א מגילה נקראת באחד עשר בשנים עשר בשלשה עשר בארבעה עשר בחמשה עשר לא פחות ולא יתר כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר כפרים ועיירות גדולו' קורין בארבעה עשר אלא שהכפרי' מקדימין ליום הכניסה מגילה נקראת כו' רבי אילא שמעון בר בא בשם רבי יוחנן כתיב לקיים את ימי הפורי' האלה בזמניהם מה תלמוד לומר בזמניהם רבי יונה ורבי יוסה רבי יונה אמר ליתן להן זמנים אחרים רבי יוסה אומר זמנים שקבעו להם חכמים ואילו הן אחד עשר ושנים עשר ושלשה עשר וארבעה עשר וחמשה עשר או אינו אלא ששה עשר ושבעה עשר רבי אבהו בשם רבי לעזר ולא יעבר לא יעבר רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל לא יעבר ולא יעבר או אינו אלא תשיעי ועשירי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ימים אין כתיב כאן אלא כימים תן ימים כנגד ימים אחד עשר ושנים עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר או שנים עשר ושלשה עשר כנגד ארבעה עשר וחמשה עשר אמר רבי חלבו יום שלשה עשר יום מלחמה היה הוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה מעתה אל יקראו בו לפניו ולאחריו קורין ובו אינן קורין או אינו אלא תשיעי ועשירי כימים ימים שהן סמוכין לימים ואם ימים שהן סמוכין לימים אינן אלא ששה עשר ושבעה עשר לית יכיל דאמר רבי אבהו בשם רבי אלעזר לא יעבר ולא יעבר רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל לא יעבר ולא יעבר תני בשם רבי נתן כל החדש כשר לקריאת המגילה מה טעמא והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו' אמר רבי חלבו ובלבד עד חמשה עשר דאמר רבי אבהו בשם רבי לעזר לא יעבור ולא יעבור רבי יצחק בר נחמן בשם שמואל לא יעבר ולא יעבר הדא דאת אמר לקריאת המגילה אבל לעשות סעודה אינן עושין אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר ואין מחלקין לעניים אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר אין עיניהם של עניים תלויות אלא בארבעה עשר ובחמשה עשר ויהיו אילו לקריאה ואילו לסעודה רבי חלבו רבי חונה בשם רב והימים האלה נזכרים ונעשים נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה זאת אומרת שמגילת אסתר ניתנה להדרש רבי חלבו רבי יסא בשם רבי לעזר נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור הרי היא כאמיתה של תורה מה זו צריכה סירטוט אף זו צריכה סירטוט מה זו ניתנה להידרש אף זו ניתנה להידרש רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להידרש מה טעמא הכל בכתב זו המסורת מיד יי' זו רוח הקודש עלי השכיל מיכן שניתנה להידרש רבי ירמיה בעי ולמה לי נן אמרין ותבנית כל אשר היה ברוח עמו אמר רבי מנא מהו ברוח ברוח פיו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בחמשה עשר רבי אבהו דרש ישיבה ישיבה מה ישיבה שנאמר להלן מימות יהושע בן נון אף ישיבה שנאמר כאן מימות יהושע בן נון ויקראו הכל בארבעה עשר רבי יודה בר פזי דרש פרזי פרזות נאמר כאן פרזות ונאמר להלן לבד מערי הפרזי הרבה מאות מה פרזי שנאמ' להלן מימות יהושע בן נון אף פרזות שנאמר כאן מימות יהושע בן נון תני רבי יהושע בן קרחה אומר מימות אחשורוש אמר ליה רבי יוסי בי רבי יהודה וכי מה עניין שושן הבירה לבוא לכאן אם משושן הבירה את למד מעתה בשושן הבירה אל יקראו ושאר כל המקומות יקראו הא תלתא תניין תנייא קדמייא סבר מימר מימות יהושע בן נון תנייא אחרייא סבר מימר מימות אחשורוש תנייא אחרייא סבר מימר עיר מכל מקום נמצאתה אומר רבי יהושע בן קרחה ורבי יוסי בי רבי יהודה שניהם אמרו דבר אחד אלא שזה למד מטעם אחד וזה למד מטעם אחד ותני כן הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו רבי אייבו בר נגרי בשם רבי חייא בר בא כגון הדא חמתה לא אמר אלא כגון הא חמתה עצמה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון מן הדא וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכינרת הצידים כפר חיטייא צר דסמיכה לה חמת חמתה רקת טיבריא כנרת גיניסר התיב רבי לוי והכתיב והערבה עד ים כנרות מעתה שני גיניסריות היו או לא היו אלא שני אבטוניות כגון בית ירח וצינבריי שהן מגדלות כינרים וחרב הכרך ונעשה של גוים איתא חמי בו אינן קורין ובחוצה לו קורין חזקיה קרי לה בארבעה עשר ובחמשה עשר דו חשש להיא דתני רבי שמעון בן יוחי ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה פרט לטיבריא שהים חומה לה רבי יוחנן קרי לה בכנישתא דכיפרא ואמר הדא היא עיקר טיבריא קדמייתא ולא חשש להדא דתני רבי שמעון בן יוחי קל היקילו בקריאתה דתנינן תמן כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות רבי מאיר אומר אף השדות ותני כן הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו אמר רבי יוחנן מגבות ועד אנטיפטרס ששים ריבוא עיירות היו והקטנה שבהן היתה בית שמש מה כתיב בה ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון יי' וגו' ואילו מרוח אחת היו וכדון אין את מבצע לה קניי לא נסבה אמר רבי חנינה קפצה לה ארץ ישראל כל העיירות שמנה יהושע אפילו מאה אינן רבי שמעון בן לקיש אמר מוקפות חומה מנה רבי יוסי בר חנינה אמר הסמוכות לספר מנה קרייא מסייע לרבי יוסי בן חנינה ויהי גבולם מחלף וגו' קטת ונהלל ושומרון ויראלת ובית לחם מחלף חלף מאילון איילין בצעננים אגנייא דקדש ואדמי דמין הנקב ציידתה ויבנאל כפר ימה עד לקום לוקים וקטת קטונית ונהלל מהלול ושמרון סימונייה ויראלה חירייה בית לחם בית לחם צרייה רבי אחא רבי יודן בן לוי רבי יהושוע בן לוי בשם רבי לוד וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ולמה לא אמרן ואונו בגין דכתיב והא כתיב לוד ואיתאמרת אלא בגין דתנינן וגמלה וגדור וחדיד ואונו וירושלם וכן כיוצא בהן והכתיב ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד ובנותיה אמר רבי לעזר בי רבי יוסה בימי פילגש בגבעה חרבה ועמד אלפעל ובנייה הדא היא דכתיב גם כל הערים הנמצאות שלחו באש רבי חנניה בשם רבי פינחס לוד ואונו הן הן גיא החרשים רבי חלבו רבי חונה בשם רבי חייה רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהיא זמן קריאתה לא בא אלא ללמדך שהמצוות נוהגות באדר שני רבי יוסי ורבי אחא הוון יתיבין אמר רבי יוסי לרבי אחא לא מסתברא לשעב' אבל לבא והא תני מקום שנהגו לקרותה שני ימים קורין אותה שני ימים אמר ליה אוף אנא סבר כן אמר רבי מנא ויאות אילו מי שקרייה בארבעה עשר וחזר וקרייה בחמשה עשר שמא אין שומעין לו אם אומר את כן שמא נמצאתה עוקר זמן כרכים בידיך נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמן שמחה וששון מיכן שהן אסורין בהספד ומשתה מיכן שאסורין בתענית ויום טוב מיכן שאסורין בעשיית מלאכה אמר רבי חלבו זימנין סגין יתבית קומי רבי שמואל בר נחמן ולא שמעית מיניה הדא מילתא אמר ליה כל מה דהוה אבא שמיע את שמיע מילתיה דרבי פליגא דרבי היה מפרסם עצמו שני ימים בשנה רוחץ בשבעה עשר בתמוז ונוטע נטיעות בפורים רבי חביבה בשם רבנן דתמן בכל מקום שכתוב יום טוב אין כתיב וקיבל בכל מקום שכתוב וקיבל אין כתיב יום טוב וכאן כתיב יום טוב וכתיב וקיבל רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן משפחה ומשפחה אילו הכפרים מדינה ומדינה אילו הכרכים עיר ועיר אילו העיירות תני שמואל מפני מה מקדימין ליו' הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיה' שבכרכי' רבי פליפא בר פרוטה אמר קומי רבי יונה לית הדא אמרה שאסור בעשיית מלאכה אמר ליה אין מן הדא לית שמע מינה כלום הרי חולו של מועד הרי הוא אסור בעשיית מלאכה והם מספקין מזון לאחיהם שבכרכים לית לך אלא כהדא דרבי דרבי הוה מפרסם עצמו שני ימים בשנה רוחץ בשבעה עשר בתמוז ונוטע נטיעות בפורים רבי יוסטא בי רבי שונם בעא קומי רבי מנא ולא עזרא תיקן שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה ומרדכי ואסתר מתקינים על מה שעזרה עתיד להתקין אמר ליה מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה ומדינה ומדינה ועיר ועיר
