Metzudat David on Psalms 88 — מצודת דוד על תהלים פח

שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל־מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי׃

להימן. המזמור הזה נמסר להימן שהוא יאמר על הדוכן (ועל כי אמר למנצח ר״‎ל שנמסר לבן לוי המנצח בשיר חזר ופירש שנמסר להימן שהיה מן הלוים):

יְהוָה אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי יוֹם־צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ׃

יום צעקתי. עם כי צעקתי בתפלה כל היום מ״‎מ גם בלילה אערוך תחינתי לפניך:

כִּי־שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ׃

כי שבעה. כי רבו הרעות עד שנפשי שבעה מהם והוא ענין מליצה: וחיי. ימי חיי קרבו לרדת אל השאול:

נֶחְשַׁבְתִּי עִם־יוֹרְדֵי בוֹר הָיִיתִי כְּגֶבֶר אֵין־אֱיָל׃

נחשבתי. מגודל התשות נחשבתי עם האנשים אשר כבר ירדו לקבר: אין איל. שלא היה לי כח מעולם:

בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד וְהֵמָּה מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ׃

במתים חפשי. אני נמנה בין המתים שהמה חפשים ממקרי העולם ועמלו: עוד. עדיין לא זכרתם כי לא באה זמן התחיה: והמה. עדיין המה כרותים ממכת ידך:

שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים בִּמְצֹלוֹת׃

שתני. שמת אותי בבור תחתיות העמוק למאוד: במצולות. בעומק המים הוא משל לצרות שונות:

עָלַי סָמְכָה חֲמָתֶךָ וְכָל־מִשְׁבָּרֶיךָ עִנִּיתָ סֶּלָה׃

וכל. עם כל משבריך ענית אותי לעולם ר״‎ל זמן רב:

הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי מִמֶּנִּי שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא׃

הרחקת. חזקת לב אוהבי להתרחק ממני כי נהפכו לאויבים: שתני. שמת אותי להיות מתועב בעיניה׳‎: כלוא. אני כמו בבית הכלא ומאסר ולא אוכל לצאת:

עֵינִי דָאֲבָה מִנִּי עֹנִי קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכָל־יוֹם שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי׃

עיני דאבה. עצבה עיני מן גודל העוני: שטחתי. פרשתי כפי כדרך המתפללים:

הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה־פֶּלֶא אִם־רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה׃

הלמתים. ר״‎ל הלא אמות מקושי צרות וכי להמתים תעשה הנפלאות שהבטחת: אם רפאים. אם המתים שנרפו ונחלשו ע״‎י מלאך המות אם המה יודוך לעולם על נפלאותיך:

הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן׃

היסופר. כפל דברו רבת פעמים כדרך הנוהים ומקוננים: באבדון. הוא הקבר שבו נאבד האדם מזה העולם:

הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה׃

היודע. וכי יהיה נודע פלאך ע״‎י כשנהיה בחשכת הקבר וכי נספר צדקתך בארץ נשיה והוא הקבר (כי בהיות האדם שם נשכח מפי הבריו׳‎):

וַאֲנִי אֵלֶיךָ יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ׃

ואני. הלא אני שועתי אליך ובכל בוקר תקדים תפלתי לבוא לפניך:

לָמָה יְהוָה תִּזְנַח נַפְשִׁי תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי׃

למה. ר״‎ל הואיל ואני מתפלל לפניך למה א״‎כ תעזוב נפשי ביד האויב:

עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה׃

וגוע מנוער. מעת נערותי אני בגויעה ר״‎ל זמן ארוך ומעט היו ימי השלוה נשאתי וגו׳‎. ר״‎ל אהיה פנוי מעסקי בטורח נשיאת הפחד:

עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי׃

בעותיך. החרדה הבאה ממך היא כרתה אותי:

סַבּוּנִי כַמַּיִם כָּל־הַיּוֹם הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד׃

סבוני. החרון והחרדה מסבבים אותי כמים המסבבים גוף העומד בהם: יחד. החרון והחרדה:

הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי אֹהֵב וָרֵעַ מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ׃

הרחקת. כי לא באו אלי לנחמני: מיודעי מחשך. כאלו המה במקום חושך שלא אראה אותם: