א מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר זולף וגומר כדרכו מי שהפך את זיתיו כו' אנן תנינן מי שהפך את זיתיו תני רבי חייה מי שהיו זיתיו הפוכין ושנויין מתניתן צריכה לרבי חייה ודר' חייה צריכה למתניתן אילו תנינן ולא תנא רבי חייה הוינן אמרין לא אמרן אלא מי שהפכן פעם אחת אבל אם הפכן ושניין דברי הכל מותר הויי צורכה למתניתיה דרבי חייה או אילו תנא רבי חייה ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרנן אלא מי שהפכן ושניין אבל אם הפכן פעם אחת דברי הכל אסור הוי צורכא למתניתן וצורכא למתניתא דרבי חייה אמר רבי פינחס בי רבי זכיי מתניתן בעטינים מה דתני רבי חייה בגרגרים רבנן דקיסרין אמרין מתניתן כרבי יודה ומה דתני רבי חייה כרבי יוסה רבי יודה אומר יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה רבי יוסה אומר אל יאבד דבר כל עיקר רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין בהילכות אבל דתני אילו דברים שעושין לאבל בימי אבלו דורכין את עבטו וזולפין את יינו וגפין את חביותיו וזיתיו הפוכין ושנויין טוחנן כדרכן ומשקי' בית השלחין שלו בשהגיע זמנו לשתות וזורעין את נירו פשתן ברביעה דברי רבי יודה אמרו לו אם אינה נזרעת פשתן תזרע מין אחר אם אינה נזרעת בשבת זו תזרע בשבת אחרת מנו אמרו לו רבי יוסה מחלפה שיטתיה דרבי יודה תמן הוא אמר יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה וכא אמר הכין שנייא היא תמן שדרכו להערים וכל שכן מחלפה שיטתיה דרבי יודה מה אית תמן שדרכו להערים את אמר מותר כאן שאין דרכו להערים לא כל שכן אמר רבי חיננא מנו אמרו לו חכמים שהן בשיטת רבי יודה במועד
ב וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו זולף וגומ' וגף כדרכו דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ הלכה ב' אמ' רבי זעורה לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור הא בתחילה אסור מה אנן קיימין אם בשהגיע זמנו לבצור ולא בצר הוא חטא על נפשיה אם בשלא הגיע זמנו לבצור יכיל הוה קאים אלא כי נן קיימין בשהגיע זמנו לבצור הוה סבר דו יכיל קיים ולא קם כהדא רבי שמעון בי רבי יניי קטף כרמיה במועדא חמוניה כל עמא וקטפון בתריה בשתא חוריתא שבקיה ויבש ילפון מקלקלתא ומתקנתא לא ילפון רב חייה בר אשי בשם רב הוהרא שרי מיעבדינה במועדא לצוד בה דגים במועדא רב יהודה הורי באילין מהולייא שרי מעבדינון במועדא לצורך המועד רבי אמי הורי באילין פומפייא שרי מיעבדינון במועדא לצורך המועד רבנן דקיסרין אמרי מסיקין לפסין וקדירות לצורך המועד שמואל אמר זפתין גרבא ולא זפתין כוזתא זפתין גרבא דזיפתא דקדקירא ולא זפתין כוזתא דזיפתא גלידא אית דמחלפין זפתין כוזתא ולא זפתין גרבא זפתין כוזתא שהיא לשעה ולא זפתין גרבא שהיא לשהות
ג מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד וכולן אם כיוונו את מלאכתן במועד יאבדו הלכה ג' ודלא כרבי יודה דרבי יודה אמר יושב ושומר רבי יעקב בר אחא בשם רבנן פרקמטיא אבדה שרי מטלטלתה במועדא רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא הדא שיירתא שרי מיזבון מינה במועדא הוה ידע דשיירתא מיעול ומיזלא עיבידתיה אמר רבי מנא אין ידע דלא מיזבן והוא פחת מן אגרא יזבין ואי לא לא יזבין אמ' רבי יוסי בר בון אגרא וקרנא קרן הוא אין ידע דלא מזבין והוא פחת מן קרנא יזבן ואי לא לא יזבן ר' יונה ורבי יוסה הורון בהדין לסוטה שרי מזבנתיה במועדא לצורך המועד רבי יצחק בי רבי לעזר מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי דהוה פרוש אין את ידע דאת מזבן ואילפא מורכא לך ואת אתי משתי גבן זבין ואי לא לא תזבין רבי יונה בוצריה הוה ליה ספרין שאל לרבי הונא מהו מזבנתון במועדא