א מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאינן עושין או ממקום שאינן עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי המקו' שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת מקום שנהגו לעשות מלאכה כו' כתיב שם תזבח את הפסח בערב אין לי אלא הוא שלוחו מניין תלמוד לומר ובשלת ואכלת מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב אבל אסור מלעשות מלאכה כהדא דתני להן כל אינש דיהוי עלוהי אעין וביכורין האומר הרי עלי עצים למזבח וגיזירים למערכה אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום אמר רב יונה אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהיו כל ישראל עולין לירושלם לית כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין והכתיב ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על כל משמר ומשמר היה עומד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראלים תני עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם וחצי עמוד מיריחו אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם הית' מוציא חצי עמוד הכהני' לעבודה והלוים לדוכן וישר' מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישר' תני רבן שמעון בן אלעזר אומ' כהנים ולויים וישראלי' ושיר מעכבין את הקרבן רבי אבין בשם רבי אלעזר טעמא דרבי שמעון בן אלעזר כל הקהל משתחוים אילו ישראל והשיר משורר אילו הלוים וחצצרות מחצצרים אילו הכהנים הכל עד לכלות העולה הכל מעכבין את הקרבן רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלוים לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד אילו הכהנים ולכפר על בני ישראל זה השיר ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש אילו ישראל מניין שהשיר קרוי כפרה חיננא אבוי דרב ינטה בשם רבי בניה ולכפר על בני ישראל זה השיר מניין שהשיר מעכב רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בולווטה בשם רבי חנינה ולכפר על בני ישראל זה השיר הרי פסח הרי קרבנן של כל ישראל הוא ותלו אותו מנהג אמר רבי אבהו שנייא היא שאין הפסח קרב אלא משש שעות ולמעלן רבי אבהו בעי אמר הרי עלי עולה משש שעות ולמעלן מותר לעשות מלאכה משש שעות ולמטן אמר רבי יוסה פסח שהקריבו בשחרית אינו פסח עולה שהקריבוה בשחרית עולה היא כל הדברים תלו אתן במנהג נשייא דנהיגין דלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא אינו מנהג עד יפני סדרא מנהג בתרייא ובחמשתא אינו מנהג עד יתפני תעניתא מנהג יומא דערובתא אינו מנהג מן מנחתא ולעיל מנהג יומא דירחא מנהג אמר רבי זעורה נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן שתייה מה טעם כי השתות יהרסון א"ר חיננא כל הדברים מנהג אעין דשיטין הוו במגדל צבעייה אתון ושאלון לרבי חנינה חברהון דרבנן מהו מיעבד בהן עבודה אמר להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש רבי אלעזר בשם רבי אבין כל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה בו באיסור נשאל והן מתירין לו וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור נשאל אין מתירין לו יושבין על ספסלו של גוי בשבת מעשה ברבן גמליאל שישב לו על ספסלו של גוי בשבת בעכו אמרו לו לא היו נוהגין כן להיות יושבין על ספסלו של גוי בשבת ולא רצה לומר להן מותר לעשות כן אלא עמד והלך לו מעשה ביהודה ובהלל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לרחוץ במרחץ בכבול אמרו להן לא נהגו כאן להיות רוחצין שני אחים כאחת ולא רצו לומר מותר כן אלא נכנסו זה אחר זה ועוד שיצאו לטייל בקורדקיות של זהב בלילי שבת בבירו אמרו להן לא נהגו כאן להיות מטיילין בקורדקיות של זהב בשבת ולא רצו לומר להן מותר כן אלא שילחו ביד עבדיהן ולא סוף דבר פסח אלא אפילו מנהג קיבלו עליהן חרמי טיבריה וגרוסי צפורין דשושי עכו שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד ניחא גרוסי צפורין דשושי עכו חרמי טיבריה ואינן ממעטין בשמחת הרגל צד הוא בחכה צד הוא במכמורת אפילו כן אינן ממעטין בשמחת הרגל ר' אימי מיקל לון שהן ממעטין