Ezra 8 — עֶזְרָא ח

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א וְאֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבֹתֵיהֶם וְהִתְיַחְשָׂם הָעֹלִים עִמִּי בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ מִבָּבֶל׃

רַשִׁ״י ואלה ראשי אבותיהם. של עולים: והתיחשם. את יחוסם אשר היו מתייחשים בהם: ארתחשסתא. הוא דריוש:

אִבְּן עֶזְרָא והתיחסם - ואשר התיחשו לבית אבות.

רַלְבַּ״ג ואלה ראשי אבותיהם והתיחשם וגו'. עד סוף עזרא:

מְצוּדַת דָּוִד ראשי אבותיהם. ראשי המשפחות: והתיחשם. זכרון יחוסם בני מי המה: במלכות. הנמצאים במלכות וכו׳:

ב מִבְּנֵי פִינְחָס גֵּרְשֹׁם מִבְּנֵי אִיתָמָר דָּנִיֵּאל מִבְּנֵי דָוִיד חַטּוּשׁ׃

מְצוּדַת דָּוִד מבני פינחס. העולה מבני פינחס היה שמו גרשום וכן כולם:

ג מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ זְכַרְיָה וְעִמּוֹ הִתְיַחֵשׂ לִזְכָרִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים׃

רַשִׁ״י מבני שכניה מבני פרעש. משפחה אחת היא וזכריה הוא ראש המשפחה: ועמו. ועם יחס שלו היו מתיחסים הזכרים של משפחתו:

אִבְּן עֶזְרָא מבני שכניה מבני פרעוש - הראוי אשר מבני פרעוש ואמר כן, להבדיל לבן שכניה יחזיאל. ועמו התיחש לזכרים - אשר התיחשו לעצמם הזכרים והיו מאה וחמשים.

מְצוּדַת דָּוִד מבני שכניה מבני פרעוש. ר״ל מבני שכניה שהיה מבני פרעוש היה הראש זכריה ועם יחוסו התיחסו למספר זכרים מאה וחמשים כי כולם היו ידועים שהמה קרובים לזכריה הראש:

ד מִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן־זְרַחְיָה וְעִמּוֹ מָאתַיִם הַזְּכָרִים׃

מְצוּדַת דָּוִד פחת מואב. מושל במואב: ועמו. עד יחוסו התיחסו אנשיו וכן כולם:

ה מִבְּנֵי שְׁכַנְיָה בֶּן־יַחֲזִיאֵל וְעִמּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הַזְּכָרִים׃

מְצוּדַת דָּוִד בן יחזיאל. ר״ל היה הראש בן יחזיאל ולפי שלא היה נודע כאביו הזכיר שם אביו עליו:

ו וּמִבְּנֵי עָדִין עֶבֶד בֶּן־יוֹנָתָן וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים הַזְּכָרִים׃

רַשִׁ״י עבד בן יונתן. כך שמו:

מְצוּדַת דָּוִד עבד. כך שמו עבד:

ז וּמִבְּנֵי עֵילָם יְשַׁעְיָה בֶּן־עֲתַלְיָה וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים׃

ח וּמִבְּנֵי שְׁפַטְיָה זְבַדְיָה בֶּן־מִיכָאֵל וְעִמּוֹ שְׁמֹנִים הַזְּכָרִים׃

ט מִבְּנֵי יוֹאָב עֹבַדְיָה בֶּן־יְחִיאֵל וְעִמּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה עָשָׂר הַזְּכָרִים׃

י וּמִבְּנֵי שְׁלוֹמִית בֶּן־יוֹסִפְיָה וְעִמּוֹ מֵאָה וְשִׁשִּׁים הַזְּכָרִים׃

אִבְּן עֶזְרָא בן יוסיפיה - לא הזכיר שמו כאחרים.

