Proverbs 18 — מִשְׁלֵי יח

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד בְּכָל־תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע׃

רַשִׁ״י לתאוה יבקש נפרד. מי שהוא נפרד מהקב"ה שלא לשמור מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסוף בכל תושיה יתגלע בין חכמים תגלה חרפתו, ורבותינו דרשוהו בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו שנאמר (בראשית י״ג:י״א) ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן כל המקרא הזה ע"ש ניאוף נאמר וסופו נתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לא יבא עמוני ומואבי (דברים כ״ג:ד׳):

אִבְּן עֶזְרָא לתאוה, לא [א-ב] - שנים דבקים. למ"ד לתאוה כמו בעבור. נפרד - הנע והנד והנפרד ממקומו לבקש חכמה, בעבור תאוה שיתאוה ללמוד, ובכל אנשי תושיה יתערב וילך עמם.

רַלְבַּ״ג לתאוה יבקש. מי שיבקש לגבול החקירה בדבר הנפרד והפשוט אשר אליו תעלה תאותו הנה הוא יתערב בהשגת כל נימוס מושכל אשר בדבר דבר כי זה דרך החקירה השלימה ר"ל להעלות הדבר אל יסודותיו והסבות הפשוטות אשר מהם היה או ירצה בזה מי שיבקשה בעבור תאותו הגופיות הנה אם יחקור במושכלות יתבלבל בכל מושכל ומושכל ואפי' באשר היה מהם קל ההבנה ויתערב לו הענין בזולתו מפני מיעוט חקירתו בדברים המושכלים ורב שקדו על התאוות הגופיות:

מְצוּדַת דָּוִד לתאוה וגו׳. ת״ח הנפרד לפרוש מן התורה כי יבקש ללכת אחר תאות הלב הנה בכל מקום שעוסקים בתורה תגלה חרפתו על כי מאז היה עמהם ופירש מהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן תושיה. כן נקראת התורה והוא מל׳ יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים: יתגלע. כמו יתגלה בה״א:

ב לֹא־יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם־בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ׃

רַשִׁ״י כי אם בהתגלות לבו. כ"א בגלוי לבו הוא חפץ לגלות מה שבלבו:

אִבְּן עֶזְרָא והכסיל לא יחפוץ - ללמוד תבונה אלא יחפוץ במה שהתגלה לבו והוא הסכלות, כי הלב הוא נסתר ויתודע ויתגלה בסכלות או בחכמה.

רַלְבַּ״ג לא יחפוץ. הנה הכסיל איננו חפץ בתבונה רק בעת שיתגלה לבו וחסרון דעתו כי אז לבד יחשוב שיהיה רב תבונה אך אחר זה לא יזדרז ללמידת החכמה:

מְצוּדַת דָּוִד בתבונה. להוסיף בינה על מה שבידו: בהתגלות. להשמיע לרבים מעט חכמה שבידו להתפאר בה:

ג בְּבוֹא־רָשָׁע בָּא גַם־בּוּז וְעִם־קָלוֹן חֶרְפָּה׃

רַשִׁ״י ועם קלון. תבוא חרפה מי שבוחר בקלון וניאוף חרפה היא לו:

אִבְּן עֶזְרָא בבא - רמז ליום הולדו. בא גם בוז - עמו שיבוז לאחרים ועם קלון שיקלה אותם, באה חרפה שיחרפם. והטעם: הקלון גורר החרפה, כענין ועבירה גוררת עבירה:

רַלְבַּ״ג בבוא רשע. הנה בבא רשע בא עמו גם בוז כי מדרכו לבזות האנשים ועם הקלון והבוז שיש עמו מפני פעולותיו המגונות יחרף זולתו בדברים ההם בעינה כי במומו פוסל האנשים בקלונו בעצמו:

מְצוּדַת דָּוִד בא גם בוז. כי דרכו לבזות בני אדם: ועם קלון. עם אדם שיש בו קלון רב כי יביא עמו חרפה כי דרכו לחרף בקלונו ולפסול במומו:

מְצוּדַת צִיּוֹן בוז. בזיון:

ד מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי־אִישׁ נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה׃

רַשִׁ״י דברי פי איש. כל איש שבמקרא ל' גבור גדול בגבורה הוא: מקור חכמה. כנחל נובע וכמים עמוקים:

אִבְּן עֶזְרָא מים עמוקים - שהם קרים וזכים, כן דברי פי איש חכם וכנחל נובע תמיד, כן מקור חכמתו שלא תפסק.

רַלְבַּ״ג מים עמוקים. הנה דברי פי איש חכם הם מים עמוקים שיקשה להגיע אל תכליתם וכן יקשה לעמוד על סוד דברי פי איש חכם כי הם כמו נחל שהוא נובע ותמשך הנביעה ממנו תמיד כן ימצאו מקור החכמה טבעת באלו הדברים וכל אשר ימצאו בהם הנה עדיין יש להם כח למצוה בהם יותר או יהיה רומז בזה אל הלב שהוא מבוע הדברים כן כל מה שיביע מהם ישאר בו כח להביע מהם יותר:

מְצוּדַת דָּוִד מים עמוקים וגו׳. ר״ל דברי איש מיתר הדברים שאינם מחכמת התורה המה כמים עמוקים אשר הרוצה לשתות מהם יטריח לדלותם בכלי כי המים לא יבואו מעצמם אל פי השותה וכן יתר הדברים שאינם מחכמת התורה ע״כ מעצמו יטרח להבינם כי המה לא יסייעו לו אבל חכמת התורה היא כנחל הנובע אשר מעצמו ימשך אל פי השותה אם יתקרב לו וכן חכמת התורה תשכיל את העוסקים בה:

ה שְׂאֵת פְּנֵי־רָשָׁע לֹא־טוֹב לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט׃

רַשִׁ״י שאת פני רשע לא טוב. כאש' פירשו רבותינו לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעה"ז ונפרעין מהן לעה"ב: טוב וגו'. טוב להם לצדיקים שמכריעין להם כף מאזני' לחייב' בעולם הזה ונפרעין מהן בחייהן לעולם הבא, ולפי פשוטו כמשמעו:

אִבְּן עֶזְרָא שאת, שפתי, פי - [ה-ז] ג' דבקים. וכן הפירוש: לא טוב לשאת פנים רשע בדינו וכן צדיק בדינו, שהוא זכאי ושפתי כסיל הוא הרשע הנזכר ששפתיו מסבבין שיבואו בריב ופיו יביאהו בריב בעבור מהלומות, כלומר בעבור שיקרה להלום רעהו ולהכותו והנה פיהו יתן מחתה לעצמו, ושפתיו יסבבו מוקש לנפשו ולא טוב לשאת פניו.

רַלְבַּ״ג שאת פני רשע. הנה לא טוב לשאת פני רשע במשפט להטות משפט הצדיק כי יקרה אם יכבד האיש השופט לרשע במשפט ההוא יסתמו טענות הצדיק החולק עמו לחשבו כי דעת השופט קרובה אל שכנגדו:

מְצוּדַת דָּוִד שאת. הנושא פני הרשע לזכותו במשפט הנה כפולה חטאתו כי נשא פני הרשע והטה משפט הצדיק אשר שניהם לא טובים ומלת לא טוב חוזר למעלה ולמטה:

ו שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא׃

רַשִׁ״י שפתי כסיל יבואו בריב. כל דבריו באים בלשון תגרה: ופיו למהלומות יקרא. קורא ליסורין להביאם עליו:

רַלְבַּ״ג שפתי כסיל יבאו בריב. ובמחלוקת כי אינו מדבר כי אם דברי קנטורין ופיו יקרא למהלומות והכאות חזקות שוברות את האדם:

מְצוּדַת דָּוִד יבואו בריב. לא ידבר בנחת ובשלוה כ״א במריבה והרמת קול ופיו יקרא לעצמו הכאות גדולות המשברות כי בעבור אמרים כאלה יוכה מאנשים:

