א
וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־יְרוּשָׁלִָם׃
רַשִׁ״י
ויגע. כמו והגיע: החדש השביעי. הוא חדש תשרי ובני ישראל אשר היו בערים מה עשו ויאספו כולם כאחד לירושלים:
אִבְּן עֶזְרָא
ויגע.נ- קראו כל ימי הלבנה חדש, בעבור התחדשה כל ט"ו ימים. כאיש אחד - פירוש אסיפת העם היתה במהרה, כאסיפת איש אחד.
מְצוּדַת דָּוִד
בערים. היו בערי נחלתם: כאיש אחד. ר״ל חיש מהר כביאת איש אחד:
ב
וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת־מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים׃
אִבְּן עֶזְרָא
ויקם, וזרובבל - נקרא כן, בעבור בני ציון שהם שרויין בבבל. בן שאלתיאל - לא אביו היה רק שאלתיאל דודו טפחו, על כן נקרא בנו וכן כתוב בדברי הימים: ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו ומלכירה ופדיה ובני פדיה זרובבל ושמעי וכן נקראו בני מרב בת שאול בני מיכל, כי היא טפחתם.
רַלְבַּ״ג
ויבנו את מזבח אלהי ישראל וגו'. למדנו מזה שמקריבין על המזבח אע"פ שאין בית כי כבר אמר אחר זה (לקמן ז') והיכל ה' לא יוסד גם למדנו מזה שאר הדברים הדומים לזה והוא שאוכלים קדשי קדשים לפנים מן הקלעים אע"פ שאין קלעים ; (ד) ועולת יום ביום במספר וגו'. ר"ל כל העולות שהיו מקריבין יום ביום בחג הסכות:
מְצוּדַת דָּוִד
בן שאלתיאל. בן בנו היה כמ״ש (בד״ה): להעלות עליו עולות ככתוב וגו׳. המה עולות התמיד:
ג
וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל־מְכוֹנֹתָיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת ויעל [וַיַּעֲלוּ] עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב׃
רַשִׁ״י
ויכינו המזבח על מכונותיו. כדי להקריב עליו קרבנות שהרי היו יראים מעמי הארצות שלא יקנתרום ושלא ילשינום למלך ובנו המזבח לעלות עליו עולות למען ישמעו ויבינו העמים בדבר אשר עשהו ע"פ המלך ועל כן ימנעו מלקנתרם לבניין הבית: לבקר ולערב. תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים:
אִבְּן עֶזְרָא
ויכינו, כי באימה - בעבור אימה עליהם, הכינו מזבח לאל שיעזרם. ויעלו - המעלה אחד והוא יהושע הכהן שהקריב בתחלה הקרבנות ואמר: ויעלו כי אחיו עזרוהו: עולות לבקר - פירוש עולות הראוים לבקר ולערב והם שתים.
מְצוּדַת דָּוִד
כי באימה. כי בעבור האימה והפחד שהיה עליהם מעמי הארצות מהרו בבנין המזבח להקריב בו לה׳ ולשאול מעמו העזר בעת הבאת הקרבנות: עולות לבקר ולערב. הם התמידין:
ד
וַיַּעֲשׂוּ אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב וְעֹלַת יוֹם בְּיוֹם בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ׃
רַשִׁ״י
ועולת יום ביום במספר. קרבנות החג במספרם כמשפטם:
אִבְּן עֶזְרָא
ביומו - הוא דבק עם דבר יום. פירוש ביומו - הראוי לדבר וכן מדי חדש בחדשו דבק עם מדי, כי הוא כטעם עת וזמן.
מְצוּדַת דָּוִד
את חג הסוכות. ר״ל קרבנות החג: ועולות יום וגו׳. העולות הראויות לכל יום במספר הראוי כמשפט התורה הביאו של כל יום ביומו:
ה
וְאַחֲרֵיכֵן עֹלַת תָּמִיד וְלֶחֳדָשִׁים וּלְכָל־מוֹעֲדֵי יְהוָה הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַיהוָה׃
רַשִׁ״י
ואחרי כן. ולאחר הסוכות היו מקריבים קרבנות בכל יום לבקר ולערב: ולחדשים. ולראשי חדשים היו מקריבים קרבנות של ראשי חדשים: ולכל מועדי ה'. ולשאר מועדות קרבניהם: ולכל מתנדב. ולכל אותם המתנדבים נדבותיהם היו מקבלים הכהנים אותם להקריבם ומיום אחד בתשרי התחילו להקריב קרבנות ועדיין לא נבנה יסוד הבית:
אִבְּן עֶזְרָא
ואחרי כן - אחרי חג הסכות עולות עומדות במקום ארבעה וכן הוא עולת תמיד לא נפסקה ועולה לחדשים ועולה לכל מועדי ה'. המקדשים - הנקראים קדושים מפי בית דין ועולה לכל מתנדב. והטעם שלא בטלו הקרבנות אחרי כן מראש תשרי, שהחלו לעלות עולות.