ב כיצד חל להיות בשיני כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר חל להיות בשלישי או ברביעי כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר הלכה ב' כל הן דתנינן חל להיות בארבעה עשר אנן קיימין אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן מוקפות חומה למחר אמר רבי יוסה לית כאן חל להיות בשני ולית כאן חל להיות בשבת חל להיות בשני צומא רבא כחד בשובא חל להיות בשבת צומא רבא בערובתא
ג חל להיות בחמישי כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ומוקפות חומה למחר ד' חל להיות ערב שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום ה' חל להיות בשבת כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה ומוקפות חומה למחר הלכה ג' בעון קומי רבי זעירא איתא חמי חל להיות לכרכים בשבת קורין בערב שבת חל להיות לעיירות בשבת ידחו ליום הכניסה אמר רבי לא מפני כבוד כרכים שלא יהו אומרים ראינו כרכים ועיירות קורין כאחת מעתה לא ידחו ליום הכניסה שלא יהו אומרין ראינו כפרים ועיירות קורין כאחת מעתה חל להיות בשני חל להיות בחמישי חל להיות בשבת אשכח תני כפרים ועיירות וכרכים קורין כאחת וההן תנייה לא נסב אפילו לבירייה דאית ליה שלא יקדמו כרכים לעיירות דאית ליה כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה רבי אומר כולהם ידחו ליום הכניסה דאית ליה שלא יקדמו כרכים לעיירות דאית ליה כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליום הכניסה היך עבדין עובדא אמר רבי יוסה כמתניתה הלכה ד' בעון קומי רבי זעורה כמה דאת אמר תמן חל להיות לכרכים בשבת קורין בערב שבת חל להיות לעיירות בשבת יקראו בערב שבת אלא מתניתא כתרין תנייא תנייא קדמייא סבר מימר כל שהוא נדחה ממקומו ידחה ליו' הכניסה ותנייא חורנא סבר מימר כל שהוא נדחה ממקומו לא ידחה ליום הכניסה אמר לון כן אמר רב חד תנייא הוא מפני מה אמרו חל להיות לכרכים בשבת קורין בערב שבת דאמר רבי חלבו רב חונה רב בשם רבי חייה רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה ודכוותה חל להיות לעיירות בשבת דאמר ר' חלבו יום שלשה עשר יום מלחמה היה והוא מוכיח על עצמו שאין בו ניחה אשכח תני כפרים קורין בערב שבת ועיירות גדולות יידחו ליום הכניסה ומוקפות חומה לאחר השבת היך עבדין עובדא אמר רבי יוסה לית איפשר ואין איפשר כמתניתה הלכה ה' רבי בא בשם רב יהודה כל שאמרו ידחה ממקומו ובלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן אפילו ביחיד רבי אבונה בשם רבי אסי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה רבי חנניה אמר איתפלגון רב חונה ורב יהודה חד אמר ובלבד בעשרה וחורנה אמר אפילו ביחידי מתיב מאן דאמר ובלבד בעשרה למאן דאמר אפי' ביחידי עד שהוא במקומו יקרא אמר רבי סלקת מתניתה אחד עשר ושנים עשר ושלשה עשר וארבעה עשר וחמשה עשר
ד אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין פחות מיכן הרי זה כפר באילו אמרו מקדימין ולא מאחרין אבל זמן עצי כהנים והעם ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ובמתנות לאביונים אמר רבי יהודה אימתי מקום שנכנסין בשיני ובחמישי אבל מקום שאין נכנסין לא בשיני ולא בחמישי קורין אותה בזמנה הלכה ו' תני עשרה בטילים ממלאכתן לבית הכנסת רב יהודה אמר כגון אנו שאין אנו צריכין לתלמודינו תני כפר שאין בו עשרה תקנתו קלקלתו ונעשה כעיר באילו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין רבי זעורה בעא קומי רבי אבהו ויעשו אותן בשבת אמר ליה לעשות אותם ימי משתה ושמחה את ששמחתו תלויה בבית דין יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים מגבת פורים לפורים אמר רבי לעזר ובלבד שלא ישנה ממנה העני רצועה למנעלו אין מדקדקין במצות פורים אלא כל מי שהוא פושט את ידו ליטול נותנין לו אין משנין במעות פורים הא שאר כל המעות משנין אלא כל המעות עד שלא יינתנו לגיזברין את רשאי לשנותן משניתנו לגזברין אין את רשאי לשנותן אבל זמן עצי כהנים מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות אלא בשעה שעלו ישר' מן הגולה ולא מצאו עצים בלישכה ועמדו אילו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור נקרבו מהן קרבנו' ציבור והיתנו עמהן הנביאי' שביניהן שאפילו לשכה מליאה עצים ועמדו אילו ונתנדבו עצים משל עצמן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה אמר רבי אחא דרבי יוסי היא דרבי יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם רבי יוסה בשם רבי אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד מקרבן ציבור תני אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור אמר רבי אחא דרבי יוסי היא דר' יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם רבי יוסה בשם רבי אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד מקרבן ציבור מתניתא פליגא על ר' יוסה אותן הימים נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן ר' יוסי אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן ועוד מן הדא דתני א"ר לעזר בי רבי צדוק אני הייתי מבני סנאה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיינו מתענין ולא משלימין ובתשעה באב רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא בדין היה שיהו מתעני' בעשירי שבו נשרף ולמה בתשיעי שבו התחילה הפורענות ותני כן בשביעי נכנסו לתוכו בשמיני היו מקרקרים בו בתשיעי הציתו בו את האור בעשירי נשרף רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי רבי בא בר זבדא בשם רבי חנינה ביקש רבי לעקור תשעה באב ולא הודו לו אמר לו רבי אלעזר עמך הייתי ולא איתאמרת אלא ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו אמר הואיל ונדחה ידחה אמרו לו יידחה למחר וגזה ליה ההוא דתנינן תמן רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו רבי לעזר בשם רבי חנינה הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה אמר ליה ר' בא בר זבדא עמך הייתי ולא איתאמרת אלא היתה תובעת להינשא הדין עמה וקרא עליהון טובין השנים מן האחד ובחגיגה כתוב אחד אומר וחג הקציר בכורי מעשיך וכתוב אחר אומר כל מלאכת עבודה לא תעשו אמר רבי חנינה הא כיצד יתקיימו שני כתובים בשעה שהוא חל בחול את חוגג ושובת בשעה שהוא חל בשבת למחר את חוגג וקוצר א"ר יוסה בי ר' בון ובלבד שיבלים לעיסתה כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוי אעין ובכורין האומר הרי עלי עצים למזבח וגזירין למערכה אסו' בספד ובתענית ומלעשו' מלאכ' בו ביום ובהקהל רבי בא בריה דרבי חייה בר בא אמר מפני התקיעה רבי יצחק בי רבי חייה אמר מפני הבימה ויעשו אותה מאתמול שלא לדחוק את העזרה אמר רבי מתניה על שם לא תטע לך אשירה כל עץ מתניתא דרבי מאיר דאמר ר' מאיר דילא למיספד אסור להתענות ודי לא להתענות מותר בהספד ודי לא סתם כדי לא להתענייה אמר רבי יונה אילין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למיספד בהון אמר רבן שמעון בן גמליאל מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוהי אסר בצלו אמר רבי יוסי בי רבי בון שהוא צריך להזכיר מבערב ואתיא כהיא דאמר ר' זעורה בשם רב חונה אומרו כלילי שבת וכיומו מתניתא או באחד עשר כרבי יוסי או בשנים עשר כרבי מאיר וקשיא על דרבי מאיר לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון ואמר רבי יעקב בר אחא בטל יום טיריון יום שנהרג לוליינוס ופפוס בתלת עשר ביה יום ניקנור מהו יום ניקנור שלטון משל מלכו' יון היה עובר לאלכסנדריאה וראה את ירושלם וחירף וניאץ וגידף ואמר בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה ויצא אחד משל חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין שלו וכיון שהגיע לקרובין שלו קטע את ידיו וחתך את ראשו ותחבן בעץ וכתב מלמטן הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה ותליין בקונטס נגד ירושלם על דעתיה דרבי מאיר ניחא בא לוסר לפניו על דעתיה דרבי יוסה מה בא לוסר לפניו לית ליה עצמו אסור מפני ארבעה עשר להודיעך שאסור בהספד ואפילו על דרבי מאיר לית הוא מקשייא לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון ואמר רבי יעקב בר אחא בטל יום טיריון יום שנהרג לולינוס ופפוס בארבעה עשר ובחמשה עשר פורייא די לא