מְצוּדַת דָּוִד בן יוספיה. היה הראש בן יוספיה:

יא וּמִבְּנֵי בֵבַי זְכַרְיָה בֶּן־בֵּבָי וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה הַזְּכָרִים׃

יב וּמִבְּנֵי עַזְגָּד יוֹחָנָן בֶּן־הַקָּטָן וְעִמּוֹ מֵאָה וַעֲשָׂרָה הַזְּכָרִים׃

יג וּמִבְּנֵי אֲדֹנִיקָם אַחֲרֹנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם אֱלִיפֶלֶט יְעִיאֵל וּשְׁמַעְיָה וְעִמָּהֶם שִׁשִּׁים הַזְּכָרִים׃

רַשִׁ״י אחרונים. שהיו אחרונים ללכת אחרי עזרא:

מְצוּדַת דָּוִד אחרונים. הם הלכו באחרונה ולא מהרו ללכת כשאר הנזכרים: שמותם. של הראשים:

יד וּמִבְּנֵי בִגְוַי עוּתַי וזבוד [וְזַכּוּר] וְעִמּוֹ שִׁבְעִים הַזְּכָרִים׃

אִבְּן עֶזְרָא וזכור - קרי וזבור כתיב והם שני שמות, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

טו וָאֶקְבְּצֵם אֶל־הַנָּהָר הַבָּא אֶל־אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא־מָצָאתִי שָׁם׃

רַשִׁ״י אל הנהר הבא. אל הנהר הנובע: אל אהוא. אל אותו הנהר: ונחנה שם. והיינו חונים שם: ואבינה בעם. נתתי לבי להבין בעם אשר נקבצו עמי:

אִבְּן עֶזְרָא ואקבצם, ואבינה בעם - עיון. ומבני לוי לא מצאתי שם - כי הם בעלי שיר.

מְצוּדַת דָּוִד אל הנהר וגו׳. סמוך להנהר ההולך אל אהוא והוא שם מקום: ואבינה. נסתכלתי בכוונת הלב לדעת מי ומי ההולכים: לא מצאתי. כי הלוים שהיו שם היו קצוצי בהונות ולא יכלו לנגן בכלי שיר כ״כ רש״י (קדושין סח):

טז וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל לִשְׁמַעְיָה וּלְאֶלְנָתָן וּלְיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן וּלְנָתָן וְלִזְכַרְיָה וְלִמְשֻׁלָּם רָאשִׁים וּלְיוֹיָרִיב וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים׃

רַשִׁ״י ואשלחה לאליעזר וגו'. ראשים, גדולים: מבינים. חכמים היו:

אִבְּן עֶזְרָא לאליעזר לאריאל - הם היום היו שלוחים והלמ"ד הוא המורה על העצם, וטעמו לעצם אליעזר והנזכרים. מבינים - חכמים.

רַלְבַּ״ג ואשלחה לאליעזר לאריאל וגו'. ר"ל ששלח בעבור אליעזר וחבריו שהם ראשים ובעבור יויריב ואלנתן שהם חכמים ומבינים והנה עשה זה לכבוד אדו שהיה הראש בכספיא כי משם היה צריך ללוים עם שבעבור גדולתם ישיגו מבוקשם בקלות:

מְצוּדַת דָּוִד לאליעזר. את אליעזר: מבינים. חכמים:

יז ואוצאה [וָאֲצַוֶּה] אוֹתָם עַל־אִדּוֹ הָרֹאשׁ בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר אֶל־אִדּוֹ אָחִיו הנתונים [הַנְּתִינִים] בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם לְהָבִיא־לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ׃

רַשִׁ״י ואצוה אותם וגו'. שלחתים וצויתים לדבר אל אדו שהוא גדול וחשוב אשר בכספיא: על אדו. אל אדו: ואשימה בפיהם. שמתי בפיהם דברים לדבר בשליחותי אל אדו ואחיו שהם נתונים ומיושבים בכספיא להביא לנו משרתים לעבוד בבית המקדש: בכספיא. שם מקום בבבל: אל אדו אחיו. שם אדם: הנתינים. כמו הנתינים ועל כן נכתב בוי"ו:

אִבְּן עֶזְרָא ואוצאה - כן כתיב כי האל"ף למ"ד הפועל על משקל ואבואה ואצוה קרי, כי הקרוב על דרך קצרה. על אדו הראש - שהוא ראש בכספיא המקום. אל אדו אחיו - חסר וי"ו והנכון אל אדו ואחיו שהם נתינים. ויש אומרים: כי אחי שם איש אחי אדו, או קרובו.

