Chullin 93b — חולין צג:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א מדלא קא בריין הני אבר מן החי נינהו מאן דשרי מדלא קא מסרחן הני חיותא אית בהו

ב ואידך האי דלא קא מסרחן דלא קא שליט בהו אוירא ואידך האי דלא בריין כחישותא הוא דנקט להו

ג א"ל רבי יוחנן לרב שמן בר אבא הני ביעי חשילתא שריין ואת לא תיכול משום (משלי א, ח) ואל תטוש תורת אמך

רַשִׁ״י אל תטוש תורת אמך מנהג מקומך שאתה מבבל ושם נוהגין בו איסורא דהא איפליגו בה רב אמי ורב אסי שריין בלא קליפת הקרום דאכתי לא נפיש דמיה ליבלע באיבריו. גדיא לאו דווקא

ד אמר מר בר רב אשי הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין שריין בלא קליפה מכאן ואילך אי אזרען אסורין ואי לא אזרען שריין מנא ידעינן אי אית בהו שורייקי סומקי אסירן לית בהו שורייקי סומקי שריין

רַשִׁ״י הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין משנולד אזרען יש בהן זרע אסורין דבידוע שיש דם אומצא ביעי ומזרקי לקמיה מפרש פלוגתייהו

ה אומצי ביעי ומזרקי פליגי בה רב אחא ורבינא בכל התורה כולה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא והלכתא כרבינא לקולא לבר מהני תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כרב אחא לקולא

רַשִׁ״י בכל התורה כולה רב אחא ורבינא חד אמר הכי וחד אמר הכי בכולהו ההוא דמיקל רבינא וההוא דלחומרא רב אחא

ו אומצא דאסמיק חתכה ומלחה אפילו לקדרה נמי שפיר דמי תלייה נמי בשפודא דאיב דמא אגומרי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר משאב שאיבי ליה וחד אמר מצמת צמתי ליה וכן ביעי וכן מזרקי

רַשִׁ״י דאסמיק שנקוטרא"ו חתכה חתיכות הרבה תלייה בשפודא בתוך התנור לצלות בלא חתכה ומלחה אלא כדי מליחת צלי דבר מועט דאיב דמא הואיל ותלוי שפיר דמי שייבי שואבים את הדם מצמת צמית אישטריינ"ט צומתין הבשר ואינו מוציא את דמו והוא נצלה בתוכו ואסור מיזרקי חוטי הצואר ורידין

ז רישא בכיבשא אותביה אבית השחיטה דייב דמא ושרי אצדדין מיקפא קפי ואסור אותביה אנחיריה דץ ביה מידי שרי ואי לא אסיר

רַשִׁ״י רישא בכיבשא הראש כשרוצין להסיר שערו נותנין עליו מים ומטמינין אותו ברמץ כבשא הטמנה אותביה אבית השחיטה שבית השחיטה מלמטה דייב דמא דרך החתך ושפיר דמי אצדדים על לחייו מיקפא קפי דמא בתוכו ואסור קפי כמו (איוב י) וכגבינה תקפיאני אותביה אנחיריה נקבי החוטם למטה דץ ביה בנקב החוטם מידי שלא יסתם

ח איכא דאמרי אנחיריה ואבית השחיטה דאיב אצדדין אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסיר

ט אמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן הפנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו

רַשִׁ״י פנימי גיד הארוך והוא בצד פנימי של ירך חיצון גיד הקצר שבסוף השופי לרחבו והוא צד חיצון של ירך

י והתניא פנימי סמוך לבשר אמר רב אחא אמר רב כהנא איקלודי מיקליד

רַשִׁ״י והתניא פנימי קרי מובלע בבשר אקלודי מיקליד אותו גיד הארוך חוזר ונכנס בבשר והתם קרי ליה סמוך לבשר אקלודי לשון מפתח הנכנס בפותחת והתניא דחיצון קרי סמוך לעצם דמשמע גלוי הוא ואינו מובלע בבשר

יא והא תניא חיצון הסמוך לעצם אמר רב יהודה היכא דפרעי טבחי

רַשִׁ״י אמר רב יהודה היכא דפרעי טבחי הוי גלויה במקום חתך הירך כשנחתכת ונפרשת מן האליה הוי ראש אותו גיד מחובר לבוקא של קוליא כך שמעתי טבח שנמצא אחריו חלב דרך הטבח לנקר הבשר

יב איתמר טבח שנמצא חלב אחריו רב יהודה אמר בכשעורה רבי יוחנן אמר בכזית

יג אמר רב פפא ולא פליגי כאן להלקותו כאן לעברו

רַשִׁ״י להלקותו בכזית לעברו בכשעורה

יד אמר מר זוטרא כשעורה במקום אחד כזית אפילו בב' ובג' מקומות והלכתא להלקותו בכזית לעברו בכשעורה:

טו אין הטבחין נאמנין [וכו']: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן חזרו לומר נאמנין

טז אמר רב נחמן אכשור דרי מעיקרא דהוו סברי לה כרבי מאיר לא הוו מהימני ולבסוף סברי כרבי יהודה

רַשִׁ״י אכשור דרי דמדקאמר חזרו לומר מכלל דמעיקרא הוה קי"ל כרבי מאיר דאמר אין נאמנים וחזרו לומר נאמנים וכי אכשור דרי בתמיה כרבי מאיר דבעי חטיטה וטריחא להו מילתא לא מהימני וצריך לבדוק אחריהם מעיקרא סברי לה כרבי יהודה ולפיכך אמרו חכמים דנאמנין ולבסוף סברי דבעי חטיטה ואמרו אין נאמנים וכמה דהוו דכירי לדר' יהודה וגרירי בתריה אמרו אין נאמנין משום דסבירא לן כר' מאיר ובזמן הזה דאנשיוה לדרבי יהודה והוחזק המנהג כרבי מאיר אמרו נאמנין

יז איכא דמתני לה אסיפא וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן חזרו לומר אין נאמנין אמר רב נחמן בזמן הזה נאמנין

יח אכשור דרי מעיקרא סברוה כרבי יהודה הדר סברוה כרבי מאיר

יט כמה דהוו דכירי לה לדרבי יהודה לא מהימני והשתא דאנשיוה לדרבי יהודה מהימני:

כ ועל החלב: חלב מאן דכר שמיה הכי קאמר אין נאמנין עליו ועל החלב וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב:

רַשִׁ״י הכי קאמר רבי מאיר אין נאמנים לא עליו ולא על החלב מפני שטורח הוא להם וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב

כא מתני' שולח אדם ירך לעובד כוכבים שגיד הנשה בתוכה מפני שמקומו ניכר:

רַשִׁ״י מתני' שולח אדם ירך לעובד כוכבים כו' ואין חוששין שמא יחזור וימכרנה לישראל ויאכלנה בגידה דכיון דשלימה היא מקומו של גיד הנשה היה ניכר אם נחטט הימנה והלוקח מבין שלא ניטל ונוטלו. ובגמרא פריך היכי זבני ישראל בשר מעובד כוכבים גמ' ירך שלמה משמע

כב גמ׳ שלמה אין חתוכה לא במאי עסקינן אילימא במקום שאין מכריזין

רַשִׁ״י חתוכה לא אלא אם כן ניטל גידה דכיון דחתוכה היא סבר הלוקחה מן העובד כוכבים שניטל גידה ואוכלה בגידה במקום שאין מכריזין שכל הטבחים של אותו מקום ישראלים הם וכשבאה טרפה לידם אין מכריזין לומר נפלה טרפה באיטליז למכור לעובד כוכבים ובאותו מקום אין לוקחין בשר מן העובד כוכבים דשמא מכרו לו הטבחים טריפה ואין אנו יודעים אם באת היום טרפה לידם

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א מדלא קא בריין הני אבר מן החי נינהו מן התורה לא הוי אבר מן החי כיון שמחוברים הם מעט הם ניתרין בשחיטה כאברים המדולדלים ואין בהם אלא מצות פרוש בלבד כדאמר בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עד.)

ב משום אל תטוש סבר כרב אשי דאמר בפ"ק (לעיל חולין דף יח: ) דהיכא דדעתיה לחזור נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם א"נ ככ"ע ואת לא תיכול במקומו קאמר

ג רישא בכיבשא יש שנותנים תרנגולת במים אחר שחיטה וטומנין אותה ברמץ להסיר הנוצה אע"ג דברישא בכיבשא לא שרי אלא היכא דאותביה אנחיריה היינו משום דיש בראש עצמות הרבה ודברים המעכבים את הדם מלצאת אבל בתרנגולת האש מישאב שאיב דמא ובה"ג כתוב האי מאן דמטוי רישא צריך לאתנוחי לבית השחיטה מתתאי כי היכי דנידוב דמא ואי אישתלי והפכיה מוקרא הוא דאסור באכילה ורישא גופה שרי משמע דלא אסור אלא משום קרום של מוח שיש בו דם ולכך גם המוח אסור שמתבשל בדם הקרום אבל תרנגולת דליכא למימר הכי שריא ונראה דגם חוטין שבלחי אסורין אם לא חתכן מתחלה שגם הם אסורין משום דם כדאמר לקמן (חולין דף קלג.)

ד שני גידים הם כאן פי' בקונטרס דקרי ליה פנימי משום דמובלע הרבה עד סמוך לעצם וחיצון משום דסמוך לבשר ואינו מובלע כל כך ובריש פירקין פירש בענין אחר

ה נאמנין עליו ועל החלב בסתם חלב איירי דחלבו של גיד שרי ר' יהודה לגמרי ולא שייך למימר ביה נאמנות כדפירשתי ועוד דאי בחלב דגיד איירי הוה ליה לאקשויי ממתני' לשמואל דשרי לדברי הכל והכא אסר לד"ה ולשנויי דמותר דקאמר שמואל מן התורה קאמר כדמשני לעיל אברייתא ועוד דהול"ל עליו ועל חלבו אי אחלבו דגיד קאי אלא בסתם חלב איירי ופליגי דרבי מאיר סבר דאין נאמנין בגיד הנשה דצריך חטיטה ואיכא טירחא ובחלב נמי אע"ג דליכא טירחא כולי האי כמו בגיד החמירו עליה שלא להאמינו כיון דחמיר איסוריה ואיכא ביה נמי טירחא לכך אין נאמנין ולרבי יהודה נאמנין בגיד משום דלא בעי אלא גמימה ובחלב נמי אע"ג דאיכא ביה טירחא טפי מבגיד לרבי יהודה מכל מקום לית ביה טירחא כמו בגיד לרבי מאיר חזרו לומר נאמנין אגיד קאי ולא אחלב

ו חלב מאן דכר שמיה לעיל (חולין דף פט: ) דקאמר רבי יהודה אינו נוהג בשליל וחלבו מותר לא פריך הכי משום דחלבו מותר מילתא באפי נפשיה היא כדמפרש שמואל (לעיל חולין צב: ) אבל הכא חדא מילתא היא ונאמנין עליו ועל החלב דנאמנין קאי אתרוייהו ומשמע דבתרוייהו קאתי לפלוגי עליה דרבי מאיר

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top