אמר ליה מחדי את מועדא שתי את קונדיטון רבי חנניה חברין דרבנין אמר פרגמטיא נגבית מנכסי יתומין קטנים הוון בעיי מימר בשיש עדים הא אם אין עדים יודעין לא רבנן דקסרין בשם ר' לא לכן צריכא בשיש עדי' יודעין הא אם אין עדי' יודעין נעשית כפיקדון כך אנו אומרים פיקדון לא ייגבה מניכסי יתומין קטנים מה בינו למלוה מלוה ניתנה להוצאה וזה לא ניתן להוצאה אמר ר' בא בר ממל אילו היה לי מי שיימנה עמי היתרתי בשר בכור להישקל בליטרא והיתרתי שיהו עושין מלאכה בחולו של מועד כלום אסרו בשר בכור להישקל בליטרא לא כדי שיהו מוכרין אותו בזול והן מערימין עליו ומוכרין אותו ביוק' כלום אסרו לעשו' מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אכלין ושתין ופחזין אמר רבי יוחנן אם הזכירוך לבולי יהא הירדן בעל גבולך אמר רבי יוחנן קבלין רשות להיפטר מבולי אמר רבי יוחנן לווין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש רבי יוחנן בצפרא הוה נחת לכנישתא והוה מלקט פירורין ואכל ואמר יהא חולקי עם אילין דאכלון הכא רומשית
ד אין לוקחין בתים עבדים ובהמה ואבנים אלא לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל אין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא לחצירו מפני ששמחה היא לו אין מביאין כלים מבית האומן אם חושש להן מפנן לחצר אחרת הלכה ד' ניחא כולהן אבנים כהדא אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו ויסתור ולא יבנה רבי חנניה בשם רבי יוחנן התירו סופו מפני תחילתו שאם אומר את לו שלא יבנה אף הוא אינה סותרו ונמצא בא לידי סכנה רבי יהושע בן לוי שאל לרבי שמעון בן לקיש מהו ליקח בתים מן הגוי אמר ליה אימת רבי שאל בשבת תני בשבת מותר כיצד הוא עושה מראה לו כיסין של דינרין והגוי חותם ומעלה לארכיים שכן מצאנו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב כה תעשה ששת ימים וכתיב וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים וכתיב עד רדתה אפילו בשבת הרי שאין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש ובלבד שלא ידוש בפרה במספק ליחיד אבל במספק לרבים דש ואפילו בפרה אין מפנין מדירה נאה לדירה נאה ולא מדירה כאורה לדירה כאורה ולא מדירא כאורה לדירה נאה אין צורך לומר מדירה נאה לדירה כאורה ובתוך שלו אפילו מדירה נאה לדירה כאורה שמחה לאדם בשעה שהוא דר בתוך שלו אין מפנין את המת ואת העצמות מקבר מכובד למכובד ולא מבזוי לבזוי ולא מבזוי למכובד אין צורך לומר מן המכובד לבזוי ובתוך שלו אפילו מן המכובד לבזוי ערב הוא לאדם שהוא נינוח אצל אבותיו אין מביאין כלים מבית האומן הדא אמרה פרגמטיא אבדה שרי מטלטלתא במועדא
ה מחפין את הקציעות בקש רבי יהודה אומר אף מעבין מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד הציידין והדשושות והגרוסות עושין בצינעה לצורך המועד רבי יוסי אומר הן החמירו על עצמן הלכה ה' כיני מתניתא מעבין רבי יהודה אומר יאבד דבר ממועט ואל יאבד דבר מרובה רבי יוסה אומר אל יאבד דבר כל עיקר כהנא אמר אית מילין במועד דקשיין מן אהילות ומן נגעים תמן אמר רב ירמיה בשם רב פורסין מחצלת על גבי שיפוף בשבת וכא הוא אמר הכין רבנן דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא לתולש מן הקרקע ביניהן רבנן אמרי קוצר ומעבה רבי יודה אומר לא יקצור אלא יעבה קיבלו עליהן חרמי טיבריה ודשושי עכו יוגרוס ציפורין שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד ניחא גרוסי ציפורין דשושי עכו חרמי טיבריה ואינן ממעטין בשמחת הרגל צד הוא בחכה צד הוא במכמורת אפילו כן אינן ממעטין בשמחת הרגל רבי אמי מיקל לון שהן ממעטין בשמחת הרגל הדרן עלך מי שהפך
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.