א האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה בעלה תאכל משל בעלה הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה תאכל ממקום שהיא רוצה יתום ששחטו עליו אפיטרופין יאכל ממקום שהוא רוצה עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו האשה בזמן שהיא בבית בעלה כו' אמר ר' יוחנן ארבע' מחוסרי כפר' מפרישי' עליהן חוץ מדעתן ואילו הן זב וזבה ויולדת ומצורע שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריס' ניחא זב וזבה ומצורע יולדת ויש קטנה יולדת לא כן אמר רבי רדיפה רבי יונה בשם רב חונה עיבר' וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתים משהביאה שתי שערות היא ובנה חיים עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערות היא חיה ובנה מת מיי כדון שכן אדם מפריש על בתו קטנה מכיון שהשיאה לא כבר יצאת מרשות אביה אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת וכאן סוטה קטנה אין את יכול דאמר רבי זעורה רבי יוסא בשם רבי יוחנן קטנת שזינה אין לה רצון ליאסר על בעלה וחרשת אין את יכול דכתי' ואמרה האשה אמן אמן אמר רבי אבון שנייא היא דכתי' ושמחת אתה וביתך רבי ירמיה בשם רבי יוחנן אדם קובע על חבירו קרבן נזיר שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו רבי זעורא בשם רבי יוחנן אדם קובע על חבירו חטאת חלב שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו רבי זעורה בשם רבי אלעזר אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו אמר ר' אלעזר מתניתא אמרה כן האשה בזמן שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה שחט עליה בעלה תאכל משל בעלה מה נן קיימין אם בממחין סתם האשה ממחה לומר' אצל בני אני רוצה אם בשאינן ממחין מתנית' בממחין אתא ר' ירמיה בשם ר' יוחנן מתנית' בממחין לית הדא פליגא על דרבי אלעזר דר' אלעזר אמר אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו שלא מדעתו שנייא היא פסח שנייא היא חטאת פסח לכשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו חטאת לכשתגדיל אינו ראוי להתכפר בה אמר רבי יוחנן ברגל רדופין שנו אי זהו רגל רדופין אמר רבי יוסה בי רבי בון זה רגל ראשון שאביה רודפה לבית בעלה לא הלכה רגל הראשון רגל השיני מהו שיעשה רגל רדופין לעולם יש לה רגל רדופין אלמנה מהו שיהא לה רגל רודפין נישמעינה מן הדא הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה או הדא אמרה לעולם יש לה רגל רדופין או הדא אמרה אלמנה יש יש לה רגל רדופין אמר רבי יוסה בי רבי בון תיפתר שיש לה בנים ואין לה בעל וסתם האשה ממחה לומר אצל בני אני רוצה אמר רבי לעזר פיסחן של נשים רשות ודוחין עליו את השבת ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר פיסחן של נשים ושל עבדי' רשות כל שכן דוחין עליו את השבת מצתן מה היא ר' לעז' אמ' חובה ר' זעורא אמר רשות ר' הילא אמר דברי הכל מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי זעירא חזרת מצה ופסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות מתני' מסייעא לרבי הילא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני את שהוא בבל תאכל חמץ הרי הוא בקום אכול מצה ונשים הואיל והן בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה והא תנינן כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות אמר רבי מנא חומר היא מצות עשה שהיא באה מכח בלא תעשה ואתיא כמאן דאמ' פסחן של נשים רשות תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים דברי רבי מאיר רבי יוסה אומר האשה עושה פסח שיני לעצמה אפילו בשבת ואין צורך לומר הראשון רבי שמעון בן אלעזר אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שיני מה טעמא דרבי מאיר איש שה לבית אבות אם רצו לבית מה טעמא דרבי יוסי איש שה לבית אבות כ"ש לבית מ"ט דרבי לעזר בי רבי שמעון איש לא אשה מה מקיימין רבנן איש פרט לקטן אמר רבי יונה ואפי' כמ"ד פסחי' של נשים רשות שנייא היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה יתום ששחטו עליו הפיטרופין יאכל ממקו' שהוא רוצ' מתנית' ביתום קטן אבל ביתום גדול נעשה כממנה עצמו על שני פסחים כאחת דתני רבי חייה הנמנה על שני פסחים כאחת אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהם רבי יוסה אומר אין רשות לרבו לומר לו איפשר שתימנ' על הפסח אבל אומרי' לו איפשי שתמנא על זה אלא על זה פעמי' שהו' נמנה על שלשה פסחי' כאחת היך עביד' עבד של שני שותפין צרי' להימנו' על הפסח שיחרר אחד מהן חלקו צריך להימנות על פסח אחר שיחררו שניהן צריך להימנו' על פסח אחר שמואל בר אבא בעי עבד מהו שיאכל משלשת' אמר רבי יוסי אם אומר את עבד לא יאכל משלשתן מעתה לא יימנה על הפסח שמא יימלך רבו וישחררו ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה רבי יעקב בר אחא אמר רבי זעורא בעי הרב מהו שיצא בהקדש העבד ולאו מתניתא היא האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח מתניתא מדעת רבו מה צריכה ליה שלא מדעת רבו חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו ר' חייה בשם ר' יוחנ' מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו ודכוותה גירש אין חוששין לגירושיו שמואל אמר חוששין לגירושיו אתיא דשמואל כר' יוד' דתנינ' תמן גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורי' ר' יודה מחייב וחכמי' פוטרי'
ב האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחוט גדי וטלה ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי ואם טלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי שלי שכח רבו מה אמר לו שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שיני הלכה ב' תני רבי חייה הנמנה על שני פסחין כאחת אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון לעזר ורבי יוחנן תריהון אמרין דרבי נתן היא דרבי נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה רבי חזקיה בשם רבי בא בר ממל תיפתר ששכח רבו בין שחיטה לזריקה אמ' ר' חזקיה מתיב חד מן רבנן ואמרין הוא הוה והא תנינן שכח רבו מה אמר לו ישחוט גדי וטלה אמ' ר' יוחנן הפריש פסחו עד שלא נתגייר ונתגייר עד שלא נשתחרר ונשתחרר עד שלא הבי' שתי שערו' והביא שתי שערות צריך להימנות על פסח אחר אמר רבי יודן כל הספיקות דרבי נתן אינון חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו ספק בלילה זרק ספק ביום זרק נעשה כספק כפרה וספק כפרה כיפר
ג האומ' לבניו הריני שוחט את הפסח על מנת מי שיעלה מכם ראשון לירושלם כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו לעולם אין נמנין עליו עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד נימנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר עד שיזרק עליו את הדם הלכה ג' אמר רבי יוחנן לית כאן הריני שוחט אלא הריני מפריש ולמה תנינתה הריני שוחט בשביל לזרזו רבי לעזר בשם רבי הושעיה תניי בית דין הוא שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו ממנה אותו על שלו