א האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש התשלומין חולין אם רצה הכהן למחול מוחל האוכל תרומה מזיד כו' תמן תנינן אלו הן הלוקין והתנינן אלו נערו' הכא את אמר לוקה והכא את אמר משלם אמר רבי יוחנן לצדדין היא מתניתין אם התרו בו לוקה אם לא התרו בו משלם סבר רבי יוחנן מימר במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה וילקה וישלם כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות וישלם ולא ילקה במחייבי שתי רשעיות הכתוב מדבר והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר רבי שמעון בן לקיש אמר אפילו לא התרו בו אינו משלם מאחר שאילו התרו בו היה לוקה מתני' פליגא על ר' שמעון בן לקיש אלו נערות שיש להן קנס ואלו התרו בו אינו לוקה סבר רבי שמעון בן לקיש כרבי מאיר דו רבי מאיר אמר לוקה ומשלם רבי אבהו בשם ר' שמעון בן לקיש מן המוציא שם רע למד רבי מאיר וענשו אותו ממון ויסרו אותו מלקו' ורבנין אמרין לחידושו יצא המוצי' שם רע ודבר שהוא יוצא בחידושו אין למידין ממנו לפי שבכל מקום אין אדם מתחייב בדיבורו וכאן אדם מתחייב בדיבורו וכשם שאין למידין ממנו לדבר אח' כך אין למידי' ממנו לא לעונשי' ולא למכות ולא כן אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש במזיד בחלב ובשוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן והכא ילקה וישלם רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק שני דברים מסורין לבית דין את תופס אחד מהן יצא דבר שהוא מסור לשמים הכל מודין שאין ממון אצל מיתה דכתיב ומכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג בין מזיד לפטור ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטו' במה פליגין בממון אצל מכות ר' יוחנן אמ' אין ממון אצל מיתה ויש ממון אצל מכות ורבי שמעון בן לקיש אמר כשם שאין ממון אצל מיתה כך אין ממון אצל מכות רבי אימי בבלייא בשם רבנין דתמן טעמא דרבי שמעון בן לקיש רשע רשע נאמר רשע במחוייבי מיתות ונאמר רשע במחוייבי מכות מה רשע שנאמר במחוייבי מיתות אין ממון אצל מיתה אוף רשע שנאמר במחוייבי מכות אין ממון אצל מכות נתן בר הושעיה אמר כאן בנערה כאן בבוגרת נערה יש לה קנס ואין לה מכר בוגרת אין לה לא מכר ולא קנס ואין לה בושת ופגם רבנין דקיסרין אמרין תיפתר שפיתתו או שמחלה לו סבר נתן בר הושעיה למקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה וילקה וישלם כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו שתי רשעיות וילקה ולא ישלם מן עדים זוממין מה עדים זוממין משלמין ואינן לוקין אף הכא משלם ואינו לוקה אמר רבי נתן טעמא דנתן בר הושעיה והפילו השופט והכהו לפניו את שמכותיו יוצאות בו ידי רשעו יצא זה שאומר לו עמוד ושלם מתניתין פליגא על רבי שמעון בן לקיש והא תנינן האוכל תרומה שוגג פתר לה כרבי מאיר דרבי מאיר אמר לוקה ומשלם והא תנינן האוכל תרומה מזיד על דעתיה דנתן בר הושעיה דו אמר משלם ואינו לוקה ניחא על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אם התרו בו לוקה ואם לא התרו בו משלם פתר לה מזיד בלא בהתרייה על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש לא שנייא היא מזיד היא שוגג היא התרו בו היא לא התרו בו סבר רבי שמעון בן לקיש כרבי מאיר דו אמר רבי מאיר לוקה ומשלם אמר רבי חיננא קומי רבי מנא ואין יסבור רבי שמעון בן לקיש כל מתניתין דרבי מאיר קרייא דרבי מאיר והא כתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה וגומר אלא מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש שהחומש קרבן ואפילו יסבור חומש קרבן קרן קרבן אמר רבי יודן בר שלום מתניתין אמרה שהקרן קנס דתנינן אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה אלו ממה שאכל היה משלם יאות ותני כן אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין ואם שילם חולין טמאין יצא ולא דמי עצים הוא חייב לו הדא אמרה שהקרן קנס וכמה דתימר קרן קנס ודכוותה חומש קנס אלא אמר רבי שמעון בן לקיש כדעתיה כמה דו רבי שמעון בן לקיש אמר תמן הכל היו בכלל לא תענ' ברעך עד שקר יצא זה ועשיתם לו כאשר זמם לעשו' לאחיו לחייבו ממון והכא הכל היה בכלל וכל זר לא יאכל קודש יצא ואיש כי יאכל קודש בשגגה לחייבו ממון והתני מודין חכמים לרבי מאיר בגונב חלבו של חבירו שהו' לוקה ומשלם שכן האוכל חלבו