למיספד בשית עשר ביה שרון למיבנא שור ירושלם די לא למיספד על דעתיה דרבי מאיר ניחא בא לוסר לפניו על דעתיה דר' יוסה מה בא לאסור לאסור שלפניו לית ליה עצמו אסור מפני חמשה עשר בא להודיעך שהו' אסו' בהספד בשובעת עשר ביה קמון עממייא על פליטת ספרייא במדינת בלקיס ובית זבדין והוה פרקן על דעתיה דרבי מאיר ניחא בא לאסור עצמו על דעתיה דרבי יוסה מה בא לאסור אמר רבי יוסי כל אילין מיליא לא מסייען ולא תברן לא על דרבי מאיר ולא על דרבי יוסי לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן ניסים לישראל תדע לך שהוא כן דתנינן בריש ירחא דניסן דיתקם תמידא די לא למיספד בלא כך אינו אסור משום ראש חדש אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן מה ראיתה להקל באילו ולהחמיר באילו שאילו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק ואילו דברי סופרים ודברי סופרין צריכין חיזוק הדא דאת אמר עד שלא בטלה מגילת תענית אבל משבטלה מגילת תענית בטלו כל אילו רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי תריהון אמרין בטלה מגילת תענית רבי בא ורבי סימון אמרי בטלה מגילת תענית רבי יונתן אמר בטלה מגילת תענית אמר רבי יוחנן אמש הייתי יושב ושונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד ואמרו עליו על רבי אליעזר שסיפר ועל רבי יהושע שרחץ אמר להן רבי יהושע צאו והתענו על מה שהתעניתם ואת אמר בטלה מגילת תענית אמר רבי בא אף על גב דאת אמר בטלה מגילת תענית חנוכה ופורים לא בטלו מילהון דרבנן אמרין בטלה מגילת תענית רבי אבון ציים כל ערובת שובא רבי יוחנן ציים כל ערובת ריש שתא רבי זעורה צם תלת מאוון דצומין ואית דאמרין תשע מאוון ולא חש על מגילת תענית רבי יעקב בר אחא מפקד לספרייה אין אתת איתא מישאלנכון אימרין לה בכל מתענין חוץ משבתות וימי' טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים שמעון בר בא אמ' אתא עובדא קומי רבי יוחנן והורי כרבי יוסי והוה רבי לעזר מצטער ואמר שבקין סתמא ועבדין כיחידייא אשכח תני לה רבי חייה בשם רבי מאיר כד שמע דתני לה רבי חייה בשם רבי מאיר אמר יאות סבא ידע פירקי גרמיה רבי מנא בעא קומי רבי יודן לא כן אמר רבי חזקיה ר' אבהו בשם רבי לעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם הלכה כסתם אמר ליה לא רבי דילמא חורן מה הן אן דאשכח רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם אתר דלא אשכח רבי מתני מחלוקת אלא אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם לא כל שכן תהא הלכה כסתם אתא רבי חזקיה רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא בשם רבי לעזר ואפילו אחרים שנו מחלוקת ורבי שנה סתם הלכה כסתם ולמה הוא מורה ליה כיחידייא ר' שמואל בר ינה בשם רבי אחא הדא דאת אמר בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם רבי יודן נשייא שלח לרבי הושעיה רבה חדא עטם וחד לגין דחמר שלח ואמר ליה קיימת בנו ומתנות לאביונים חזר ושלח ליה חד עוגל וחד גרב דחמר שלח ואמר ליה קימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו הלכה ז' תני במקום שנכנסין קורין אותה בארבעה עשר רבי יוסה בעי אם במקום שנכנסין אל יקראו אותה כל עיקר
ה קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השיני אין בין אדר הראשון לאדר השיני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים מתניתא בשעיברו ואחר כך קראו אותה אבל אם קראו אותה ואח"כ עיברו לא בדא מתניתא לא אמרה כן אלא קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השיני רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי כתיב לקיים את אגרת הפורים הזאת מה תלמוד לומר השינית אלא מיכן שאם קראו אותה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השיני רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק מה עשו מרדכי ואסתר כתבו אגרת ושלחו לרבותינו שכן אמרו להם מקבלין אתם עליכם שני ימים הלילו בכל שנה אמרו להן לא דיינו הצרות הבאות עלינו אלא שאתם רוצין להוסיף עלינו עוד צרתו של המן חזרו וכתבו להן אגרת שנייה הדא היא דכתי' לקיים עליהם את איגרת הפורי' הזאת השנית מה היה כתוב בה אמרו להן אם מדבר זה אתם מתייראי' הרי היא כתובה ומעלה בארכיים הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שמונים וחמשה זקינים ומהם שלשים וכמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה אמרו כתיב אלה המצות אשר צוה יי' את משה אילו המצות שנצטוינו מפי משה כך אמר לנו משה אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשי' לחדש לנו דבר לא זזו משם נושאי' ונותנין בדבר עד שהאיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אותה כתוב' בתור' ובנביאי' ובכתובי' הדא היא דכתי' ויאמ' יי' אל משה כתוב זאת זכרון בספר זאת תורה כמה דתימ' וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל זכרון אילו הנביאים ויכתב ספר הזכרון לפניו ליראי יי' וגו' בספר אילו הכתובים ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא קול גדול ולא יסף רבי שמעון בן לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל נאמר כאן קול גדול ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם הלכות הליכות עולם לו רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש צפה הקב"ה שהמן הרשע עתיד לשקול כספו על ישר' אמ' מוטב שיקדים כספן של בני לכספו של אותו הרשע לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים רבי אבהו בשם רבי לעזר בכל שנה ושנה הקיש שנה שהיא מעוברת לשנה שאינ' מעוברת מה שנה שאינה מעוברת אדר סמוך לניסן אף שנה שהיא מעובר' אדר סמוך לניסן א"ר חלבו כדי לסמוך גאולה לגאולה רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה אותה השנה היתה מעוברת מה טעמ' מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר אדר הראשון תוספת אדר השיני תוספת מה ביניהון רבי שמואל בר רב יצחק אמר שני כבשי עצרת ביניהון נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה שהיא מעוברת אין תימר אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא אין תימר אדר השיני תוספת אין לו אלא עד חמשה עשר באדר הראשון אמר רבי אייבו בר נגרי מתניתא אמרה כן אדר הראשון תוספת דתנינן תמן הן העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים הן העידו שמעברין את השנה על תניי הדא אמרה אדר הראשון תוספת אין תימר אדר השיני תוספת לא קיים על שתא ומעבר לה מר עוקבא אשכח תרין איגרן בחדא כתיב ושפר באפיי ובאפי חבריי מוספה על שתא תלתין יומין ובחדא כתיב ושפר באפיי ובאפי חבריי מוספה על שתא ירח יומין מאן דאמר תלתין יומין אדר הראשון תוספת ומאן דאמר ירח יומין אדר השיני תוספת אין מן הדא לית שמע מינה כלום דא"ר יעקב בר אחא ור' יודן גזורי רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי לעולם שני חדשים מעוברין עיבר את הראשון ולא עיבר את השיני מה שעשה עשוי לעולם אדר סמוך לניסן חסר תני רבן שמעון בן גמליאל אומר מצות הנוהגות באדר השיני אינן נוהגות באדר הראשון חוץ מן הספד ומן התענית שהן שוין בזה ובזה ר' בא רב ירמיה בשם רב ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל רבי חונה רבה דציפורין אמר הנהיג ר' חנינה דציפורין כהדא דרשב"ג לא אמר אלא הנהיג הא להלכה לא אבל לעניין שטרות כותבין אדר הראשון ואדר השני אלא שכותבין אדר השני תיניין רבי יהודה אומר אדר השני כותב תי"ו ודייו תמן תנינן אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אף שימוע שקלים וכלאים יש ביניהן רבי חלבו ורב חונה רב בשם רבי חייה רבה הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה אמר רבי יוסה ויאות כלום אמרו משמעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן אם אומר את באדר הראשון עד כדון אית בשתא שיתין יומין כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהו הצמחין ניכרין אם אומר את באדר הראשון עד כדון אינון דקיקין
