Metzudat Zion on Isaiah 29 — מצודת ציון על ישעיהו כט

הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל קִרְיַת חָנָה דָוִד סְפוּ שָׁנָה עַל־שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ׃

אריאל. המזבח נקרא אריאל וכן קראו יחזקאל כמ״ש והאריאל שתים עשרה אורך (יחזקאל מ״ג:ט״ז) ונקרא כן ע״ש שירד עליו האש מהאל מן השמים ורבצה עליו כארי וכפל המל׳ כדרך הנוהם וצועק כמו מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט): קרית. עיר: חנה. שכן: ספו. מלשון תוספת: חגים. כן יקראו הקרבנות על כי רובם באים בחג וכן אסרו חג (תהלים קיח): ינקופו. ענין כריתה וחתוך כמו ונקף סבכי היער (לעיל י):

וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל׃

והציקותי. מלשון צוקה וצרה: לאריאל. קרא שם העיר ירושלם ע״ש המזבח העומד בה: תאניה ואניה. ענין אבל וצער כמו וירב בבת יהודה תאניה ואניה (איכה ב׳:ה׳):

וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת׃

וחניתי. מלשון חניה ושכנות: כדור. כמו ככדור ותחסר כ״ף השמוש וכן כדור אל ארץ רחבת ידים (לעיל כב) והוא כל מה שזורקין מיד ליד ומקבלין אותה: וצרתי. מלשון מצור וכן יקראו הבנינים שעושין ומקיפין את העיר לכבשה ונקראו כן ע״ש שהם מצירים ודוחקים אותם בזה: מוצב. מגדל עץ גבוה נצב הקומה: מצורות. מלשון מצור:

וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף׃

תשח. ענין כפיפה כמו וישח אדם (לעיל ב): כאוב. כן יקרא גוף המת המגיד עתידות על ידי כשוף כמו דרשו אל האובות (לעיל ח): תצפצף. כן נקרא קול העופות וכן ופוצה פה ומצפצף (לעיל י):

וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם׃

כאבק. כן יקרא העפר הדק וכן והיה לאבק על ארץ מצרים (שמות ט׳:ט׳) ולתוספת ביאור אמר דק: המון. ענין רבוי עם כמו כל ההמון הגדול הזה (מ״א כ): זריך. מלשון זר ונכרי: וכמוץ. הוא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן (הושע יג): עריצים. חזקים כמו כגבור עריץ (ירמיה כ): לפתע. כמו בפתע וכן ישבת לכסא (תהלים ט) ומשפטו בכסא ופתע ענינו כמו פתאום וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):

מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת תִּפָּקֵד בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל סוּפָה וּסְעָרָה וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה׃

תפקד. ענין השגחת הבאת הפורעניות וכן באו ימי הפקודה (הושע ט): סופה וסערה. רוחות חזקות: ולהב. שלהבת: אוכלה. שורפת:

וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל־הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל־אֲרִיאֵל וְכָל־צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ׃

חזון. ענין ראיה כמו ואתה תחזה (שמות י״ח:כ״א) והחלום נקרא חזון לילה: הצובאים. מלשון צבא עם: אריאל. זה ירושלים: צוביה. מלשון מוצב האמור למעלה והוא מגדל עץ: ומצודתה. הוא ענין מבצר וחוזק וכן מצודת ציון (ש״ב ה): והמציקים. מלשון מצוק ומצור:

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל־הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל־הַר צִיּוֹן׃

והקיץ. ענין הערה מהשינה: וריקה. מלשון ריק: נפשו. כמו גופו וכן ברזל באה נפשו (תהילים ק״ה:י״ח): עיף. ענין צמאון כי העיף צמא לשתות וכן בארץ עיפה (לקמן לב): שוקקה. ענין תאוה כמו ואל אישך תשוקתך (בראשית ג׳:ט״ז): הצובאים. החונים על צבאם:

הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא־יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר׃

התמהמהו. ענין עכבה כמו אם יתמהמה חכה לו (חבקוק ב׳:ג׳): השתעשעו ושעו. ענין צעקה כמו ושוע אל ההר (לעיל כב): ולא יין. פירוש ולא מיין: נעו. מלשון תנועה: שכר. יין ישן:

כִּי־נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת־עֵינֵיכֶם אֶת־הַנְּבִיאִים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה׃

נסך. מלשון סכך ומכסה כמו המסכה הנסוכה (לעיל כה): תרדמה. היא שינה עמוקה כמו והוא נרדם ויעף (שופטים ד): ויעצם. ענין סתימה וסגירה כמו ועוצם עיניו (לקמן לג): את הנביאים. עם הנביאים: החוזים. מלשון חוזה ור״ל נביאי השקר העושים עצמם כחוזים:

וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר־יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל־יוֹדֵעַ הספר [סֵפֶר] לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא׃

חזות. ענין נבואה: החתום. ענין סתימה וסגירה כמו חתום תורה (לעיל ח): אוכל. מל׳ יכולת:

וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא־יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא־זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר׃

על אשר. כמו אל אשר:

וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה׃

נגש. מל׳ הגשה וקרוב:

הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיהוָה לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ׃

המעמיקים. מל׳ עומק: לסתיר. כמו להסתיר:

הַפְכְּכֶם אִם־כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב כִּי־יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין׃

הפככם. מל׳ הפוך ור״ל הפך היושר: אם. באמת וכן ואם בריאה יברא ה׳ (במדבר ט״ז:ל׳): כחומר. כטיט: היוצר. כן נקרא אומן חרס: כי יאמר. שמא יאמר: לעושהו. על עושהו וכן אמרי לי אחי (בראשית יג) והדומים: ויצר. הכלי הנעשה מיוצר חרס: הבין. מל׳ בינה:

הֲלוֹא־עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב׃

מזער. כמו מעט כמו ונשאר אנוש מזער (לעיל כד) ואם שאמר מעט אמר מזער להורות על הצמצום: לבנון. שם יער בא״י: לכרמל. הוא מקום שדות וכרמים וכן והיה מדבר לכרמל (לקמן לב):

וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם־הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי־סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה׃

דברי ספר. ר״ל ספורי דברי המקום: ומאופל. מל׳ אפלה וחושך:

וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ׃

ואביוני. מל׳ אביון ודל ע״ש שתאב לכל דבר כי הכל נחסר לו:

כִּי־אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל־שֹׁקְדֵי אָוֶן׃

אפס. ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מז): עריץ. חזק ר״ל חזק ברשע: שוקדי. ענין המהירות וההשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח): און. ענין דבר שאינו הגון:

מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק׃

יקושון. מל׳ מוקש: בתוהו. ענין דבר שאין בו ממש כמו והארץ היתה תוהו (בראשית א׳:א׳-ב׳):

לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה אֶל־בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת־אַבְרָהָם לֹא־עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׃

פדה. מל׳ פדיון וגאולה: יחורו. תרגום של לבן הוא חיור והוא ענין בושה כי המתבייש יתלבנו פניו:

כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת־קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת־אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ׃

בקרבו. ר״ל בקרב זרעו: יעריצו. ענין חוזק:

וְיָדְעוּ תֹעֵי־רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ־לֶקַח׃

תועי. ענין בלבול הדעת והושאל מההולך מדרך הישר אל דרך המעוקם: ורוגנים. ענין תלונה ותרעומות כמו ותרגנו באהליכם (דברים א):