לוקה והתני מודין חכמי' לר' מאיר בגונב תרומת חבירו שהוא לוקה ומשלם שכן האוכל תרומתו לוקה והתני מודין חכמים לר"מ בחוסם פרתו של חבירו שהוא לוקה ומשלם ששת קבין לפרה וארבעת קבין לחמור שכן החוסם פרתו לוקה אמר ר' יוסי שכן במחוייבי מיתות גנב תרומת הקדש ואכלה לוקה ומשלם מכל מקום הפסיד ממון אמר ר' מנא קומי רבי יוסי מעתה הבא על אחותו בוגרת ילקה וישלם שכן הבא על אחותו קטנה לוקה חזר רבי מנא ואמר תמן חל עליו מיתה ותשלומין כאחת ברם הכא מהחסימה הראשונה נתחייב מלקות ומיכן ואילך לתשלומין התיב רבי עזרא קומי רבי מנא המצית גדישו של חבירו בשבת משיבולת הראשונה נתחייב מיתה מיכן והילך לתשלומין ולית את אמר הכין אלא על כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מכות והתריית תשלומין ואוף הכא על כל חסימה יש בה התריית מכות והתריית תשלומין אמר רבי יוסי בי רבי בון תרין אמורין חד אמר בחוסם בתרומה כמוקדשין וחרנה אמר בחוסם על ידי שליח שליח לוקה והוא פטור דם יחשב לאיש ההוא ולא לשלוחיו במזיד בתרומה בשוגג בחומש מזיד בתרומה ושוגג בנזיר מזיד בתרומה ושוגג ביום הכיפורים אין ניפתרינה בשני דברים ניחא אין ניפתרינה בדבר אחד מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש תמן תנינן אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת הא בתשלומין זה וזה שוין מתניתא דרבי נחוניה בן הקנה דתני רבי נחוניה בן הקנה אומר יום הכיפורים כשבת לתשלומין ורבי שמעון בן מנסיא אומר במחוייבי כריתות כך חייבי מיתות בית דין מה ביניהון רבי אחא בשם רבי אבינא אמר נערה נדה ביניהון אמר ר' מנא אוף אחות אשתו ביניהון על דעתיה דרבי נחוניה בן הקנה מה שבת אין לה היתר אחר איסורה ויום הכיפורים אין לו היתר אחר איסורו וזו הואיל ויש לה היתר אחר איסורה משלם ור' שמעון בן מנסיא אמר שבת יש בה כרת ויום הכיפורים יש בו כרת וזו הואיל ויש בו כרת אינו משלם רבי יודה בר פזי בעי לווין וכריתות מה אמרין בה אילין תניי אמר רבי יוסי צריכה לרבנין אמר רבי יונה ולמה לא שמע ליה מן הדא דתני ר"ש בן יוחי דתני רבי שמעון בן יוחי רבי טרפון אומר נאמר כרת בשבת ונאמ' כרת ביום הכיפורים מה כרת האמור בשבת אין ממון אצל מיתה אף כרת האמור ביום הכיפורים אין ממון אצל כרת אמר רבי מנא קומי רבי יוסי מה צריכין ליה כרבי שמעון בן לקיש ברם כרבי יוחנן אם מכות אצל מיתה יש לו לא כל שכן ממון אצל מכות אמר ליה ואף כרבי יוחנן צריכה ליה איתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשום עבודה זרה רבי יוחנן אמר אם התרו בו לשום אותו ואת בנו לוקה לשם עבודה זרה היה נסקל רבי שמעון בן לקיש אמר ואפילו התרו בו לשום אותו ואת בנו אינו לוקה מאחר שאילו התרו בו לשם עבודה זרה היה נסקל הכא שני דברים והכא דבר אחד על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש מה בין אילין תניי לאילין רבנין ללאוין לא לכריתות אמר רבי יודן רבי שמעון בן לקיש דו אמר כרבי מאיר דו אמר לוקה ומשלם אמר רבי חנניה המצית גדישו של חבירו ביום טוב ביניהון אילין תניי סברין מימר הואיל ואין בהן כרת משלם ואילין רבנין סברין מימר הואיל ויש מכות אינו משלם מעתה אילו נערות דלא כרבנין אמר רבי מתניה בבא על הממזרת ביניהון ואשת אחיו לאו יבימתו היא תיפתר שמת אחיו והיו לו בנים ואירש אשה ומת ובא אחיו ואנסה
ב בת כהן שנישאת לישר' ואחר כך אכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש ומיתתה בשריפה נישאת לאחד מכל הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דברי רבי מאיר וחכמי' אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואין משלמות את החומש ומיתתן בשריפה ג' המאכיל את בניו קטנים ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים האוכל תרומת חוצה לארץ והאוכל פחות מכזית תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש והתשלומין חולין אם רצה הכהן למחול לו מוחל ד' זה הכלל כל המשלם קרן וחומש ותשלומין תרומה אם רצה הכהן למחול אינו מוחל וכל המשלם את הקרן ואינו משלם את החומש והתשלומי' חולי' אם רצה כהן למחול מוחל הלכה ב' כך היא מתניתא זינתה מיתתה בשריפה מה טעמא דרבי מאיר כי תחל לזנות בית אביה את שאינה ראויה לחזור לבית אביה יצאת זו שהיא ראויה לחזור לבית אביה נישאת לכשר וזינת הרי היא ראויה לחזור לבית אביה מיי כדון כי תחל לזנות את שחילולה מחמת הזנות ולא חילולה מחמת נישואין מה טעמא דרבנין ובת איש כהן מכל מקום מעתה ואפילו חללה מבנה תנא רבי חיננא בר פפא קומי רבי זעירא דרבי ישמעאל את אביה היא מחללת את שחילולה מחמת עצמה ולא שחילולה מחמת אביה אמר רבי חנינה שונה אני על דרבי ישמעאל ואפילו חללה מבנה והתנינן רבי ליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יושוע פוטר הוון בעיי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן רבי יושוע מודי מה פליגין לשעבר אבל לבא אפילו רבי יושוע מודי לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן היו לו נכסים שאין לרבו רשות בהן נותן היך עבידה ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילו תפלוגתא דרבי חייה רבא ורבי ינאי דאיתפלגון גזל מעפרתו של זה ונתנו לזה רבי לעזר בשם רבי חייה רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני רבי יוחנן בשם רבי ינאי אף מוציאין מן השני ואף רבי חייה רובה מודי מכיון שנתנה ללוי יצא בה ידי גזילו
ג שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זו מהן נפלה הרי אני אומ' לתוך של תרומה נפלה ואין ידוע אי זו היא של תרומה ואי זו היא של חולין ו' אכל את אחת מהן פטור והשנייה נוהג בהן כתרומה וחייבת בחלה דברי רבי מאיר ורבי יוסי פוטר אכל אחד מן השנייה פטור אכל אחד מן שניהן משלם כקטנה שבשתיהן ז' נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעתן והשנייה נוהג בה בתרומה וחייבת בחלה דברי רבי מאיר ורבי יוסי פוטר נפלה שנייה למקום אחר אינה מדמעתו נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות כקטנה שבשתיהן ח' זרע את אחת מהן פטור והשנייה נוהג בה בתרומה וחייבת בחלה דברי רבי מאיר ורבי יוסי פוטר זרע אחר את השנייה פטור זרע אחר את שתיהן בדבר שזרעו כלה מותר ובדבר שאין זרעו כלה אסור הלכה ד' אחת טמאה ואחת טהורה אני אומר לתוך טמאה נפלה אחת מדומעת ואחת אינה מדומעת אני אומר למדומעת נפלה אחת יש בה כדי לעלות ואחת אין בה כדי לעלות אני אומר לאותה שאין בה כדי לעלות נפלה רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא אמר והוא שיש בשנייה רוב ר' יוחנן אמ' אף על פי שאין בשנייה רוב מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש תמן הוא אומר ספיקן בטל ברוב והכא אמר הכין תמן בשם גרמיה והכא בשם בר קפרא מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן תמן הוא אמר כולהם נעשו הוכיח והכא את אמר הכין שנייא היא הכא שיש לו במה לתלות שתי קופות אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורין ונפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זו מהן נפלה אני אומר לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו בטהרה נפלה סאה תרומה טהורה אני אומר לתוך של תרומה טמאה נפלה וחולין יאכלו ניקודים שתי קופות אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טמאה ונפלה סאה תרומה טהורה לתוך אחת מהן ואי ידוע לאי זו מהן נפלה אני אומר לתוך תרומה נפלה והחולין יאכלו ניקודין נפלה סאה תרומה טמאה שתיהן אסורות מה נפשך אי לתוך תרומה נפלה אסור אי לתוך של חולין נפלה אסור למה שספק טמא טמא וספק מדומע מותר אמר רבי יוחנן ספק מדומע פטור מן החלה ספק דימוע הנאכל משום דמע חייב בחלה אמר רבי יוחנן דרבי יודה היא דתנינן תמן אם נשאלו בבת אחת טמאין בזה אחר זה טהורין רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין במה נן קיימין אם בשנשאלו שניהן כאחת טמאין ואם בזה אחר זה טהורין אלא כי נן קיימין בבא לשאל עליו ועל חבירו רבי יודה אומר אומר לו שאול דילך ואיזיל לך ורבי יוסי אמר כמי שנשאלו שניהן כאחת והכא לא כמי שנשאלו שניהן כאחת רבי זעירא בשם רבי חייא בר ווא והוא שזרע את השנייה עד שלא קצר ראשונה אם זרע את השנייה עד שלא קצר את הראשונה אין תלוש ומחובר נעשו הוכיח רבי חנניה תירתייה בשם רבי ינאי בצל של תרומה שעקרו ושתלו מכיון שרבה עליו החדש מותר התיב רבי זעירא והתנינן את שזרעו כלה מותר ודבר שאין זרעו כלה אסור דבר שזרעו כלה מותר במרבה עליו החדש ודכוותה דבר שאין זרעו כלה אסור ואף על פי שרבה עליו החדש רבי זעירא כדעתיה דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור הדרן עלך האוכל תרומה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.