ו אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת הלכה ח' תני בשם רבי יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו מה ביניהון רבי חסדי אומר לחדד ראשו של שפוד ביניהון רבי חנינה בריה דרבי אבהו הוציא אש מהאבנים ביניהון תני רבי יהודה בר פזי דברזילה הוא הדבר מהו הוא הדבר לחדד ראשו של שפוד הו' הדבר או להוציא אש מן האבני' הוא הדבר לית לך אלא כהדא אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גב חברתה אמ' רבי חסדי דר' יודא היא דמר ר' יודא בשם שמואל דברי הכל היא כדי להעביר שמנונית שעליה כל אילו ביום טוב אין צורך לומר בשבת אילין אינין והא אית לך חורנין סקילה בשבת אין סקילה ביום טוב כרת בשבת אין כרת ביום טוב מכות ביום טוב אין מכות בשבת אין תימר בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני והא תנינן משחילין פירות דרך ארובה ביו' טוב אבל לא בשבת ועוד מן הדא שוחקין עצי בשמים למילה ביום טוב אבל לא בשב' אמר רבי יוסה והוא שמל ועוד מן הדא דתני מודין חכמים לרבי מאיר בחותמות שבקרקע שמפקפקין ומפקיעין ומתירין וחותכין בשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין ובכלים בשבת מותר אין צורך לומר ביום טוב אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת הא בתשלומין שניהן שוין מתניתא דרבי נחונייה בן הקנה דתני רבי נחונייה בן הקנה אומר יום הכיפורים כשבת בתשלומין רבי שמעון בן מנסיא או' מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתות בית דין מה נפק מן ביניהון רבי אחא בשם ר' אבונא נערה נדה ביניהון רבי מנא אמר אף אחות אשתו ביניהון על דעתיה דרבי נחוניה בן הקנה מה שבת אין לה היתר אחר איסורה אף יום הכיפורי' אין לו היתר אחר איסורו ואילו הואיל ויש להן היתר אחר איסורן משלם על דעתיה דרבי שמעון בן מנסיא מה שבת יש בה כרת אף יום הכיפורים יש בה כרת ואילו הואיל ויש בהן כרת אינו משלם רבי יודה בר פזי אמר מכות וכרת מה אמרין בה אילין תנייא א"ר יוסה צריכה לרבנן רבי יונה בעי ולמה לא שמע לה מן הדא דתני ר"ש בן יוחאי דתני ר"ש בן יוחי רבי טרפון או' נאמר כרת בשבת ונאמר כרת ביום הכיפורים מה כרת שנאמר בשבת אין מכות אצל כרת אף כרת שנאמר ביום הכיפורים אין מכות אצל כרת אמר רבי מנא קומי רבי יוסי מה צריכה ליה כרבי שמעון בן לקיש ברם כרבי יוחנן אם מכות אצל מיתה יש לו לא כל שכן מכות אצל כרת דאיתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה רבי יוחנן אמר אם התרו בו לשם אותו ואת בנו לוקה לשם עבודה זרה נסקל רבי שמעון בן לקיש אמר אפילו התרו בו לשם אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שהתרו בו לשם עבודה זרה נסקל אמר ליה אפילו כרבי יוחנן צריכה ליה תמן לשני דברים והכא לדבר אחד על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש מה בין אילין תנייא לאילין רבנן לאוים לא כריתות רבי יודן אמר הבא על הממזרות אית ביניהון רבי חנניה אמר אף המצית גדישו של חבירו ביום טוב ביניהון על דעתון דאילין תנייא הואיל ואין בהן כרת משלם על דעתון דאילין רבנן הואיל ויש בהן מכות אינו משלם מעתה אילו נערות שיש להן קנס לא כרבנן אמר רבי מתניה תיפתר דברי הכל בממזר שבא על הממזרת ואשת אחיו לא יבמתו היא אמר רבי מתניה תיפתר שהיו לאחיו בני' ואירס אשה ומת ובא אחיו ואנס'
ז אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלי' שאין עושין בהן אוכל נפש אין בין נדרים לנדבות אלא שהנדרים מתו או נגנבו חייבין באחריותן נדבות מתו או נגנבו אין חייבין באחריותן הלכה ט' הא דבר שעושין בו אוכל נפש אסור לא ממאכל נדר רבי שמעון בן לקיש אמר כיני מתניתא אין בין המודר הנייה מחבירו למודר הניית מאכל מחבירו ותניי דבית רבי כן המודר הניית מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה ריחים ותנור תני אבל משאיל הוא לו כוסות וקערות ותמחויין שאינן מהנין את האוכל אבל מכניסין את האוכל לפסין וקדירות אסור לטחון ולדרוך אסור לקצור צריכה לבצור צריכה הניית מאכל מהו תני אבל משאילו הוא קורדום הוינן סברין מימר בקרדום של ביקוע תיפתר בקורדום של ניכוש ולית שמע מינה כלום רבי אבונא אמר רבי ירמיה בעי ההן זוסטה מכיון שהוא מרחיק ואת חשד ביה קימחא כמי שהוא נפח אי זהו נדר שאמרו באומר הרי עלי עולה ואי זו היא נדבה שאמרו באומר הרי זו עולה ר' חמא חברין דרבנן בעי אמר הרי עלי וחזר ואמר הרי זה רבי חיננה בעי לא מסתברא דידה אמר הרי זה וחזר ואמר הרי עלי איסור חמור חל על איסור קל אין איסור קל חל על איסור חמור
ח אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה תגלחת וצפורים הלכה י' אמר רבי יודה בר פזי דרבי לעזר היא דרבי לעזר אמר אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן ברם כרבנן השנייה מאונס טהור והשלישית מאונס טמא אמר רבי יוסה אין לית היא דרבנן ולא אוף דרבי לעזר לית היא דתני אמר רבי לעזר לא לסותרו אמרתי אלא שלא יביא קרבן לא אמרתי שאינו זב לסתור זב הואיל לסתו' לא אמרתי אלא שלא יביא קרבן הדא אמרה דברי הכל היא אין תימר דרבי לעזר היא ניתני השנייה בסתירה ולא בקרבן השלישית בסתירה ובקרבן על דעתיה דרבי לעזר ראת שתים בשופי ואחת בקושי סותרת ואינה מביאה קרבן אמר רבי יודן מתניתא בשני בני אדם אמר רבי חנינה מתניתא אמרה כן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת וציפרים הדא אמרה בשני בני אדם אנן קיימין אין תימר באדם אחד ניתני אין בין בהרת גדולה לבהרת קטנה היך מה דאת אמר תמן בשני בני אדם אנן קיימין והכא בשני בני אדם אנן קיימין פרחה בו מתוך הסגר רבי יוחנן אמר טעון צפרים רבי לעזר אמר אין טעון ציפרים אמר רבי בא בר ממל מתניתא מסייעא לרבי יוחנן מן הצרוע להביא את שפרחה בכולו שיהא טעון צפרים והלוא דין הוא מה אם מי שטהר ואין סימני מטמאיו עמו טעון צפרים מי שטהר וסימני מטמאיו עמו אינו דין שיהא טעון ציפרים והלא שעמד בו שני שבועות יוכיח שטהר וסימני מטמאיו עמו ואין טעון ציפרים אף אתה אל תתמה על מי שפרחה בכולו שאף על פי שטהר וסימני מטמאיו עמו ואינו טעון צפרים תלמוד לומר מן הצרוע להביא את שפרחה בכולו שיהא טעון צפרים אם אומר את לטהר מתוך הסגר לא יהא טעון צפרים ויתיביניה לא מוטב להשיב פריחה על פריחות ולא עמידה על פריחות אמר רבי חנניה חברון דרבנן מתניתא מסייעה לרבי יוחנן דכן תנייא מתיב לחבריה לא אם אמרת בזה שאינו נזקק לחליטה אמר בזה שהוא נזקק לחליט' הואיל והוא נזקק להחליט יהא טעון צפרים אמר רבי יעקב בר אחא סופה מסייעה לרבי לעזר הטהר מתוך הסגר פטור מפריעה ומפרימה ומתגלחת ומצפרים כל מה דאנן קיימין הכא בפריחות אמר רבי שמואל בר אבודמא מה פליגין להביא צפרים אבל להביא קרבן כל עמא מודיי שאינו מביא קרבן ותני כן בשביעי יגלח ובשמיני יביא את שהוא טעון תגלחת מביא קרבן את שאינו טעון תגלחת אינו מביא קרבן רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בר חנינה כל ימי אשר הנגע בו יטמא את שטומאתו תלויה בנגעו יצא זה שטומאתו תלויה בספירות ימיו עד כדון פריעה ופרימה תגלחת וצפרים מניין רבי לעזר דרומיא בשם רבי שמי זאת תהיה תורת המצורע ביום את שהוא מטמא ומיטהר ביום אחד יצא זה שאינו מיטמא ומיטהר ביום אחד