בשמחת הרגל גלו ממקום למקום וביקשו לחזור בהן ייבא כהדא דאמ' רבי בא בני מישא קיבלו עליהן שלא לפרש בים הגדול אתון שאלון לרבי אמרין ליה אבותינו נהגו שלא לפרש בים הגדול אנו מה אנו אמר להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש ואין אדם נשאל על נדרו תמן משנדר נשאל ברם הכא אבותיכם נדרו כל שכן יהו מותרי' אמר רבי חנניה לא מן הדא אלא מן הדא רבי תלמידיה דרבי יודה הוה דרבי יודה אמר אסור לפרש בים הגדול רבי שמעון בן לקיש שאל לר' יוחנן ואינו אסור משום בל תתגודדו אמר ליה בשעה שאילו עושין כבית שמאי ואילו עושין כבית הלל בית שמאי ובית הלל אין הלכה כבית הלל אמר ליה בשעה שאילו עושין כרבי מאיר ואילו עושין כרבי יוסה רבי מאיר ור' יוסי אין הלכה כרבי יוסי אמר ליה תרי תניין אינון על דרבי מאיר ותרין תניין אינון על דרבי יוסי אמר ליה הרי ראש השנה ויום הכיפורים ביהודה נהגו כר' עקיבה ובגליל נהגו כרבי יוחנן בן נורי אמר ליה שנייה היא שאם עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא הרי פורים הרי אילו קורין בי"ד ואילו קורין בט"ו אמר ליה מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר ניחא ממקום שעושין למקום שאין עושין ממקום שאין עושין למקום שעושין ויבטל שהרי כמה בטילין יש לו באותו מקום רבי סימון בשם רבי יוחנן במתמיה
ב כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקו' שכלו חייב לבער רבי יהודה אומר צא והבא לך אף אתה הלכה ב' כלו מטיבריה ולא כלו מציפורין אמר לו מציפורין הבאתים אם אין את מאמינני צא והבא לך אף אתה רבי חנניה ורבי פינחס רבי יודה ורבי יוסה שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן אוכלין על המובכר ואין אוכלין על השמור רבי יוסי אומר אף על השמור אמ' לון מן השמור הבאתים ואם אין את מאמינני הרי שדה פלוני משומרת לפניך צא והבא לך אף אתה
ג מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ואל ישנה אדם מפני המחלוקת ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחים שלימין ושבורין רבי יהודה מתיר בשבורה בן בתירה מתיר בסוס הלכה ג' מותר לגדל אמר רבי בא כגון מהיר שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל הוון בעיי מימר מאן דמר מותר למכור מותר לייחד מאן דאמר אסור למכור אסור לייחד רבי יונה רבי לעזר בשם רב ואפילו כמאן דאמר מותר למכור אסור לייחד מה בין למכור מה בין לייחד תמן מכיון שהוא מוכרה לו כבהמתו של גוי היא ברם הכא בהמתו של ישראל היא והוא חשוד עליה מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין למה שהוא מוציאה מידי גיזה הגע עצמך שהיתה עז שהוא מוציאה מידי בכורה הגע עצמך שהיה זכר שהוא מוציאו מידי מתנות מעתה חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה יין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה מה בין גסה מה בין בהמה דקה בהמה גסה יש בה חיוב חטאת בהמה דקה אין בה חיוב חטאת ואינו חולב ואינו גוזז תמן הוא מתחייב ברם הכא היא מתחייבת וכיון שהוא מוכרה לו לא בהמתו של גוי היא ברם הכא בהמתו של ישראל הוא והו' חשוד עליה א"ר אימי בבליי בשם רבנין דתמן פעמי' שהוא מוכרה לו לניסיון והוא מחזירה לו לאחר שלשה ימים ונמצא עובר עבירה בבהמתו של ישראל מעתה לניסיון אסור שלא לניסיון מותר זו מפני זו עבר ומכר קונסין בו כשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג מניין שקונסין בו למנהג חד בר נש זבין גמלא לחד ארמאי אתא עובדא קומי רבי שמעון בן לקיש וקנסיה בכיפלה בגין דייחזר ליה גמלא אמר רבי יוסה בי רבי בון לסרסור קנסו והוון צווחין ליה ברא דמסרסר לארמאה מה ר' שמעון בן לקיש כרבי יודה דתני בשם רבי יודה הלוקח בהמה מן הגוי וילדה בכור מעלה עמו בשוה ונותן חצי דמים לכהן נתנה לו בקבלה מעלה עמו אפילו עשר דמים בשווה ונותן כל הדמים לכהן וחכמים אומרים הואיל ואצבע הגוי באמצע נפטרה מן הבכורה רבי שמעון בן לקיש כרבי יודה ורבה מן דרבי יודה מה דאמר רבי יודה משום הילכות בכורה מה דאמר רבי שמעון בן לקיש משום הילכות בהמה גסה רבי יודה מתיר בשבורה לא אמר רבי יודה אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות אמרו לו והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו א"ל אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר שאינו יכול להתרפאו' אמרו לו והרי מביאין לו נקיבה והוא רובעה והיא יולדת רב אבון בשם רבנין דתמן זאת אומר' שאסו' להמציא להן זרע תמן תנינן הלוקח עובר חמורו של נכרי המוכר לו אף על פי שאינו רשאי המשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי לית הדא אמרה שאסור להמציא להן עבדים אמר ליה כבר קדמך רבי אבון דמר רבי אבון בשם רבנין דתמן זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע בן בתירה מתיר בסוס לא אמר רבי יודה אלא בסוס זכר שהוא הורג בעליו במלחמה יש אומרים שהוא רץ אחר נקיבה ויש אומרי' שהוא עומד ומשתין מה נפק מן ביניהון הסריס מאן דמר שהוא רץ אחר הנקיבה זה אינו רץ אחר נקיבה מאן דמר שהוא עומד ומשתין אף הוא עומד ומשתין דברי חכמים רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייה לכשיזקין הוא כודנו בריחיים רבי יוסה בי רבי בון בשם ר' חונה בן בתירה ור' נתן אמרו דבר אחד דתני הוציא בהמה וחיה ועופות בין חיים בין מתים חייב רבי נתן אומר מתים חייב חיין פטור רבנין אית להון משום חיוב חטאת ואינון מתיבין ליה הכין כשיטתו השיבוהו כשיטתך שאת אומר משום הילכות בהמה גסה אוף אנן אית לן לכשיזקין הוא כודנו בריחיים רבי אומר אומר אני שהוא אסור משום שני דברים משום כלי זיין ומשום הילכות בהמה גסה ותני כן חיה גסה כבהמה גסה מאן תניתה רבי דברי חכמים רבי ביסנא חנין בר בא בשם רב חיה גסה כבהמה דקה
ד מקום שנהגו לוכל צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לוכל אינן אוכלין מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין מדליקין בבתי כניסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפילין ועל גבי החולין הלכה ד' רבי בא בעא קומי רבי אימי אפילו בשר עגל אמר ליה אפילו בשר עגל אפילו בשר עוף אמר ליה אפילו בשר עוף סברין מימר אפילו ביצה אפילו קולקס אמר רבי יודן בי רבי חנין ובלבד מן השחיטה תני רבי שמעון בן אלעזר אומר יום הכיפורים שחל להיות בשבת אפילו במקו' שלא נהגו להדליק מדליקין רבי סימון בשם רבי יהשוע בן לוי רבי יוסה בן שאול בשם רבי הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דרש רבי חייה בר בא לטיבריא כהדא דרבי שמעון בן אלעזר רבי יוסה אמר לה רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן רבי חזקיה ואמרי לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי שמואל בר נחמן מקום שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק אמר רבי ירמיה תדע לך שהוא כן שהרי יום הכיפורים שחל להיות בשבת אפילו מקום שנהגו שלא להדליק מדליקין רבי בא ורבי סימון תריהון אמרין תדע לך שהוא כן שהרי האיש הזה צנוע ואינו משמש מיטתו לאור הנר בין כמאן דאמר מדליקין בין כמאן דאמר אין מדליקין מפני הרגל עבירה מאן דאמר מדליקין שהוא רואה ומתבייש ומאן דאמר אין מדליקין שלא יראה ויתאוה תני אפילו בתי כניסיות ובתי מרחציות לכן צריכה אפילו מקום שלא נהגו להדליק מדליקין יום הכיפורים שחל להיות בשבת מהו להדיח כבשין ושלקות מן המנחה ולמעלן רב אמר אסור רבי לעזר אמר מותר רבי יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר מה טעם אמרו מדיחין כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן מפני סכנה שנייא היא סכנת יום הכיפורים שחל להיות בשבת שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בחול התיב רבי חנניה חברון דרבנין מתניתא פליגא על רבי אלעזר יום הכיפורים שחל להיות בשבת חלות מתחלקת לערב שנייא היא שעל ידי שהוא דבר קל שמא ישכח ויאכל התיב רבי פינחס מתניתא דרבי לעזר פליגא עלוי יום הכיפורים שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות אם בחול את שובת לא כל שכן בשבת לא צורכה דלא אפי' דברים שאת מותר לעשותן בחול את שובת עליהן בשבת ואי זו זו זו הדחת כבשים ושלקות רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו נראין דברי' בדבר שדרכו לבוא בצונין אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין עד דיידא גלשה הוא מקנב אמר רבי מנא אם אומר את כן אף מתבייש ולא מקנב ונמצא בא לידי סכנה רבי בא בעא קומי רבי אימי מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן אמר ליה שרי רבי יעקב בר אחא שאל לרבי חייה ולרבי יסה מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן אמר ליה שרי רבי זעורה בעא קומי רבי אימי מהו מימור לחליטה עבד לי חליטה אמר ליה שרי עבד לי תופין שרי עבד לי פתילה אמר ליה לא מה בין זה לזה זה אוכל נפש וזה אינו אוכל נפש
ה מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אינן עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטילין רבן שמעון בן גמליאל אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים הלכה ה' רבי אבון רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יודן נשייא כמתמיה יעשו כל אדם עצמן תלמידי חכמים כל עצמן לא גזרו חכמים בטילה בתשעה באב
ו וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושין כל עיקר הלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד שתנץ החמה הלכה ו' הא יום אסור רבי לעזר בשם רבי הושעיה יום פסח הוא לה' רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי לא בשם רבי לעזר שני תלמידים שנו אותה אמר רבי זעורה אשכחית אמר תלתא אינון חד אמר אסור וחד אמר מותר וחד אמר מנהג
ז רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר אבל לא יתחיל בה בתחילה בארבעה עשר אף על פי שיכול לגומרה וחכמים אומרים שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים החייטים והספרים והכובסין רבי יוסי בי רבי יהודה אומר אף הרוצענים הלכה ז' רבי מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר ובלבד דבר שהוא לצורך המועד אבל לא יתחיל בה בתחילה בארבעה עשר אפילו דבר שהוא לצורך המועד וחכמים אומרי' שלוש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד הספרין שכן נזירין ומצורעין מגלחין במועד הכובסין שכן דרך העולי' מטומא' לטהרה להיות מכבסין במועד רבי יוסה בי רבי יהודה אומר אף הרוצענין שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד ורבנין אמרין עשירים היו ובבהמה היו עולין
ח מושיבין שובכין לתרנגולין בארבעה עשר תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה גורפין מתחת רגלי הבהמה בארבע' עשר ובמועד מסלקין לצדדין מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינן לצורך המועד הלכה ח' מושיבין שובכין לתרנגולין בארבעה עשר הא במועד אסור אין מרביעין את הבהמה במועד אבל מוליכין אותה לבקורת רבי יודה אומר חמורה שהיא תובעת זכר מרביעין אותה שלא תיצן ושאר כל הבהמה מוליכין אותה לבקורת ומקיזין דם לאדם ולבהמה במועד ואין מונעין רפואה מאדם ומבהמה במועד תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה והן שיחזירוה שלשה ימים למדורה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה והיא שישבה על ביצה שלשה ימים מעת לעת אמר רבי מנא מתניתא אמרה כן שלשה עשר ארבעה עשר חמשה עשר ומקצת היום ככולו א"ר אבון תיפתר שיש בה מאיליה ולית שמע מינה כלום זבל שבמבוי מסלקו לצד שברפת ושבחצר מוציאו לאישפה א"ר בא הדא דתימ' בחצר קטנה אבל בחצר גדולה מסלקו לצד הרפת בין גדולה בין קטנה מוציאו לאשפה אמר רבי בא מפני שניוולה קשה
ט ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם אילו שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ולא מיחו בידן אילו שמיחו בידן מתירין בגמזיות של הקדש ואוכלין מתחת הנשרים בשבת ונותנין פיאה לירק ומיחו בידן חכמים הלכה ט' מאן תנא קוצרין רבי מאיר מאן תנא גודשין רבי יודה אמר רבי יעקב בר' סוסיי קומי רבי יוסי כל עמא מודיי שקוצרין וכל עמא מודיי שאין גודשין מפליגין בהרכב דקלים רבי מאיר אומר מרכיבין דקלים כל היום וכרצון חכמים היו עושין רבי יודה אומר לא היו עושין כרצון חכמים כיצד היו כורכין את שמע אמר רבי אחא אמר רבי זעורה אמר רבי לא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אלא שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דברי רבי מאי' רבי יודה אומ' מפסיקין היו אלא שלא היו אומרי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד רבי יוסה אמר רבי זעורה רבי לא שמע ישראל ה' וגו' אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך דברי רבי מאיר רבי יודה אומ' מפסיקין היו אלא שלא היו אומרי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיצד היו מתירין בגמזיות של הקדש אמרו להן חכמים אין אתם מודין לנו בגידולי הקדש שהן אסורין אמרו להן אבותינו כשהקדישו לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באין ונוטלין אותן בזרוע מה רבנין סברין מימר קורות ופירות הקדישו אפילו תימר קורות הקדישו ופירות לא הקדישו צריכא לרבנין המקדיש שדה אילן מהו שישייר לו מן הגידולין נישמעינה מן הדא משנודעו העוללות העוללות לעניים שנייא היא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מעתה אפילו לא נודעו העוללות יהו העוללות לעניים שנייא היא שהוא כרם להקדש כהדא דתני הנוטע כרם להקדש פטור מן הפרט מן העורלה ומן הרבעי ומן העוללות וחייב בשביעית רבי זעורה בשם רבי יוחנן ושבתה הארץ שבת לה' אפילו דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו רבי חייה בר אבא בעא קומי דרבי מנא לאוכלו בלא פדיון אי איפשר שאי אפשר להקדש לצאת בלא פדיון לפדותו ולאוכלו אין אתה יכול שלא יהא כלוקח לו קורדום מדמי שביעית א"ל הגזב' היה מחלפן ביד אחר א"ר מתנייה למה לי נן פתרין לה דברי הכל כההיא דמר רבי יוחנן דברי ר' יוסה מפני שקדם נדרו להבקירו והכא מפני שקדם הבקר נדרו להקדישו אמר רבי יוחנן מעשה היה והורון כרבי יוסה לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה שנייה היא בערים שדרכו לבחן אפילו על דרבי אושעיה לית היא פליגא דרבי הושעיה אמר רומס הייתי זיתים עם רבי חייה הגדול ואמר לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה שנייא היא שכל רוגלות ורוגלות אומן בפני עצמו רבי אבא בר כהנא בעא קומי רבי אימי המשכיר בית לחבירו ונצרך לדמיו אמר ליה לא עלה על דעת שימות ברעב רבי זעורא רבי לא תריהון אמרין מיסתיוסים באוני היא ונקנית במקח תני המשכיר בית לחבירו ועמד והקדישו הרי זה דר בתוכו ומעלה שכר להקדש אימתי בזמן שלא הקדים לו שכרו אבל בזמן שהקדים לו שכרו הרי זה דר בתוכו חנם ביומוי דרבי מנא הוות נימורה בציפורין והוון בניהון מישכונין גבין מדאתאי מיזל לון אפיק רבי מנא כדון כהיא דרבי אימי אמר לא דאנא סבר כדעתיה אלא בגין ציפרייא דלא יחלטון בניהון ואוכלין מתחת הנשרים מה נן קיימין אם בשנשרו מערב יום טוב דברי הכל מותר אם בשנשרו ביום טוב דברי הכל אסור אלא כי נן קיימין בסתם ונותנין פיאה לירק לא היו נותנין אלא מן הלפת ומן הקפלוטות שלקיטתן כאחת רבי יוסה אומר אף לאכרוב מעשה בבן מביא יין שנתן בנו פיאה לירק לעניים ובא אביו ומצאן עומדין על פתח הגינה אמר להן הניחו מה שבידכם והניחו מה שבידן ונתן להם בכפליהן מעושרין לא שהיתה עינו צרה אלא שהיה חושש לדברי חכמים חד זמן צרכון רבנן נידבא שלחון לרבי עקיבה ולחד מן רבנין עמיה אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטלייא אמר ליה מה ניזבון לך יומא דין אמר ליה טרוכסימון לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל שבקון ליה ואזלון לון מן דזכון כל עמא אתון לגביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטלייא אמ' לך מה ניזבון לך יומא דין ואמר' ליה טרוכסימון לא מן דיומא דין אלא מן דאיתמל דהוא כמיש וזליל אמר מה דביני לבין טלייא ידעתון מה ביני לבין בריי אף על פי כך אזלון ואמרון לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין אזלון ואמרון לה אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחוק אמרו לה סתם אמר לן אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל ואין אמר גדיל הא כמילוי ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה הדרן עלך מקום שנהגו
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.