Ketubot 27b — כתובות כז:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א מה לי לשקר או דלמא לא אמרינן

רַשִׁ״י מה לי לשקר אי בעיא אמרה נחביתי

ב ומאי שנא מההוא מעשה דההוא גברא דאגר ליה חמרא לחבריה א"ל לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא ואזל איהו באורחא דנהר פקוד ומית חמרא

ג אתא לקמיה דרבא א"ל אין באורחא דנהר פקוד אזלי מיהו לא הוו מיא אמר רבא מה לי לשקר אי בעי א"ל באורחא דנרש אזלי ואמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן

רַשִׁ״י במקום עדים דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא

ד הכי השתא התם ודאי איכא עדים דאיכא מיא הכא ודאי איטמי חששא הוא ובמקום חששא אמרינן:

רַשִׁ״י ודאי איטמי בתמיה התם גבי גט דשתיקותה מתירתה שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה אלא שתאמר אני הייתי עמה הכא גבי שבויה דשתיקותה דשפחה

ה אם יש עדים אפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין: ואפילו שפחה דידה מהימנא ורמינהי לא תתייחד עמו אלא ע"פ עדים

רַשִׁ״י לא תתייחד עמו במסכת גיטין היא שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ואפילו על פי עבד דייה בעבד שהיה עמה

ו ואפילו ע"פ עבד וע"פ שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בשפחתה אמר רב פפי בשבויה הקילו

רַשִׁ״י שלבה גס בשפחתה ותשמש בפניה

ז רב פפא אמר הא בשפחה דידה הא בשפחה דידיה

ח ושפחה דידה לא מהימנא הא קתני אין אדם מעיד על עצמו הא שפחה דידה מהימנא שפחתה נמי כעצמה דמי

רַשִׁ״י לא מהימנא להיות זו מותרת על ידה דאי נמי חזיא לא מסהדא

ט רב אשי אמר הא והא בשפחה דידה ושפחה מיחזא חזיא ושתקה התם דשתיקתה מתירתה לא מהימנא הכא דשתיקתה אוסרתה מהימנא

רַשִׁ״י רב אשי אמר הא והא בשפחה דידה והיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא חזיא בקילקול גבירתה ושתקה אוסרתה לגבירתה דכל כמה שאינה מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק

י השתא נמי אתיא ומשקרא תרתי לא עבדה

רַשִׁ״י השתא נמי כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה היא תרתי לא עבדא חדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר השתא נמי כיון דדחלי מיניה אתו ומשקרי

יא כי הא דמרי בר איסק ואמרי לה חנא בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאה א"ל פלוג לי בנכסי דאבא א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל שפיר קאמר לך דכתיב (בראשית מב, ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן

רַשִׁ״י אחא מבי חוזאה שהלך אביו שם והוליכו עמו וגדלו שם ומת אביו וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו א"ל רב חסדא לההוא אחא שפיר קאמר לך שאינו מכירך לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן] ויכר יוסף את אחיו שכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן א"ל רב חסדא למרי

יב א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דגברא אלמא הוא א"ל לדידיה זיל אייתינהו את דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה א"ל הכי דאיננא לך ולכולהו אלמי חברך השתא נמי אתו ומשקרי תרתי לא עבדי

רַשִׁ״י זיל אייתינהו את להנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אביך תרתי לא עבדי חדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא

יג לימא כתנאי זו עדות איש ואשה תינוק ותינוקת אביה ואמה ואחיה ואחותה אבל לא בנה ובתה לא עבדה ושפחתה ותניא אידך הכל נאמנין להעיד חוץ מהימנה ובעלה

רַשִׁ״י לימא כתנאי שפחתה אי מהימנא אי לא זו עדות עדות זו של שבויה הכל כשרים בה איש ואשה תינוק ותינוקת חוץ מהימנה היא עצמה דרב פפי ורב אשי דאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה ודאי תנאי היא על כרחך יאמרו אנן דאמרי' כי מתניתא בתרייתא מדקשיא להו קמייתא