ט י"א אין בין ספרי' לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית הלכה י"א כתיב ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים רבי לעזר ורבי יוחנן חד אמר שהיו מדברים בשבעי' לשון וחורנה אמר שהיו מדברין בלשון יחידו של עולם בלשון הקודש תני בר קפרא יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם שיהו מדברין בלשונו של יפת באוהלו של שם בני יפת גומר ומגוג ויון ותובל ומשך ותירס גומר גרממייה מגוג גותייא מדי כשמועה יוון אווסוס תובל וותנייה משך מוסייא תירס רבי סימון אמר פרס ורבנן אמרי תרקא בני גומר אשכנז וריפת ותוגרמה אסייא והדיית וגרמניקיה בני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים אלסטרסם אביה ודרדנייה את הארודי רודוס את הצמרי חמץ את החמתי חמת עד לשע רבי לעזר אמר עד קלרה רבי יודן בר שלום אמר מיכן לתרגום אמר רבי יונתן דבית גוברין ארבעה לשונות נאים שישתמש בהן העולם ואילו הן לעז לזמר רומי לקרב סורסי לאילייא עברי לדיבור ויש אומרים אף אשורי לכתב אשורי יש לו כתב ואין לו לשון עברי יש לו לשון ואין לו כתב בחרו להם כתב אשורי ולשון עברי ולמה נקרא שמו אשורי שהוא מאושר בכתבו אמר רבי לוי על שם שעלה בידם מאשור תני רבי יוסי אומר ראוי היה עזרה שתינתן תורה על ידו אלא שקדמו דור משה אף על פי שלא ניתנה התורה על ידיו אף הוא ניתן כתב ולשון על ידו וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית ולא כהלין כתבא למיקרי מלמד שבו ביום ניתן רבי נתן אומר בדעץ ניתנה התורה ואתייא כרבי יוסה רבי אומר אשורית ניתנה התורה וכשחטאו נהפך להן לרעץ וכשזכו בימי עזרא נהפך להן אשורית גם היום מגיד משנה אשיב לך וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר כתב שהוא עשוי להשתנות תני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא שאמר משום רבי לעזר המודעי כתב אשורי ניתנה התורה מה טעמא ווי העמודים שיהו ווים של תורה דומים לעמודים אמר ר' לוי מאן דאמ' בדעץ ניתנה התורה עי"ן מעשה ניסים מאן דאמר אשורי ניתנה התורה סמ"ך מעשה ניסים רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ור' סימון תריהון אמרין תורת הראשונים לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהן סתום הא סמ"ך סתום תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יוונית בורגני אחד בידא להם ארמית מתוך יוונית רבי ירמיה בשם רבי חייא בר בא תירגם עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע וקילסו אותו ואמרו לו יפיפית מבני אדם רבי יודה בר פזי אמר רבי יהושע בן לוי שאל ולמה לי נן אמרין יש בספרים מה שאין בתפילין ומזוזות שהספרים נכתבין בשני דפין ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא בדף אחד התיב רבי יצחק בריה דרבי חייה כתובה דרבה שהספרי' נכתבין בשתי עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא בעור אחד אמרון חברייא קומי רבי מנא או נאמר דף אחד בשני עורות לית היא דרבה אמר לון שכן אפילו ספרים אינן נכתבים כן תולין בספרים אין תולין לא בתפילין ולא במזוזות ספרים שכתבן כתפילין וכמזוזות אין תולין בהן תפילין ומזוזות שכתבן כספרים תולין בהן רבי זעורה בשם רבי אימי היה כותב אלה עם עם אם היתה הפרשה עשויה כן כשר ואם לאו פסול רבי זעורה בשם ר' אימי בר חיננא ככתב ספרים כן כתב תפילין ומזוזות רבי זעורה בשם רב ניקב נקב ביריכו של ה"א אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול רבי זעורה בשם רב חסדא היה הגימ"ל מכלה את הגויל אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה כשר ואם לאו פסול רבי זעורה בשם אשייאן בר נידבה ניקב נקב באמצע בי"ת אם היה הגויל מקיפו מכל צד כשר ואם לאו פסול אמר רבי זעורה אתיא דרב חסדא כרב ותריהון פליגין על שיטתיה דאשיין בר נדבה חבריא אמרי אתיא דאשיין בר נדבה כרבי יוחנן דתני עירב את האותות אית תניי תני כשר אית תניי תני פסול רבי אדא בר שמעון בשם רבי יוחנן מאן דאמר כשר מלמטן מאן דאמר פסול מלמעלן כגון ארצינו תפארתינו ארצך צריכה תפארתך צריכה רבי אחא בי רבי שמעון בשם רבי יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל במקום גבוה מה טעמא אמר רבי בא בשם רבי פפא ממעמקים קראתיך יי' רבי אדא בר שמעון בשם רבי יוחנן לא יעמוד אדם ויתפלל וצריך לנקוביו מה טעמא הכון לקראת אלהיך ישראל אמר רבי סימון התכוון לקראת אלהיך ישראל אמר רבי אלכסנדרי שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך מן הטיפים היוצאים מבין רגליך הדא דאת אמר בדקים אבל בגסים אם יכול לסבול יסבול רבי יעקב בר אביה בשם רבי אחא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים שתהא טהור ונקי אמר רבי בא יהי מקורך ברוך יהי מקראך לקבר ברוך אמר ר' ברכיה עת ללדת ועת למות אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי אף בשעת מיתתו יהא נקי רבי בא בשם רבי יהודה היה עשוי כחצי חליטה שורק העליונה שיש למטה הימינה שתים צריך שיהא בה שלש תיביות האמצעית שתים התחתונה אפי' על הארץ ר' זעורה בשם רב חסדא היה עשוי כמין סימפון שורה העליונה שיש למטה שתים שלש תיביות התחתונה שתים והאמצעית איני יודע רבי ירמיה אמר לה רבי זעורה בשם רב חסדא ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין רבי זעורה בשם אשיין בר נדבה חבריא אמר רבי זעורה בשם רב חננאל אם היתה הדיו יוצאה מבין הנקבים פסול כיצד הוא עושה לוחכה בלשונו והיא עומדת טעה והשמיט את השם אית תניי תני תולה את השם אית תניי תני מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול רבי זעורה רב חננאל בשם רב הלכה כמי שהוא או' מוחק את החול וכותב את השם ותולה את החול רבי זעורה רב חננאל בשם רב ואם היה כגון אני יי' אלהיכם מותר למה מפני שהן שלש תיביות או מפני שיש בו חול מה נפק מן ביניהון אל אלהים יי' אין תימר מפני שהן שלש תיביות הרי הן שלש תיביות אין תימר מפני שיש בו חול הרי אין בו חול ליי' צריכה ביי' צריכה רב ששעה בריה דרב חננאל אמר צריך לכתוב ה"א למטה מארכובתו של למ"ד הליי' תגמלו זאת הא ליי' תגמלו זאת מזוזה אית תניי תני פתוחה אית תניי תני סתומה שמואל בר שילת משמיה דרב הלכה כמי שאומ' פתוחה שאין זה מקומה פתוחה מראשה סתומה פתוחה מסופה פתוחה פתוחה מיכן ומיכן סתומה טעה והשמיט פסוק אחד אם יש בו שתים שלש שיטין מתקנו וקורא בו ארבע אינו קורא בו רבי זעורה בשם רב חננאל אף בקרע כן תני ספר שיש בו שתים ושלש טעיות בכל דף ודף מתקנו וקורא בו ארבע אינו קורא בו והתני ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מתקנו וקורא בו אמר רבי שמי כאן בספר גדול וכאן בספר קטון רבי זעורה בשם רב חננאל מצא בו דף אחד שלם מציל את כולו מה שלם שאין בו שלש טעיות או שלם שאין בו ארבע חגרא אחוי דרבי בא בר בינה יהב אורייתא לרב חננאל וקרא בה אמר ליה הדא אוריתך צריכה צלו ובסוף מצא בה דף אחד שלם והציל את כולה מה שלם שאין בו טעיות או שלם שאין בו ארבע רבי זעורה רב חננאל בשם רב תיפורה הלכה למשה מסיני רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק קשרי תפילין הלכה למשה מסיני רבי ירמיה אפסקת רצועתה דתפילתה שאל לרבי בא בר ממל אמר ליה וקשרתם אפילו קשירה תמה רבי זעורה אפסיק גודא דרצועתא שאל לרב חונה ולרב קטינא ושרון ליה אפסיק זמן תיניינות ושרון ליה דלא מן אולפן רבי בא בריה דרבי חייה בר בא רבי חייה בשם ר' יוחנן הלכ' זה שהוא תופר צריך שיהא משייר מלמעלן ומלמטן כדי שלא יקרע ומחי ליה על מוחא אם הלכה למה לא יקרע ואם לא יקרע למה הלכה הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות וכותבין בדיו ומסרגלין בקנה וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק ותופרין בגידין וכשהוא תופר יהא תופר כתפר הזה וצריך שיהא משייר בין שיטה לשיטה כמלוא שיטה בין תיבה לתיבה כמלא אות בין אות לאות כל שהוא בין דף לדף מלוא גודל עשה סוף הדף שוה לתחילתו פסל צריך ליתן ריוח בספר מלמעלן שתי אצבעות ומלמטן שלש רבי אומר בתורה מלמעלן שלש ומלמטן טפח וצריך שיהא משייר בין ספר לספר כמלוא ארבע שיטין ובנביא של שנים עשר שלש וצריך שיהא גומר באמצע הדף ומתחיל באמצעיתו ובנביא גומר בסופו ומתחיל בראשו ובנביא של שנים עשר אסור אין עושין יריעה פחותה משלשה דפין ולא יותר על שמונה הדא דאת אמר בתחילה אבל בסוף אפילו כל שהוא ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור וצריך שיהא כותב על הגויל במקום השיער ועל הקלף במקו' נחושתו אם שינה פסל לא יהא כותב חציו על העור וחציו על הקלף אבל כותב הוא חציו על עור בהמה טהורה וחציו על עור חיה טהורה אין כותבין אלא על עור בהמה טהורה מה טעמא למען תהיה תורת יי' בפיך ממה שאתה נותן בפיך והא תני כותבין על גבי עור נבילו' וטריפות מינא דאת נותן בפיך ועושין עמוד לספר בסופו לתור' מיכן ומיכן לפיכך גוללין הספר לתחילתו והתורה לאמצעיתה רבי שמואל ר' זעורה בשם רב חייה בר יוסף אפילו שתי יריעות רבי זעורה שמואל בר שילת בשם כהנה ובלבד מקום התפר רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן ספר שאין עליו מפה הופכו על הכתב כדי שלא יתבזה הכתב כל האותות הכפולים באלף בית כותב הראשונים בתחילת התיבה