Bekhorot 11a — בכורות יא.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רֹא״שׁ Rosh

א בהשג יד כתיב

רַשִׁ״י בהשג יד כתיב האומר ערכי עלי ואין לו כדי ערך כתיב ביה (ויקרא כ״ז: ח׳) על פי אשר תשיג יד הנודר יעריכנו הכהן וכתיב בתריה וכל ערכך וגו' דאי נמי לית ליה שוה שקל לא יעריכנו הכהן פחות משקל

ב אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים וכמה אמר רב יוסף אפי' פטרוזא בר דנקא אמר רבא אף אנן נמי תנינא גדול וקטן

רַשִׁ״י הלכה כדברי חכמים דפדיונו בשה כל דהו פטרוזא שה כחוש בר דנקא קטן שאינו שוה אלא מעה שהוא שתות דינר נמי תנינא במתני'

ג פשיטא מהו דתימא כולי האי לא אי נמי פטרוזא לא קמ"ל

רַשִׁ״י פשיטא דאפילו פטרוזא דהא כל שהוא קאמרי רבנן לעיל כולי האי בר דנקא אי נמי נהי דקטן יכול ליתן אבל פטרוזא שהוא כחוש לא

ד רבי יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון אמר ליה כמה בעינא למיתב לכהן אמר ליה הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית ברגיא

ה אמר רבא הלכתא ברגיא וכמה תלתא זוזי רגיל הכא ורגיל הכא

רַשִׁ״י רגיל הכא ורגיל הכא פחות מסלע ויותר משקל

ו קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בבא לימלך כאן בעושה מעצמו

רַשִׁ״י קשיא הלכתא אהלכתא הכא אמרת הלכתא ברגיא ולעיל אמרת הלכתא כדברי חכמים דאפי' בר דנקא בא לימלך מה יתן לכהן אמרינן ליה ברגיא בעושה מעצמו ונותן בר דנקא לא כייפינן ליה טפי האמר בשמעתין לעיל (בכורות דף ט: ) הקפידה תורה עליו בשה ואע"ג דתרצינן לעיל בשויו לא קאמרינן מיהו האי מקשה מאי דסלקא דעתך מעיקרא נקט

ז אמר רבי יצחק אמר ריש לקיש מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו למאן אילימא לרבי יהודה הא אמר הקפידה עליו תורה בשה אלא לרבי שמעון

ח רב אחא מתני הכי רבינא קשיא ליה רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה

רַשִׁ״י רבינא קשיא ליה אמאי מוקמת למימרא דריש לקיש כרבי שמעון הא קיימא לן דרבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו: ) וסתם לן תנא דמתניתין כרבי יהודה דאסר לפטר חמור בהנאה דקתני מפריש טלה לאפקועיה לאיסוריה

ט וסתם לן תנא כרבי יהודה ואת אמרת הלכה כרבי שמעון

רַשִׁ״י ואת אמרת למילתך כר' שמעון

י אלא אפי' תימא רבי יהודה לא יהא חמור מן ההקדש ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו אלא להקל עליו רב נחמן בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי בשויו

רַשִׁ״י חמור מן ההקדש שפודהו בכסף בשויו להחמיר עליו שלא יפדהו אלא בשה אלא להקל עליו דאם פודהו בשה יכול לפדותו בפטרוזא בשלקי עשבים שלוקות

יא אמר רב שיזבי אמר רב הונא הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי איבעיא להו פדיונו לפודה או דלמא פדיונו לבעלים

יב אליבא דר"ש לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה ממונא דבעלים הוא כי תיבעי אליבא דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה

רַשִׁ״י ממונא דבעלים הוא ולא מצי כהן לזבוני להאי פודה ופדיונו פדוי לבעלים וזה הניח מעותיו על קרן הצבי

יג להקדש מדמי ליה ורחמנא אמר ונתן הכסף (ויקרא כז יט) וקם לו או דלמא כיון דקני להו בביני וביני לא דמי להקדש

רַשִׁ״י ונתן הכסף דכתיב ואם המקדיש יגאל וגו' משמע כל מי שיתן הכסף יהא ההקדש שלו או דלמא כיון דקני האי פטר חמור לבעלים להאי דביני וביני דיכול לפדותו בשה אע"ג דכוליה לא קני ליה כל זמן שלא פדאו אפ"ה ממונא דידיה הוא

יד אר"נ ת"ש הגונב פטר חמור של חבירו משלם תשלומי כפל לבעלים ואע"פ שאין לו עכשיו יש לו לאחר מכאן

רַשִׁ״י ואע"פ שאין לו עכשיו כלומר שאע"פ שאין לו עכשיו רשות יש לו לאחר זמן שיפדהו הלכך הוי כאילו הוא השתא דידיה

טו מני אילימא ר"ש אמאי אין לו עכשיו אלא פשיטא רבי יהודה

טז ואי ס"ד להקדש מדמינן ליה (שמות כב, ו) וגונב מבית האיש אמר רחמנא ולא מבית הקדש ותו לא מידי:

רַשִׁ״י וגונב מבית האיש אמר רחמנא ישלם שנים לא מבית הקדש דאין תשלומי כפל להקדש

יז אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה [כו']: ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר

יח אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח ושניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה אלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו שמפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו

רַשִׁ״י אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן אם נתנו ישראל לכהן שוב אינו נכנס להתעשר לא ביד כהן ולא ביד ישראל ואפילו חזר ישראל ולקחו הימנו או הכהן נתנו לו שהרי שנינו כו' ספק פטרי חמורים כגון שהיה לו עשר חמורות וילדו כולן זכר ונקבה שמפריש עליהן עשרה שיין לאפקועי לאיסורייהו ומעשרן לשיין כשאר בהמות חולין והן שלו והמעשר קרב שלמים והוא אוכלו כדין שאר מעשר בהמה מפריש עליהן עשרה שיין לאפקועי איסורייהו והן שלו דמאי דמיחייב כהן המורישו לעשות מהן עושה זה מהן דלכהן המוריש היה צריך להפריש עליהן שיין להפקיע קדושה שחלה עליהן בבית ישראל ראשון ונוטל השיין לעצמו שהרי כהן הוא ואין צריך לחזר אחר כהן הכי נמי עושה ישראל זה היורשו דדמי כמי שהורישו כהן השיין

יט מסייע ליה לר"נ דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו

כ ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל

רַשִׁ״י ואותו אבי אמו כהן נפלו לו כו' דאז חייבין בפדיון דברשות ישראל נולדו ואותו אבי אמו כהן כו' רבותא קמ"ל דאע"ג דמכח ישראל קאתי דאיכא למימר ניתבינהו השתא לתרומה (ומעשר) לכהן כי היכי דהוה עביד ישראל קמא אפי' הכי כיון דיד כהן באמצע הוי כאילו הפריש הכהן האמצעי מהן התרומה והוריש לישראל זה כל אחד בפני עצמו ומעשרן והכל שלו ומוכר התרומה לכהנים והוא הדין נמי אם לא נפלו לאותו כהן מישראל דתבואת כהן חייבת בתרומה אלא שאינה נותנה לכהן אחר אלא מפרישה ואוכלה משום דהוה מופרש וקאי כלומר שהשה מין אחד וחמור מין אחר ואינו מחוסר מעשה הלכך הוי כאילו נפלו לו מבית כהן החמורים לעצמן והטלאים לעצמן

כא מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו

כב ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ישראל שהיו לו טבלים ממורחין בתוך ביתו שנפלו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מעשרן והן שלו

רַשִׁ״י ממורחין שנגמרה מלאכתן למעשר דמירוח גמר מלאכה של תבואה כשמשוה את הכרי ומחליקו ברחת

כג וצריכא דאי אשמועינן קמייתא משום דקא מפריש וקאי

כד אבל הכא מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין אימא לא

רַשִׁ״י אבל גבי תבואה דמחוסר הפרשה אימא כמי שלא הורמו בבית כהן דמיין וחזרו לאיסורם הראשון ויתנם לכהן

כה ואי אשמועינן הכא דאפשר לעשורי מיניה וביה דהא מנח אבל התם כיון דשה מעלמא בעי אתויי ומפריש וקאי אימא לא צריכא

כו אמר רבי שמואל בר נתן אמר רבי חנינא הלוקח טבלים

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א אמר רבא אף אנן נמי תנינא גדול וקטן יש ספרים דגרסי תנינא וקושיא היא זו

ב והלכתא ברגיא בבא לימלך מוקמי ליה שמורים לפדותו בשה שוה שלשה זוזים רגיל הכא אבל בעצמו אפילו בפטרוזא בת דנקא ואם אין לו שה לפדותו פודה בשויו ואפי' בשלקי וכד פריק ליה מברך על פדיון פטר חמור ולא בשעת נתינה לכהן דמעידנא דאפרשיה ברשותיה דכהן קאי כדאמר לקמן בשמעתין(: ) ושה בין מכבשים בין מעזים בין זכר בין נקבה בין גדול בין קטן כדתנן במתניתין

ג הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי לא דמי לתורם משלו על חבירו דאיבעיא לן פרק אין בין המודר (נדרים דף לו: ) אם צריך דעת דהתם כתיב גם אתם לרבות שלוחכם ובעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אבל הכא לא כתיב בעלים

ד וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש פרק מרובה (ב"ק דף סב: ) איתא הך דרשא דקאמר מרעהו ולא מהקדש נפקא ופירש איש לא מיותר דגזבר נמי מקרי איש ולא משתמע כלל מאיש למעוטי דבכל דבר שהוא לשון זכר שייך לשון איש ואשה על נקבה כמו (שמות כ״ו: ג׳) אשה אל אחותה והא דאמרינן הכא מבית האיש ולא מבית הקדש כדנפקא מרעהו ומשום דהא קרא וגונב מיירי בתשלומין מייתי לה

ה שהיו לו עשרה ספק [פטרי] חמורים מפריש עשרה שיין ומעשרן והן שלו לפר"ת דמפרש לעיל פודה וחוזר אפילו פעמים הרבה אספיקות קאי קשה למה לי עשרה שיין בשה אחד סגי אבל לפירוש הקונטרס דאינו חוזר ופודה אלא אם כן נתנו לכהן וחוזר ולקחן ניחא ומיהו לפירושו נמי קשה ההיא דלקמן ישראל שהיו לו י' פטרי חמורין ודאין בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן ואותו אבי אמו כהן נפלו לו מבית אבי אמו ישראל מפריש עליהן עשרה שיין והן שלו התם למה לי עשרה בחד סגי שמן הדין הן שלו אע"פ שהן ודאין אם כן בכל פעם ופעם חשוב כאילו נתנו לכהן וחזר ולקחן דמכח אבי אמו כהן הוא יורש ונראה דבכל הני דנקט עשר' לרבותא אע"ג שכולן פטר חמור כולן נכנסין לדיר להתעשר

Rishonim on this masechta: רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top