והמעות יוצאין לחולין מאיליהן מה יוצא לחולין וחוזר וקדש או לכך הקדישו משעה ראשונה מה נפק מביניהון הפריש מאה מנה לפסחו והימנה אותו על חמשים אין תימר יוצא לחולין וחוזר וקדש שאר המעו' חולין הן אין תימר לכך הקדישו משעה ראשונה שאר המעות הקדש הן רבי יעקב בר אחא אמר שמואל בר אבא בעי הגע עצמך שהימנה אותו על חנם מה אית לך יוצא לחולין וחוזר וקדש מיליהון דרבנן אמרי שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש תמן תנינן נתן לה כספי' הרי אילו מותרי' יינות שמנים וסלתות כל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור רבי שמעון בן לקיש אמר בממנה אותו על פסחו ועל חגיגתו הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקדש יהא אסור משום אתנן פתר לה בשלא נכנס לתוך ידו כלום תדע לך דתנינן תמן מקריב עליו קיני זבים קיני זבות קיני יולדו' לא בשלא נכנס לתוך ידו כלום אוף הכא בשלא נכנס לתו' ידו כלום ר' יעקב בר אחא בשם ר' אימי איתפלגון ר' יוחנ' ור"ש בן לקי' חד אמ' מקדישין וחד אמ' אין מקדישי' רבנן דקיסרין מפרשין להון ר' יוחנן אמר מקדישין בתחילה ב"ט ר"ש בן לקיש אמ' אין מקדישין בתחילה ביו' טוב אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי טלאים אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים מאן דאמר הולך אצל מוכרי טלאים כמאן דאמר מקדישין מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי פסחים כמאן דאמר אין מקדישין הדא אמרה אינו יוצא לחולין וחוזר וקדש אין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקדש יהא אסור משום מקדיש ותנינן אין מקדישין רבי חנניא ורבי מנא חד אמר במקדיש למחר וחורנה אמר במקדיש לבדק הבית אמר ר' שמי ואפילו כמאן דאמר במקדיש בעזרה משום שבות שהתירו במקדש מניין שהן נימנין תלמוד לומר במכסת נפשות מניין שהן ממנין נאמ' כאן שה ונאמר במצרים שה מה שה שנ' במצרים חי לא שחוט אף שה שנ' כאן חי לא שחוט מה טעמא דרבי שמעון אילו מתו בין שחיטה לזריקה שמא אין הבעלים מתכפרין מה בין מתו מה בין משכו הבעלים את ידיהם ממנו
ד הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין ליתן לו את שלו והוא אוכל משלו והן אוכלין משלהם הלכה ד' בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך ואכול לעצמך לא סוף דבר פסח אלא אפילו עשו סינבול רשאין לומ' לו טול חלקך ואכול לעצמך אם היו מכירין אותו לכך התנו עמו משעה ראשונה רב חונא אמר הפריש פסחו ואמר על מנת שלא יימנה אחר עמי אין אחר נמנה עמו הפרישו סתם כל מה שיבואו מינוייו הם רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא מתניתא אמרה כן ואם ימעט הבית מלמד שהן מתמעטין והולכין בלבד שיהא שם אחד מבני חבורה הראשונ' ואחד מבני חבורה השנייה דברי ר' יודה ר' יוסה אומ' בין מן הראשונה בין מן השנייה בלבד שלא יניחו את הפסח כמות שהוא אין תימר כל מה שיבואו מינוייו הן הן בני חבורה הראשונה הן בני חבורה השנייה מה נפק מביניהון הפריש פסחו ומשך ידו ונמנה אחר עמו על דעתי' דרב חונה כשר על דעתי' דר' זעורא פסול על דעתיה דרב חונה הקדש יחיד הוא והקדש יחיד עושה תמורה על דעתיה דרבי זעורה הקדש שותפין הוא ואין הקדש שותפין עושה תמורה נמנו עליו מאה בני אדם כאחת רב חונה אמ' אם יש כזית לכל אחד ואחד כשר ואם לאו פסול אמ' רבי זעורא מקום שיש כזית לכל אחד ואחד מהם כשר ואם לאו פסול ותני כן נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו עד מקום שיש כזית לכל אחד ואחד מהם כשר ואם לאו פסול
ה זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי ראה שלש שוחטין עליו בשמיני וכן שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשיני ראת שני ימים שוחטי' עליה בשלישי הזבה שוחטין עליה בשמיני הלכה ה' תני ר' חייה נדה שוחטין עליה בשמיני בועל נדה שוחטין עליו בשביעי אמ' רבי יוסה הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום השביעי שלו
ו האונן והמפקח בגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין החולה והזקן שהן יכולין לוכל כזית שוחטין עליהן ועל כולן אי' שוחטין עליהן בפני עצמן שלא יביאוהו את הפסח לידי פסול לפיכך אם אירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שיני חוץ מן המפקח בגל שהיה טמא מתחילתו הלכה ו' רבי יוסה בי ר' בון אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן מתניתא בשחבשוהו ישר' אבל אם חבשוהו גוים אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר בנתון חוץ לירושלם אבל בנתון בתוך ירוש' אפי' לא הבטיחו כמי שהבטיחו רבי יונה ור' יוסי תריהון אמרין בקדמיתא הוינן אמרין ישר' ערל מזין עליו ולא הוינן אמרין כלום תנא ר' סימון בר זבדי קומי ר' הילא נאמר כאן ואז יקרב לעשותו ונאמר להלן אז יאכל בו מה אז שנ' להלן עד שיהא כשר בשעת אכילה אף אז שנ' כאן עד שיהא כשר בשעת שחיטה פעמים שהוא נעשה כיוצא בהם פעמים שהן נעשים כיוצא בו פעמים שהוא נעשה כיוצא בהם בגל ארוך אני אומ' נזרק עליו הדם עד שלא הגיע לטומאה פעמים שהן נעשין כיוצא בו בגל עגול אירע בהן פסול בין שחיטה לזריקה הן נעשין כיוצא בו בגל עגול
ז אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ורבי יוסי מתיר אפי' חבורה של מאה שאינן יכולין לוכל כזית אין שוחטין עליהן ואין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים הלכה ז' אמר רבי יוחנן טעמא דרבי יודה לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך מה מקיים רבי יוסי טעמ' דר' יודא פתר לה כר' אלעזר בן מתיה דתני רבי אלעזר אומ' יכול יהא היחיד מכריע על הטומאה ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד אמר רבי יוחנן מודה ר' יודה שאם עבר וזרק את הדם שהורצה עבר ושחט מתירין לו לזרוק תני אין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים מפני שהן מרבין בתיפלה תני בר קפרא שלא יביאו את הקדשים לידי ביזיון רבי יעקב בר אחא בשם רבי איסי אין עושין חבורה של גרים מתוך שהן מקולקלין אין מדקדקין בו והם מביאין אותו לידי פסול
ח אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל לא בקדשים השומע על מתו ומי שנתלקטו לו עצמות טובל ואוכל בקדשים גר שנתגייר ערב פסחים בית שמי אומרים טובל ואוכל את פסחו לערב ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר הלכה ח' אמר ר' יוסי בי ר' בון מתניתא בשנעשה אונן משעה ראשונה בין שחיטה לזריקה אבל אם נעשה אונן לאחר כפרה כבר הורצה ותני כן אי זו היא אנינ' משעת מיתה ועד שעת קבורה דברי ר' וחכמים אומרים כל היום כולו אשכחת חמר קלת וחמרת על דר' קלת וחמרת על דרבנן קלת על דר' מת ונקבר בשעתו על דעתי' דר' אינו אסור אלא אותה שעה בלבד על דעתי' דרבנן אסור כל היום כולו קלת על דרבנין מת ונקבר לאחר שלשה ימים על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום על דעתי' דרבי אסור עד שלשה ימים אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה תריהון אמרין מודה ר' לחכמים שאינו אסור אלא אותו היום בלבד ותני כן רבי אומ' תדע לך שאין