Bava Kamma 28a — בבא קמא כח.
א עמך בן בג בג יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה
ב רבי ינאי אמר מאי שבור את שיניו בדין
ג אי הכי ואמור לו ואומרים לו מיבעי ליה שלי אני נוטל שלו הוא נוטל מיבעי ליה קשיא
ד ת"ש שור שעלה ע"ג חבירו להורגו ובא בעל התחתון ושמט את שלו ונפל עליון ומת פטור מאי לאו במועד דליכא פסידא
ה לא בתם דאיכא פסידא
ו אי הכי אימא סיפא דחפו לעליון ומת חייב ואי בתם אמאי חייב
ז שהיה לו לשמטו ולא שמטו
ח תא שמע הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן בעל החצר משבר ויוצא משבר ונכנס
ט אמר ר"נ בר יצחק משבר ויוצא לב"ד משבר ונכנס להביא זכיותיו
י ת"ש מניין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור
יא ת"ל (במדבר לה, לב) לא תקחו כופר לשוב לא תקחו כופר לשב
יב הכא במאי עסקינן בעבדא גנבא
יג עד האידנא לא גנב והשתא גנב עד האידנא הוה אימתיה דרביה עליה השתא לית ליה אימתא דרביה עליה
יד ר"נ בר יצחק אמר בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית עד האידנא היתירא והשתא איסורא
טו ת"ש המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בה ושברה פטור טעמא דנתקל בה הא שברה חייב
טז אמר רב זביד משמיה דרבא הוא הדין אפי' שברה והאי דקתני נתקל איידי דקבעי למיתני סיפא אם הוזק בעל חבית חייב בנזקו דדוקא נתקל אבל שבר לא דהוא אזיק נפשיה קתני רישא נתקל
יז ת"ש (דברים כה, יב) וקצתה את כפה ממון מאי לאו בשאינה יכולה להציל ע"י דבר אחר לא שיכולה להציל ע"י דבר אחר
יח אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר פטורה אי הכי אדתני סיפא ושלחה ידה פרט לשליח ב"ד לפלוג ולתני בדידה בד"א בשיכולה להציל ע"י ד"א אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר פטורה
יט ה"נ קאמר בד"א בשיכולה להציל ע"י דבר אחר אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר נעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה
כ ת"ש הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להם מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו
כא ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה לנקוט פזרא וליתיב
כב אמר רב זביד משמיה דרבא גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון
כג רב משרשיא אמר בנותן להם דרך עקלתון
כד רב אשי אמר כל מן הצד דרך עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה
כה אי הכי אמאי שלו לא הגיעו לימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי
כו משום דרב יהודה דאמר רב יהודה מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו
כז ת"ש בעל הבית שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר זה וזה פאה וא"א עביד איניש דינא לנפשיה אמאי זה וזה פאה לנקוט פזרא וליתיב
כח אמר רבא מאי זה וזה פאה לפוטרן מן המעשר
כט כדתניא המפקיר את כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר:
ל מתני׳ נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית חייב רבי יהודה אומר במתכוין חייב באינו מתכוין פטור:
לא גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא שטינפו כליו במים
תּוֹסָפוֹת Tosafot
א ואי בתם אמאי חייב בשלמא אי איירי במועד יש לו להתחייב שאינו בהול והיה לו לשומטו אבל אי בתם איירי לא סלקא דעתך שהיה לו לשומטו לפי שהוא בהול שירא להפסיד ולא מסיק אדעתיה לשומטו
ב משבר ויוצא אע"ג דלעיל אמרינן שהיה לו לשומטו היינו משום דליכא טירחא בשמיטה יותר מבדחיפה אבל הכא לא אטרחוהו לסדרן זה על זה
ג מניין לנרצע שכלו ימיו אורחא דמילתא נקט שאז רגילות לסרהב לפי שאינו יכול להשתעבד עוד בו
ד טעמא דנתקל הא שבר חייב אליבא דרב פריך דמוקי לה בממלא דבלא ממלא מודה ר"נ דאין לו לשבר דאיבעי ליה לסגויי באידך גיסא דלא פליג אכולהו אמוראי דלעיל ולתרוייהו לא פריך דאע"ג דאיירי בממלא ליכא פסידא דלא דמי לחצר חבירו שאדם יכול להקיף ברה"ר ולילך בכל מקום שירצה
ה לא בשיכולה להציל על ידי דבר אחר וכיון דיכולה להציל על ידי דבר אחר אפילו דין אינו
ו אי הכי מה שנתן נתן אמאי ולא גרסינן [אמאי] שלו לא הגיעו
ז ולינקוט פזרא וליתיב וס"ד השתא דשלו לא הגיעו לפי שאין יכול להזמין כל עוברי דרכים לבית דין
ח (אי הכי) אמאי זה וזה פאה דבשלמא אותו שנטלו הויא פאה הואיל דנטלו מדעתו אלא אותו שהניח סתמא דמילתא היה בדעתו שאם יטלו מצד אחר שיחזור ויזכה בה
ט זה וזה פאה לפוטרו מן המעשר כדתניא כו' ומייתי ראיה דבשביל שחזר וזכה בו לא מחייבינן כיון דמתחילה פאה גמורה היתה ונפטרה ופאה דמיפטרא מן המעשר לא מטעם הפקר דהא תנן במסכת פאה (פ"ו מ"א) ב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר וב"ה אומרים אין הפקר עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה אלא היינו טעמא דמיפטרא כדדרשינן בספרי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא זה שיש לו חלק ונחלה עמך שאם הוא לוי עני נוטל פאה וטעמא דב"ש דילפי מפאה דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם מה ת"ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת שהיא כזו כגון הפקר לעניים ולא לעשירים ובית הלל ילפי משביעית דכתיב תשמטנה ונטשתה מה תלמוד לומר ונטשתה יש לך נטישה אחרת שהיא כזו כגון הפקר לעניים ולעשירים
Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.