Bekhorot 12b — בכורות יב:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רֹא״שׁ Rosh

א לר' שמעון נמי צבי ואיל כתיב בהו

רַשִׁ״י לר' שמעון נמי אע"ג דשרי פטר חמור בהנאה אין פודין אותו בפסולי המוקדשין דצבי ואיל כתיב בהו

ב איבעיא להו מהו לפדות בבהמת שביעית

רַשִׁ״י בבהמת שביעית בהמה שניקחה בפירות שביעית

ג ודאי לא תיבעי לך לאכילה אמר רחמנא ולא לסחורה כי תיבעי לך ספק

רַשִׁ״י ודאי לא תיבעי לך פטר חמור ודאי לא תיבעי לך דכיון דבעי למיתב פדיונו לכהן לא פריק ליה דלאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה ונמצא זה קונה חמור בפירות שביעית שאינו ראוי לאכילה ספק כגון שילדה אמו זכר ונקבה דאמר במתני' מפריש טלה והוא לעצמו

ד ואליבא דרבי שמעון לא תיבעי לך דלית ליה ספק כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה

רַשִׁ״י ואליבא דרבי שמעון לא תיבעי לך דלדידיה לא מיתבעי לאפרושי טלה לאפקועי איסוריה אי לא יהיב ליה לכהן דהא ר"ש מתיר פטר חמור בהנאה

ה מאי כיון דמפריש טלה והוא לעצמו לאכלה קרינא ביה או דילמא כיון דכמה דלא מפקע איסוריה לא מישתרי כסחורה דמי

ו ת"ש דא"ר חסדא בהמת שביעית אין פודין בה את הודאי אבל פודין בה את הספק

רַשִׁ״י את הודאי פטר חמור ודאי משום דבעי ליתנו לכהן והויא סחורה

ז ואמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות

רַשִׁ״י במתנות זרוע ולחיים והקיבה

ח פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה וחייבת במתנות דלאכלה קרינא בה

רַשִׁ״י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה חלה טמאה אין לה תקנה אלא שריפה דהאוכל תרומה טמאה חייב מיתה

ט מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה

י ואמאי כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה

רַשִׁ״י ואמאי מיחייב עיסת שביעית בשביעית בחלה

יא שאני הכא דכתיב לדורותיכם

רַשִׁ״י לדורותיכם כתיב בחלה משמע אפי' בשביעית וכתיב (במדבר טו) מראשית עריסותיכם וגו' תניא נמי הכי דטעמא משום דלדורותיכם כתיב בהו וליגמר מינה דלא אמר לאכלה ולא לשריפה ותתחייב בהמת שביעית בבכורה

יב תנ"ה מנין לאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה שחייב מיתה שנאמר לדורותיכם

יג ולגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה:

רַשִׁ״י התם גבי חלה עיקר הפרשתה לאכילה דאינה בשריפה אא"כ נטמאת לקיימו אפי' שעה אחת

יד נתנו לכהן כו': תנינא להא דת"ר ישראל שהיה לו פטר חמור בתוך ביתו ואמר לו הכהן תנהו לי ואני אפדהו הרי זה לא יתנו לו אא"כ פדאו בפניו

טו א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו הכהנים על פטרי חמורים פשיטא מהו דתימא ה"מ היכא דמחזק לן דמיקרי אבל בסתמא לא קמ"ל דמורה בה היתירא:

רַשִׁ״י נחשדו שעובדין בהן בלא פדיון פשיטא דודאי מהכא שמעינן לה מהו דתימא הני מילי דלא יתננו היכא דמוחזק לן ביה דמיקרי חשוד שראינוהו שנחשד בדבר. ל"א דמיקרי דחזינן ליה דאיתרמי ועבד עבודה בפטר חמור קודם פדיון דמורה בה היתירא דקסבר כיון דשה שיפריש תחתיו יהא שלי למה לי לפדותו מתני' כחמש סלעים של פדיון הבן דאמר בפ' יש בכור לנחלה (לקמן בכורות דף נא.) דחייב באחריותו

טז מתני׳ המפריש פדיון פטר חמור ומת רבי אליעזר אומר חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן וחכ"א אין חייבין באחריותו כפדיון מעשר שני

רַשִׁ״י כפדיון מעשר שני דאם אבדו אינו חייב באחריותו כרבנן

יז העיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום מת פטר חמור ר"א אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה וחכ"א א"צ להקבר וטלה לכהן:

רַשִׁ״י מת פטר חמור לאחר שהפריש הפדיון ועדיין לא נתנו לכהן רבי אליעזר אומר יקבר הואיל והוא חייב באחריו' הטלה כמאן דלא אפרשיה דמי ומותר לישראל בהנאתו של טלה כמי שלא הפרישו א"צ להקבר דמעידנא דאפרשיה לטלה קם ליה ברשות כהן ופטר חמור פדוי

יח גמ׳ אמר רב יוסף מ"ט דר' אליעזר דכתיב (במדבר יח, טו) אך פדה תפדה וגו' מה בכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו

רַשִׁ״י גמ' חייב באחריותו אם הפריש פדיונו ואבד

יט א"ל אביי אי מה בכור אדם מותר בהנאה אף בכור בהמה טמאה מותר וכי תימא ה"נ והתנן מת פטר חמור רבי אליעזר אומר יקבר מאי יקבר לאו דאסור בהנאה

רַשִׁ״י מותר בהנאה קודם פדיונו

כ לא יקבר כבכור אדם אלא אדם בכור הוא דבעי קבורה פשוט לא בעי קבורה

רַשִׁ״י יקבר כבכור אדם לא משום דאסור בהנאה אלא משום דאיתקש לבכור אדם וסתם בכור אדם ניתן לקבורה

כא ועוד תניא מודה ר' אליעזר בישראל שיש לו ספק פטר חמור בתוך ביתו שמפריש טלה עליו והוא שלו

רַשִׁ״י מודה ר"א אע"ג דבודאי פטר חמור ס"ל דכל כמה דלא מטי פטר חמור ליד כהן לא מיפריק מודה הוא בספק שא"צ לתת פדיון לכהן אלא מפריש כו'. ומדמצריך לאפרושי טלה לאפקועי איסוריה מכלל דס"ל פטר חמור אסור בהנאה לפדייה הקשתיו בכור בהמה טמאה לבכור אדם שיתחייב באחריות פדיונו ולא לדבר אחר להנאה

כב אלא אמר רבא אמר קרא אך פדה תפדה לפדייה הקשיתיו ולא לדבר אחר

כג תנן התם הערכין בשעתן ופדיון הבן אחר שלשים יום פדיון פטר חמור לאלתר

רַשִׁ״י הערכין בשעתן שאם היה מבן חדש עד חמש שנים בשעת שאמר ערכי עלי והמתין שלא נתנו עד שיהא בן שש שיש לו ערך אחר כדכתיב בפרשת ערכין (ויקרא כז) אפי' הכי לא יהיב אלא כשעה שהעריך אחר שלשים כדכתיב (במדבר י״ח: ט״ו-ט״ז) ופדויו מבן חדש וגו'

כד ופדיון פטר חמור לאלתר ורמינהי אין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור פחות משלשים

רַשִׁ״י ופדיון פטר חמור לאלתר בתמיה אין בערכין פחות מבן שלשים אינו נערך כדכתיב בפרשה ובנזירות סתם נזירות שלשים יום כדכתיב (במדבר ו׳: ה׳) קודש יהיה יהיה בגימטריא שלשים הוו

כה ומוסיפין עד עולם

רַשִׁ״י ומוסיפין שיש ערך לכל זמן שהוא עומד בו כדכתיב בפרשה וכן נזיר נודר בנזיר ארבעה וחמשה שנים ואם המתין מפדיון בנו ומפדיון פטר חמורו כמה שנים עדיין יכול לפדותו ואינו נותן יותר

כו אר"נ לומר שאם פדאו פדוי מכלל דבנו אם פדאו אינו פדוי והאיתמר הפודה את בנו בתוך ל' יום רב אמר בנו פדוי

רַשִׁ״י לומר שאם פדאו פדוי הא דקתני לעיל פדיון פטר חמור לאלתר שאם פדאו לאלתר [פדוי] אבל עיקר מצות פדייה לא מקיים מכלל דבנו מדאוקמת ליה בדיעבד וקתני הבן אחר שלשים מכלל דאם פדאו בתוך שלשים אינו פדוי והאיתמר בפ' יש בכור לנחלה (לקמן בכורות דף מט.)

כז לאו איתמר עלה אמר רבא דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי

רַשִׁ״י דכ"ע מעכשיו היכא דאמר ליה מעכשיו יחול פדיון זה אינו פדוי כי פליגי היכא דאמר עכשיו אני נותן מעות והפדיון לא יחול עד לאחר שלשים יום

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א ודאי לא תבעי לך לאכלה ולא לסחורה משמע דאסור לקנות בהמה טמאה כגון פטר חמור בפירות שביעית ותימה דאפי' רבנן לא אסרי בהגוזל קמא (ב"ק קב.) משרה וכביסה אלא משום דבעינן דומיא דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה ובהמה למלאכה הוי הנאתו וביעורו שוה

ב כיון דאילו מיטמיא כו' ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת ומקיף שתיהן מ"מ הך לאו בת חלה היא ולא מצי לאפרושי מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור

ג הכא עיקר לשריפה הקשה ר"ת נילף מעומר דעיקרו לשריפה ואמר פ' כל קרבנות (מנחות ד' פד.) שומרי ספיחין בשביעית היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופריך היכי מייתי עומר מפירות שביעית לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ואיכא קומץ שקרב לגבי מזבח שאני התם דאמר קרא לדורותיכם י"ל לא ילפינן בכור מעומר דאיכא פירכי טובא מה לעומר שכן קרבן צבור ודוחה שבת וטומאה ועוד א"א לקיים עומר בשביעית אלא בפירות שביעית דבעינן כרמל אבל בכור וחלה מתקיים בשנה שביעית בבהמות אחרות ובפירות אחרים

ד לאו איתמר עלה אמר רבא דכ"ע מעכשיו אינו פדוי לשון זה אינו לקמן פ' יש בכור (בכורות דף מט. ע"ש)

Rishonim on this masechta: רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top