יד דרב פפי ודרב אשי תנאי היא דרב פפא מי לימא תנאי היא

רַשִׁ״י דרב פפא דאמר לא מהימנה מי לימא תנאי היא כלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה למימר שפחתה כעצמה דמי והרי היא בכלל חוץ מהימנה דקתני בה או תירוצא אחרינא

טו אמר לך רב פפא כי תניא ההיא במסיחה לפי תומה

רַשִׁ״י אמר לך רב פפא כי תניא ההיא דקתני הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה במסיחה לפי תומה רב חנא קרטיגנאה משתעי רב חנן דמן קרטיגי היה מספר מעשה זה

טז כי הא דכי אתא רב דימי אמר רב חנן קרטיגנאה משתעי מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי ואמרי לה רבי יהושע בן לוי מישתעי מעשה בא לפני רבי באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין העובדי כוכבים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקט עצים דעתי על אמי והשיאה ר' לכהונה על פיו:

יז מתני׳ אמר ר' זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו:

רַשִׁ״י מתני' המעון הזה שבועה היא

יח גמ׳ תנא ואעפ"כ ייחד לה בית בחצרו וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה

רַשִׁ״י גמ' ואעפ"כ שאסרו עליו לפי שכהן היה כשהיא יוצאה והוא בחצר יוצאה בראש בניה שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ

יט בעי אביי מהו לעשות בגרושה כן התם הוא דבשבויה הקילו אבל הכא לא או דלמא לא שנא

רַשִׁ״י בגרושה כהן שגירש את אשתו מהו לדור עמו בחצר

כ ת"ש דתניא המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו

רַשִׁ״י לא תנשא בשכונתו לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א לא תתיחד עמו אלא בעדים פירוש בקונטרס משום גט ישן ולא פירש לטעמיה דפירש בגיטין (דף עג.) דבמהיום אם מתי מגורשת למפרע משעת נתינה ולא תתיחד עמו משום חשש קידושין כמו המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי בית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני (שם דף פא.) [ולא שייך גט ישן כלל לפירוש דהתם] וכן משמע התם בגמרא אבל לרבינו תם דמפרש מה היא באותן הימים קאי אמהיום אם מתי ונעשה כאומר מעת שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אע"פ שאומר מהיום אלא שעה אחת לפני מיתתו הוי טעמא משום גט ישן ובתוספתא משמע כפי' רבינו תם

ב שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף זה שבא נולד כאן והלך עם אביו למדינת הים ועתה כשחזר ואמר לא ידענא לך מיחזי כשיקרא כי היה לו לידע אם הוא אחיו אם לאו כיון שמכירו קודם להכי קאמר רב חסדא דשפיר קאמר ליה שאינו מכירו כדאשכחן ביוסף

ג אמר ליה אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דאיניש אלמא הוא נראה לר"י דמיירי שהביא עדים ואומרים אותו עדות שאתה שואל לא נאמר לך כלום עליו דרגלים לדבר שהוא אלם אמר ליה זיל כו' פי' לך הבא אותם עדים עצמם שיראים להעיד עליך שיעידו שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יודעים אם הוא אחיך אם לאו וקאמר השתא נמי כיון שיראים ממנו ישקרו לומר אינו אחיו או שאינן יודעין אם הוא אחיו אבל אם אין רגלים לדבר אין נראה כלל שיהא נאמן לומר דגברא אלמא הוא דאם לא כן כל אדם יאמר על חבירו שהוא גברא אלמא ויביא הוא עדים ואם לא יביא יפסיד ועוד דקאמר השתא נמי אתו ומסהדי אטו משום דמסתפו מיניה הני סהדי מסתפו מיניה כולי עלמא תרתי לא עבדי שישתקו ולא יעידו האמת ועוד שיאמרו שקר וכן גבי שפחה

ד במסיחה לפי תומה ואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנין אע"ג דיוחנן אוכל חלות (לעיל כתובות דף כו.) היה נאמן על עצמו במסיח לפי תומו הני מילי לתרומה אבל הכא מעלה עשו ביוחסין [ואומר ר"י דמסיח לפי תומו אינו כשר דמסיח לפי תומו אינו כשר אלא לעדות אשה דרבנן כדאמר ביבמות והכא בשבויה הקילו]

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top