מְצוּדַת דָּוִד
ואחרי כן. אחר סוכות הקריבו בו עולות תמיד בתמידות מבלי הפסק ועולות לחדשים וכו׳: ולכל מתנדב. הקריבו לכל מי אשר התנדב קרבן:
ו
מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה וְהֵיכַל יְהוָה לֹא יֻסָּד׃
מְצוּדַת דָּוִד
החלו. אז התחילו להעלות וכו׳ אבל לא הקריבו בתמידות עד אחר הסוכות: לא יסד. עדיין לא בנו היסוד:
ז
וַיִּתְּנוּ־כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנוֹן אֶל־יָם יָפוֹא כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס עֲלֵיהֶם׃
רַשִׁ״י
לצידונים ולצורים. בני צור וצידון שהיו אומנים לבנות הבית: אל ים יפוא. דרך הים היו מביאי' אותם: כרשיון. כאשר היה רשות המלך עליהם לבנות הבית, כרשיון לשון רשות מגזרת רשה שהרי מן אבה יאמר אביון ומן צבה יאמר צביון ומן חזה חזיון ומן רעה רעיון מן חבה חביון ומן רשה יאמר רשות כמו מן ענה ענות ומן שבה שבות ומן ראה ראות ומן זנה זנות נמצאו רשות ורשיון באין ויוצאין מגיזרה אחת לפי שער הדקדוק ולשון א' הם, ומנחם חברו ל' ארשת שפתינו ולא דקדק בגיזרתו ואעפ"כ שני פנים הללו קרובים זה לזה במשמעותם:
רַלְבַּ״ג
ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים. ר"ל לחצוב האבנים ולפסלם ולכרות העצים ולתקנם: לצדונים ולצורים. כי הם היו היותר בקיאים בזאת המלאכה כמו שנזכר בדברי שלמה: כרשיון כורש. ר"ל ברשות כורש:
מְצוּדַת דָּוִד
לחוצבים. המה כורתי האבנים ממקום מחצבם: ולחרשים. הם האומנים בוני הקיר: לצדונים ולצורים. כי יודעים המה לכרות העצים כמ״ש (במ״א) בבנין שלמה: אל ים יפוא. להשיטם עליו ולבוא לירושלים: כרשיון. כרשות כורש אשר היה עליהם לבנות את הבית:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לצדונים ולצורים. אנשי צידון וצור: כרשיון. הוא מל׳ רשות הידוע בדרז״ל:
ח
וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל־מְלֶאכֶת בֵּית־יְהוָה׃
רַשִׁ״י
בחדש השני. הוא חדש אייר: מהשבי. כל אותן שבאו מהשביה לירושלים: ויעמידו. העמידו הלוים המשוררים לנצח ולומר שירה לפני הבונים בשעת בניין יסוד הבית: לנצח. שני נצוחות הללו הם ניצוחי שירה כמו למנצח (בנגינות) מזמור לדוד (תהילים ד׳:א׳):
רַלְבַּ״ג
ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה' ר"ל להתחזק על המלאכה כי היו יראים מעמי הארצות שישביתו מלאכתם ולזה העמידו שם את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה גם שמו שם מנצחים על עושי המלאכה למהר המלאכה ולהתחזק עליה. והנה זכר שאחר שיסדו הבונים את היכל ה' העמידו הכהנים מלובשים בגדי כהונה בחצוצרות כי היה זה יום שמחתם והעמידו הלוים בני אסף עם מצלתים צנבא"ש בלע"ז, להלל את ה' על ידי שירי דוד מלך ישראל והלוים היו עונים בהלל ובנתינת הודאה לה' כי טוב כי לעולם חסדו והוא מזמור אחד מס' תהלים. והנה מרוב השמחה הריעו כל העם תרועה גדולה להלל ה' ית' אשר עזרם על בנית יסוד בית ה':
מְצוּדַת דָּוִד
בחדש השני. הוא אייר: החלו זרובבל וגו׳. התחילו בבנין: לנצח. לומר שירה ולנגן בעת הבנין:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לנצח. ענינו נצוח השיר ע״ש שדרך בעלי השיר לנצח זא״ז בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה:
ט
וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי־יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל־עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם׃
רַשִׁ״י
ויעמוד ישוע. עמדו ואמרו שירה ביחד סביב עושי מלאכ' יסוד הבית:
מְצוּדַת דָּוִד
לנצח על עושה המלאכה. לנגוש עליהם לבל ירפו ידיהם מן המלאכה: בני חנדד וגו׳. גם הם היו נוגשים על עושי המלאכה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ואחיו. חבריו ורעיו: לנצח. ענינו נגישה וכפיה והיא מל׳ נצחון והתגברות:
