Shabbat 59b — שבת נט:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו

רַשִׁ״י כדעבד ליה ר' עקיבא לדביתהו במסכת נדרים (דף נ.)

ב ת"ר לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצתה חייבת חטאת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא תצא ואם יצתה פטורה רבי אליעזר אומר יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחלה

ג במאי קמיפלגי ר"מ סבר משוי הוא ורבנן סברי תכשיט הוא דילמא שלפא ומחויא ליה ואתיא לאתויי ור"א סבר מאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה ואשה חשובה לא משלפא ומחויא

ד כלילא רב אסר ושמואל שרי

רַשִׁ״י כלילא על פדחתה היא קושרתו מאזן לאזן יש שכולו טס זהב שקורין לימ"א ויש שעושין ממשי טווי עם הזהב שקורין פריז"ש דניסכא טס העשוי כולו מניסכא דהיינו זהב או כסף דבר הניתך דאסיר מגו דחשיב גזירה דילמא שלפא ומחוייא שרי דמיהדק שפיר וליכא למיחש דילמא משתרי קטרי ונפיל ואתי לאיתויי

ה דאניסכא כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי דארוקתא מר סבר אניסכא עיקר ומר סבר ארוקתא עיקר

רַשִׁ״י דארוקתא רצועה שמצויירת בזהב ובאבנים טובות אניסכא דאית ביה עיקר ומחויא ליה ומר סבר ארוקתא הוא עיקר דידיה ולא חשיב ליה ולא מחויא ליה

ו רב אשי מתני לקולא דארוקתא דכולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאניסכא מר סבר דילמא שלפא ומחויא ואתי לאתויי ומר סבר מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא

רַשִׁ״י כולי עלמא לא פליגי דשרי דארוקתא עיקר

ז א"ל רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמיה דרב כלילא שרי

רַשִׁ״י בפירוש אמרת לן משמיה דרב לפני חלייך קודם ששכחת תלמודך כלילא שרי אלמא דרב אשי עיקר דמוקי פלוגתא בדניסכא אבל בארוקתא מודה רב ואיכא לאוקמי לדידיה בארוקתא

ח אמרו ליה לרב אתא גברא רבה אריכא לנהרדעא ומטלע ודרש כלילא שרי אמר מאן גברא רבה אריכא [דאיטלע] לוי ש"מ נח נפשיה דרבי אפס ויתיב ר' חנינא ברישא ולא הוה ליה איניש ללוי למיתב גביה וקאתי להכא

רַשִׁ״י גברא רבה אריכא ומטלע לוי איטלע דאחוי קידה קמיה דרבי נח נפשיה דרבי אפס במסכת כתובות בהנושא (כתובות קג: ) אמרינן דכי שכיב רבי אמר רבי חנינא בר חמא ישב בראש ולא קיבל עליו ר' חנינא שהיה רבי אפס גדול ממנו שתי שנים ויתיב רבי אפס ברישא ומתוך שהיה רבי חנינא חשוב לא נכנס לבית מדרשו והיה יושב בחוץ ומשום כבודו ישב לו לוי אצלו וקאתי להכא שלא היה רבי חנינא גדול הימנו לא בתורה ולא בשנים ולא ניכף ליה לוי ובא לכאן

ט ודילמא נח נפשיה דרבי חנינא ור' אפס כדקאי קאי ולא הוה ליה איניש ללוי למיתב גביה וקאתי להכא אם איתא דרבי חנינא שכיב לוי לר' אפס מיכף הוה כייף ליה ותו דרבי חנינא לא סגי דלא מליך דכי הוה קא ניחא נפשיה דרבי אמר חנינא בר' חמא יתיב בראש וכתיב בהו בצדיקים (איוב כב, כח) ותגזר אומר ויקם לך וגו'

רַשִׁ״י לוי לרבי אפס מיכף הוה כייף ליה שהרי זקן ממנו

י דרש לוי בנהרדעא כלילא שרי נפיק עשרין וארבע כלילי מכולה נהרדעא דרש רבה בר אבוה במחוזא כלילא שרי ונפקו תמני סרי כלילי מחדא מבואה

יא אמר רב יהודה אמר רב שמואל קמרא שרי איכא דאמרי דארוקתא ואמר רב ספרא מידי דהוה אטלית מוזהבת

רַשִׁ״י קמרא אבנט חשוב יש שעושין אותו טס של זהב ויש שעושין אותו רצועה משבצות זהב ואבנים קבועות בו מידי דהוה אטלית מוזהבת דהוי תכשיט ושריא ולמישלף ואחויי נמי לא חיישינן שאין דרך להתיר אזורו בשוק ויפלו בגדיו

יב ואיכא דאמרי דאניסכא ואמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים

רַשִׁ״י אאבנט של מלכים שעשוי כולו דניסכא וכל ישראל בני מלכים ראוים לו

יג א"ל רבינא לרב אשי קמרא עילוי המיינא מאי א"ל תרי המייני קאמרת

רַשִׁ״י תרי המייני קאמרת הא ודאי משאוי הוא ואסור לשון תלמידי רבינו יצחק נ"ע [ובתלמידי] רבינו הלוי מצאתי מותר והראשון נראה לי משום דגבי הצלת דליקה מנינן לר' יוסי שמנה עשר כלים והתם חד חגור הוא דמנינן בכל כתבי הקדש (לקמן שבת דף קכ.) ואי שני חגורות שרי לכתחילה נימני התם תרי רסוקי חתיכת מעיל רחבה

יד אמר רב אשי האי רסוקא אי אית ליה מפרחייתא שרי ואי לא אסיר:

רַשִׁ״י אי אית ליה מפרחייתא רצועות קצרות תלויות בה לקושרה בהם ולהדקה סביבותיו מפרחייתא פינדצ"א בלע"ז

טו ולא בקטלא: מאי קטלא מנקטא פארי: נזמים: נזמי האף:

רַשִׁ״י מנקטא פארי מושטניצ"א והוא בגד שיש לו שנצים כעין מכנסים ומכנסת בו רצועה רחבה וקושרת סביב צוארה והבגד תלוי על לבה והוא חשוב ומצוייר בזהב וי"מ כמין חצי עגול עשוי כמין כלבוס אוחזת בו מפתחי חלוקה והפגם בולע צוארה והוא של זהב לוי"ה נזמי האף אבל נזמי האוזן מותרין לכתחלה דטריחא לה מילתא למישלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורין נזמים נזמי האוזן

טז ולא בטבעת שאין עליה חותם: הא יש עליה חותם חייבת אלמא לאו תכשיט הוא

רַשִׁ״י ולא בטבעת שאין עליה חותם קתני מתניתין דאם יצאת פטורה דתכשיט הוא לה ומשום דילמא משלפא ומחויא הוא דמיתסר הא יש עליה חותם חייבת חטאת דלאו תכשיט הוא והוי משאוי

יז ורמינהו תכשיטי נשים טמאים ואלו הן תכשיטי נשים קטלאות נזמים וטבעות וטבעת בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם ונזמי האף

רַשִׁ״י וטבעת בין שיש כו' כלומר וטבעת שאמרנו בין שיש עליה כו'

יח ואמר רבי זירא לא קשיא הא ר' נחמיה הא רבנן)

רַשִׁ״י הא רבי נחמיה דאמר עיקר טבעת אדעתא דחותם הוא חייבת חטאת דחותם לאשה לאו תכשיט הוא דאין דרך לאשה לחתום ולשלוח שלוחים שאין חותם עשוי אלא לאדם גדול וממונה והא דקתני תכשיט הוא רבנן דאמרי גופה של טבעת עיקר ואדעתא דטבעת נפקא ביה וטבעת ודאי תכשיט הוא

יט דתניא. היא של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה ורבי נחמיה מטמא שהיה ר' נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה בעול הלך אחר סמלוניו

רַשִׁ״י טמאה דטבעת עיקר והוה ליה פשוטי כלי מתכות היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה דהוה ליה פשוטי כלי עץ הלך אחר סמלוניו ואם של מתכות הם טמא סמלוניו העול שלהם לא היה פגום כשלנו אלא חלק ונוקבים בו שני נקבים וביניהם כעובי עורף השור ותוחבין בהן שתי יתדות והם סימלונין

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה אומר ר"י דדוקא בכלילא שרי שמואל הכא וכן רבי אליעזר דוקא בעיר של זהב שאין כל הנשים רגילות בהן אלא אשה חשובה אבל שאר תכשיטי נשים אסירי אפי' לאשה חשובה דאין לחלק בין הנשים והביא ראיה מס"פ כירה (לעיל שבת דף מו: ) דקאמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהן ומה דחק לומר כן כיון דחזי לנשים חשובות דאפי' לרבנן דאסרי בעיר של זהב לאשה חשובה מודו בשאר תכשיטים אליבא דשמואל דשרי כלילא אפילו לרבנן

ב אאבנט של מלכים שמלבושם הוא ואין להם אבנט אחר ה"נ שרי האי קמרא לאיתתא דמלבושה היא ולא משלפא ומחויא

ג תרי המייני קאמרת לשון אחד פי' בקונטרס לאיסור ואע"ג דחשיב בפ' כל כתבי (לקמן שבת דף קכ: ) בי"ח כלים פונדא וחגור ופי' התם בקונט' דפונדא הוא אזור היינו כגון שיש בגד מפסיק בינתים אבל תרי המייני זה על גב זה אסור ולא דמי לכמה מלבושים שאדם לובש בשביל הקור אבל תרי המייני מה הנאה יש ואין דרך לחגור ומשוי הוא

ד מנקטא פארי פירורי הפת ותכשיט הוא נזמי האף ונזמי האוזן שרו כדפי' בקונטרס ואע"ג דאמר לקמן הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן ואמר בגמ' דשל מיני צבעונים אסירי דילמא משלפי הואיל ותכשיט נינהו התם יותר קל ליטלם מנזמי האוזן

ה הא יש עליה חותם חייבת חטאת אסיפא סמיך דקתני בהדיא דחייבת חטאת

ו רבי נחמיה מטמא נראה לר"י דברישא מטהר דלא בעי למימר הלך אף אחר חותמה אלא דוקא אחר חותמה שהוא עיקר וכן משמע בהדיא בתוספתא דמסכת כלים דתניא טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג רבי נחמיה מטהר. שהיה רבי נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top