Bava Metzia 27b — בבא מציעא כז:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת דאוריית' מהדרינן ואי אמרת דרבנן כי עבוד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא עבוד רבנן תקנתא

רַשִׁ״י לאהדורי גט שאבד מן השליח המביאו קודם שנתן לה תקנתא לקמן בשמעתין מפרש מאי היא בממונא דהפקר ב"ד הפקר

ב ת"ש אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנין ויש לה תובעין חייב להכריז אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז תנא תובעין אצטריכא ליה סימנין כדי נסבא

רַשִׁ״י תובעין אצטריכא ליה קרא לתובעין אתא ולמעוטי מידי דאיאוש ואפקריה כדי נסבה בלא מקרא אלא אסמכינהו אקרא בעלמא ת"ש דאוקמינן לעיל חמור לסימני אוכף אתא

ג ת"ש חמור בסימני אוכף אימא בעדי אוכף

רַשִׁ״י אימא בעדי אוכף אם יש עדים המכירין בטביעות עין לאוכף שהוא שלו מחזירין לו את החמור

ד ת"ש (דברים כב, ב) והיה עמך עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שיתננו לו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי

רַשִׁ״י דרשהו והכי משמע עד דרוש אחיך אותו עד דרשך את אחיך אלא אמר רבא כל אובדי אבידה ניחא להו שתהא דת זו בישראל למיתב סימנין וכל הבא ונותנו יטלנה מאי טעמא מידע ידע דעדים לית ליה פעמים שאין לו עדים עליה ואם יזקיקוהו לעדים לא תבא לעולם לידו ומימר אמר טוב לי שיחזירוה לכל האומר סימניה דלא שכיחא דנימא סימנין דידה אלא אנא דכ"ע לא ידעי כו'

ה מאי לאו בסימנין לא בעדים

רַשִׁ״י בעדים שיבא עדים שהוא שלו

ו ת"ש אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו

רַשִׁ״י אין מעידין על אדם שמת להשיא את אשתו אלא אם כן ראו פרצוף פניו שהוא עם החוטם דארוך או גוץ שאין זה סימן שהרבה ארוכין וגוצים יש כליו בגדיו

ז שמע מינה סימנין לאו דאורייתא אמרי גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה

רַשִׁ״י חיישינן שמא השאילם לאחר ואותו אחר ראו שמת

ח אי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן אמרי אוכף לא שאולי אינשי אוכפא משום דמסקב ליה לחמרא

רַשִׁ״י מסקב דורוייש"ר בלעז חיורי או סומקי אין זה סימן שהרבה כאלה יש היכי מהדרינן כלומר מה תקנה ראו חכמים בדבר ליכנס בספק להחזיר ממון למי שאינו שלו: אלא ל"ג

ט איבעית אימא כליו בחיורי ובסומקי

י אלא הא דתניא מצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת או שמצאו בין כליו אפילו לזמן מרובה כשר ואי ס"ד חיישינן לשאלה כי מצאו קשור בכיס אמאי כשר ניחוש לשאלה

רַשִׁ״י מצאו קשור בכיס שלו או בארנקי כו' שליח המביא גט ואבד הימנו לאחר זמן מצאו קשור בכיס שלו או בארנקי כו' בין כליו כלי תשמישו שבביתו אפילו לזמן מרובה אע"ג דתנן (גיטין דף כז.) המביא גט ואבד הימנו מצאו לזמן מרובה פסול הכא כשר ניחוש לשאלה שמא השאיל כיסו לאחר והוא קשרו בו

יא אמרי כיס וארנקי וטבעת לא משאלי אינשי כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף

רַשִׁ״י דמסמני מנחשי ואומר סימן לאדם שמשאיל כיסו שמוכר לו מזלו דמזייף שהיה לכל איש חותם ניכר בטבעתו וכששולח שום דבר סתום מכסהו וחותמו בטבעתו לפיכך אינו משאיל טבעתו שמא יעשה זה חותם כנגד חותמו ויזייף בו את שליחותיו

יב לימא כתנאי אין מעידין על השומא ואלעזר בן מהבאי אומר מעידין על השומא מאי לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר סימנין דרבנן ואלעזר בן מהבאי סבר סימנין דאורייתא

רַשִׁ״י אין מעידין על השומא המעידין על האשה להשיאה ואמרו סימן היה בו שומא באבר פלוני שומא וורוא"ה בלעז סימנין דרבנן וגבי אשת איש דאיסור דאורייתא הוא לא סמכינן עלייהו

יג אמר רבא דכ"ע סימנין דאורייתא והכא בשומא מצויה בבן גילו קמיפלגי מר סבר שומא מצויה בבן גילו ומ"ס שומא אינה מצויה בבן גילו

