Metzudat Zion on Isaiah 45 — מצודת ציון על ישעיהו מה

כֹּה־אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר־הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד־לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ׃

למשיחו. הוא ענין גדולה ורוממות וכן נתתיה למשחה (במדבר י״ח): החזקתי. ענין אחיזה: לרד. ענין שטיחה כמו הרודד עמי תחתי (תהילים קמ״ד:ב׳): אפתח. ענין התרת הקשר וכן יתרי פתח (איוב ל):

אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ וַהֲדוּרִים אושר [אֲיַשֵּׁר] דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדֵּעַ׃

והדורים. ר״ל דרך מעוקם ומסובב ובדרז״ל הדורא דכנתא (חולין קי״ג) והם המעים המעוקמים ומסובבים זה על זה: אישר. מל׳ ישר ושוה: ובריחי. כעין מטה עשוי לשומו אחורי השער לסגרו: אגדע. ענין כריתה כמו שקמים גודעו (לעיל ט):

וְנָתַתִּי לְךָ אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים לְמַעַן תֵּדַע כִּי־אֲנִי יְהוָה הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃

ומטמני. מל׳ הטמנה:

לְמַעַן עַבְדִּי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל בְּחִירִי וָאֶקְרָא לְךָ בִּשְׁמֶךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי׃

אכנך. ענינו שם שאינו שם העצמי וכן ובשם ישראל יכנה (לעיל מ״ד):

אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי׃

אאזרך. מלשון אזור וחגורה והוא ענין חוזק כי האזור במתניו הוא חזק ומזורז:

לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָהּ כִּי־אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד׃

וממערבה. הוא כמו ממערב והזכיר בלשון נקבה:

הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ־צֶדֶק תִּפְתַּח־אֶרֶץ וְיִפְרוּ־יֶשַׁע וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד אֲנִי יְהוָה בְּרָאתִיו׃

הרעיפו. ענין הזלה ונטיפה כמו ירעפון דשן (תהלים ס״ה): ושחקים. כן יקראו השמים: יזלו. מלשון הזלה ונטיפה: ויפרו. מל׳ פרי:

הוֹי רָב אֶת־יֹצְרוֹ חֶרֶשׂ אֶת־חַרְשֵׂי אֲדָמָה הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה וּפָעָלְךָ אֵין־יָדַיִם לוֹ׃

רב. מל׳ מריבה: יוצרו. בוראו: חרש. כמו חרס בסמ״ך: חומר. טיט ליוצרו. אומן החרס:

הוֹי אֹמֵר לְאָב מַה־תּוֹלִיד וּלְאִשָּׁה מַה־תְּחִילִין׃

תחילין. ענין חבלי הלידה וכן לא חלתי ולא ילדתי (לעיל כ״ג):

כֹּה־אָמַר יְהוָה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי עַל־בָּנַי וְעַל־פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי׃

האותיות. הבאות:

אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל־דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא־יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃

העירותיהו. מל׳ התעוררות: במחיר. ענין חליפות הדבר ושוויו כמו יקחו מקום במחיר (מ״א י):

כֹּה אָמַר יְהוָה יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר־כּוּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲוּוּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים׃

יגיע. הוא העושר הבאה ביגיעה: וסבאים. אנשי סבא: אנשי מדה. ר״ל מדה גדולה וכן איש מדה (דה״א י״א): בזקים. בשלשלאות כמו רתקו בזקים (נחום ג):

אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ׃

אכן. באמת: מסתתר. מלשון סתר:

בּוֹשׁוּ וְגַם־נִכְלְמוּ כֻּלָּם יַחְדָּו הָלְכוּ בַכְּלִמָּה חָרָשֵׁי צִירִים׃

צירים. ציורי הצורות:

כִּי כֹה אָמַר־יְהוָה בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד׃

ועושה. ענין תקון וכן וימהר לעשות אותו (בראשית י״ח:ז׳): כוננה. מל׳ הכנה: תוהו שממון: לשבת. מל׳ ישיבה:

הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו פְּלִיטֵי הַגּוֹיִם לֹא יָדְעוּ הַנֹּשְׂאִים אֶת־עֵץ פִּסְלָם וּמִתְפַּלְלִים אֶל־אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ׃

התנגשו. מל׳ הגשה: פליטי. ענין פחות ושפל כמו פליטי אפרים (שופטים י״ב:ד׳) ופי׳ הפחותים והנבזים שבאפרים: פסלם. מל׳ פסל וצורה:

הַגִּידוּ וְהַגִּישׁוּ אַף יִוָּעֲצוּ יַחְדָּו מִי הִשְׁמִיעַ זֹאת מִקֶּדֶם מֵאָז הִגִּידָהּ הֲלוֹא אֲנִי יְהוָה וְאֵין־עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל־צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי׃

אין. ענינו כמו לא:

פְּנוּ־אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל־אַפְסֵי־אָרֶץ כִּי אֲנִי־אֵל וְאֵין עוֹד׃

פנו. מל׳ הפנה וסבוב: אפסי ארץ. קצות הארץ כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה:

בִּי נִשְׁבַּעְתִּי יָצָא מִפִּי צְדָקָה דָּבָר וְלֹא יָשׁוּב כִּי־לִי תִּכְרַע כָּל־בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל־לָשׁוֹן׃

תכרע. מל׳ כריעה: ברך. מל׳ ברכים והם פרקי הרגלים:

אַךְ בַּיהוָה לִי אָמַר צְדָקוֹת וָעֹז עָדָיו יָבוֹא וְיֵבֹשׁוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בּוֹ׃

ועוז. ענין חוזק: עדיו. אליו כמו תגע עדיך (איוב ד): הנחרים. מל׳ חרון כעס וכן בני אמי נחרו בי (ש״ה א):

בַּיהוָה יִצְדְּקוּ וְיִתְהַלְלוּ כָּל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל׃

ויתהללו. מל׳ הלול ושבח: