א
בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל׃
רַשִׁ״י
באדין. אז כאשר הגיע המכתב ליד דריוש: שם טעם. צוה המלך הדבר: ובקרו. ובדקו בבית הספרים שהאוצרות מונחים שם בבבל:
רַלְבַּ״ג
אז דריוש המלך צוה ויבקרו בבית הספרים שהאוצרות מורידים שם בבבל:
מְצוּדַת דָּוִד
באדין. אז דריוש המלך שם גזרת אומר וחפשו בבית הספרים אשר האוצרות מונחים שמה בבבל:
ב
וְהִשְׁתְּכַח בְּאַחְמְתָא בְּבִירְתָא דִּי בְּמָדַי מְדִינְתָּה מְגִלָּה חֲדָה וְכֵן־כְּתִיב בְּגַוַּהּ דִּכְרוֹנָה׃
רַשִׁ״י
והשתכח באחמתא. ונמצא מכתב של מגילה אחת שם באחמתא כן פתרו אנשי הפתרון שהוא כלי העשוי לאגרות ולגליונים ולספרים והעמידוהו מגזרת חמת מים והאל"ף אשר בתיבה אינה עיקר כיתר המלין אשר בשאר ל' ארמית: בבירתא. באותה בירה אשר במדי המדינה: וכן כתיב. וכן היה כתוב בתוכה זכרון שלה:
אִבְּן עֶזְרָא
באחמתא - יש אומרים: שהוא מן חמת מים, או הוא שם כלי, יגנזו בו כתבי הזכרונות. בבירתא - הוא ארמון תרגום בארמנותינו בברניתנא.
רַלְבַּ״ג
ונמצא בכלי עיר הבירה אשר במדי המדינה מגלה אחת וכן כתוב בה דכרונה. אחשוב שהיה כתוב בה שהיא נכתבה לזכרון שדבר זה צוה כורש המלך:
מְצוּדַת דָּוִד
והשתכח. ונמצא מגלה אחת בנאד של עור בארמון אשר במדינת מדי כי לא נמצא בבבל וחפשו ומצאו במדי: וכן. וכה היה כתוב בה זכרון שלה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
באחמתא. הוא מל׳ וחמת מים (בראשית כ״א) והוא נאד של עור: מגלה. ספר:
ג
בִּשְׁנַת חֲדָה לְכוֹרֶשׁ מַלְכָּא כּוֹרֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם בֵּית־אֱלָהָא בִירוּשְׁלֶם בַּיְתָא יִתְבְּנֵא אֲתַר דִּי־דָבְחִין דִּבְחִין וְאֻשּׁוֹהִי מְסוֹבְלִין רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁתִּין׃
רַשִׁ״י
בית אלהא בירושלים. בבית אלהים בירושלים מה יהא עליו הבית יבנה: אתר די דבחין. שהוא מקום שזובחים שם זבח: ואושוהי מסובלין. וכותליו יהיו מיוסדין, כמו ואושיא יחיטו (לעיל): רומיה אמין שתין. רום הבית ששים אמה וששים אמה רחבו:
אִבְּן עֶזְרָא
ואושוהי מסובלין - כענין אבן גלל והפירוש יסודותיו סובלים באבני סבל. רומיה אמין שתין - יותר גבוה מבנין שלמה ראשון, כי גבהו היה שלשים אמה קומתו. וכן פתיה אמין שתין – להיות הגובה והרחב שוה והאורך לא זכר, כי היה כמדה הראשונה.
רַלְבַּ״ג
בשנת אחת לכורש המלך כורש המלך צוה על דבר בית האלוה אשר בירושלים שביתו יבנה המקום שזובחים בו הזבחים וכותליו יהיו מקושרים וחזקים רומו ששים אמות רחבו ששים אמות:
מְצוּדַת דָּוִד
בשנת. בשנה אחת לכורש נתן המלך גזרת אומר על בית אלהים אשר בירושלים אשר יבנה הבית שהוא מקום אשר זובחים שם זבחים: ואושוהי. יסודי הבית יהיו מאבנים גדולות רבי הסבל והמשא: רומיה. גובה הבית יהיה ששים אמות ורחבו ששים אמות:
ד
נִדְבָּכִין דִּי־אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי־אָע חֲדַת וְנִפְקְתָא מִן־בֵּית מַלְכָּא תִּתְיְהִב׃
רַשִׁ״י
נדבכין. ל' כתלים וקירות הכתלים היו של אבן גלל, גלל מרמר"א בלע"ז: ונדבך. וכותל של עץ חדש מבפנים כענין בנין הבית אשר בנה שלמה: ונפקתא. והוצאה לצורך הבית ולשאר דברים אשר לבית תנתן להם מבית המלך:
אִבְּן עֶזְרָא
נדבכין - פירש טירות ותרגום מתחת לטירות מלרע לנדבכיא וזה דומה לבנין ראשון, כאמרו שלשה טורי גזית וטור כרותות ארזים. ונפקתא - הוצאה.
