Metzudat David on Psalms 129 — מצודת דוד על תהלים קכט

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי יֹאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל׃

רבת צררוני. הן רבת עם צררו אותי מעת נעורי:

רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם לֹא־יָכְלוּ לִי׃

רבת וכו׳‎. ר״‎ל עם כי רבים קמו עלי מ״‎מ גם כולם לא יכלו לי לעשות בי כלה:

עַל־גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ למענותם [לְמַעֲנִיתָם׃]

על גבי. החורשים את האדמה חרשו על גבי והאריכו עוד מענית המחרישה רוצה לומר הכבידו עול כבד וזמן מרובה:

יְהוָה צַדִּיק קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃

ה׳‎ צדיק. אבל ה׳‎ הצדיק קצץ חבלי העבותות הרשעים מה שאסרו אותי בהם:

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃

יבושו. בראותם שיצאתי מתחת ידיהם: ויסוגו אחור. דרך המתבייש לחזור לאחוריו בדרך בואו:

יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ׃

כחציר גגות. כעשב הגדל על הגגות שקודם התלישה נתייבש מחום השמש ולפי מעט הלחלוחית בהעפר אשר תחתי׳‎:

שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר׃

שלא מלא. ר״‎ל שלא בא לכלל קצירה למלאות הקוצר את כפו מהם כדרך הקוצרים שממלאים מלא הכף וקוצרים בבת אחת: וחצנו מעמר. מוסב על שלא מלא שאמר בתחלת המקרא לומר שלא מלא חצנו, ר״‎ל לא מלא כנף בגדו מן העומרים כי לא קצרוהו כלל:

וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת־יְהוָה אֲלֵיכֶם בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְהוָה׃

ולא אמרו. דרך העוברים בצד הקוצרים לומר להם ברכת ה׳‎ אליכם וברכנו אתכם וגו׳‎ אבל על חציר הגגות לא אמרו העוברים כזאת כי לא בא לכלל קצירה וכחציר הזה יהיו שונאי ציון כי יכלו מן העולם עד לא יבואו ימי הזקנה: