Metzudat David on Psalms 131 — מצודת דוד על תהלים קלא

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד יְהוָה לֹא־גָבַהּ לִבִּי וְלֹא־רָמוּ עֵינַי וְלֹא־הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי׃

לא גבה לבי. במחשבת הלב לא הייתי מתגאה: ולא רמו עיני. במעשה להשתרר ביותר להרים עין למעלה כדרך גסי הרוח: ולא הלכתי בגדולות. לא עשיתי דברים גדולים ונפלאים בבניינים נאים ומגדלים גבוהים להראות גדולה וכבוד ממני, ר״‎ל יותר מהצורך ומהראוי לי:

אִם־לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי׃

אם לא. הוא ענין שבועה כאומר אם לא עשיתי כן יבא עלי עונש כזאת וגזם ולא אמר: שויתי ודוממתי. המשלתי נפשי כתנוק הנגמל משדי אמו שכל בטחונו על אמו כן כל בטחוני בה׳‎: כגמול עלי נפשי. הנפש אשר עלי ובקרבי הוא כתנוק הנגמל וכפל הדבר להתמדתו:

יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוָה מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם׃

יחל ישראל. ר״‎ל ממני ראו וכן עשו גם אתם וקוו אל ה׳‎ מעתה ועד עולם: