א כל שעה שהוא מותר לוכל מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומות' בהנאתו עבר זמנו אסור בהנאתו לא יסיק בו תנור וכירים רבי יודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח או מטיל לים כל שעה כו' אמר רבי אימי מאן תנא כל שעה שהוא מותר לוכל מותר להאכיל אסור לאוכל אסור להאכיל רבי מאיר ברם כרבי יודה חמישית אף על פי שהוא אסור לוכל מותר להאכיל התיב רבי בא והתנינן שיעור ישרף והאוכלו פטור ואמר רב חונה בשם רבי מותר להאכילו לכלבים אמר רבי יוסה מה אתינן מיתני כל חמץ לא שעות מאן תנא שעות רבי מאיר אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעירה זאת אומרת שמותר להאכילו לבהמת הבקר התיב רבי ירמיה והתנינן מפרר סבר רבי ירמיה ככרות אמר ליה רבי יוסה לא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל ואיידא אמר דא לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים הרי זה בה לאוסרו בהנייה מה אנן קיימין אם לכלבו ההני איסור הנייה אלא כי נן קיימין אפילו לכלב אחרי' זאת אומרת שאסור להאכילו לבהמת הבקר רבי אבהו בשם רבי אלעזר כל מקום שנאמר לא תאכל לא לא תאכלו לא יאכלו את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבוא הכתוב ויפרוש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ונבילה וכי מה פירש לנו באבר מן החי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וכי מה פירש לנו בנבילה לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי תני חזקיה ופליג וכי מי אסרו לכלב והא כתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה שנייא היא דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו והכתיב רק הדם לא תאכלו מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה שנייה היא דכתיב על הארץ תשפכנו כמים מה המים מותרין בהנייה אף הדם יהא מותר בהנייה והכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אמר רבי אבהו קיימתיה בגיד הנשה שבנבילות והא כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי שנייה היא שקבע הכתוב זמן והא כתיב לא תאכלום כי שקץ הם אמר רבי מיעט איסור הנייה שבו רבי אבהו בשם רבי יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שבו מחוור מכלאי הכרם לוקה אמר ר' חנינה פן תקדש פן תוקד אש מערלה צריכ' עשה לרחקו כתיב לא תיעשה לא תעשה לאוכלו כתיב לא תאכלו כתיב לא תיעשה לרחקו לא כתיב מתניתא פליגא על רבי יוחנן ממשמע שנאמ' סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה מה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו בא להודיעך שכשם שהוא אסו' באכילה כך הוא אסור בהנייה מה עבד לה רבי יוחנן פתר לה בשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו רבי זעירא בעא קומי רבי אבהו הכא תימר הכין והכא תימר הכין אמר ליה הדא בשם רבי לעזר והדא בשם רבי יוחנן רבנן דקיסרין רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אין את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה לא תאכל לא יאכל את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה בניין אב שבכולן וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אוהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף תני חזקיה מסייע לרבי יוחנן ממשמע שנאמר חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאי זה דבר נאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה אפילו למלאכת גבוה ממשמע שנאמ' רק הדם לא תאכלו לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים מה המים מכשירין אף הדם יהא מכשיר ממשמע שנאמר לא תאכלו כל נבילה לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה בא להודיעך גר תושב אוכל בנבילות ממשמע שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו מה תלמוד לומר לכלב תשליכון אותו אותו את משליך לכלב ואין את משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי אלעזר לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל ואתה אומר לעשות המאכיל כאוכל או אינו אלא לאוסרו בהנייה וכשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ הא למדנו שהוא אסור בהנייה מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ לעשות המאכיל כאוכל דברי רבי יאשיה רבי יצחק אומר אינו צריך ומה שרצים קלי' עשה בהם את המאכיל כאוכל חמץ החמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל ומה תלמוד לומר לא יאכל חמץ לא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה בגין כן כתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית שמע מינה כלום והדא מסייעא לרבי יוחנן לא יסיק בו תנור וכירים עבר והסיק ייבא כהדא אם חדש יותץ אם ישן יוצן תני רבי יודה אומר אין ביעור חמץ אלא בשריפה דין הוא מה אם פיגול ונותר שאינו בל יראה ובל ימצא אינו אלא בשריפה חמץ שהוא בבל יראה ובל ימצא אינו דין שלא יהא אלא בשריפה אמרו לו לרבי יודה כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם לא נתמנה לו אור ישב לו ולא יבעיר אמרה תורה תשביתו שאור מבתיכם כיוצא בו אמר רבי יודה אשה כי תזריע וילדה זכר מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאה שבעת ימי' וביום השמיני ימול שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה מניין ליוצא מת שהוא מטמא את אמו טומאת לידה אמר רבי יודה הרי אני דן מה אם ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעה מטמא את אמו טומאת לידה היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעה אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה אמרו לו לרבי יודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם טיהר החי את אמו יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת כיוצא בו אמר רבי יודה תשבו בסוכות סוכ' של כל דבר שהיה רבי יודה אומר הדין נותן שלא תהא הסוכה באה אלא מארבעת המינין מה אם לולב שאינו נוהג בלילו' כבימים אינו בא אלא מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין אמרו לו לרבי יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא לא מצא מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר וכן עזרא אמר ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר וגו' חזר רבי יודה ודנו דין אחר חמץ אסור באכילה ונותר אסור באכילה מה זה בשריפה אף זה בשריפה אמרו לו נבילה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה ונותר אסור באכילה ובהנייה אל תוכיח נבילה שאינה אסורה בהנייה אמרו לו והרי שור הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת אל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו והרי חלב שור הנסקל יוכיח שהוא אסו' באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן אל יוכיח חלב שור הנסקל שאין לו זמן אמרו לו והרי אשם תלוי בשיטתך יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ואינו בשריפה ושתק רבי יודה תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה ואתיא כרבי יודה אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר ואתיא כרבנין רבי אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בל יראה ובל ימצא ואי זה זה בשריפה רבי ירמיה בעי פטר חמור שהמית במה היא מיתתו בעריפה או בסקילה רבי בנימן בר לוי שאל חלות תודה שנעשו נותר נימר אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה
ב חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר לא יראה לך נכרי שהלוה את ישראל על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את הנכרי על חמיצו לאחר הפסח אסור בהנאה חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו הלכה ב' הא באכילה אסור מתניתא במקום שלא נהגו לוכל פת גוים אבל במקום שנהגו לאכול פת גוים מותר אפילו באכילה בתוך הפסח מהו רבי ירמיה אמר מותר רבי יוסה אמר אסור התיב רבי יוסה והתני לא ישכיר ישראל את בהמתו לגוי להביא עליה חמץ פתר לה בבא עמו והתני לא ישכיר ישראל את ספינתו לגוי להביא עליה חמץ פתר לה בבא עמו והא תני לא ישכיר ישראל את ביתו לגוי ליתן בתוכו חמץ אית לך מימר בדר עמו גגו של גוי שהיה סמוך לגגו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של גוי לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה אם היתה שבת או יום טוב רב אמר כופה אליה כלי רב אמר צריך לומר כל חמץ שיש לי בתוך ביתי ואינו יודע בו יבטל רב אמר צריך לומר אשר קדשנו במצותיו וציונו על מצות ביעור חמץ רב אמר הטח ביתו חמץ צריך לבער תני אמר רבי שמעון בן אלעזר בצק שעשאו כופת בטל פתר לה או חלוקין על רבי שמעון בן אלעזר או אהן כופת מאיס היא ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לגוי או נותנו לו מתנה וחוזר ולוקחו ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה אומר הוא ישראל לגוי עד שאת לוקח במנה בוא וקח לך במאתים עד שאת לוקח לך מגוי בוא וקח לך מישראל שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח המשכיר בית לחבירו עד שלא יכנס לתוכו המשכיר צריך לבער משיכנס לתוכו השוכר צריך לבער אמר רבי שמעון אימתי בזמן שמסר לו את המפתח אבל בזמן שלא מסר לו את המפתח אינו צריך לבער אמר רבי יודה בר פזי בעי מסר לו את המפתח מהו אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי מחלוקת ר' שמעון וחכמים דתנינן תמן המוסר מפתיחו לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח תני רבי שמעון מטמא גוי שבא אצל ישראל ובידו חמץ אינו צריך לבער הפקיד אצלו צריך לבער ייחד לו בית אינו צריך לבער לא ביער לאחר הפסח מהו רבי יונה אמר מותר רבי יוסה אמר אסור אמר רבי יוסה חמיצו של גוי הוא ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו מאן תנא לא יראה לך רבי יודה דתני האוכל חמץ משש שעות ולמעלה וכן חמץ שעבר עליו הפסח הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת דברי רבי יודה רבי שמעון אומר כל שאין בו כרת אין בו בלא תעשה מודה ר' שמעון באסור שהוא אסור איסורו מהו רבי ירמיה אמר איסורו דבר תורה רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין איסורו מדבריהן מה טעמא דרבי יודה לא יאכל חמץ היום מה אנן קיימין אם בתוך המועד כבר כתיב לא תאכל עליו חמץ אלא אם אינו עניין בתוך המועד תניהו לאחר המועד מה מקיים רבי שמעון טעמא דרבי יודה לא יאכל חמץ היום אמר רבי בון בר חייה פתר לה כרבי יוסי הגלילי דתני ר' יוסי הגלילי או' אומר אני שלא היה פסח במצרים אלא יום אחד בלבד שנאמר לא יאכל חמץ היום לא יראה לך אית תניי תני לא יראה לך לך אין את רואה אבל רואה את לגבוה אית תניי תני אפילו לגבוה מאן דאמר לך אין את רואה רואה את לגבוה בשהקדישו קודם לביעורו מאן דאמר אפילו לגבוה כשהקדישו לאחר ביעורו אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעורא תיפתר בקדשים שהוא חייב באחריותן כרבי שמעון לא יראה לך אית תניי תני לך אין את רואה רואה את בפלטיא אית תניי תני אפי' בפלטייא מאן דאמר לך אין את רואה רואה את בפלטייא בשהבקירו קודם לביעורו מאן דאמר אפילו בפלטייא בשהבקירו לאחר ביעורו אמר רבי בון בר חייה תיפתר בקדשים וגו' הבקיר חמצו בשלשה עשר לאחר הפסח מהו רבי יוחנן אמר אסור רבי שמעון בן לקיש אמר מותר מתיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש אין את מודה לי משש שעות ולמעלן שהוא אסור אמר ליה תמן איסורו גרם לו הכא מה אית לך למימר אמר רבי יוסה לרבי פינחס נהיר את כד הוינן אמרין אתייא לרבי יוחנן כרבי יוסה ודרבי שמעון בן לקיש כרבי מאיר אינה כן אלא רבי יוחנן חשש להערמה ורבי שמעון בן לקיש לא חשש להערמה מה נפק מביניהון נפלה עליו מפולת מאן דאמר הערמה לית כאן הערמה והוא מותר מאן דאמר זכייה לית כאן זכייה והוא אסור הכל מודין בגר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו מאן דאמר הערמה מותר ומאן דאמר זכייה מותר תמן תנינן עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרי' ושיחררו משורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורי' וכותב שטר על דמיו רבן שמעו' בן גמליאל אינו כותב אלא משחרר מי משחרר רב אמר בין רבו ראשון בין רבי אחרון אמר רבי יוחנן אין משחרר אלא רבו ראשון בלבד התיב רבי חגי קומי רבי יוסה מתניתא פליגא על רב ישראל שהלוה את הנכרי על חמיצו לאחר הפסח מותר בהנייה אין תימר ברשו' ישר' הוא יהא אסור מה עבד לה אמר רבי יודן קל הוא בשיחרור כהדא דתני העושה עבדו אפותיקי מכרו אינו מכור שיחררו הרי זה משוחרר חייליה דרבי יוחנן מן הדא רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו כותב אלא משחרר אילו המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה שמא אין בעל חוב בא וטורף אמר רבי אבהו פתח לנו רבי יוחנן פתח מאיר באורח לא מצאנו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד מעתה לא יכתוב שטר על דמיו אמר רבי אילא מוטב שיאמר לו תן לי מאתים זוז שיש לי בידך ואל יאמר לו עבדי אתה רבנין דקיסרין בשם רבי נסא אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כרבי מאיר כמה דרבי מאיר קונס בדברים כן רבן שמעון בן גמליאל קונס בדברים דתני שטר יש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה הריבית רשב"ג אומר כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו עד איכן רבי אבון רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק עד שלשה טפחים
ג האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים הלכה ג' תני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי שמעון בן יוצדק מתניתא בשהפרישה מצה ונתחמצה אבל אם הפרישה חמץ לא בדא הפריש מצה על חמץ אמר רבי זעורה כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומ' אפילו הפריש חמץ על מצה אמר רבי זעורה מאחר שאילו מינה עליה אינה תרומה ואפילו הימינה למקום אחר אינה תרומה ארבעת רבעים בפני עצמן וחימצן וארבעת רבעים בפני עצמן ועיכבן אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה איסור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם עירבן ואחר כך חימצן אם התרו בו משום האוכל טבל לוקה משום האוכל חמץ בפסח לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור עשה כרי והשתחווה לו ומירחו ואחר כך אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה משום האוכל עבודה זרה לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם מירחו ואחר כך השתחוה לו אם התרו בו משום אוכל טבל לוקה משום עבודה זרה לוקה איסור חמור חל על איסור קל ואין איסור קל חל על איסור חמור ר' בון בר חייה בעי האוכל תרומת חמץ בפסח למי הוא משלם תפלוגתא דרבי יוחנן ודר' שמעון בן לקיש דאיתפלגון הגוזל תרומה מאבי אמו כהן רבי יוחנן אמר משלם לשבט רבי שמעון בן לקיש אמר משלם לעצמו אמר רבי מנא קומי רבי יוסה מסתברא יודה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן בחומש שהוא משלם לשבט אמר ליה אוף אנא סבר כן שכן תרומה טמאה אפרה לשבט אתא ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' אחא אפי' עליה פליגין רבי יוסה בעי הנהנה מן ההקדש פחות משוה פרוטה מהו שיהא חייב בתשלומין אמר ליה נישמעינה מן הדא ואת אשר חטא מן הקודש ישלם פרט לפחות משוה פרוטה אית תניי תני לרבות לתשלומין מאן דאמר פרט לפחות משוה פרוטה לתשלומין לקרבן מאן דאמר לרבות בתשלומין כמה דתימר תמן פחות משוה פרוטה מזיד אף על פי שאינו משלם חומש ואשם ישלם לשבט ואמ' אוף הכא כן אמרין חברייא קומי רבי יוסה ולאו מתניתא היא האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש מזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים אמר לון תמן אינו ראוי להשלים עליה ברם הכא ראוי הוא להשלים עליה שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביום הכיפורים אין תפתרינה לשני דברים ניחא ואין תיפתרינה לדבר אחד מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש
ד אילו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחיטים ובשעורים ובכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצא בהן עשאן למכור לשוק יוצא בהן הלכה ד' כתיב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליי' הייתי אומר יהו כל הדברים חייבין בחלה תלמוד לומר מלחם ולא כל לחם אם מלחם לא כל לחם אין לי אלא לחטים ולשעורי' בלבד שאר מינין מניין תלמוד לומר ראשית עריסותכם ריבה וריבה את הכל רבי יוסה בשם רבי שמעון תני רבי ישמעאל בן רבי יונה רבי זעורא רבי שמעון בן לקיש בשם רבי ישמעאל אמר רבי מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי אחווא בר זעורא אמר ואנא הוה אמר לה בשם ר' ישמעאל נאמר לחם בפסח ונאמר לחם בחלה מה לחם שנאמר בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אף לחם שנאמר בחלה דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ ובדקו ומצאו שאין לך בא לידי מצה וחמץ אלא חמשת המינין בלבד ושאר כל המינין אינן באין לידי מצה וחמץ אלא לידי סירחון רבי יוחנן בן נורי אמר קרמית חייבת בחלה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרי אינה באה לידי מצה וחמץ ויבדקוה על עיקר בדיקתה הן חולקין רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ תמן תנינן תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה הרי זו אסורה שעורין שנפלו לתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו מימיו מותרין תני רבי יוסי אומר מותר רבי אחא רבי אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו דברי הכל מותר רבי יוסה כדעתיה כמה דו אמר תמן אין תבשילו תבשיל ברור כך הוא אמר הכא אין חמצו חמץ ברור תני פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלי' אם היו מקצת' מגולין ניטלין בשבת ואם לא ואין ניטלין מניין שהכהנים יוצאין ידי חובתן בחלה ובתרומה וישראל במעשר שני בפסח תלמוד לומר תאכלו מצות ריבה יכול יצאו ידי חובתן בביכורים תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל מושב יצאו הביכורי' שאינן נאכלין בכל מושב התיבון הרי מעשר שני הרי אינו נאכל בכל מושב ראוי הוא להיפדות ולהיאכל בכל מושב רבי בון בר חייה בעי הלקוח בכסף מעשר שניטמא לרבי יודה מהו דתני לקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה רבי יהודה אומר יקבר אמרו לו לרבי יודא מה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה אמר להן לא אם אמרתם במעשר שני שכן הוא נפדה טהור בריחוק מקו' תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה טהור ברחוק מקום הואיל ואינו ראוי להיפדות וליאכל בכל מושב אין יוצאין בו ר' שמעון בן לקיש בעי מעתה חלת עיס' מעשר שני בירושלם הואיל ואינה ראויה להיפדות ולהיאכל בכל מושב אין יוצאין בה יכול יצאו ידי חובתן בחלות תודה ורקיקי נזיר תלמוד לומר שבעת ימים מצות תאכלו מצה נאכלת כל שבעה ואין חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין כל שבע' רבי יונה בשם רבי שמעון בן לקיש ממה שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל גבול ארץ ישראל לא צרך השונה להוציאן ממושב רבי יוסה בשם רבי שמעון בן לקיש זאת אומרת שנאכלו חלות תודה ורקיקי נזיר בכל ערי ישראל לפיכך לא צרך השונה להוציאן ממושב ניחא חלות תודה ורקיקי נזיר אינו כן אמר רבי יוחנן לית כאן נזירות נזירות חובה היא אמר רבי בון בר כהנא תיפתר שקרבה חטאתו בשילה ועולתו ושלמיו בנוב וגבעון רבי חנניה רבי עזרה בעון קומי רבי מנא לא כן אמר רבי בשם רבי יוסה שלמי חגיגה הבאים בבמה כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אלא כרבי יהודה דרבי יהודה אמר חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה אין חטאת ופסח ליחיד בבמה קטנה לא אתיא אלא כרבי שמען דרבי שמעון אמר מכיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים רבי סימון בשם רבי יושוע בן לוי אותו כזית שאדם יוצא בו ידי חובתו בפסח צריך שלא יהא בו משקין רבי ירמיה אמר למצוה איתאמרת רבי אמר למצוה איתאמרת ר' יודה בר פזי אמר לעיכוב איתאמרת מילתיה דר' בון בר חייה אמר לעיכוב איתאמרת התיב ר' בון בר חייה והתנינן חלות תודה אית לך מימר חלות תודה שאין בהן משקין א"ר יוסה תמן רביעית היא ורביעית מתחלקת לכמה מינין והיידא אמרה דא יכול יצא ידי חובתו ברביכה תלמוד לומר ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו שאינה צריכה שימור מפני שאינה צריכה שימור הא אם היתה צריכה שימור יוצאין בה והא תני יוצאין במצה מתובלת אף על פי שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן סברין מימר מתובלת משקין נאמר מתובלת שומשמין מתובלת אגוזים והידא אמרה דא יכול שאינו יוצא בפסח אלא בפת הדראה מניין אפילו כמצת שלמה תלמוד לומר תאכלו מצות ריבה א"כ מה תלמוד לומר לחם עוני פרט לסורסין ולחלת המסרת ולאשישה יוצאין במצה עבה עד טפח כלחם הפנים יוצאין במצה נא כדי שתיפרש ולא תיעשה גידין גידין מצה הישנה תפלוגתא דבית שמאי ובית הלל אמר רבי יוסה דברי הכל היא מכיון שלא עשאה לשם הפסח דבר בריא שלא דיקדק בה יוצאין בסרוקין בין מצויירין בין שאינן מצויירין אף על פי שאמרו אין עושין סריקין מצויירין בפסח תני אמר רבי יודה שאל בייתוס בן זונין את רבן גמליאל וחכמים ביבנה מהו לעשות סריקין המצויירין בפסח אמרו לו אסור מפני שהאשה משתהא בהן והן באין לידי חמץ אמר להן אם כן יעשו אותן בטפוס אמרו לו יהו אומרין כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס בן זונין מותרין תני רבי יוסה אומר עושין סריקין כרקיקין ואין עושין רקיקין כקלוסקאות
ה ואילו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרחבינה ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין כמושין אבל לא כבושים ולא שלוקין ולא מבושלין ומצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובעשר שני והקדש שנפדו הלכה ה' בחזרת חסין בעולשין טרוקסימון ובתמכה גנגידין בחרחבינה רבי יוסה בי רבי בון אמר יסי חלי ובמרור ירק מר ופניו מכסיפין ויש לו שרף התיבון הרי חזרת מתוק הרי אינו קרוי חזרת אלא מתוק רבי חייה בשם ר' הושעיה כל עצמן אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחילתה מתוק וסופה מר כך עשו המצריים לאבותינו במצרים בתחילה במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואחר כך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבינים בין כמושין אית תניי תני אבל לא כמושין אמר רב חסדא מאן דאמר כמושין בקלח מאן דאמר אבל לא כמושין בעלין רבי חייה בשם רבי יוחנן זית כבוש אומר עליו בורא פרי העץ ר' בנימן בר יפת בשם רבי יוחנן ירק שלוק אומר עליו שהכל נהיה בדברו אמר רבי שמואל בר רב יצחק מתניתא מסייעה לרבי בנימן בר יפת אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין אם בעיינן הם יצא בהם ידי חובתו בפסח אמר רבי זעורה מאן ידע משמע מן רבי יוחנן יאות רבי חייה בר בא או רבי בנימן לא רבי חייה בר בא ועוד מן הדא מן מה דאנן חמיין רבנין עלין לברייתה ונסבין תורמוסין ומברכין עליהון בורא פרי האדמה ותורמוסין לא שלוקין הן אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורים תורמוסין כיון ששלקן בטלה מרתן אמר רבי יוסה בי רבי בון ולא פליגין זית על ידי שדרכו ליאכל חי אפילו כבוש בעינו הוא ירק כיון ששלקו נשתנה
ו אין שורין את המורסן לתרנגולין אבל חולטין האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא על בשרה יבש לא ילעוס אדם חטים ויתן על גבי מכתו מפני שהן מחמיצות הלכה ו' תני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר משום אביו אי זו היא המעיסה הנותן חמין לתוך קמח חליטה קמח לתוך חמין והכא בין חמים לתוך מורסן בין מורסן לתוך חמין בשיש בהן שמנונית מלוגמא שנסרחה אית תניי תני זקוק לבער ואית תניי תני אין זקוק לבער מאן דאמר זקוק לבער בשנתחמצה ואחר כך נסרחה ומאן דאמר אינו זקוק לבער בשנסרחה ואחר כך נתחמצה
ז אין נותנין את הקמח לא לתוך חרוסת ולא לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד ר' מאיר אוסר אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין הלכה ז' תני אין נותנין את הקמח לתוך חרוסת או לתוך חרדל אם נתן יאכל מיד ובלבד שלא ישהא רבי מאיר אוסר מפני שהוא משהא כתיב ובשל מבושל במים אין לי אלא מים מניין לרבות שאר משקין תלמוד לומר ובשל מבושל מכל מקום עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל קל וחומר מה אם מים שאינן מפיגין טעמן את אמר אסור שאר משקין שמפיגין טעמן לא כל שכן אין לשין מצה במשקין אבל מקטפין אותה במשקין אמר רבי עקיבה אני הייתי עם ר' אליעזר ועם ר' יהושע בספינה ולשתי מצתן במשקין אין לשין מצה ברותחין מפני שהן חולטין ולא בפושרין מפני שהן מחמיצין אבל לשין אותן בצונין והא תנינן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרן שלא יחמיצו רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש תמן הדבר מסור לכהנים והכהנים זריזין הן והכא הדבר מסור לנשים והנשים עצילות הן לא צורכה דלא הכהנים עצמן מהו שילושו מצתן בפושרין ייבא כהדא תנא רבי זכריה חתניה דר' לוי נדה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורק' נדה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נידה לנידה והכא שלא לחלוק בין מצה למצה מי תשמישיו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצין אית תניי תני שופכן במקום אשבורן אית תניי תני שופכן במקום קטפרס אמר רבי יוסה מאן דאמר שופכן במקום אשבורן בשהיה אשבורן גבוה מאן דאמר במקום קטפרס בשהיה קטפרס גדול אמר ליה רבי פינחס בשם רבי אילא הכין הוה רבי בי הוי בה שרה חיטין ושעורים במים נתחמצו אסורות לא נתחמצו מותרות רבי יוסה אמר שרה שעורים במים נתבקעו הרי אילו אסורות שריין בחומץ מותר מפני שהחומץ צופדן רבי שמואל בר רב יצחק היה לו יין קוסס יהב בגויה שערין בגין דיחמע שאל לרבי אימי אמר ליה צריך את לבער רבי חנינא בריה דרבי כהיי הוה ליה דבש מזוייף בסולת שאל לרבי מנא אמר ליה צריך את לבער חד מן אילין דרבי כיריי הוה ליה גרבין דמשח בגו אוצרה דחיטיא שאל לרבנין אמרין ליה איזיל גרוף מן תוחתיהן הורי רבי אימי באילין גרבייא דכותחא ממלא אותן מים שלשה ימים מעת לעת הדרן עלך כל שעה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.