ובאמצע התיבה ואת האחרונים בסופה ואם שינה פסל משם ר' מתיה בן חרש אמרו מנצפ"ך הלכה למשה מסיני מהו מנצפ"ך ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק מה שהתקינו לך הצופים מאן אינון אילין צופין מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד ונכנסו התינוקות אמרין איתון נעביד בית וועדא דלא ייבטל אמרין מהו דין דכתיב מ"ם מ"ם נון נון צד"י צד"י פ"ה פ"ה כ"ף כ"ף ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה לפה מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה וסיימו אותן חכמים ועמדו כולן בני אדם גדולים אמרון רבי ליעזר ורבי יהושע הוון מינהון רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא ורבי סימון תריהון אמרין תורת הראשונים לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהם סתום הא סמ"ך סתום רבי סימון ור' שמואל בר נחמן תריהון אמרין אנשי ירושלם היו כותבין ירושלם ירושלימה ולא היו מקפידין ודכותה צפון צפונה תימן תימנה שלשה עשר דבר שינו חכמים לתלמי המלך כתבו לו אלהים ברא בראשית אעשה אדם בצלם ובדמות זכר ונקוביו בראם ויכל בשישי וישבות בשביעי הבה ארדה ותצחק שרה בקרוביה לאמר כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושאי בני אדם ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובכל הארצות שלשים שנה וארבע מאות שנה ואת הארנבת את צעירת הרגלים אמו של תלמי המלך ארנבתא הוות שמה לא חמד אחד מהם נשאתי אשר חלק יי' אלהיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים אשר לא צויתי לאומות לעבדם כל האותות הכתובים עם השם מלפניו הרי אילו חול ונמחקין כגון ליי' ביי' מיי' כיי' שיי' שכן מצאנו בציץ שהוא מובדל ממנו קודש למ"ד מלמטן והשם מלמעלן כל האותות הכתובים עם השם מאחוריו הרי אילו קודש ואינן נמחקין כגון אלהינו אלהיכם אילו שמות שאינן נמחקין הכותב את השם בארבע אותיות ביו"ד ובה"א באל"ף ובדל"ת אל אלהים אלהיך אלהי אלהינו אלהיכם שדי צבאות אהיה אשר אהיה כתב אל"ף דל"ת מיי' אל"ף ה"א מאהיה שי"ן דל"ת משדי צד"י בית מצבאות הרי אילו נמחקין ומוחק את טפילותיהם לאלהים מוחק את למ"ד ליי' מוחק את למ"ד כתב יו"ד ה"א מארבע אותיות אל"ף למ"ד מאלהים אינו נמחק כללו של דבר כל שכיוצא בו שם מתקיים במקום אחר אינו נמחק תני רבי יוסי אומר של בית חגירה כותבנים אומנים היו בירושלם היו מוחקין צבאות שכן הוא שם חול במקום אחר ופקדו שרי צבאות בראש העם כל השמות הכתובים באבינו אברהם קודש חוץ מאחד שהוא חול ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי ויש אומרים אף הוא קודש שאילולי אלהים כבר התעו אותי כל השמות הכתובים במיכה אף על פי שהן כתובין ביו"ד ובה"א הרי אילו חול חוץ מאחד שהוא קודש כל ימי היות בית האלהים בשילה כל השמות הכתובים בנבות אף על פי שהן כתובים באל"ף למ"ד הרי אילו קודש ברך נבות אלהים ומלך אבל חנון ורחו' ארך אפים ורב חסד מלך מלכים מרומם וגדול ונורא ועליון אדיר צדיק ישר חסיד תמים גיבור הרי אילו חול אילו שמות שאינן נחלקין עמיאל עמישדי צוריאל צורי שדי גמליאל פדה צור פדה אל אינן נחלקין אילו שמות שהן נחלקין בית אל בית און וחרה אף וחרה אפי פוטי פרע צפנת פענח הללו יה רב ושמואל חד אמר הללו יה וחורנה אמר הללויה מאן דאמר הללו יה נחלק ואינו נמחק מאן דאמר הללויה נמחק ואינו נחלק ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר רב שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של רבי מאיר מוחק אני את כל הללויה שבו שלא נתכוון לקדשו הוי דו אמר הללויה מיליהון דרבנן פליגין דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים באישור בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה בתודה בתפילה בברכה המאושר שבכולן הללויה שהשם והשבח כלולין בו רבי זעורה בעא קומי רבי אבהו מה נעני אמר ליה הכא כפה קומך רבי יונה עני הכן והכן רבי לעזר עני הכין והכין דתני שמע ולא ענה יצא ענה ולא שמע לא יצא רב בשם רבי אבא בר חנה ואית דאמרין רבי אבא בר חנה בשם רב והוא שענה ראשי פרקים רבי זעורה בעי היי לין אינון ראשי פרקים הללויה הללו עבדי יי' הללו את שם יי' בעון קומי רבי חייה בר בא מניין אם שמע ולא ענה יצא אמר לון ממה דאנן חמי רבנן רברבייא קיימין בציבורא ואילין אמרין ברוך הבא ואילין אמרין בשם יי' ואילו ואילו יוצאין ידי חובתן תני רבי הושעיה עונה הוא אדם אמן אף על פי שלא אכל אינו אומר ברוך שאכלנו אלא אם כן אכל תני אין עונין אמן יתומה ולא אמן קטופה בן עזאי או' העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומין קטופה תיקטף נשמתו ארוכה יאריך ימים בטובה אי זו היא אמן יתומה אמ' רב חונ' ההן דהב למברכ' והוא עני ולא ידע מה הו' עני תני גוי שבירך את השם עונין אחריו בשם אין עונין אחריו אמן א"ר תנחומה אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכתי' ברוך תהי' מכל העמי' גוי אחד פגע ביר' ישמעאל ובירכו א"ל כבר מילתך אמירא אחד פגע בו וקיללו א"ל כבר מילתך אמירה אמרין ליה תלמידוי ר' היך מה דאמרת להן אמרת להן אמר לון ולא כן כתיב אורריך ארו' ומברכיך ברוך
י י"ב אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות אין בין כהן ששימש לכהן שעבד אלא פר יום הכיפורי' ועשירי' האיפה הלכה י"ב תני כהן משיח מביא פר אין המרובה בגדים מביא פר ודלא כרבי מאיר דר' מאיר אמר המרובה בגדים מביא פר מה טעמא דר"מ משיח מה תלמוד לומר כהן לרבות את המרובה בגדים מה טעמון דרבנן משיח יכול זה המלך ת"ל כהן אי כהן יכול אף מרובה בגדים ת"ל משיח או יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה ת"ל משיח שאין על גביו משיח מחלפה שיטתון דרבנן הכא כתיב משיח והכא כתיב משיח הכא אינון אמרין לרבו' מרובה בגדים והכא אינון אמרין להוציא את המרובה בגדים אמ' ר' אילא כל מדרש ומדרש בעניינו תמן כל הפרשה אמורה באהרן לאי זה דבר נאמר כהן לרבות את המרובה בגדים ברם הכא אין הפרשה אמורה באהרן אילו נאמר משיח ולא נאמר כהן הייתי אומ' לעולם על העלם דבר מביא פר ועל שגגת מעש' מביא שעיר הוי צורך הוא שיאמר כהן או אלו נאמר כהן ולא נאמר משיח היתי אומר זה המלך אין תאמר כבר קדמה פרשת המלך הייתי אומ' על העלם דבר מביא פר ועל שגגת מעשה מביא שעיר הוי צורך הוא שיאמ' משיח וצורך הוא שיאמ' כהן א"ר יוחנן עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע לו פסול מה מייחדין ליה עימיה א"ר חגי משהדינון מייחדין ליה עימיה דו קטיל ליה אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים א"ר יוחנן מפני איבה עבר זה ושימש זה הראשון כל מצות כהונה עליו השני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט א"ר יוחנן עבר ועבד עבודתו כשירה עבודתו משל מי נישמעינה מן הדא מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול בי"ה ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה ואמ' למלך כשיצא אדוני המלך פר ושעיר של יום משלי הן קריבים או משל כהן גדול וידע המלך מה שאלו אמר לו בן אילם לא דייך אלא ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם דייך וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה מעשה בשמעון בן קמחית שיצא עם מלך ערבי ערב יום כפורים עם חשכה ונתזה צנורה של רוק מפיו על בגדיו וטימאתו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד שבעה בנים היו לקמחית וכלהם שימשו בכהונה גדולה שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להן יבוא עלי אם ראו קורו' ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימיי אמרון כל קמחיא קמח וקימחא דקימחית סולת וקרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה שלו תלמוד לומר תחתיו מבניו את שבנו עובר תחתיו מביא עשירית האיפה שלו יצא משוח משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו תלמוד לו' ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו' את שהוא בא אלו אוהל מועד לשרת בקודש בנו עובד תחתיו יצא משוח מלחמ' שאינו בא אל אהל מועד לשרת בקודש אין בנו עובד תחתיו מניין שהוא מתמנה כהן גדול שנאמר פינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יי' עמו רבי יוסה כד דהוה בעי למקנתרה לרבי אלעזר בי רבי יוסי הוה א"ל לפנים עמו לפני' עמו בימי זמרי מיחה ובימי פילגש בגבעה לא מיחה מניין שהוא נשאל בשמונה ר' בא ר' חייה בשם ר' חייא בשם ר' יוחנן ובגדי הקודש אשר לאהרן יהיו לבניו מה תלמוד לומר אחריו אלא לגדולה של אחריו מניין שהוא עובד בשמונה רבי אימי בשם רבי יוחנן ובגדי הקדש אשר לאהרן הכהן יהיו לבניו מה תלמוד לומר אחריו אלא לגדולה של אחריו אמר ליה רבי יונה עמך הייתי לא אמר עובד אלא נשאל במה הוא נשאל אייתי רב הושעיה מתניתא דבר קפרא מן דרומה ותנא וחכמים אומרים אינו כשר לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט א"ר בא בדין היה שיהא עובד בארבעה ולמה אינו עובד שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים שהוא עובד בשמונה אמר רבי יונה ולא מבפנים הוא עובד ולא מבחוץ הוא נשאל וטועי' בין דבר מבפני' לבחוץ וכי רבי טרפון אביהן של כל ישר' לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן דתני ובני אהרן הכהני' יתקעו בחצוצרות תמימים ולא בעלי מומין דברי רבי עקיבה אמ' לו רבי טרפון אקפח את בניי אם לא ראיתי את שמעון אחי אימא חיגר באחת מרגליו עומד בעזר' חצוצרתו בידו ותוקע אמ' לו ר' עקיב' שמא לא ראיתו אלא בשע' הקהל ואני או' בשעת הקרבן אמ' לו ר' טרפון אקפח את בניי שלא הטית' ימין ושמאל אני שראיתי את המעשה ושכחתי ואתה דורש ומסכים על השמועה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת"ל לפי שכל הפרשה אמורה באהרן אין לי אלא אהרן עצמו מניין לרבות כהן אחר תלמוד לומר אשר ימשח אותו אין לי אלא משוח בשמן המשחה המרובה בגדים מניין תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו מניין לרבות כהן המתמנה ת"ל וכפ' הכהן במה הוא מתמנ' רבנן דקיסרין בשם ר' חייה בר יוסף בפה א"ר זעורה הדא אמרה שממנין זקני' בפה א"ר חייא בר אדא מתנית' אמרה כן חזור בך בד' דברי' שהיית או' ונעשך אב ב"ד
יא י"ג אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים זה הכלל כל שהוא נידר ונידב קרב בבמה וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה הלכה י"ג אין בין במה גדולה לבמה קטנה כו' ר' יוחנ' עבד תלת שנין ופלג דלא נחת לבית וועדא מן צערא בסופא חמא ר' אלעזר בחילמיה למחר סיני נחת ומחדת לכון מילה עאל ואמ' קומיהון מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורו' מן הדין קרייה כי לי כל בכור ביו' הכותי כל בכור בארץ מצרי' וגו' וכתי' ובכל אלהי מצרי' אעשה שפטי' וגו' קודם לכן מה היו עושין ותקח רבק' את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית מהו החמודות שהיה משמש בכהונה גדולה אמר רבי לוי שבר יי' מטה רשעים אילו הבכורות שהקריבו לעגל תחילה הכל קרב בבמה בהמה וחיה ועופות גדולים וקטנים זכרים ונקיבות תמימין אבל לא בעלי מומין טהורים אבל לא טמאים הכל קרב עולה ואינן טעונין הפשט וניתוח וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן זכרים ונקיבות מנין רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה ואת הפרות העלו עולה ליי' תמימים אבל לא בעלי מומין מניין אמר רבי יסא פשט רבי לעזר לחברייא מכל החי מכל בשר שיהו שלימים באיבריהן מירטים פשט רבי לעזר כל צפור כל כנף פרט למירטים טהורים אבל לא טמאים מניין רבי אבא בריה דרבי פפי רבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי הגה נח תורה מתוך תורה אמר כבר נאמר לי כירק עשב נתתי לכם את כל לאיזה דבר ריבה הכתוב בטהורין לקרבנות וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן רבי בא בשם רב יהודה אסור לישראל לסייעו ואסור להיעשות לו שליח אנטונינוס שאל לר' מהו לבנות מזבח א"ל בניהו וגנוז אבניו מהו לעשות לו קטורת אמר ליה חסר בה אחת מסממניה לא כן תני לא תעשו לכם לכם אין אתם עושין אבל עושין הם אחרים לכם אמ' ר' חנניה בגין ר' רומנוס דשלחיה רבי יעבדיניה ליה אית מילין אמרין דאתגייר אנטונינוס אית מילין אמרין דלא איתגייר אנטונינוס ראו אותו יוצא במנעל פחות ביום הכיפורים מה את שמע מינה שכן אפילו יריאי שמים יוצאין בכך אנטונינוס אמר לרבי מייכלתי את מן ליויתן לעלמא דאתי א"ל אין א"ל מן אימר פיסחא לא אייכלתני ומן ליויתן את מייכל לי א"ל מה נעביד לך ובאימ' פיסחא כתיב כל ערל לא יאכל בו כיון דשמע כן אזל וגזר אתא לגביה א"ל רבי חמי גזורתי א"ל בדידי לא איסתכלית מן יומוי אלא בדידך ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו ולמה נקרא נחום איש קודש הקדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו הדא אמרה דאיתגייר אנטונינוס מיליהון דרבנן אמרין נתגייר אנטונינוס דא"ר חזקיה ר' אבהו בשם ר' לעזר אם באין הן גירי צדק לעתיד לבוא אנטונינוס בא בראשם רבי לעזר ורבי יוסי בן חנינה רבי לעזר אמר שלמים הקריבו בני נח רבי יוסי בן חנינה אמר עולות הקריבו בני נח התיב רבי לעזר לרבי יוסי בן חנינה והכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן מה עבד לה רבי יוסי בן חנינה מן שמיניהון התיב ר' לעזר לר' יוסי בן חנינה והא כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' מה עבד לה רבי יוסי בן חנינה שלימין בגופן בלא הפשט ובלא ניתוח התיב רבי לעזר לרבי יוסי בן חנינה והכתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים מה עבד לה רבי יוסי בר חנינא כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו רבי חונה אמר איתפלגון יהודה בי ר' ור' ינאי חד אמר קוד' למתן תורה בא יתרו וחורנה אמר לאחר מתן תורה בא יתרו ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא נישמעינה מן הדא וישמע יתרו כהן מדין חותן משה מה שמע חזקיה אמר קריעת ים סוף שמע רבי יהושע אמר קריעת ים סוף שמע ר' לוי אמר מלחמת עמלק שמע יהוד' בי ר' אמר מתן תורה שמע הוי דו אמ' לאחר מתן תורה בא יתרו רבי בא ורבי חייה בשם ר' יוחנן ודא מסייעה לרבי יוסי בן חנינה עורי צפון ובואי תימן עורי צפון זה העולה שנשחטת בצפון מהו עורי דבר שהיה ישן ונתעורר ובואי תימן אילו שלמים שהן נשחטין בדרום מהו בואי דבר שהיה של חידוש מה עבד לה רבי יוסי בר חנינה לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון ויבואו ויבנו בית המקדש שהוא נתון בדרום ר' אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי אוף דין קרייה מסייע לר' יוסי בן חנינה זאת תורת העולה היא העולה שהיו בני נח מקריבין כד הוא אתי גבי שלמים אמ' זאת תורת זבח השלמים אשר הקריב אין כתוב כאן אלא אשר יקריב מיכן ולהבא פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין איכן הן נשרפין על גבי הקבר מן מה דתנינן אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים כיני מתניתא אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים בלבד ודלא כרבי יודה דרבי יודה אמר חטאת פסח ליחיד בבמה גדולה אין חטאת פסח ליחיד בבמה קטנה תני אמר רבי יהודה כל מה שהציבור מקריב באוהל מועד שבמדבר הוא מקריב באוהל מועד שבגלגל מה בין אוהל מועד שבמדבר לאוהל מועד שבגלגל אוהל מועד שבמדבר לא היה לו היתר במה אהל מועד שבגלגל היה לו היתר במה ובמתו בראש גגו ואין מקריב עליה אלא עולה ושלמים בלבד וחכמים אומרים כל מה שהציבור והיחיד מקריבין באוהל מועד שבמדב' מקריבין באוהל מועד שבגלגל מה טעמא דרבי יודה לא תעשו בגלגל ככל אשר אנחנו עושים פה היום מה תעשו שם דבר שהוא בא לידי ישרות ואי זו זו זו עולה ושלמים מה טעמון דרבנן במקום איש הישר בעיניו יעשה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום ומה תעשו שם דבר שהוא בא לידי ישרות ואי זו זו זו עולה ושלמים ר' יהודה אומר היחיד הוזהר והיחיד הותר הוזהר ובמתו בראש גגו והותר לעולה ושלמים רבנן אמרי אף הציבור והיחיד הוזהרו ציבור הותר מכללו יחיד לן באיסורו תני בשם רבי שמעון הציבור אינו מביא אלא מה שקבע עליו הכתוב סבר ר"ש משנקבע מעשר שני עוד לא פסק מה ביניהון רבי בא בר ממל אמר פר העלם דבר ביניהן ר' יוסה אומ' נדבת הציבור ביניהון תני אחד האיש ואחד האשה אמר רבי יוחנן לית כאן אשה איש