אנינות הלילה תורה שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב והרי אנינות יום עשו אותה תורה ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חסדא תיפתר בשנקבר עם דימדומי החמה ולית שמע מינה כלום ר' אבהו בשם רבי לעזר אין אנינה אלא למת בלבד דכתיב ואנו ואבלו פתחיה התיב רבי חייה בר אדא והכתי' ואנו הדייגי' ואבלו כל משליכי ביאור חכה אמ' ר' חיננא כיני מתניתא אין אנינה טמאה אלא למת בלבד תני יום שמיעה כיום קבורה לקרע ולאיבול ולספירת שבעה ולספירת שלשים ולאכול בקדשים הרי הן כליקוטי עצמות וליקוטי עצמות טובל ואוכל בקדשים ר' יוסי בי ר' בון בשם רב חסדא תיפתר שנקבר משחשיכה וזה וזה טובלין ואוכלין את פסחיהן לערב וקבורה אוכלת בקדשים אמר ר' יוסי בי ר' בון תרתיהון בשמיעה שמע שמת לו מת מאתמול טובל ואוכל בקדשי' שמע שנתלקטו לו עצמו' מאתמול טובל ואוכל בקדשי' תני המעביר ארון ממקו' למקו' אין בו משום ליקוטי עצמו' אמ' ר' אחא הדא דאת אמ' בארון של אבן אבל בארון של עץ יש בו משום ליקוטי עצמות אמ' ר' יוסה ואפי' בארון של עץ אין בו משו' ליקוטי עצמו' איזהו ליקוטי עצמו' המעבירין באפיקריסין ממקו' למקום ר' חגיי בשם ר' זעורה ליקוט עצמות כשמוען ותני כן ליקוט עצמו' מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר תני אין שמועה לליקוט עצמות אמ' רבי חגי והוא ששמע למחר אבל אם שמע בו ביום יש שמיעה לליקוט עצמות ויש שיעור לליקוט עצמות תנא ניקומכי קומי רבי זעורה אין שיעור לליקוט עצמות כהדא ר' מנא הורי לר' הלל דכיפרא לקרוע ולהתאבל כר' אחא ושלא להיטמות כר' יוסי תני ליקוטי עצמות אין אומ' עליהן קינים ונהי ואין אומרין עליהן לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אילו הן ברכת אבילים מה שהן אומרי' בבית הכנסת אילו הן תנחומי אבלי' מה שהן אומ' בשורה תני אבל אומ' עליהן דברי' מהו דברים רבנן דקיסרין אמרין קילוסין מה טעמון דבית שמאי אתם ושביכם מה אתם לא נטמאתם עד שנכנסתם לברית אף שביכם לא נטמאו עד שנכנסו לברית מה טע' דבית הלל אתם ושביכ' מה אתם טעונין הזייה בשלישי ובשביעי אף שביכם טעונין הזייה בשלישי ובשביעי ואינו מחוור דאמ' רב חיה בר יוסף גידול בר בנימן בשם רב מודיי בית הילל שאם עבר וזרק את הדם שהורצה נזיר שניטמא בספק רשות היחיד ואינו בפסח ר' הושעיה רבה אמ' הנזיר מגלח רבי יוחנן אמ' אין הנזיר מגלח דתנינן תמן כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה ועל ביאת המקדש וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה ועל ביאת המקדש היי דינו ספק רבי יוחנן אמר ראשה דפירקא הושעיה רבה אמר ההן דהכא יחיד שנטמא ובספק רשות היחיד בפסח רבי הושעיה רבה אמ' יידחה לפסח שיני רבי יוחנן אמ' משלחין אותו לדרך רחוקה ואתיא כיי דמר ר' יוחנן ניטמא בטומאת בית פרס משלחין אותו דרך רחוקה ציבור שניטמא בספק רשות היחיד בפסח רבי יוחנן אמר יעשו בספיקן ר' הושעיה רבה אמר יעשו בטומאה אף ר' הושעיה מודה שיעשו בספיקן לא אמ' ר' הושעיה אלא לחומרין רבי יוחנן בשם ר' בנייה ישר' ערל מזין עליו שכן מצאנו שקיבלו אבותינו במדבר הזייה ערלים אמר רב חסדא אתיא כמאן דאמר באחד עשר מלו ברם כמאן דאמ' בעשירי מלו לא קיבלו הזייה ערלים אמר ר' אבון מכל מקום לא מנו להזייה ערלים ר' לעזר בשם ר' חנינה מעשה בכהן ערל שהיזה והוכשרו הזיותיו ותני כן רבי אליעזר בן יעקב אומר איסרטיוטות היו שומרי צירין בירושלם וטבלו ואכלו פסחיהן לערב הדרן עלך האשה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.