רַלְבַּ״ג ואשימה בפיהם דברים. הנה סדר הדברים בפיהם כדי שיהיו שלמים וישיגו מבוקשם: אל אדו אחיו הנתינים בכספיא המקום. ר"ל אל אדו ואחיו והנתינים כדי שיביאו להם משם משרתים לבית ה' כי הנתינים הם גם כן משרתים לבית ה' ולזה תמצא שכבר באו משם לוים ונתינים:

מְצוּדַת דָּוִד על אדו. אל אדו שהיה הראש בהמקו׳ הנקרא כספי׳: ואשימה. ר״ל סדרתי להם הדברי׳ לדבר וכו׳: אחיו. כמו ואחיו: הנתינים. ר״ל אדו ואחיו היו מן הנתינים אשר בכספיא: להביא. דבר השליחות היה להביא לנו לוים אשר ישרתו בשיר:

יח וַיָּבִיאּוּ לָנוּ כְּיַד־אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ אִישׁ שֶׂכֶל מִבְּנֵי מַחְלִי בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל וְשֵׁרֵבְיָה וּבָנָיו וְאֶחָיו שְׁמֹנָה עָשָׂר׃

רַשִׁ״י כיד אלהינו. כאשר היתה הצלחתו של הקדוש ברוך הוא עלינו: איש שכל. חכם: מבני מחלי וגו'. כולם הללו לוים:

אִבְּן עֶזְרָא איש שכל - לא הזכירו הכתוב. ויתכן שהוא שרביה הנזכר בפסוק וכן הוי"ו נוסף כוי"ו ואיה וענה, או וי"ו המוסף על ענין ולא רצה להזכירו פעמים, וכן הפירוש איש שכל שרביה, ושרביה ובניו ואחיו, היו י"ח והוא הנכון.

מְצוּדַת דָּוִד כיד אלהינו. כמו שהיה עלינו יד אלהינו הטובה כן הצליחו והביאו לנו איש משכיל בדבר השיר והיה מבני מחלי וכו׳ ולא הזכיר שמו: ושרביה. גם הביאו את שרביה ובניו וחבריו:

יט וְאֶת־חֲשַׁבְיָה וְאִתּוֹ יְשַׁעְיָה מִבְּנֵי מְרָרִי אֶחָיו וּבְנֵיהֶם עֶשְׂרִים׃

אִבְּן עֶזְרָא ואת חשביה - הביאו.

מְצוּדַת דָּוִד אחיו. חבריו וחוזר על האחד וה״ה לשני וקצר בדבר המובן:

כ וּמִן־הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם נְתִינִים מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים כֻּלָּם נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת׃

רַשִׁ״י ומן הנתינים. ומן העבדים נתינים שנתן דוד המלך ושרי ישראל עלו עמהם:

מְצוּדַת דָּוִד לעבודת הלוים. בדבר מלאכת בית ה׳: נקבו בשמות. נתפרשו בשמותם ר״ל החשובים והידועים שבהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן נקבו. נתפרשו וכן ונוקב שם (ויקרא כ״ד):

כא וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל־הַנָּהָר אַהֲוָא לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל־רְכוּשֵׁנוּ׃

רַשִׁ״י להתענות. לישב בתענית: דרך ישרה. שיוליכני המקום לשלום:

אִבְּן עֶזְרָא על הנהר אהוא - חסר הנסמך והראוי נהר אהוא.

רַלְבַּ״ג ואקרא שם צום על הנהר וגו'. ידמה שכבר היו להם אויבים ואורבים רבים מהשמרונים ובהגיע עזרא לנהר אהוא נתבארה לו הסכנה שהם בה משם עד ירושלים ונתן עזרא אל לבו לצום ולהתפלל לה' שיצילם מכל אויב ואורב בדרך:

מְצוּדַת דָּוִד ואקרא. ר״ל גזרתי תענית בהכרזה: על הנהר אהוא. על הנהר הבא אל אהוא: דרך ישרה. ללכת בדרך אשר לא תשיג לנו יד אויב ואורב:

כב כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאוֹל מִן־הַמֶּלֶךְ חַיִל וּפָרָשִׁים לְעָזְרֵנוּ מֵאוֹיֵב בַּדָּרֶךְ כִּי־אָמַרְנוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר יַד־אֱלֹהֵינוּ עַל־כָּל־מְבַקְשָׁיו לְטוֹבָה וְעֻזּוֹ וְאַפּוֹ עַל כָּל־עֹזְבָיו׃

רַשִׁ״י כי בושתי. שהרי נתביישתי מן המלך שלא רציתי לשאול לו רכב ופרשים כדי לתיירנו: כי אמרנו. שהרי כבר אמרנו אל דריוש המלך שהקב"ה מטיב למבקשיו ושופך אפו וחמתו על עוזביו:

מְצוּדַת דָּוִד כי בושתי וגו׳. ולזה לא שלח עמנו והייתי מתפחד מן האויב: כי אמרנו וגו׳. ולזה לא שאלתי חיל ופרשים כ״א שאלתי היה משיב לומר איה אמריכם: לטובה. להטיב להם: ועזו. כח נקמתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ופרשים. הם רוכבי הסוסים בהרגל רב:

כג וַנָּצוּמָה וַנְּבַקְשָׁה מֵאֱלֹהֵינוּ עַל־זֹאת וַיֵּעָתֵר לָנוּ׃

רַשִׁ״י ויעתר לנו. וקבל תפלתינו שבאנו לירושלים לשלום:

אִבְּן עֶזְרָא ויעתר - על ידי נביא או מראה בחלום. והטעם: נתרצה לנו והדריכנו הדרך הישרה באין מכשול.

רַלְבַּ״ג ואמר עזרא ויעתר לנו. כי ידמה שבאה להם בשורה על יד נביא כי נשמעה תפלתם או באה הנבואה הזאת לעזרא כי קצת המפרשים יסכימו כי מלאכי הוא עזרא:

מְצוּדַת דָּוִד על זאת. על דרך ישרה: ויעתר לנו. קבל עתר תפלתינו ואולי בנבואה נאמר לו או בחלום ידבר בו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויעתר. ענין קבלת תפלה וכן ויעתר לו (בראשית כ״ה):

כד וָאַבְדִּילָה מִשָּׂרֵי הַכֹּהֲנִים שְׁנֵים עָשָׂר לְשֵׁרֵבְיָה חֲשַׁבְיָה וְעִמָּהֶם מֵאֲחֵיהֶם עֲשָׂרָה׃

רַשִׁ״י ואבדילה. וכאשר הייתי שם על נהר אהוא הבדלתי משרי הכהנים ושקלתי להם הכסף והזהב ליתן באוצרות בית ה':

אִבְּן עֶזְרָא לשרביה - הלמ"ד הוא הנכנס להורות על העצם והטעם הבדיל לעצם שרביה חשביה.

רַלְבַּ״ג ואבדילה משרי הכהנים שנים עשר. הרצון שהבדיל מהאנשים שהיו תחת שרי הכהנים שנים עשר אנשים והם שרביה וחשביה שהם לוים ועמהם מאחיהם עשרה:

מְצוּדַת דָּוִד לשרביה. את שרביה ואת חשביה: מאחיהם. מחבריהם והיו מבני לוי:

כה ואשקולה [וָאֶשְׁקֳלָה] לָהֶם אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַכֵּלִים תְּרוּמַת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ וְיֹעֲצָיו וְשָׂרָיו וְכָל־יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָאִים׃

רַשִׁ״י ההרימו. אשר הרימו הנמצאים בבבל:

אִבְּן עֶזְרָא ההרימו - הה"א הוא הנכנס על הפעלים העוברים כמו ההלכוא השבה והטעם אשר.

מְצוּדַת דָּוִד ואשקלה. מסרתי להם במשקל: ההרימו. אשר הרימו והפרישו המלך וכו׳ הנמצאים. במלכות בבל:

כו וָאֶשְׁקֲלָה עַל־יָדָם כֶּסֶף כִּכָּרִים שֵׁשׁ־מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּכְלֵי־כֶסֶף מֵאָה לְכִכָּרִים זָהָב מֵאָה כִכָּר׃

רַשִׁ״י וכלי כסף מאה לככרים. ככר בכל כלי:

אִבְּן עֶזְרָא מאה לככרים - כאילו אמר וכלי כסף למשקל הככרים מאה.

מְצוּדַת דָּוִד על ידם. למסור בידם: לככרים. כל כלי היה משקלו ככר אחד:

כז וּכְפֹרֵי זָהָב עֶשְׂרִים לַאֲדַרְכֹנִים אָלֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מֻצְהָב טוֹבָה שְׁנַיִם חֲמוּדֹת כַּזָּהָב׃

רַשִׁ״י וכפורי. מזרקים: לאדרכונים אלף. מין מטבע אלף דרכונים היו בב' כפורי זהב הללו: מוצהב. משל נחושת מוצהב (או) מין מטבע של נחושת: טובה. ל' נקבה קורא לנחושת: שנים. שני כלים: חמודות כזהב. הכלים קורא חמודות בל' נקבה:

אִבְּן עֶזְרָא לאדרכונים - האל"ף נוסף והוא כטעם דרכמונים למשקל אדרכונים הם אלף. וכלי נחשת מצהב - כטעם ממורט מצהב טובה, פעם זכר ופעם נקבה, כענין ורוח גדולה וחזק וכן שנים חמודות.

רַלְבַּ״ג וכפורי זהב עשרים לאדרכונים אלף. ר"ל שכבר היה משקלם אדרכונים אלף: וכלי נחשת מוצהב טובה. מוצהב ר"ל כצבע הזהב ותאר הנחשת פעם בלשון זכר פעם בלשון נקבה כמו רוח גדולה וחזק גם הכלים תאר בלשון נקבה ואמר חמודות כזהב:

מְצוּדַת דָּוִד לאדרכונים אלף. כל אחד היה משקלו אלף דרכונים: המודות כזהב. חשובות כזהב:

מְצוּדַת צִיּוֹן כיפורי. מזרקות: לאדרכונים. שם מטבע ידוע אצלם: מוצהב. מראה כעין גוון הזהב וכן שער צהוב (ויקרא יג):

כח וָאֹמְרָה אֲלֵהֶם אַתֶּם קֹדֶשׁ לַיהוָה וְהַכֵּלִים קֹדֶשׁ וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב נְדָבָה לַיהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם׃

רַשִׁ״י אליהם. לאותן שרי הכהנים:

רַלְבַּ״ג אתם קדש לה'. הנה הלוים הם קודש ולזה הפקיד להם הקודש ואמר להם שישקדו לשמרם עד ישקלו לפני שרי הכהנים והלוים ושרי האבות לישראל להביאו בירושלים אל הלשכות אשר בבית ה':

מְצוּדַת דָּוִד אתם קודש וכו׳. ומהראוי להנתן הקודש ביד הקודש: נדבה לה׳. ולקודש יחשב:

כט שִׁקְדוּ וְשִׁמְרוּ עַד־תִּשְׁקְלוּ לִפְנֵי שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְשָׂרֵי־הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְהוָה׃

רַשִׁ״י הלשכות בית ה'. כדי ליתן בלשכות הבית:

אִבְּן עֶזְרָא שקדו - מלת השקד חסרה והוא על וראוי כמו: שוקד אני על דברי, לשקוד על דלתותי. והטעם: שקדו עליהם והם הכסף והזהב. הלשכות בית ה' - והטעם שרי הלשכות בית ה' ונכנס ה"א הדעת, על משקל הלשכות והמלה זרה בעבור הסמיכות.

מְצוּדַת דָּוִד שקדו ושמרו. מהרו בדבר צורך הכלים והכסף והזהב ושמרו אותם עד אשר תשיבו במשקל: לפני שרי וכו׳. לתתם אל הלשכות אשר בבית ה׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן שקדו. ענין מהירות כמו כי שוקד אני (ירמיה א׳):

ל וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא וקבלו - והם יקבלוהו. לבית אלהינו - לצורך ביתו.