מְצוּדַת צִיּוֹן למהלומות. ענין הכאה המשברת כמו והלמה סיסרא (שופטים ה׳):

ז פִּי־כְסִיל מְחִתָּה־לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ׃

רַלְבַּ״ג פי כסיל. דברי הכסיל הם מביאים חתת ושבר והם מוקש נפשו כי גורם רע לעצמו מצדדים רבי' כי בהם יחרחר ריב עם האנשים ויהיה זה סבה לו לרעות גדולות ומהם כי מצד סכלותו יחשוב הרבה פעמים לומר מה שהוא עוזר לו בהשפטו את רעהו ויהיה הענין בהפך ומהם כי הוא יגלה הדבר שיהיה ראוי שיסתיר ויהיה זה סבה לבלבול ריב בעניניו ובמבוקשיו:

מְצוּדַת דָּוִד מחתה לו. מביא על עצמו מחתה ושבר: מוקש נפשו. מביאים מוקש לנפשו:

ח דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי־בָטֶן׃

רַשִׁ״י דברי נרגן כמתלהמים. מהלומות:

אִבְּן עֶזְרָא דברי, גם - [ח-ט] ב' דבקים. כמתלהמים כדברים מסותרים ומתכסין מן דברי הרכיל שידברם בסתר, ובטן כמו ללב וגם לרבות, כלומר מדבר הרגינות גם הוא מתרפה במלאכתו שלא יעשנה בהיותו רכיל.

רַלְבַּ״ג דברי נרגן. דברי האיש הנרגן על לא דבר מעורר תלונות הן בדמיון האנשים שמראים עצמם מוכים ונשברים כדי שיחמלו עליהם שאר האנשים והנה אלו הדברים קשים מאד אל שכנגדו עד שהם יורדים אל חדרי בטנו ויתפעל לבו מהם התפעלות רב כי יקשה מאד לאדם שיאמרו לו שאמר או עשה דברים מגונים והוא יודע שאין הדבר אמת:

מְצוּדַת דָּוִד דברי נרגן. דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד הם יורדים חדרי בטן אבל המכות המה ממעל על הגוף ואחז בדרך מליצה כאומר הנה המכות אשר הם ממעל נוח לרפאותם משא״כ מכות בחדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן:

מְצוּדַת צִיּוֹן נרגן. מתלונן כמו ונרגן מפריד אלוף (לעיל טז): כמתלהמים. ענין הכאה המשברת והוא הפוך מן הלום:

ט גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ אָח הוּא לְבַעַל מַשְׁחִית׃

רַשִׁ״י גם מתרפה במלאכתו. פורש מן התורה והוא ת"ח: לבעל משחית. לשטן:

אִבְּן עֶזְרָא אח הוא לאדון המשחית - מה שיש ברשותו ואמר אח בעבור שהוא דומה לו בהשחתת מלאכתו, וכמו ועשה אח כי מעשה הרע, הוא אח לעבירות.

רַלְבַּ״ג גם מתרפה. גם מי שהוא מתעצל במלאכתו באי זו מלאכה שיתעסק בה הנה הוא חבר לבעל הפח שיציב משחית ללכוד האנשים וזה יהיה מצדדים כי בעל זאת המלאכה יסמוך על שיעשה מלאכתו באמונה ולא ירגיש במה שיתחדש לו מעצלות הפועל ההוא כמו שלא ירגיש בפח מי שנלכד בו עד הלכדו והשני כי אם עשה המלאכה לעצמו הנה עצלותו בו יסבב שלא ימצא לו טרפו ויצטרך להיות בעל משחית בעבור בקשת המזון והשלישי כי אם תהיה זאת המלאכה אשר לאדם במה שהוא אדם והוא השגת המושכלות הנה עצלותו בה תסבב שילכד השכל בפחי הגוף ובשחיתותיו, זהו ביאור מה שיראה לנו עתה בזאת הפרשה שהגבלנו ביאוריה, והנה התועלות המגיעות ממנה רבים ברבוי הענינים הנכללים בזה וזה מבואר מאד במאמר מאמר ממנה ואולם על דרך כלל הנה הקיף זה החלק על הרחקת הכסילות והרשע והעצלה והאולת והשקרות והמרמה והשנאה והקפדנות וריבוי הדברים שלא לצורך ותועלת וההצטער והיות בז לדבר ובלתי שומע עצה:

מְצוּדַת דָּוִד גם מתרפה. אפי׳ המתעצל במלאכת התורה ורפויה היא בידו הוא אח וחבר למי שמשחית את דברי התורה בדיעות כוזבות כי סופו יהיה כמוהו כאשר ישכח דברי התורה:

י מִגְדַּל־עֹז שֵׁם יְהוָה בּוֹ־יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב׃

רַשִׁ״י מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. והוא מתחזק:

אִבְּן עֶזְרָא מגדל עוז שם ה', הון, לפני [י-יב] - ג' דבקים. בו - בשמו ירוץ שלא יכשל או ירצץ אויבו, אע"פ שהוא בשורק כמו: ארוץ גדוד ונשגב בעת יסובבהו ולא יוכל לו.

רַלְבַּ״ג מגדל עוז שם ה'. הנה שם ה' הוא מגדל עוז כי בו עוז לאדם ותוקף עד שלא ינצחהו שום דבר רע ובו יחסה מכל מזיק מחוץ כי הש"י אשר דבק בו יצילהו מפני דבקות השגחתו בו ודבקות האדם בו הוא מצד השגתו לפי מה שאפשר מנימוס הנמצאות המושכלות אל הש"י אשר שפע ממנו מציאותו בבריאתו העולם ובו הוא עומד תמיד כי הוא שמו על הצד שביארנו בספר מלחמות ה' והנה הצדיק ירוץ בדברים אשר יבקש מצד המשען אשר לו בשם ית' וימצא נעזר בש"י עד שכבר ימצא מתחזק מאד במה שבקש אותו יותר ממה שהיה מתחזק בו אם טרח הרבה לבקש הסבות הנאותות להגיע הדבר ההוא מזולת הבטחון בש"י והנה היה זה המאמר נאות עוד מצד המשל כי מדרך המרוצה שתחליש האדם והוא היה אומר שהצדיק עם היותו רץ בו נשגב ומתחזק וזהו האמת כמו שביארנו:

מְצוּדַת דָּוִד מגדל. משען שם ה׳ הוא כמגדל חזק ועוד יותר כי המתחזק במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה אבל במשען שם ה׳ ירוץ הצדיק בכל מקום שירצה ומתחזק שם:

יא הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עֻזּוֹ וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בְּמַשְׂכִּיתוֹ׃

רַשִׁ״י וכחומה נשגבה. עשרו לו בחדרי משכיתו מפני שהבית נרצף ברצפת אבנים הסוככים על הארץ קרוי אבן משכית:

אִבְּן עֶזְרָא וכחומה - הכ"ף משמש לפניו וכן הפירוש כמגדל עוז, כן שם ה' לצדיק בעת צרה. והון עשיר - מדומה בעיניו כקרית עוזו ויחשוב שיהיה נשגב בו כצדיק בשם וכחומה נשגבה, יחשוב הונו שהוא בבית משכיתו תרגום וישקף ואסתכי.

רַלְבַּ״ג הון עשיר. הנה ההון הוא לעשיר כמו קרית עוז כי יבטח שיהיה לו לעוז לפי מחשבתו ולפי ראותו הנה ההון הוא לו כחומה נשגבה כי בהונו ירצה הבאים להזיק לו והנה ההבדל בין זה העוז והעוז הקודם הוא מבואר כי העוז הקודם הוא עוז במוחלט וזה העוז איננו עוז כי אם בדברים מה וגם בהם הוא סבת הרע כמו שזכר כמה שקדם שהרש לא שמע גערה ולזה לא יהיה ההון עוז כי אם למחשבת בעל ההון לא לפי העניין בעצמו:

מְצוּדַת דָּוִד הון. העושר היא לו לקרית עוז כי לפעמים יתחזק בו לפדות נפשו ממות במשכיתו. האוצר אשר בחדרי משכיתו היא לו כחומה חזקה וכפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן קרית. מל׳ קריה ועיר: במשכיתו. עניינו הרצוף ברצפת אבנים והוא מלשון סכך וכסוי כמו ואבן משכית (ויקרא כ״ו):

יב לִפְנֵי־שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב־אִישׁ וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה׃

רַלְבַּ״ג לפני שבר. הנה גובה הלב והגאוה הוא סבה אל השבר והשפלות והענוה הוא סבה אל הכבוד וזה מבואר במעט עיון מענין אלו התכונות:

מְצוּדַת דָּוִד יגבה לב. כי המקום מגדלו בעבור יגבה לבו למען תכפל צערו בבוא השבר ולפני כבוד ענוה. כי הכבוד הוא גמול הענוה א״כ הענוה תקדם לה:

יג מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע אִוֶּלֶת הִיא־לוֹ וּכְלִמָּה׃

אִבְּן עֶזְרָא משיב דבר - לשואלים טרם שיבין כמו גוי אשר לא תשמע לשונו, האולת היא תהיה לעצמו. פרוש אחר: האולת היא תחשב לו וכלימה שיכלימהו, המדבר עמו או אחרים.

רַלְבַּ״ג משיב דבר. מי שהוא משיב דבר בטרם ישמע ויבין הדבר אשר הוא משיב עליו הנה זה הענין הוא לו אולת וכלמה כי כבר ישיגהו בושת מפני שלא ישיב כראוי ולזה ראוי שיבין האדם בדברים קודם שישיב עליהם:

מְצוּדַת דָּוִד בטרם ישמע. עד לא יבין דברי השואל: היא לו. להמשיב יחשב אולת ולכלימה כי לא ישיב כהוגן וכראוי:

יד רוּחַ־אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה׃

רַשִׁ״י רוח איש. רוח גבר שהוא איש גבור ואינו נותן דאגה בלבו ומקבל כל הבא עליו בשמחה ובחבה: יכלכל מחלהו. אין כחו סר מעליו:

אִבְּן עֶזְרָא רוח, לב - ב' דבקים. פירוש רוח איש יסבול חליו ומדות הגוף וזו היא הרוח המשכלת, החכמה סובלת הדאגות. ורוח נכאה - היא המתעצבת והכועסת על הבלי העולם, כאשר לא תשיגם משקל נכאה מלאה. מי ישאנה - בהיותה נכאה כי היא נושאת הגוף, אע"פ שהיא נשואה בתוכו וזאת הרוח הנכאה, לא תלמוד חכמה אבל לב נבון הסובל מחלתו, יקנה הדעת בתבונתו.

רַלְבַּ״ג רוח איש. הנה רוח האיש לא די שיסבול הגוף הבריא ויסעדהו ויסודרו ממנו פעולותיו אבל גם בהיותו חולה יכלכל אותו ואולם כשיהיה החולי ברוח בעצמה שתהי' נכאה ונשברת מי ישאנה אין שם מי שישאנה כי החומר הוא מונהג ממנ' לא מנהיג ולזה יחלק הגוף בהפעלותיה:

מְצוּדַת דָּוִד רוח איש. רוח השכלי אשר באיש יסבול ויחזיק חולי הגוף כי היא מנהגת את הגוף בבריאתו ואף כי בחליו אבל כשהרוח עצמה נכאה ושבורה בעצב ויגון מי ישאנה כי אין הגוף נושא אותה להחזיקה כי אם היא את הגוף:

מְצוּדַת צִיּוֹן יכלכל. ענין סבלה והחזקה כמו השמים וגו׳ לא יכלכלוך (מלכים א׳ ח׳): מחלהו. מלשון חולי: נכאה. שבורה:

טו לֵב נָבוֹן יִקְנֶה־דָּעַת וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ־דָּעַת׃

אִבְּן עֶזְרָא ואזן חכמים - סובלי הקורות תבקש לשמוע הדעת.

רַלְבַּ״ג לב נבון יקנה דעת. שכל האיש הנבון יקנה דעת קדושים מעצמו כי מרוב פלפולו יוציא דבר מתוך דבר והחכמי' יבקשו לשמוע הדעת וללמוד אותו מהיודעים לשיעורים כי דעתם קצר' להבין זה מעצמ':

מְצוּדַת דָּוִד לב נבון. מי שיש לו לב נבון הנה מעצמו יקנה הדעת בבינת הלב אבל החכמים שאין בידם אלא מה ששמעו הנה אזנם תבקש ותחזור אחר הדעת לשמוע מזולת כי אין להם בינה להבין מעצמם:

טז מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ׃

רַשִׁ״י מתן אדם ירחיב. כפשוטו, ומדרשו בנותני צדקה מדבר שמרחיב לו חלקו לע"ל וגם בחייו לפני גדולים ינחנו ואומרים עליו שהוא חשוב:

אִבְּן עֶזְרָא מתן, צדיק - [טז-יז] ב' דבקים. ומתן - רמז לשחד שיתן יוציאהו למרחב מצרתו. ולפני גדולים ינחנו - הם לוקחי השוחד, שלא יכשל לפניהם בדין.

רַלְבַּ״ג מתן אדם. הנה האד' שיצטר' לו בעסקיו ללכ' לפני גדולי' הנה אם יתן להם מתן ירחי' לו הדר' וינחנו זה המתן לפני גדולי' לעשות חפציו:

מְצוּדַת דָּוִד מתן אדם. הנצרך בעסקיו ללכת לפני גדולים שמתן שנותן ירחיב לו הדרך והוא מנהיג אותו לפני הגדולים:

מְצוּדַת צִיּוֹן מתן. מתנה ודורון:

יז צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ יבא־[וּבָא־] רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא צדיק - שיצדיקוהו הגדולים. הראשון - הוא הנותן המתן. ובא - אף על פי שיבא רעהו ויחקרהו בדין, לא יוכל להרשיעו.

רַלְבַּ״ג צדיק הראשון. ולזה ראוי לפזר בזה האופן בעת הצורך ובזה עוד תועלת לו בהכנסו לפניה' קודם הכנס בעל ריבו כי מדרך האנשי' להאמין בספור המנגד להם ראשונה ולזה יהיה אצל השופט האיש הראשון שיבא לפניו צדיק בדברי ריבו כי יאמין לדבריו וכאשר יבא רעהו להגיד לו הפך הדברים ההם לא יאמינהו כי אם אחר החקירה השלימה והנה לזאת הסבה מנעה התורה שלא ישמע הדיין דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חברו כי זה יהיה סבה אל שתהיה דעתו יותר קרובה אל מי שישמע דבריו בראשונה וכאילו העיר על זה ג"כ החכם בזה הפסוק:

מְצוּדַת דָּוִד צדיק. הבא ראשון בריב ידמה לצדיק בריבו כי יוכל להטעים דבריו ולהכניסם בלב הואיל ולא אמר מי בחלוף וכאשר יבא רעהו ויאמר החלוף ידמהו לשקרן וירבה לחקור בדבריו:

יח מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד׃

רַשִׁ״י ובין עצומים יפריד. אלו בעלי דינין כמו (ישעיה מ"ג) הגישו עצומותיהם ובמשנה שנים שנתעצמו בדין, ע"ש שבריבותם עצומות קרוים עצומים או לשון חוזק או לשון אוטם כמו עוצם עיניו (שם לג):

אִבְּן עֶזְרָא מדינים, אח - שנים דבקים. נפשע - בעבור הפשע היוצא ממנו יקרא כן ומלת בריח כולל הדלתות והזכירו בעבור שאין להם חוזק ועוז, כי אם עם הבריח וארמון הוא מבצר, כלומר ובין עצומים וחזקים יפריד הגורם שלא ילחמו ואפילו יהיה אח יותר נפשע מקרית עוז הפושעים במלכם, כענין תפשע לבנה ומדיני האח יהיו כעוז בריח ארמון, הגורל יפריד ביניהם. ואמר: אח - כי רוב התגרות הם על נחלת האחים.

רַלְבַּ״ג מדינים ישבית הגורל. הנה הגורל יבטל מדיני' ומחלוקת מהאנשים בדברים שיש לחלוק זה עם זה והוא יפריד בין תקיפי' וחזקים וישמרם מהזיק זה לזה:

מְצוּדַת דָּוִד מדינים. הגורל יבטל המריבה בדבר חלוקת דבר מה כי ע״י הגורל יבורר חלק כל אחד ואחד: ובין עצומים. בין המתחזקים במריבה יפריד הגורל ולא יריבו עוד מעתה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ישבית. יבטל כמו שבת נוגש (ישעיה י״ד):

יט אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת־עֹז ומדונים [וּמִדְיָנִים] כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן׃

רַשִׁ״י אח נפשע מקרית עוז. יש אח נפשע מאחיו ומאבד במרדו קרית עוז כגון לוט באברהם עשו ביעקב: ומדינים כבריח ארמון. ומריב' שביניהם מפרידתם לעולם כבריח זה שנועלים בו שערי ארמון שלא יכנסו בו:

רַלְבַּ״ג אח נפשע. האח שפשע בו אחיו הנה עם היותו נפשע הוא טוב לאחיו יותר מקרית עוז להצילו ולעוזרו בעתות הצורך כי לא יזכור לו אז מה שפשע בו כי הוא עצמו ובשרו וכן איש המדיני' ר"ל אשר עורר מדיני' כנגד אחיו הנה הוא לאחיו כמו בריח הארמון המבריח מכות' לכותל אשר הוא קושר הכתלים ומעמיד הבנין כן הוא סבת קיום אחיו ועמידתו אותו ושומר מכל משחית יקום עליו בחזקת היד:

מְצוּדַת דָּוִד אח נפשע. אח הנפשע מאחיו מ״מ בבוא עליו צרה יחזיק במעוז אחיו הפושע יותר מקרית עוז והמריבה שביניהם לא תתמיד והרי הוא כבריח המבריח לנעול שערי ארמון אשר לא יתמיד להיות נעול כי אנשים רבים רגילים לבוא בשער ארמון:

מְצוּדַת צִיּוֹן כבריח. הוא כעין מקל משימים לרוחב הדלת לסגרו: ארמון. היכל מלך:

כ מִפְּרִי פִי־אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע׃

אִבְּן עֶזְרָא מפרי, מות - [כ-כא] ב' דבקים.

רַלְבַּ״ג מפרי פי. הנה מפרי דברי איש ישבע בטנו אם לטוב אם לרע הנה הוא ישבע פרי שפתיו והמשל כי הדובר רכות ישיב חמה במענ' פיו ויאכל פרי דבדיו שיסי' הרע ממנו והדובר קשות יעורר החמה ויביא עליו מהרה הרעה:

מְצוּדַת דָּוִד מפרי. מאמרי פיו תשבע בטנו ר״ל הגמול כהמפעל הטובה היא אם רעה: תבואת. האמרים הבאים משפתיו ישבע וכפל הדבר במ״ש:

כא מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד־לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ׃

רַשִׁ״י ואהביה יאכל פריה. אוהב את לשונו ומרגיל לתורה אוכל שכרה בעה"ז:

אִבְּן עֶזְרָא ביד - מקום. יאכל פריה - כנגד תבואת שפתיו, כלומר אם ידבר רע - יבואהו מות, ועל דבר טוב - ישיג חיים.

רַלְבַּ״ג מות וחיים. הנה ביד לשון מות וחיי' כמו שזכרנו ומי שיאהב הדבור אין ספק שיאכל פריו לטוב או לרע כמו שקדם:

מְצוּדַת דָּוִד ביד לשון. בכח הלשון מסור המות והחיים אם ידבר בד״ת יחיה ואם בלשון הרע ימות: ואוהביה. האוהב להרבות בה אמרים יאכל פריה אם טוב ואם רע:

כב מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה׃

רַשִׁ״י מצא אשה מצא טוב. מצא תורה, וכמשמעו אשה טובה: ויפק רצון. ויוציא, זה פשוטו, ד"א אדם שמצא אשה ומצא טוב ויפק רצונו אותו האיש מוציא רצון מהקב"ה, רבי יוסף קרא:

אִבְּן עֶזְרָא מצא - שהיא יבקש להיותם עזר כנגדו וימצאה, הוא ימצא טוב השם ימציאהו טובתו, בעבור הדבקו במה שגזר עליו השם.

רַלְבַּ״ג מצא אשה. מי שמצא אשה ר"ל שיהיו כחות הנפש במדרגת הנפש שהיא משרתת בעלה ואוהבת אותו וישרתו השכל בכל מאמצי כחם הנה האיש ההוא מצא טוב כי בזה יושג לו השלימות האנושי ובזה האופן ישיג חפצו ורצונו מהש"י כי תדבק השגחתו בו:

מְצוּדַת דָּוִד מצא טוב. כי היא עוזרתו בעמלו: ויפק רצון מה׳. כי מצילתו מן החטא:

מְצוּדַת צִיּוֹן ויפק. יוציא כמו יפיק תבונה (לעיל ג):

כג תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר־רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת׃

רַשִׁ״י תחנונים ידבר רש. דרך זה בכך ודרך זה בכך למדך דרך ארץ שאע"פ שעשיר יענה עזות הרש ידבר תחנונים וכן הענין הרב לתלמיד:

אִבְּן עֶזְרָא תחנונים ידבר רש - בבקשו מאומה מהעשיר. ועזות – פירושו אמרות עזות.

רַלְבַּ״ג תחנונים ידבר רש. הנה העוני סבה אל שתהיה לשון הרש מבקש' החיי' כי הוא ידבר תחנוני' ובזה האופן לא די שלא יעור' מדיני' אבל ישקיט הריב והחמה מעליו ואמנם העשיר יבטח בעשרו לחשבו שהו' קרית עוזו וידבר מפני זה עזות וזה יהיה סבה לשבירתו כי לא יוכל כלכל להתנהג עם כלם כראוי להתנהג עם הרע ויהיה סבה לסור האהב' מהם:

מְצוּדַת דָּוִד תחנונים. עם כי העני ידבר דבריו בתחנונים ובהכנעה עכ״ז ישיב לו לפעמים העשיר דברי עזות:

מְצוּדַת צִיּוֹן עזות. חזקות וקשות:

כד אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח׃

רַשִׁ״י איש רעים להתרועע. אדם שקונה לו רעים עוד יבוא יום שיצטרך להם ויקרבהו ואם תאמר מה בכך יש אוהב דבק מאח שיקרבהו יותר מקרוביו ואחיו:

אִבְּן עֶזְרָא רעים - כמו זדים נצים והעד עליו להתרועע, או יהיה מנחי הלמד על משקל גאים, ורע על משקל גא מאד, כלומר איש יאהב רעים, כדי שיתרועעו עמו ויתחברו אליו, כי יש אוהב שדבק מאח.

רַלְבַּ״ג איש רעים להתרועע. וכבר ימצא אוהב יותר דבק לאדם בעת הצורך מהאח ולזה ראוי לאדם לקנות לו אוהבים רבים ולא ירבה ברעים כי כבר ימצא באוהבים מי שיאהב תכלית האהבה אף על פי שאינו רע וההרבות ברעים יהיה סבה אל שישחית הרעות והחברה לקצת מפני קצת:

מְצוּדַת דָּוִד איש רעים. האיש יאהב את הרעים למען יתרועעו עמו ויתחברו אליו כי לפעמים ימצא אוהב הדבק לאהובו באהבת נפש יותר מן האח ולזה יחפוץ בחברתם בעבור הטובה הבאה לפעמים:

מְצוּדַת צִיּוֹן להתרועע. מל׳ ריע וחבר:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.