Chullin 74b — חולין עד:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א ר"ש שזורי אומר אפילו בן חמש שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו קרעה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו:

רַשִׁ״י ר"ש שזורי בגמרא פריך היינו תנא קמא קרעה לבהמה בלא שחיטה

ב גמ׳ א"ר אלעזר א"ר אושעיא לא הילכו בו אלא על עסקי שחיטה בלבד למעוטי מאי למעוטי חלבו וגידו

רַשִׁ״י גמ' לא הילכו בו בשליל זה להקל אלא על עסקי שחיטה בלבד אבל לשאר דבריו מודו רבנן דבהמה מעלייתא היא למעוטי חלבו וגידו דכיון דמצאוהו חי חדשים ואוירא גרמי לאסור חלבו וגידו לא הילכו בו חכמים בשליל בהיתר זה דלא משוי ליה בהמה

ג חלבו דמאי אילימא חלבו דשליל מפלג פליגי דתניא גיד הנשה נוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר וא"ר אלעזר א"ר אושעיא מחלוקת בבן ט' חי והלך ר"מ לשיטתו ור' יהודה לשיטתו

רַשִׁ״י חלבו דמאי אע"פ שהוא בכל הספרים אמת הדבר שהוא שבוש ולא יש חכם אשר יושיבנו על כנו דהיכי בעי חלבו דמאי והא ודאי ליכא לאוקומי מילתיה אלא אשליל דבן ט' חי דהא עליה קאי אלא בפרק דגיד הנשה גרסינן לה לכולה כי הא ואגב שיטפא דגירסא אישתבשו בה למיגרס' הכא. והכי גרסינן והא מיפלג פליגי דתניא כו' וא"ר אלעזר א"ר אושעיא מחלוקת כו' עד ור' יהודה לשיטתו אלא אי אתמר כו' ולא גרסינן בהאי פירקא אלא חלבו דגיד אבל בפ' גיד הנשה גרסינן לה. והכי פירושו והא מיפלג פליגי בין בחלב בין בגיד דתניא גיד הנשה נוהג בשליל וחלבו של שליל אסור וכדמפרש בבן ט' חי דקסבר חדשים ואוירא גרמי ואע"פ שנשחטה אמו והוציאוהו והלך ר"מ לשיטתו דמשוי ליה בהמה לענין שחיטה

ד אלא חלבו דגיד מפלג פליגי דתניא גיד הנשה מחטט אחריו בכל מקום שהוא וחותך שמנו מעיקרו דברי ר"מ רבי יהודה אומר גוממו עם השופי

רַשִׁ״י מעיקרו אפי' הנבלע ונשרש בבשרה גוממו עם השופי כלומר חותכו בשוה לשופי ונוטל את הגבוה מן השופי דדמי לגיד ואסור מדרבנן אבל שרשין של חלבו מותרין

ה אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר אלעזר אמר ר' אושעיא לא הילכו בו אלא על עסקי אכילה בלבד למעוטי רובעו וחורש בו

רַשִׁ״י אלא על עסקי אכילה לאוכלו בלא שחיטה ולאכול חלבו וגידו למעוטי רובעו וחורש בו בכלאים בשור וחמור דודאי לוקה

ו א"ר שמעון בן לקיש לדברי המתיר בחלבו מתיר בדמו לדברי האוסר בחלבו אוסר בדמו ורבי יוחנן אמר אף לדברי המתיר בחלבו אוסר בדמו

רַשִׁ״י בחלבו של שליל

ז איתיביה רבי יוחנן לר"ש בן לקיש קורעו ומוציא את דמו א"ר זירא לומר שאין ענוש כרת

רַשִׁ״י קורעו ומוציא את דמו אלמא אפילו בן ח' דלכולי עלמא חלבו מותר קתני מתני' קורעו לומר שאין ענוש כרת האי מתיר בדמו דקאמר לאו היתר לכתחלה למאן קאמרינן מי הוא המתיר חלבו

ח למאן קאמרי לרבי יהודה לא יהא אלא דם התמצית דתניא דם התמצית באזהרה ר' יהודה אומר בהכרת

רַשִׁ״י לרבי יהודה כדקתני לעיל וחלבו מותר ולר' יהודה אמאי אין ענוש כרת על דמו דלא גרע מדם התמצית דלאו דם הנפש הוא וקמחייב עליה ר' יהודה כרת באזהרה בפ"ק דכריתות מפרש ה' לאוין כתיבי בדם בהכרת דנפקא ליה מריבויא דכל דם

ט תרגמא רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא אית ליה לר' יהודה דם וכל דם כל היכא דמיחייב אדם הנפש מיחייב אדם התמצית וכל היכא דלא מחייב אדם הנפש לא מחייב אדם התמצית

רַשִׁ״י אית ליה לר' יהודה דם וכל דם כלומר כיון דר' יהודה לדם התמצית מריבוי' דכל דם יליף אקושי מקיש כל דם לדם עצמו כל היכא דמיחייב אדם מחייב אכל דם והיכא דלא מחייב אעיקר דם כגון שליל שאין בו דם הנפש לא מחייב על דם איבריו

י איבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר"מ לא תיבעי לך דכיון דאמר טעון שחיטה שה מעליא הוא

רַשִׁ״י לפדות פטר חמור בבן פקועה בשה בן ט' חי הנמצא בבהמה שנשחטה ובפחות משווייו קמיבעיא ליה דאי בשווייו קיימא לן בבכורות (דף יא.) דאפילו בשלקי מפרקינן איבעיא להו נטמאה בהמה שחוטה מהו למנותה ראשון ובן ט' חי שבבטנה שני