כתוב בפרשה תני אף הנזירות א"ר יוחנן לית כאן נזירות נזירות חובה היא תני אף הנסכים אמר רבי יוסה בי רבי בון מאן תנא נסכים דלא כרבי דתני רבי אומר או' אני אף משנכנסו ישראל לארץ אין נסכים קריבין אלא מבפנים מה טעמא בקודש הסך נסך שכר ליי' אין כתיב בלא תעשה אלא מבפנים מניין מבחוץ נישמעינה מן הדא מניין לשוחט לפסח וליחיד ולבמת יחיד ולבמת ציבור בשעת איסו' במה שהוא עובר בלא תעשה ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחת ענוש כרת ואת אמר הכין ר"ש בן לקיש אמר בשוחט משש שעות ולמעלן שלא לשמו בשעת היתר במה ולמה הוא או' בשעת איסור במה בשעת איסור במתו ולמה לי שלא לשמו שלא תאמ' שלמים הן והן כשירין ועוד מן הדא יכול אם שחטו משש שעות ולמעלן יהא כשר מה אית לך משש שעות ולמטן יהא פסול לא שלא לשמו אמר רבי יוסה הדא אמרה שלמים הבאין מחמת פסח כשירי' בבמה עולה הבאה מחמ' אשם על דעת' דרבי לעזר מהו שתהא כשירה בבמה נישמעינה מן הדא זה הכלל כל שהו' נידר ונידב קרב בבמה וכל שאינו לא נידר ולא נידב אינו קרב בבמה א"ר יוסי בן חנינה אין הבמה ניתרת אלא בנביא מה טעמא השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום וגו' ואליהו מקריב בשעת איסור הבמו' א"ר שמלאי דבירא א"ל ובדבר' עשיתי ובדיבורך עשיתי
יב י"ד אין בין שילה לירושלם אלא שבשילה אוכלין קדשי' קלין ומעשר שני בכל הרואה ובירושלם לפנים מן החומה וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדושת שילה יש אחריו היתר וקדושת ירושלם אין אחריה היתר הלכה י"ד אין בין שילה לירוש' כו' רבי יוחנן בר מרייה שמע לה מן הדא אז יבנה יהושע מזבח ליי' אלהי ישראל בהר עיבל אין לי אלא הר עיבל שילו מניין ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל ליי' א"ר אבא בר כהנא שלש עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה אמר ר' יוסה אין מן הדא לית שמע מינה כלום דא"ר אבא בר כהנא שבע עבירות הותרו בפרו של גדעון אבנים פסולות ועצי אשירה ומוקצה ונעבד ולילה וזר ואיסור במה מאן דבעי ישמעינ' טבאות מן ההיא דרבי שמואל בר נחמן ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח ליי' כתיב וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול וגו' ר' שמואל בר נחמן אמר שקא ושופה ר' יוחנן אמר שקא ואליה ר' לעזר אמר חזה ושוק דאמר רבי לעזר חזה ושוק לכהנים בבמה גדולה ולבעלים בבמה קטנה רבי זעורה בשם רבי לעזר עור העולה לכהנים בבמה גדולה ולבעלים בבמה קטנ' ר' זעורא בשם רב ירמיה תרומ' תודה לכהנים בבמה גדולה ולבעלי' בבמ' קטנ' רבי יוחנן בעי הלילה מהו שיהא כשר בבמה התיב ר' לעזר והכתיב ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אילי איש שורו וגו' וכתיב ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים ליי' לאכול על הדם וגו' הא כיצד הלילה לחולין והיום למוקדשין כד שמע רבי יוחנן אמר יפה לימדנו ר' לעזר ר' פינחס בשם ר' יוסה בי ר' אילעאי כתוב אחד אומר ויטוש משכן שילה וכתוב אחר אומ' ותביאהו בית יי' שילה הא כיצד בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן והיא היתה מנוחה אמר רבי זעורה ובלבד עשרה טפחים בבניין הבית והא תני כשם שהיה אוהל מועד נטוי כך אוהל שבשילה נטוי אמר רבי יוסי בי ר' בון קרסיו קרשיו בריחיו ועמודיו ואדניו והיו הקרסים נראין מתוכו ככוכבים ברקיע רבי חייה רבה אמר לרבי שמעון בר' אני שמעתי מאביך שכל חופות שהיו לא היו אלא בתוך חלקו של בנימן מה טעמא ובין כתיפיו שכן והא כתי' וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויבחר בשבט יהודה וכי ביהודה בחר אלא בחירה ובחירה מה בחירה שנאמר להלן בנימן בכלל אף בחירה שנאמר כאן בנימן בכלל רבי יונה ר' אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה ורצון שוכני סנה קדשים המרצין נאכלין בחלקו של יוסף אמר רבי אבודמא דציפורין בראש תור היה נכנס מתוך חלקו של יוסף לתוך חלקו של בנימן והי' המזבח נתון עליו מה טעמ' ונסב הגבול מזרחה תאנת שילה עד איסכופיה דשילה ר' יונה רבי אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה ורצון שוכני סנה ששרת שכינה בסנאיו של יוסף רבי לעזר בשם רבי הושעיה ממה שנאכלו קדשי' קלים ומעש' שני בכל הרואה לא צרך השונה להזהיר על אכילתן אלא על עלייתן מה טעמא השמר לך פן תעלה עולותיך פן תעלה עלייתך רבי שמעון בר מיישא בעא קומי רבי לעזר מהו הרואה שילה או שילה ומשכן שילה אמר ליה שילה ומשכן שילה כגון הדא בית מעון אלא שזה מפסיק וזה אינו מפסיק רבי יסא בשם רבי יוחנן זה סימן כל זמן שהארון מבפנים הבמות אסורות יצא הבמות מותרות רבי זעורא בעא קומי רבי יסא אפילו לשעה כגון ההיא דעלי רבי אבהו בשם רבי יוחנן שם שם מה שם שנאמר להלן הבמות אסורות אף שם שנאמר כאן הבמות אסורות רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן מעתה אם אין ארון אין פסח אמר רבי יוסי בי רבי בון אזכרה אזכרה מה אזכרה שנאמר להלן הבמות אסורות אף אזכרה שנאמר כאן הבמות אסורות וכן היה רבי יודה ורבי שמעון אומר מעשר שני בנוב ובגבעון ניחא כרבי יודה דרבי יודה אמר חטאת פסח ליחיד בבמה גדולה אין חטאת פסח ליחיד בבמה קטנה כרבי שמעון דרבי שמעון אמר אף הציבור אינו מביא אלא מה שקבע עליו הכתוב סבר ר' שמעון משנקבע מעשר שני עוד לא פסק מניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן בחלה ובתרומה וישראל במעשר שני בפסח תלמוד לומר תאכלו מצות ריבה יכול יצאו ידי חובתן בביכורים תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושב יצאו ביכורים שאינן נאכלין בכל מושב התיבון הרי מעשר שני הרי הוא נאכל בכל מושב ראוי הוא להיפדות ולהיאכל בכל מושב רבי בון בר חייה בעי מעתה הלקוח בכסף מעשר שני טמא כרבי יהודה הואיל ואינו ראוי להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בו ר' שמעון בן לקיש בעי מעתה חלת עיסת מעשר שני בירושלם הואיל ואינה ראויה להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בה יכול יצאו ידי חובתן בחלות תודה וברקיקי נזיר תלמוד לומר שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת כל שבעה יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שאינן נאכלין כל שבעה רבי יונה בשם רבי שמעון בן לקיש ממה שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל לא צרך השונה להוציאן ממושב רבי יוסה בשם רבי שמעון בן לקיש זאת אומרת שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל לא צרך השונה להוציאן ממושב ניחה חלות תודה רקיקי נזי' לא כן א"ר יוחנן לית כאן נזירות נזירות חובה היא אמר רבי בון בר כהנא תיפתר שקרבה חטאתו בשילה עולתו ושלמיו בנוב ובגבעון רבי חנניה רבי עזרה בעון קומי רבי מנא לא כן אמר רבי בשם ר' יוסה שלמי חגיגה הבאים בבמה כשירי' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אלא כרבי יודה דרבי יודה אמר חטאת פסח ליחיד בבמה גדולה אין חטאת פסח ליחיד בבמה קטנה לא אתיא אלא כרבי שמעון דרבי שמעון אמר מכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר ביין וליטמא למתים אית תניי תני מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלם אית תניי תני מנוחה זו ירושלם נחלה זו שילה מאן דאמר מנוחה זו שילה כי לא באתם עד עתה אל המנוחה נחלה זו ירושלם העיט צבוע נחלתי לי מ"ד נחלה זו שילה היתה לי נחלתי כאריה ביער מנוחה זו ירושלם זאת מנוחתי עדי עד וגו' לאחד שעשה לו חבילה והיה נינח בה כך באוהל מועד נאסרו הבמות בגלגל הותרו הבמות בשילה נאסרו הבמות בנוב ובגבעון הותרו הבמות בירושלם נאסרו הבמות למלך שאמר לעבדו אל תשתה יין לא מטבריא ולא מקיסרין ולא מציפורין הא בינתיים מותר כך באוהל מועד עשו ארבעים חסר אחת בגלגל עשו ארבע עשרה שבע שכיבשו ושבע שחילקו בשילה עשו שלש מאות וששים ותשע בנוב ובגבעון עשו חמשים ושבע שלש עשרה בנוב וארבעים וארבע בגבעון ובירושלם עשו בבניין הראשון ארבע מאות ועשר ובבניין האחרון ארבע מאות ועשרים לקיים מה שנאמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון הדרן עלך מגילה נקראת
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.