רַלְבַּ״ג
טורי אבן גלל שלשה וטור עץ אחד וההוצאה מבית המלך תנתן:
מְצוּדַת דָּוִד
נדבכין. שלשה שורות יבנה של אבני שיש ושורה אחת של עץ וכן בסדר הזה עד כלות הגובה כי בנין כזה מחוזק ביותר וכן נאמר בבנין שלמה שלשה טורים גזית וטור כרותות ארזים (מ״א ז): ונפקתא. הוצאת הבנין ינתן מן בית המלך:
ה
וְאַף מָאנֵי בֵית־אֱלָהָא דִּי דַהֲבָה וְכַסְפָּא דִּי נְבוּכַדְנֶצַּר הַנְפֵּק מִן־הֵיכְלָא דִי־בִירוּשְׁלֶם וְהֵיבֵל לְבָבֶל יַהֲתִיבוּן וִיהָךְ לְהֵיכְלָא דִי־בִירוּשְׁלֶם לְאַתְרֵהּ וְתַחֵת בְּבֵית אֱלָהָא׃
רַשִׁ״י
ואף מאני. ואף כלי הקדש של בית האלהים של זהב וכסף אשר נבוכדנצר הוציאם מן היכל שבירושלים והוליכם לבבל: והיבל. אשר הוליך: יהתיבון. ינתנו: ויהך. ילך כל המעשה הזה להיכל אשר בירושלים למקומו: ותחת. ויהי מונח בביתו של הקב"ה:
אִבְּן עֶזְרָא
ואף, יהתיבון - ישיבון המשיבין. ויהך - וילך כל כלי להיכלא והמלה מיוחדת מן הרבים, כדרך כי יתן מים. ותחת - כנגד ששבצר ידבר באגרת והטעם ותורד או תנוח אתה ששבצר בבית אלהא, למ"ד לעבידת עומד במקום שנים, וכן הוא לפחת יהודאי.
רַלְבַּ״ג
וגם כלי האלהים של זהב וכסף אשר הוציא נבוכדנצר מהיכל ירושלים והביא לבבל ישיבון וילך כל זה להיכל ירושלים למקומו ותוריד בבית האלהים:
מְצוּדַת דָּוִד
ואף מאני. אף כלי בית אלהים של זהב וכסף אשר הוציא נ״נ מן ההיכל אשר בירושלים והביא לבבל: יתיבון. ישיבו אותם להוליך אל ההיכל אשר בירושלים למקומם וינח בבית אלהים:
ו
כְּעַן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן אֲפַרְסְכָיֵא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה רַחִיקִין הֲווֹ מִן־תַּמָּה׃
רַשִׁ״י
כען תתני וגו'. זו היא תשובה אשר השיב דריוש אל תתני ושתר בוזני: די בעבר נהרה. לצד ארץ ישראל שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל: רחיקין הוו מן תמה. רחוקים תהיו משם מבנין בהמ"ק שלא תרפו ידי עושי המלאכה:
רַלְבַּ״ג
לכן תתני פחת עבר הנהר שתר בוזני וחבריהם האפרסכים אשר בעבר הנהר היו רחוקים משם:
מְצוּדַת דָּוִד
כען. עתה תתני וכו׳ וחבריהם אשר בעבר הנהר היו רחוקים מן שמה ר״ל הרחיקו מלבטל המלאכה:
ז
שְׁבֻקוּ לַעֲבִידַת בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ פַּחַת יְהוּדָיֵא וּלְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ יִבְנוֹן עַל־אַתְרֵהּ׃
רַשִׁ״י
דך. זה: פחת יהודיא. שלטוני היהודים יעשו דבר זה: ולשבי יהודיא. ולזקני היהודים אני מצוה: בית אלהא דך. בית אלהים זה:
רַלְבַּ״ג
הניחו מלאכת בית אלוה זה לפחת יהודה ולזקני היהודים והם יבנו על מקומו בית אלוה זה:
מְצוּדַת דָּוִד
שבקו. הניחו את עבודת בית אלהים הזאת: פחת. מושל היהודים עם זקני היהודים יבנו בית אלהים זאת על מקומו:
ח
וּמִנִּי שִׂים טְעֵם לְמָא דִי־תַעַבְדוּן עִם־שָׂבֵי יְהוּדָיֵא אִלֵּךְ לְמִבְנֵא בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה אָסְפַּרְנָא נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִתְיַהֲבָא לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי־לָא לְבַטָּלָא׃
רַשִׁ״י