רַשִׁ״י בבן גילו הנולד בשעתו שנולדו במזל אחד בסימנין העשויין כו' אם עשויין להשתנות או אינן עשויין להשתנות אם בחייו היתה שומא שחורה במותו נעשית לבנה או איפוך

יד איבעית אימא דכ"ע שומא אינה מצויה בבן גילו והכא בסימנין העשוין להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי מר סבר סימנין עשוים להשתנות לאחר מיתה ומר סבר סימנין אין עשוים להשתנות לאחר מיתה

טו אב"א דכ"ע שומא אינה עשויה להשתנות לאחר מיתה וסימנין דרבנן והכא בשומא סימן מובהק הוא קמיפלגי מ"ס שומא סימן מובהק הוא ומ"ס שומא לאו סימן מובהק הוא

רַשִׁ״י מובהק ואפילו סימנין דרבנן יש לסמוך על זה

טז אמר רבא את"ל סימנין לאו דאורייתא היכי מהדרינן אבידתא בסימנין דניחא ליה למוצא אבידה דנהדר בסימנין כי היכי דכי אבדה ליה לדידיה נמי נהדרו ליה בסימנין

יז אמר ליה רב ספרא לרבא וכי אדם עושה טובה לעצמו בממון שאינו שלו

רַשִׁ״י וכי אדם עושה ובניחותא דמוצא מאי איכפת לן אם מי שאבדה ממנו לא ניחא ליה

יח אלא ניחא ליה לבעל אבידה למיהב סימנין ולמשקליה מידע ידע דעדים לית ליה ומימר אמר כולי עלמא לא ידעי סימנין מובהקים דידה ואנא יהיבנא סימנין מובהקים דידה ושקלנא לה

יט אלא הא דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה שלשה שלוו מן האחד יחזיר למלוה ניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה

רַשִׁ״י אלא הא דתנן כו' ואמרו להחזיר לו למלוה בלא עדים בסימן זה שאומר שלשה היו ומשלשה לוים ואם מן הלוה נפלו שכבר פרעם מי ניחא ליה בתקנה זו שיתנם המוצאם לכל הבא ונותן סימניהם והלא טוב לו שיהו מונחים ביד המוצאם עולמית דכל זמן שהם בידו ולא יחזירם למלוה הרי הם כשרופים ולא ניחא דליהדר להו בסימנין דלמא מיתרמי דידע מלוה בסימניהן

כ אמר ליה התם סברא הוא אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה דגבי לוה שכיחי גבי מלוה לא שכיחי ש"מ מלוה נפול שלשה שלוו מאחד יחזור למלוה דגבי מלוה שכיחי גבי לוה לא שכיחי

רַשִׁ״י התם בסימנין כי האי לא איכפת לן בניחותא דלוה דודאי לאו מיניה נפיל דהנך שטרי אחריני מאי בעו גביה

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א ת"ש חמור בסימני אוכף ברייתא היא

ב דרשהו אם הוא רמאי מאי לאו בסימנין וא"ת דבמתני' (לקמן בבא מציעא כח: ) דריש מהאי קרא דלא יחזיר אף בסימנין וי"ל דאסמכתא היא כדקתני עלה בברייתא משרבו הרמאים התקינו אבל הכא משמע ליה שהיא דרשה גמורה מדקאמר וכי תעלה על דעתך לומר כו' ועי"ל דבמתני' מיירי בידוע שהוא רמאי לכך צריך עדים אבל הכא מיירי בסתם בני אדם

ג מצאו גט קשור בכיס יחזיר המוצא לשליח או לבעל השואלו בסימני הכיס (וניחוש לשאלה) וא"ת ולוכח מהכא דסימנין דאורייתא ובפרק בתרא דיבמות (דף קכ. ושם ד"ה מצאו) פריך מהכא דסימנין דאורייתא וי"ל דמצי לאוקמה כגון שאותו שאבדו מצאו ומכיר הכיס בטביעות עין דכיון שבעצמו מצאו נאמן וה"נ הוה מצי למדחי התם

ד כיס וארנקי משום דמסמני וא"ת והכתיב לא תנחשו וי"ל בשלהי במה אשה (שבת דף סז.) אמרינן כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי

ה ואנא יהיבנא סימנים מובהקין דידה לא מובהקין ממש קאמר אלא מובהקים מסימני חבירו כמו זה אומר מדת ארכו וזה אומר מדת רחבו ולקמן (בבא מציעא דף כח: ) נמי דקאמר לעולם גלימא מכריז ולא אמר סימנין מובהקין התם נמי לאו מובהקים ממש קאמר אלא שלא אמר סימנים טובים שיש בו כי אם כסימנין דסומקי וחיורי

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top