Keritot 26a — כריתות כו.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים

א למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי

ב אלא מהא חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר ומינה חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיוה"כ מכפר אבל דידע בה לא מכפר

רַשִׁ״י אבל אי ידעי ביה כגון אשם ודאי שפיר נודע לו

ג ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא חייבי מלקיות שעבר עליהן יה"כ חייב פשיטא מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין

ד סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא אבל הכא דגופא הוא אימא לא קמ"ל

רַשִׁ״י ממונא דמיחייב לגבוה וכיון דאפשר לשלם לא פטר ליה יום הכיפורים דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה

ה והא אנן תנן הודע ולא הודע עשה ולא תעשה

ו לא קשיא הא דאתרו ביה הא דלא אתרו ביה

רַשִׁ״י אתרו ביה דאיכא מלקות לא פטר ליה יום הכיפורים

ז אלא מעתה (סימן יולד"ת מצור"ע נזי"ר סוט"ה בעגל"ה)

רַשִׁ״י אלא מעתה כיון דבחטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר

ח ספק יולדת שעבר עליה יוה"כ לא תייתי דהא כפר עליה יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב הושעיא (ויקרא טז, טז) לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

רַשִׁ״י ספק יולדת שעבר עליה יום הכיפורים לא תייתי חטאת העוף על הספק אלמה תנן במתניתין דמייתא לא תייתי מנחת קנאות

ט ולר' שמעון בן יוחי דאמר יולדת חוטאת היא מאי איכא למימר יולדת כי קא מייתי קרבן לאישתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מתיא

רַשִׁ״י יולדת חוטאת היא במסכת נדה בפרק המפלת (נדה דף לא: ) בשעה שהיא כורעת לילד נשבעת שלא תזקק לבעלה ולא לכפרא מייתא דהא מיכפרה בשעת לידה לא לכפרה דמנגעו איכפר ליה מצער הנגע נתכפר חטאו

י אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יוה"כ חייבת להביא לאחר יוה"כ מפני שמכשרתה לאכול בזבחים

רַשִׁ״י נמי תנינא דהיינו טעמא דמתייא לאחר יוה"כ משום דלאו לכפרה אתי

יא אלא מעתה ספק מצורע שעבר יוה"כ לא מייתי דהא עבר עליה יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר ר' אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

רַשִׁ״י ספק מצורע מפרש במסכת נזיר בפרק שני נזירים (נזיר דף ס.) דמייתי קרבן וכן נזיר שנטמא בספק. ספק מצורע כגון ספק קדם שער לבן לבהרת וטהור ספק בהרת ללבן וטמא

יב והא אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן על ז' דברים נגעים באים (סימן גג"ג ששל"ץ) מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא

רַשִׁ״י על ז' דברים בערכין בפרק יש בערכין (ערכין דף טז.) גג"ג ששל"ץ סימן שמותם לאו לכפרה מייתי דהא איכפר ליה שנתנוול בגידול שער

יג אלא מעתה ספק נזיר שעבר עליו יוה"כ לא מייתי קרבן דהא כפר יוה"כ דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר ר' אושעיא לכל חטאת ולא לכל טומאה

רַשִׁ״י ספק נזיר נזיר ספק נטמא ספק לא נטמא דאילו ספק נזיר טהור כגון דאמר הריני נזיר אם תלד אשתי בן ולא נודע לו אם בן אם בת מצי אתויי ואתנויי שאם לא היה נזיר עכשיו יהא נזיר לבסוף ולסוף ל' יביא קרבנו כדתנן בפרק הריני נזיר מן הגרוגרות (נזיר יג.) ר' שמעון אומר אמר אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה לא נייתי חטאת העוף הבא על הספק דאמרינן במסכת נזיר בפרק שני נזירים דמייתי

יד ולרבי אלעזר בן הקפר דאמר נזיר חוטא הוא מאי איכא למימר נזיר כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי לאשתרויי באכילת קדשים הוא

רַשִׁ״י נזיר חוטא הוא שציער עצמו מן היין במסכת תענית בפ' קמא (דף יא.)

טו אלא מעתה ספק סוטה שעבר עליה יוה"כ לא תייתי דהא כפר עלה יוה"כ דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום אמר רבי הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם

רַשִׁ״י ספק סוטה היינו סוטה סתם דספק הוא אם נטמאת אם לא נטמאת

טז אמר אביי בועל מכיר בו רבא אמר סוטה כי מתייא לברר עון קא אתיא

רַשִׁ״י לברר עון להודיע אם נטמאת

יז אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יוה"כ וכו' אמר אביי הורג מכיר רבא אמר אמר קרא (במדבר לה, לד) ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה וגו

רַשִׁ״י ולארץ לא יכופר אין לך שום כפרה אלא זו עגלה ערופה על הספק והריגת ההורג על הודאי

יח רב פפא אמר אמר קרא (דברים כא, ח) כפר לעמך ישראל וגו ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים

רַשִׁ״י על יוצאי מצרים דכתיב אשר פדית והרי כמה יו"כ עברו עליהן ועדיין הן צריכין לכפרה זו אם נמצא חלל ביניהם כדכתיב קרא או הודע גבי יחיד ונשיא וצבור דלא צריכי כולהו איכא למדרש מחד מהנך או הודע דלא צריך כל אימת דמתיידע ליה ואפילו לאחר יוה"כ וקא פריך הש"ס הני מצריך צריכי דאי כתיב גבי יחיד הוה אמינא יחיד בעי ידיעה ודאית שכן קל הוא שכל קרבנו נקבה אבל נשיא דמייתי שעיר זכר בשאר עבירות צבור כל קרבנו זכר אימא החמירו ובספק נמי לייתי חטאת

יט השתא דאמרת חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר אימא כי מתיידע ליה בתר יוה"כ נמי לא מייתי חטאת אמר ר' זעירא לא מצית אמרת דכתיב קרא ידיעה גבי חטאת וגבי נשיא וגבי צבור

כ צריכי דאי כתב קרא גבי יחיד הוה אמינא כולהון מיחיד לא אתאן דאיכא למיפרך מה ליחיד שכל קרבנו נקבה

כא נכתוב גבי נשיא ונייתי הנך מנשיא

כב יחיד מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן אין בשמיעת קול תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול

רַשִׁ״י מה לנשיא שכן קל שאינו בשמיעת הקול דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו נשיא יש בקרבנו נקבה בעבודה זרה דכתיב בעבודה זרה ואם נפש אחת תחטא בשגגה יחיד ונשיא ומשיח במשמע והקריבה עז בת שנתה לחטאת צבור אין חייבין פר העלם דבר אלא על העלם דבר שהורו להם ב"ד שחלב מותר עם שגגת מעשה שאכלו צבור חלב על פיהן לא לכתוב ידיעה ביחיד ותיתי מנשיא וצבור הא ליכא למימר דליכא למימר למידין וחזר הדין כשאר דוכתי דכי אמרינן מה לנשיא שכן אינו בשמיעת הקול ליכא למימר צבור יוכיחו דהא נשיא וצבור אינן בשמיעת הקול לא לכתוב גבי ציבור וליתי מיחיד ומנשיא דהכא ודאי נמי אין למידין מצד השוה דכי אמרינן מה לנשיא שכן יש בקרבנו נקבה ליכא למימר יחיד יוכיח דהא שניהן יש בקרבנן נקבה: הכי גרסינן דמאי פרכת דאי משום דיחיד כל קרבנו נקבה צבור יוכיח דאין בקרבנן נקבה ואי משום דאינו בשגגת מעשה יחיד יוכיח דישנו נמי בשגגת מעשה מה להנך שכן אין עשויין להשתנות ואף על גב דהך פירכא לאו קולא וחומרא היא הא אמרינן בכל הבשר (חולין קטו: ) על מה הצד פרכינן כל דהו

כג וצבור מנשיא לא אתי דאיכא למיפרך מה לנשיא שכן בקרבנו נקבה

כד נכתוב גבי צבור יחיד ונשיא מינה איכא למיפרך מה לצבור שכן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה

כה מחדא ידיעה לא אתיא תיתי חדא ידיעה מתרתי לא נכתוב ידיעה גבי יחיד ותיתי מנשיא וצבור

כו איכא למיפרך מה לנשיא וצבור שכן אינן בשמיעת קול תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול

כז לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא איכא למיפרך מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן נקבה תאמר בצבור שאין בקרבן נקבה

כח לא נכתוב גבי נשיא ותיתי מידיעה דיחיד וצבור מאי פרכת אי משום דאינן בשמיעת הקול יחיד יוכיח דאינו בשמיעת הקול

כט ואי משום דיש בכל קרבנו נקבה צבור יוכיח דאין בקרבנן נקבה עד דאית להון ידיעה לא מחייב למה לי דכתיב ידיעה גבי נשיא

ל אם אינו ענין לגופיה דהא אתיא מיחיד וצבור תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים דמייתי חטאת

לא אביי אמר אי דלא כתיב ידיעה גבי נשיא מיחיד וצבור לא אתי משום דאיכא למיפרך מה ליחיד וצבור שכן אין עשויין להשתנות תאמר

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.