ללויים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לא היו מעלות שכר ללוים רבא בשם רב יודה רבי זעירא בשם מר עוקבא אין מקדדין אלא בחבל של חמשים אמה רבי זירא בשם רב חסדא אומר אין מקדדין לא בערי הלוים ולא במקום עגלה ערופה ותייא כמאן דאמר אלף אמה מגרש ואלפים תחום שבת ברם כמאן דמר אלף מגרש ואלפיים שדות וכרמים כלום למדו לתחום שבת לא מתחום ערי לויים לעיקר אין מקדדין לטפילה מקדדין ומניין שלא יהו קוברין בערי הלוים רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינה ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים ניתנו ולא לקבורה ניתנו הדרן עלך אילו הן הגולין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.