מְצוּדַת דָּוִד משקל הכסף. ר״ל הכסף וכו׳ קבלו במשקל:

לא וַנִּסְעָה מִנְּהַר אַהֲוָא בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לָלֶכֶת יְרוּשָׁלִָם וְיַד־אֱלֹהֵינוּ הָיְתָה עָלֵינוּ וַיַּצִּילֵנוּ מִכַּף אוֹיֵב וְאוֹרֵב עַל־הַדָּרֶךְ׃

רַשִׁ״י בשנים עשר לחודש הראשון. בשנים עשר לניסן: ויד אלהינו היתה עלינו. להצליחנו על הדרך אשר הלכנו עליה:

מְצוּדַת דָּוִד מנהר אהוא. מנהר הבא אל אהוא:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואורב. שונא היושב במארב להסתר:

לב וַנָּבוֹא יְרוּשָׁלִָם וַנֵּשֶׁב שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה׃

לג וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי נִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ עַל יַד־מְרֵמוֹת בֶּן־אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ אֶלְעָזָר בֶּן־פִּינְחָס וְעִמָּהֶם יוֹזָבָד בֶּן־יֵשׁוּעַ וְנוֹעַדְיָה בֶן־בִּנּוּי הַלְוִיִּם׃

מְצוּדַת דָּוִד נשקל. מסרנו הכסף וכו׳ במשקל ביד מרמות וכו׳:

לד בְּמִסְפָּר בְּמִשְׁקָל לַכֹּל וַיִּכָּתֵב כָּל־הַמִּשְׁקָל בָּעֵת הַהִיא׃

רַשִׁ״י במספר במשקל לכל. מספר הכלים ומשקלם כאשר קבלוהו כך היה נשקל כולו כאשר פרעוהו:

אִבְּן עֶזְרָא לכל - לכסף ולזהב.

מְצוּדַת דָּוִד במספר. את הכלים מסרנו במספר ובמשקל כל אחד ואחד: ויכתב. למען יעמוד לזכרון:

לה הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי בְנֵי־הַגּוֹלָה הִקְרִיבוּ עֹלוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל פָּרִים שְׁנֵים־עָשָׂר עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל אֵילִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה כְּבָשִׂים שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה צְפִירֵי חַטָּאת שְׁנֵים עָשָׂר הַכֹּל עוֹלָה לַיהוָה׃

רַשִׁ״י הבאים מהשבי בני הגולה. הללו אשר באו עם עזרא: הקריבו עולות. הכל עולה והוראת שעה היתה:

אִבְּן עֶזְרָא על כל, ופחוות - כנגד אבות ישראל שהם שנים עשר שבטים, רק תשעים וששה שבעים ושבעה כפי יכלתם, אין להם טעם, פרים וצפירים בלשון נקבות והפך זה נשים פילגשים בלשון זכרים. ונשאו את העם - כטעם ינשאוהו אנשי מקומו, וכבר פורש טעמו.

רַלְבַּ״ג הכל עולה לה'. ר"ל לבד מהחטאות והנה היה זה הוראת שעה וידמה שהקריבו פרים שנים עשר וצפירי חטאת שנים עשר להעיר על הטהרם מחטא ע"ז שחייבים הקהל על שגגת ההוראה בה פר ושעיר לכל שבט ושבט אך לא היו הפרים חטאת כי לא קרה להם זה העון אשר עליו יתחייבו זה הקרבן אך היה זה להעיר לבד על זה הדבר:

מְצוּדַת דָּוִד הבאים וגו׳. הוא הפוך וכמו בני הגולה הבאים מהשבי: על כל ישראל. בעבור כל ישראל: הכל עולה. ר״ל אף החטאות היו כליל כעולה ולא אכלום הכהנים והוראת שעה היתה:

מְצוּדַת צִיּוֹן צפירי. שעירי:

לו וַיִּתְּנוּ אֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּפַחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר וְנִשְּׂאוּ אֶת־הָעָם וְאֶת־בֵּית־הָאֱלֹהִים׃

רַשִׁ״י ויתנו את דתי המלך. הללו עולי גולה ספרו מצות דריוש המלך לגדולי המלך רואי פניו: ופחוות. כמו ופחות: עבר הנהר. אותן של צד ארץ ישראל הן בעבר הנהר ליושבי בבל: ונשאו. שהיו מנשאין ומסייעין:

רַלְבַּ״ג ויתנו את דתי המלך וגו'. הם הספרים אשר שלח להם הארתחששתא על דבר בקשת עזרא:

מְצוּדַת דָּוִד דתי המלך. חוק גזרת המלך אשר נתן ביד עזרא כמ״ש למעלה: ונשאו. היו מנשאים ומרוממים את העם וכו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן לאחשדרפני. מין שררה ידוע אצלם: ופחוות. מל׳ פחה ומושל:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.