Menachot 91a — מנחות צא.

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot

א הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו דמי

ב ולרבי יאשיה דאמר אף על גב דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב יחדו דמי ליבעי קרא

רַשִׁ״י הואיל דכתיב בויקרא ומן הצאן כיון דהוה ליה למיכתב מן הצאן וכתיב ומן כמו דכתיב יחדו דמי וגבי אביו ואמו אע"ג דכתיב ואמו לא משמע יחדו משום דהתם לא אפשר בלא וי"ו דהיכי ליכתוב ומקלל אביו אמו משמע אביו קילל אמו ולר' יאשיה דאמר אע"ג דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב דמי והאי מן הבקר או מן הצאן מיבעי ליה להוציא עולת העוף ליבעי קרא לחלק דרצה אחד מביא הא כתיב קרא אחרינא לחלק

ג הכתיב (ויקרא א, ג) אם עולה קרבנו מן הבקר (ויקרא א, י) ואם מן הצאן קרבנו

רַשִׁ״י אם עולה קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו וגו' דמשמע לחלק ורבי יונתן אמר לך אף ע"ג דכתיב אם עולה קרבנו מן הבקר איצטריך ליה מן הבקר או מן הצאן לחלק ה"מ דאי בעי הך לייתי במפריש בשעת הנדר צאן או בקר

ד ואידך איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי במפרש אבל בסתמא לייתי מתרוייהו קמ"ל

ה אמר מר תודה מנין תלמוד לאמר או זבח אטו תודה לאו זבח הוא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואיכא לחם בהדה לא תיבעי נסכים

רַשִׁ״י תודה לאו זבח הוא מהיכא דנפקי עולה ושלמים מההוא נמי משמע תודה למה לי לרבויי מאו הואיל ואתי לחם בהדה ואינה חשובה זבח לא ליבעי נסכים אי נמי משום דהוי הלחם במקום נסכים (אי נמי) ליקום במקום נסכים וליכתוב קרא לפלא נדר או בנדבה ולא ליכתוב לא עולה ולא זבח דכל שבא בנדר ובנדבה דהיינו עולה ותודה ושלמים ומנחה דאין טעונה נסכים מימעיט ממן הבקר או מן הצאן אביא בכור (ופסח) ומעשר ופסח והשתא דכתיב עולה ולא מצית לרבויי בכור ומעשר ופסח והוי עולה גופה פרט דהוי כלל ופרט וכלל דועשיתם אשה לה' כלל עולה או זבח לפלא נדר או בנדבה פרט לעשות ריח ניחוח חזר וכלל מאי מרבית ביה דהואיל ואמרת אוציא חטאת ואשם יש לך לומר מה הפרט מפורש אף כל ומאי נינהו דקאמר לרבויי מפרט זה שאין מחוייב ועומד שאין מחוייב בעולה דבעולת נדבה מיירי להביא ולדות של קדשים נקבות של שאר קדשים דעולה זכר [ולא שייך ולד] או זבח או למה לי

ו ומאי שנא מאיל נזיר דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים

ז סלקא דעתך אמינא התם שני מינין הכא ארבעת מינין קמ"ל

ח ולכתוב רחמנא (במדבר טו, ג) לפלא נדר או לנדבה ולא בעי עולה

ט אי לא כתב רחמנא עולה הוה אמינא ועשיתם אשה לה' כלל לפלא נדר או לנדבה פרט לריח ניחוח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא אף כל שאין בא על חטא

י אוציא חטאת ואשם שהן באין על חטא אביא בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא תלמוד לאמר עולה

יא השתא דכתיב עולה כלל ופרט מה מרבית ביה מה הפרט מפורש שאינו מחוייב ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד

יב להביא ולדות קדשים ותמורתן ועולה הבאה מן המותרות

רַשִׁ״י ועולה הבאה מן המותרות כדאמרינן בפירקין לעיל (מנחות דף צ: ) ותמורתן היינו שהמיר את העולה ואשם שניתק לרעייה ושחטו לשם עולה ולעשותו כליל כעולה הילכך טעון נסכים

יג ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן

רַשִׁ״י וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן שהן כשרים אלא שלא עלו לבעלים שטעונין נסכים

יד והשתא דאמרת או לדרשא לפלא נדר או לנדבה למה לי לחלקם איצטריך סלקא דעתך אמינא עד דמייתי נדר ונדבה לא ליבעי נסכים קמ"ל דאייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים ואי אייתי נדבה לחודיה לייתי נסכים

רַשִׁ״י והשתא דאמרת או מן הצאן אתי לדרשא לחלק או דלפלא נדר או נדבה למה לי לחלק איצטריך דסד"א כו'

טו הניחא לרבי יאשיה אלא לר' יונתן למה לי סלקא דעתך אמינא אייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדר ונדבה תיסגי בנסכים דחד קמ"ל

רַשִׁ״י הניחא לרבי יאשיה דאמר אע"ג דלא כתיב יחדו כמו דכתיב דמי להכי איצטריך האי או לחלק

טז או במועדיכם למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי דקא מייתי עולה בנדר ושלמים בנדבה אי נמי איפכא

רַשִׁ״י אי נמי איפכא דאייתי שלמים בנדר עולה בנדבה בעי נסכים כל חד וחד

יז אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה שם נדר אחד ושם נדבה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל או במועדיכם

יח (במדבר טו, ח) וכי תעשה בן בקר עולה או זבח למה לי איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה

יט אבל היכא דקא מייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים אחד בנדר ואחד בנדבה אימא שם שלמים אחת היא שם עולה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל

כ (במדבר טו, ח) לפלא נדר או שלמים למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דמייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים חדא בנדר וחדא בנדבה

רַשִׁ״י או שלמים או למה לי

כא אבל היכא דקא מייתי. שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה אי נמי שני שלמים בנדר ושני שלמים בנדבה שם עולה אחד הוא ושם נדר אחד הוא ותיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל

כב ורבי יאשיה האי מן הבקר או מן הצאן למה לי

רַשִׁ״י ורבי יאשיה דנפקא ליה מיעוט עולת העוף מן הבקר או למה לי דבשלמא לרבי יונתן דדריש האי או לחלק ורבי יאשיה נפקא ליה לחלק מן ואם מן הצאן ומאם עולה קרבנו מן הבקר ולמעוטי עולת העוף נפקא ליה ממן הבקר ומן הצאן

כג סלקא דעתך אמינא הני מילי [בתרי מיני אבל בחד מינא תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל

רַשִׁ״י [בתרי מיני הוא] דבעי נסכים לכל חד בחד מן הצאן או בקר תסגי ליה כו'

כד (במדבר טו, יב) ככה תעשו לאחד למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי] בזה אחר זה אבל בבת אחת תיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל:

רַשִׁ״י ככה תעשו לאחד דמשמע נמי לכל אחד נסכיו בפני עצמו למה לי והדר פירש דינו של כל אחד אבל אייתי בבת אחת נדר ונדבה אימא תסגי וכו'

כה אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעון נסכים: מנא הני מילי דתנו רבנן (ויקרא יד, י) ושלשה עשרונים סלת מנחה במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר

רַשִׁ״י ושלשה עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן במצורע עשיר כתיב במנחה הבאה עם הזבח כלומר שזקוקה לזבח שקריבה עמו

כו אתה אומר במנחה הבאה עם הזבח או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה כשהוא אומר (ויקרא יד, כ) והעלה הכהן את העולה ואת המנחה הוי אומר במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר

רַשִׁ״י או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה כלומר שהמנחה אינה זקוקה לזבח אלא מנחה בפני עצמה היא אלא עולה זו עולת מצורע זה אשם מצורע ששלשתן טעונים נסכים

כז ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים ואם לאו תלמוד לאמר (במדבר טו, ה) ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד עולה זו עולת מצורע זבח זו חטאת מצורע או לזבח זו אשם מצורע

רַשִׁ״י ועדיין איני יודע אם טעונים נסכי יין אם לא דהא לא כתיב בה יין בפירוש תלמוד לומר בפרשת שלח ויין לנסך רביעית ההין וגו' לא הוה צריך קרא למימר דכבר כתיב בראש הפרשה עולה או זבח מה תלמוד לומר על העולה או לזבח

כח ותיפוק ליה תרוייהו מזבח

רַשִׁ״י ותיפוק ליה תרוייהו חטאת ואשם מזבח ולא ליבעי קרא לכל חד וחד

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו. דמדכתיב מן הבהמה והדר כתיב מן הבקר ומן הצאן משמע שניהם (ובקונטרס פירש בע"א) דתרוייהו אפירושא דבהמה מדלא כתיב מן הבקר והצאן משמע שניהם דאתא לפרש מאיזו בהמה מן הבקר ומן הצאן מזה אחד ומזה אחד ואף ע"ג דדרשי' בתמורה (דף כח: ) כוליה דוי"ו דידיה נמי דריש התם מ"מ אי לא כתיב הכא או לחלק הוה דרישנא ליה למימר דבעינא יחדו

ב וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. תימה הא למה לי קרא כיון דדרשינן בריש מכילתין (דף ב.) אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה ליבעי נסכים כנדבה וכי תימא דלגבי נסכים לא הוה מוקי ליה לקרא הא על כרחיך צריך לאוקומי הכי שאם אי אתה אומר כן פסלתו כדאמר רבי יוחנן לעיל גבי אשם מצורע ונראה דכדי נסביה משום דאי לאו קרא דמוצא שפתיך מהכא הוה נפקא ליה ועיקר קרא לאחרינא אתא

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top