יא כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו מאי כיון דאמרי שחיטת אמו מטהרתו כבשרא בדיקולא הוא או דילמא כיון דרהיט ואזיל ורהיט ואתי שה קרינא ביה

רַשִׁ״י כבשרא בדיקולא הוא ותנן בבכורות (דף יב.) אין פודין בשחוטה

יב מר זוטרא אמר אין פודין ורב אשי אמר פודין

יג א"ל רב אשי למר זוטרא מאי דעתך דגמרת (שמות יב, ה) שה (שמות יג, יג) שה מפסחים

רַשִׁ״י דגמר שה שה מפסחים ופסח בבן פקועה פסול דקיימא לן (לעיל חולין דף לח: ) בקדשים כי יולד פרט ליוצא דופן

יד אי מה להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים ובן שנה תפדה תפדה ריבה

טו אי תפדה תפדה ריבה אפילו כל מילי נמי אם כן שה שה מאי אהני לך

רַשִׁ״י כל מילי כגון בן פקועה מאי אהני ליה ומסתברא דהאי ממעט דכבישרא בדיקולא הוא וכי מרבי בעל מום ונקבה קא מרבי

טז איבעיא להו מהו למנות בו ראשון ושני

יז ר' יוחנן אמר מונין בו ראשון ושני רבי שמעון בן לקיש אומר אין מונין בו ראשון ושני נעשה כאגוז המתקשקש בקליפתו

רַשִׁ״י מונין דתרי גופי נינהו אין מונין אלא איהו נמי הוי ראשון דנעשה כאגוז המתקשקש בקליפתו שהבהמה שומר שלו

יח איתיביה ר"ש בן לקיש לרבי יוחנן הבשר מגע נבלה דברי ר"מ

רַשִׁ״י הבשר מגע נבלה בשר העובר שהיה מחובר לאבר היוצא

יט וחכ"א מגע טרפה שחוטה

כ בשלמא לדידי דאמינא חד גופא הוא היינו דאיתכשר בדמא דאמיה אלא לדידך במאי איתכשר

רַשִׁ״י בדמא דאמיה דכיון שהוכשר בית השחיטה בדם הוכשרה וכו' במאי איתכשר בשר העובר שיקבל טומאה מאבר

כא א"ל בשחיטה וכר"ש

רַשִׁ״י בשחיטה כיון שהוא ניתר בשחיטה הוכשר בה לטומאה וכר"ש דאמר שחיטה מכשרת ולא דם בפ"ב (לעיל חולין דף לג.)

כב איתיביה רבי יוחנן לר"ש בן לקיש עבר בנהר הוכשר הלך לבית הקברות נטמא

רַשִׁ״י עבר בנהר בן ט' חי שנמצא בשחוטה וגדל

כג בשלמא לדידי דאמינא תרי גופי נינהו משום הכי הוכשר אין לא הוכשר לא אלא לדידך דאמרת חד גופא הוא הא איתכשר בדמא דאמיה

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א חלבו דמאי בקונטרס לא גריס ליה דפשיטא דבשליל איירי ולא גרסינן אלא חלבו דגיד דלא איירי בבהמה אלא בשליל ור"ת אומר שיש ליישב הגירסא וה"פ חלבו דמאי אילימא חלבו דשליל כלומר דגוף דשליל כגון חלב הכליות ושעל הקרב ואתא לאפוקי מחלב דגיד דשליל והא מיפלג פליגי דשרי ר' יהודה חלבו וגיד דשליל של בן ט' אלא חלבו דגיד דלא פליג ר"מ אלא לענין שחיטה אבל חלבו דגידו שרי והא דקאמר לעיל למעוטי חלבו וגידו כלומר היינו חלבו דגידו אי נמי וגידו נקט לקנוקנות דשרי הא פליג ר"מ ואסר אפי' חלב דגיד וקנוקנות דשליל מדקתני כל מקום שהוא משמע אפילו דשליל וקתני חותך שומנו מעיקרו וגם מחטט אחריו משמע דאסר אפילו קנוקנות וכי קאמר חלבו דגיד הוה מצי למיפרך מ"מ אמאי נקט רבי אושעיא אלא על עסקי שחיטה בלבד כיון דפליג נמי בחלב כליות ודקרב ודגיד דשליל אלא דעדיפא פריך דבחלב גיד נמי פליגי ומהאי טעמא נמי לא קאמר למעוטי דמו דהוי לכ"ע בכרת משום דאלא על עסקי שחיטה קאמר ואכתי תקשה לן הא פליגי נמי בחלבו וגידו ולכך הוצרך לומר דאלא על עסקי אכילה בלבד אתמר והא דפליגי באותו ואת בנו בכלל אכילה הוא

ב למעוטי רובעו דס"ד דגרע מבהמה מפרכסת דחייב רובע כדאמרינן בפ' העור והרוטב (לקמן חולין דף קכא: ) אי נמי התם הני מילי כגון ישראל בטמאה ועובד כוכבי' בטהורה אבל הכא דבשחיטה זו משתריא באכילה סלקא דעתך לא מחייב

ג דגמר שה שה מפסח פירש בקונטרס דפסח פסול משום יוצא דופן ואי אפשר לומר כן דא"כ לר"מ היאך פודין בו דאמר לעיל דאליבא דר"מ שה מעליא הוא ופודין בו אלא מיפסיל מטעם שחוטה דאין פודין בשחוטה כדאמר בפ"ק דבכורות (דף יב.)

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top