ומני שים טעם. וממני יהיה צווי זה: למא די תעבדון. לאותו בנין המלאכה אשר תעשון עם זקני היהודים האלה לבנות ביתו של הקב"ה: ומנכסי מלכא. מנכסי המלך יהיו עושים הבנין הזה: די מדת עבר נהרה. מן המס של עבר הנהר אשר למלך, מדת מס כמו מנדה בלו והלך (לעיל ד') אספרנא. מהרה יבנה הבנין אספרנה אישפלונטמנ"ט בלע"ז: נפקתא תהוא מתיהבא. הוצאה תהיה ניתנת לאנשים האלה אשר לא יתבטלו ממלאכתן:
אִבְּן עֶזְרָא
אילך - כמו אלין והם שתי לשונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.
רַלְבַּ״ג
וממני יצא דבר מה תעשו עם זקני יהודה אלה לבנות בית אלוה זה ונכסי המלך ממנת המלך אשר בעבר הנהר במהרה ההוצאה (תהיה נתונה) לאנשים האלה שלא תשבות המלאכה:
מְצוּדַת דָּוִד
ומני. וממני הושם גזרת אומר מה אשר תעשו עם זקני היהודים האלה: למבנא. לבנות בית אלהים זאת ר״ל שגם עוד תסייעו להם בדבר הבנין: ומנכסי. ומרכוש המלך של המס מנדה הגבוי מאנשי עבר הנהר: אספרנא. חיש מהר יהיה נתון הוצאת הבנין להאנשים האלה אשר לא יבוטל המלאכה מחסרון הממון:
ט
וּמָה חַשְׁחָן וּבְנֵי תוֹרִין וְדִכְרִין וְאִמְּרִין לַעֲלָוָן לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא חִנְטִין מְלַח חֲמַר וּמְשַׁח כְּמֵאמַר כָּהֲנַיָּא דִי־בִירוּשְׁלֶם לֶהֱוֵא מִתְיְהֵב לְהֹם יוֹם בְּיוֹם דִּי־לָא שָׁלוּ׃
רַשִׁ״י
ומה חשחן. ומה שיהיו חוששין: ובני תורין. בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים: וחנטין. לסלתות ומלח לקרבנות. ויין לנסכים. ושמן למנחות כאשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהי נתון להם דבר יום ביומו: די לא שלו. בלא דיחוי שנ"צ דישטורבי"ר בלע"ז:
רַלְבַּ״ג
ומה שצריכים לזה הבנין ובני תורים ואילים וכבשים לעולות לאלהי השמים חטין מלח ושמן כמאמר הכהנים אשר בירושלים ינתן להם יום יום בזולת שגגה:
מְצוּדַת דָּוִד
ומה חשחן. ומה שצדיכים בני בקר ואילים וכבשים לעלות לאלהי השמים וחטים ומלח ויין ושמן כפי השיעור אשר יאמרו הכהנים אשר בירושלים יהיה נתון להם בכל יום ויום אשר לא תשגו ולא תשכחו מלתת הכל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
חשחן. כמו חוששין וכן לא חשחין אנחנא (דניאל ג׳:ט״ז): שלו. ענין משגה ושכחה כמו על השל (ש״ב ו׳):
י
דִּי־לֶהֱוֺן מְהַקְרְבִין נִיחוֹחִין לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא וּמְצַלַּיִן לְחַיֵּי מַלְכָּא וּבְנוֹהִי׃
רַשִׁ״י
די להון. למען אשר יהיו מקריבים ניחוחים לאלהי השמים ויהיו מתפללים על חיי המלך ובניו:
רַלְבַּ״ג
למען יקריבו ניחוחי' לאלהי השמים ויתפללו בעד חיי המלך ובניו:
מְצוּדַת דָּוִד
די להון. אשר יהיו מקריבים הקרבנות לנחת רוח לאלהי השמים ולהיות מתפללין על חיי המלך ובניו:
יא
וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־אֱנָשׁ דִּי יְהַשְׁנֵא פִּתְגָמָא דְנָה יִתְנְסַח אָע מִן־בַּיְתֵהּ וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד עַל־דְּנָה׃
רַשִׁ״י
ומני שים טעם. וממני שים צווי ושימת דבר אשר כל אדם אשר ישנה דבר זה יתנסח. יחרב עציו מביתו שיחרב ביתו, יתנסח כמו ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג): וזקיף יתמחא עלוהי. ועץ לתלותו יהא גבוה עליו שיתלה על העץ: וביתה נולו יתעבד. וביתו יעשה אשפה על כך: נולו. ענין טינוף ומחראות:
אִבְּן עֶזְרָא
יתנסח - יהרס כמו יסח ה' יהרוס, וכן משמרת הבית מסח שצוה שישמרו משמרת הבית מקום ההרס, שלא יכנס אדם משם. וזקיף - רמז לקירות ולעמודים העומדים וחבירו זוקף כפופים וטעמו נושא, או מעמיד וכן תרגום וישא עיניו ופירושו והעומד יהרס על העץ. נולו - מטונף כענין וישימוה למוצאות. ובלשון חכמינו ז"ל: מנולתא.
רַלְבַּ״ג
וממני יצא דבר שכל איש ישנה [ אשר ] דבר זה יסירו עץ מביתו ועל העץ יתלה ביתו יעשה אשפה על זה:
מְצוּדַת דָּוִד
ומני. וממני הושם גזרת אומר אשר כל איש אשר ישנה הדבד הזה: יתנסח. עונשו יהיה אשר יעקר עץ מן ביתו ולתלותו בו יושם ויתלו עליו והוא מדרך איום ואזהרה יתיר׳ שיהיה נתלה על העץ אשר יעקור מביתו: וביתה. וביתו יושם למקום נוול ואשפה בעבור זאת:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יתנסח. ענין עקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה): וזקיף. הוא העץ שתולין עליו ובדרז״ל דאית ליה זקיפתא וכו׳ זקיף ביניתא (ב״מ נ״ט): יתמחא. יושם ובדרז״ל המחוהו אצל חנוני (שם קי״א):
יב
וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל־מֶלֶךְ וְעַם דִּי יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה לְחַבָּלָה בֵּית־אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם אֲנָה דָרְיָוֶשׁ שָׂמֶת טְעֵם אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד׃
רַשִׁ״י
ואלהא די שכן שמיה. והאלהים אשר שכן שמו שם: ימגר. ימגר ויפגר כל אותו מלך וכל אותו עם אשר ישלח ידו להחריב ולהשחית ביתו זה של ה' אשר בירושלים: שמת טעם. שמתי ציווי דבר זה אשר יעשה הבנין מהרה עד כאן תשובתו של דריוש:
רַלְבַּ״ג
והאלוה אשר שכן שמו שם יפיל כל מלך ועם [ אשר ] ישלח ידו לשנות ולהשחית בית אלוה זה אשר בירושלים אני דריוש צויתי מהרה יעשה:
מְצוּדַת דָּוִד
ואלהא. האלהים אשר ישכין את שמו שמה הוא יפיל כל מלך ועם אשר ישלח ידו לשנות דברי להשחית בית אלהים זה אשר בירושלים: אנא. אני דריוש שמתי גזרת אומר חיש מהר יעשה:
יג
אֱדַיִן תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר־נַהֲרָה שְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן לָקֳבֵל דִּי־שְׁלַח דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּנֵמָא אָסְפַּרְנָא עֲבַדוּ׃
רַשִׁ״י
כנמא. כאשר נאמר: אספרנא עבדו. מהרה עשו:
רַלְבַּ״ג
אז תתני פחת עבר הנהר שתר בוזני וחבריהם מפני ששלח דריוש המלך כאשר אמרנו מהרה עשו מאתו:
מְצוּדַת דָּוִד
אדין. אז: תתני וגו׳. וחבריהם בעבור הדברים אשר שלח דריוש המלך כאשר אמרנו לזה חיש מהר עשו דברו:
יד
וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין בִּנְבוּאַת חַגַּי נביאה [נְבִיָּא] וּזְכַרְיָה בַּר־עִדּוֹא וּבְנוֹ וְשַׁכְלִלוּ מִן־טַעַם אֱלָהּ יִשְׂרָאֵל וּמִטְּעֵם כּוֹרֶשׁ וְדָרְיָוֶשׁ וְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מֶלֶךְ פָּרָס׃
רַשִׁ״י
ושבי יהודיא. וזקני היהודים היו בונין ומצליחין במלאכתן כנבואת חגי וזכריה ובנו ויסדו את הבנין מן צווי של אלהי ישראל ומרשות כורש מלך פרס הראשון אשר הוחל יסוד הבנין בימיו ומרשות דריוש זה מלך פרס: וארתחששתא. הוא דריוש ונקרא ארתחששתא ע"ש המדינה והמלכות כי כל מלכי פרס היו נקראים כך כאשר כל מלכי מצרים נקראים פרעה:
אִבְּן עֶזְרָא
ודריוש - הוא הזקן המדי וארתחששתא הוא אחשורוש למלכות דריוש הוא בן אחשורוש.
רַלְבַּ״ג
וזקני יהודה בונים ומצליחים בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא ובנו וכוננו מטעם אלהי השמים ומטעם כורש ודריוש בנו בית ה' כמו שנזכרה צואתם בזה המקום. ומטעם ארתחששתא מלך פרס בנו חומת ירושלים כמו שיזכר אחר זה. והוא היה גם כן נקרא דריוש אם היה אמת מה שסופר כי אלכסנדר נצח דריוש ולקח מלכותו. וידמה כי מאחשורוש לא השיגו שום דבר מבבנין ירושלים ובבנין בית המקדש. ואל תתמה איך היה זה עם גדולת מרדכי כי לא היה אחשורוש אחר זה זמן ארוך כי כל זמן מלכותו היה ארבע עשרה שנה ובשנת שתיים עשרה למלך אחשורוש היתה גדולת מרדכי בבית המלך. ואפשר עוד שלא יכול מרדכי להשיג זה ממנו:
מְצוּדַת דָּוִד
ושבי. וזקני היהודים בנו והצליחו כאשר ניבא חגי וכו׳: ובנו. התחילו לבנות וגמרו הבנין מן גזרת אומר של אלהי ישראל אשר צוה ע״י הנביאים: ומטעם. מגזרת אומר של כורש הנותן רשות מתחלה לבנות הבית ומגזרת אומר של דריוש הפרסי שהיה מחזק דברי כורש: וארתחששתא. הוא דריוש הפרסי והוא שם כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים והדומים:
טו
וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי־הִיא שְׁנַת־שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא׃
רַשִׁ״י
ושיציא. ביתה דנה וסוף תשלום בית זה היה עד יום שלישי לחדש אדר שהיא שנת שש לדריוש המלך ונמצא בנין הבית היה ד' שנים:
רַלְבַּ״ג
ונשלם בית זה עד יום שלישי לירח אדר בשנת שש למלכות דריוש המלך:
מְצוּדַת דָּוִד
ושיציא. גמר תשלום בנין הבית הזה נתאחר עד יום השלישי לחדש אדר אשר היא בשנת הששית למלכות דריוש:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ושיציא. ענין גמר והשלמה כי כאשר כלו (בראשית מ״ג:ב׳) ת״א כד שציאו:
טז
וַעֲבַדוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי־גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה׃
רַלְבַּ״ג
ויעשו בני ישראל הכהנים והלוים ושאר בני הגלות חנכת בית האלהים הזה בשמחה:
מְצוּדַת דָּוִד
ועבדו. ובני ישראל והכהנים והלוים ושאר בני הגולה הם הנתינים ובני עבדי שלמה כולם עשו חנוכת בית אלהים זה בשמחה:
יז
וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית־אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה דִּכְרִין מָאתַיִן אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה וּצְפִירֵי עִזִּין לחטיא [לְחַטָּאָה] עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל תְּרֵי־עֲשַׂר לְמִנְיָן שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
והקריבו לחנוכת. הקריבו לחנוכת בית זה קרבנות הללו והוראת שעה היתה:
רַלְבַּ״ג
ויקריבו לחנכת בית האלהים זה שורים מאה אילים מאתים כבשים ארבע מאות שעירי עזים לחטאות על כל ישראל שנים עשר למספר שבטי ישראל:
מְצוּדַת דָּוִד
תורין. פרים: דכרין. אילים: אמרין. כבשים: וצפירי. ושעירי עזים לחטאת בעבור כל ישראל עם שלא חזרו בבית שני כ״א יהודה ובנימין: למנין. לפי מספר שבטי ישראל וארז״ל שהיתה הוראת שעה כי אין חטאת באה בנדבה:
יח
וַהֲקִימוּ כָהֲנַיָּא בִּפְלֻגָּתְהוֹן וְלֵוָיֵא בְּמַחְלְקָתְהוֹן עַל־עֲבִידַת אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם כִּכְתָב סְפַר מֹשֶׁה׃
רַשִׁ״י
והקימו כהניא בפלוגתהון. שהיו הכהנים חלוקים בעבודתם ולוי' במשמרות':
רַלְבַּ״ג
ויקימו הכהנים במשמרותם והלוים במחלקותם על עבודת האלהים אשר בירושלים ככתוב בספר משה:
מְצוּדַת דָּוִד
והקימו. שהעמידו את הכהנים והלוים כפי מחלקותם למשמרות על עבודת אלהים אשר בירושלים כפי אשר כתב בספר תורת משה הכהנים לעבודת המזבח והלוים לדבר בשיר:
יט
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־הַגּוֹלָה אֶת־הַפָּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן׃
רַשִׁ״י
את הפסח. עכשיו עשו ישראל את הפסח בי"ד בניסן זה הבא אחר אדר זה שהושלם הבנין בו:
רַלְבַּ״ג
ויעשו בני הגולה את הפסח וגו'. אמר כי הטהרו הכהנים והלוים כאחד כלם טהורים ולזה יכלו כלם לעשות הפסח בארבעה עשר וזה כי הטמא לנפש נדחה לפסח שני כמו שנתבאר בפרשת בהעלותך:
כ
כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם כְּאֶחָד כֻּלָּם טְהוֹרִים וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל־בְּנֵי הַגּוֹלָה וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם׃
מְצוּדַת דָּוִד
הטהרו. טבלו לטומאתן: כאחד. כאיש אחד המטהר עצמו שכולו טהור כן היו כולם טהורים: וישחטו. הלוים שחטו לצורך בני הגולה ולצורך הכהני׳ אחיהם מבני לוי ולצורך עצמן:
כא
וַיֹּאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ־הָאָרֶץ אֲלֵהֶם לִדְרֹשׁ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
וכל הנבדל. הם הגרים שנבדלו מטומאת העבוד' כוכבים לידבק בישראל:
אִבְּן עֶזְרָא
וכל הנבדל - הם הגרים שנבדלו מטומאת גויי הארץ והתחברו אליהם לדרוש ה' כמותם, או הנבדל מישראל שנבדל מטומאת גויי הארצות.
רַלְבַּ״ג
וכל הנבדל מטמאת גויי הארץ אליהם. ידמה שנבדלו רבים מהגולים מטמאת הגוים לעלות לירושלים ולפי שרבים מהגולים היו תחת מלך אשור מגלות עשרת שבטים ומגלות יהודה אמר שכבר הסב ה' ית' לב מלך אשור עליהם וידמה שכבר קרא דריוש מלך אשור כי הוא היה מולך על מלך אשור:
מְצוּדַת דָּוִד
ויאכלו. מן הפסח: וכל הנבדל מטומאת וכו׳. אלו הגרים שנבדלו מטומאת העכו״ם להתחבר אל ישראל לדרוש לה׳ כמותם:
כב
וַיַּעֲשׂוּ חַג־מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם יְהוָה וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ־אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית־הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
והסב לב מלך אשור עליהם. והקב"ה הסב לב מלך אשור על ישראל היושבים בממשלתו בארץ אשור להחזיקם ולסייע במלאכת הבנין:
אִבְּן עֶזְרָא
ויעשו, מלך אשור - הוא ארתחששתא והזכיר אשור ולא פרס, כי מלכי אשור החריבו ארץ ישראל ועתה הסב לבו ממחשבתו הרעה לטובה וזה טעם לחזק ידיהם.
מְצוּדַת דָּוִד
מלך אשור. הוא דריוש שמלך גם באשור אשר היתה לפנים ראש לכל הממלכות עד בוא נ״נ ולקח המלוכה לבבל: עליהם. לטובה עליהם: לחזק ידיהם במלאכת בית האלהים. בתת להם הוצאות הבנין והעזר מהאויב המבטל המלאכה:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.