י
וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת־הֵיכַל יְהוָה וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי־אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת־יְהוָה עַל־יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
ויסדו. משקל חזק מן יסוד כמו ויסדו טירותיהם כן וישבו מן ישב ויסדו מן יסד, ומשמעותן ויסדו וישבו, במשקל חזק בשתי יודי"ן אחת פעולה וא' של יסוד ופתרונן היו מייסדים מיישבים: ויסדו הבונים. והבונים מייסדים את יסוד היכל ה', בשעה שהיו מנצחים בשירתם והעמידו הכהנים מלובשים בגדי כבוד וחצוצרו' בידיהם לתקוע בהם: והלוים בני אסף. היו משוררים: במצלתים. כמו (תלים קנ) צלצלי שמע כלי שיר הם: על ידי דוד. שהיו מנצחים ומשוררים שירות והודיות של דוד מלך ישראל:
אִבְּן עֶזְרָא
ויסדו, מלובשים - בגדי כהונה. במצלתים - מן בצלצלי שמע. על ידי דוד - בעבור המנגן ביד יקרא הנגון יד.
מְצוּדַת דָּוִד
מלובשים. בבגדי כבוד ובידם החצוצרות: על ידי דוד. בההלול האמור ע״י דוד:
מְצוּדַת צִיּוֹן
במצלתים. עשוי הוא משני כלי נחושת להשמיע קול גדול בהקשתן זה בזה וכן בצלצלי שמע (תהלים קו):
יא
וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי־לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל־יִשְׂרָאֵל וְכָל־הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית־יְהוָה׃
רַשִׁ״י
ויענו. לשון עניית זמר כמו ותען להם מרים (שמות טו): ובהודות. ובהודיו': כי טוב. להודות לה': וכל העם. שאר עם ישראל: על הוסד. כל השמחות הללו היו עושים על בנין היסוד אשר הוסד בבית ה':
מְצוּדַת דָּוִד
ויענו בהלל. הרימו קול בהלל וכו׳ לומר כי טוב להודות לה׳ כי לעולם מושך חסדו על ישראל: על הוסד. כל השמחות הללו היו על אשר הניחו היסוד מבית ה׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויענו. ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו׳ קול רם (דברים כ״ז:י״ד):
יב
וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל׃
רַשִׁ״י
ביסדו. ביסוד שלו מן שם דבר של יוסד ומן יסד יאמר ביסדו, כמו מן חדש בחדשו מן קדש בקדשו: זה הבית. כשהיו רואין בניין בית זה היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בניין גדול של בית ראשון: ורבים. אשר לא ראו בניין בית ראשון היו שמחין ומריעין בשמחה בקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן:
אִבְּן עֶזְרָא
ביסדו - דבק עם זה הבית ופירש: אשר ראו בעיניהם הבית הראשון בעת יסדו בית שני, היו בוכים.
רַלְבַּ״ג
ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול. ידמה שהיסוד הזה לא היה נעשה מאבנים גדולות כל כך כמו שהיה בבנין שלמה שהיו בשעור עשר אמות או שמנה אמות וזה כי לולא זה הנה לא היה הבדל בין יסוד זה הבית ליסוד הבית הראשון כי שיעור ההיכל היה מסכים לשיעורו הראשון:
מְצוּדַת דָּוִד
את הבית הראשון. שבנה שלמה: ביסדו. בעת יסדו הבית הזה: בעיניהם. ר״ל והמה רואים: בוכים. היו בוכים על כי היה קטן הרבה מן הבית הראשון: ורבים. אשר לא ראו הבית הראשון הם היו מריעים בשמחה להרים קול גדול על שמחת הבנין:
יג
וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד־לְמֵרָחוֹק׃
רַשִׁ״י
ואין העם מכירים. אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועה של שמחה מפני קול בכי העם שהרי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה וקול הבכי נשמע יותר ויותר עד למרחוק:
מְצוּדַת דָּוִד
ואין העם מכירים. אותן השומעים לא היו מכירים קול תרועת השמחה מפני קול הבכי: כי העם. עם כי העם השמחים היו מריעים תרועה גדולה אבל קול הבכי נשמע עד למרחוק ובטל קול השמחים:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.