Proverbs 24 — מִשְׁלֵי כד

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א אַל־תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל־תתאו [תִּתְאָיו] לִהְיוֹת אִתָּם׃

אִבְּן עֶזְרָא אל, כי - בהם הזהיר מן האישים הרעים. באנשי רעה - לעשות כמעשיהם, כי לעשות שוד יחשוב לבם.

רַלְבַּ״ג אל תקנא. ותחמוד באנשי רשע השכורי' תמיד לעשות רעה לאנשים ולא תתאו להיות אתם כי לבם לא התעסק כי אם לשבור האנשים ודבריהם תהיינה בעמל:

מְצוּדַת דָּוִד באנשי רעה. בהצלחת אנשי רעה: להיות אתם. לעשות כמעשיהם:

ב כִּי־שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה׃

רַלְבַּ״ג כי שוד. רוצה לומר שלא ידברו כי אם דברי שקר אשר יוציאם האדם מפיו בעמל גדול מפני המחשבה אשר בלב המקבלם למה שבפיו זה מה שיקרה מהמשך אל התאוות והרשע מהרע וההפסד:

מְצוּדַת דָּוִד כי שוד. מחשבותם על הגזל ומדברים עמל ע״כ הרחק מהם כי מעשיהם מגונים:

מְצוּדַת צִיּוֹן יהגה. יחשוב כמו והגיון לבי (שם יט):

ג בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן׃

אִבְּן עֶזְרָא בחכמה - הזהיר להדבק בחכמה, כי בעבורה ימלא הבית והחדרים מכל הון.

רַלְבַּ״ג בחכמה. ואולם בחכמה יבנה בית בנין האדם כי היא חלקו מכל עמלו והנשאר ממנו אחר מותו ובתבונה יגיע היופי והשלימות בבית הזה:

מְצוּדַת דָּוִד בחכמה. בעבור עסק החכמה יבנה בית האדם ובעבור התבונה יתכונן ויתקיים הבית:

ד וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל־הוֹן יָקָר וְנָעִים׃

אִבְּן עֶזְרָא יקר - והון נעים.

רַלְבַּ״ג ובדעת. הקדושים ימלאו חדרי זה הבית והוא השכל: כל הון יקר ונעים. כי זה השלימות ערב ויקר למי שישיגהו השלימות מכל הון יקר כמו שקדם:

מְצוּדַת דָּוִד ובדעת. בעבור הדעת ימלאו החדרים כל הון וגו׳:

ה גֶּבֶר־חָכָם בַּעוֹז וְאִישׁ־דַּעַת מְאַמֶּץ־כֹּחַ׃

רַשִׁ״י גבר חכם בעוז. איש חכם הוא תמיד בעוז:

אִבְּן עֶזְרָא גבר - שהוא בעוז, נמצא מאמץ - פועל יוצא, כלומר איש שיש לו דעת הוא מאמץ.

רַלְבַּ״ג גבר. הגבר יקנה החכמה בעוז שיהיה לשכלו לכבוש תאוות החומר ולנצח אותו: ואיש דעת. הוא מחזק ומאמץ ידי הכח אשר לשכל להכניע שאר הכחו' לעבודתו וזה כי למעלת הידיע' והחשק הנפלא אשר לבעליה לשקוד בה תהיה כל השתדלותו בה ובזה האופן יכנעו שאר הכחו' אל זאת הדריש':

מְצוּדַת דָּוִד בעוז. עומד בחזקו בדבר יראת ה׳: ואיש דעת. בעל דעת העדיף מחכם הוא מאמץ כח בהוראה ומוסיף והולך:

מְצוּדַת צִיּוֹן מאמץ. מחזק:

ו כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה־לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ׃

רַלְבַּ״ג כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. עם היצר הרע והוא הכח המתעורר אל התאוות הגופיות והתשועה ממנו תהיה ברבות היועץ לתת עצה על זה או יהיה הרצון באמרו ברב יועץ ברבוי היועץ וגדולתו כי אז הדברים יותר נשמעי' ויתחכם יותר להמציא התחבולות אשר ינוצח בהם היצר הרע עם שאז יקל יותר לנצחם כי השגות החכמות והערבו' הנפלא אשר בהשגתם יכניע הכחות הגופיו' כלם והנה זה הפסו' מבאר הסבה במה שאמר ואיש דעת מאמץ כח:

מְצוּדַת דָּוִד כי בתחבולות. ע״י תחבולות הדעת תוכל לעשות מלחמה מול היצה״ר המסית לעבירה: ותשועה. התשועה ממנו היא באה ברבות מעלת היועץ וגדולתו בדעת ולזה מאמץ כח בכל פעם כאשר יתחכם בדעת החכמ׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן ברוב. עניינו גדולה וחשיבות כמו ורבי המלך (ירמיה מא):

ז רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח־פִּיהוּ׃

רַשִׁ״י ראמות לאויל חכמות. מין אבן יקרה שאינה מצויה כמה דתימא ראמות וגביש (איוב כח) כלומר כל חכמה דומה לכסיל כאבן יקרה וכמרגליות לקנות לומר איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי אבל החכם שונ' היום מעט ולמחר מעט:

אִבְּן עֶזְרָא ראמות - שלא יוכל להגיע אליהם. בשער - שהם החכמים.

רַלְבַּ״ג ראמות. הנה החכמו' רמות לאויל לא ישער בעצמו שיוכל להשיג ולזה לא יפתח פיהו בהיותו בשער את החכמים ובאר אחר זה הסבה ואמר מחשב להרע הנה האיש המחשב לבו להרע לו המחשבות ולחברם אליו ישתדל בזה האופן שיהי' בעל המחשבות הנופלות בזה בכללם הנה החכמות יקנאו אליו שיקנה אותה כי זה הוא דרך אשר יגע בה השגתה לאדם כמו שזכר הפילוסוף בספר הנצוח ובמה שאחר הטבע כי בזה יוכל לברור הצודק מהם מהבלתי צודק ותגיע לו הידיע' בזה בלא שום ספק כמו שהתבאר שם:

מְצוּדַת דָּוִד ראמות. החכמות המה להאויל כאבן יקר אשר תקשה השגתו וחדל מהם לזה לא יפתח פיו בשער מקום שבת החכמים כי לא למד מאומה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ראמות. שם אבן יקר וכן ראמות וגביש (איוב כח):

ח מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לוֹ בַּעַל־מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ׃

רַשִׁ״י מחשב להרע. חורש תחבולות רשע: לו בעל מזמות יקראו. גורם לו רע שהבריות קוראים לו בעל מזמות עצת רשעים:

אִבְּן עֶזְרָא מחשב להרע לו, זמת - [ח-ט] ב' דבקים. כלומר מי שיחשוב רע יקראו הקוראים לו בעל מזימות, כענין: ויקרא לו אל אלהי ישראל. והטעם: יקראו את שמו ונקרא כן כי מזמת איש אולת ומחשבתו לעשות חטא, וזהו זמת אולת חטאת.

מְצוּדַת דָּוִד מחשב להרע. עם כי לא עשה הרעה סוף יגולה קלונו ויקראו לו בעל מחשבות רעות:

ט זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ׃

רַשִׁ״י זמת אולת. עצת אולת חטאת לבעליה: ותועבת לאדם לץ. ליצנות היא המתעבת את האדם על הקב"ה ועל הבריות:

אִבְּן עֶזְרָא ותועבת - נסמך, כמו: שנת לעיני. ופירוש: לבני אדם איש לץ תועבת שהם יתעבוהו:

רַלְבַּ״ג זמת אולת. אך איש אולת הוא רחוק מאד מזה כי הזמה והמחשבה היא לאיש אולת חטאת וחסרון לפי שהוא יעשה פעולותיו בלא הסתכלות ומחשבה כמו שזכרנו במה שקדם וכן הזמה והמחשבה הוא דבר מתועב ונמאס לאדם לץ כי אינו כי אם בדברי לעג בזולת ישוב והסתכלות או ירצה בזה כי זמת איש אולת היא חטאת וחסרון כי הוא לא ישלים המחשבות אבל יעשה לפי המחשבה העולה על לבו ראשונה ותועבת הזמות תמצא לאדם לץ כי הוא לרוע ענינו לא יקח מן המחשבות כי אם מה שהוא יות' מתועב ויותר מרוחק כי הוא הנרצה אצלו:

מְצוּדַת דָּוִד זמת. מחשבת אולת ורשע נחשבת לחטאת עם כי לא עשה מעשה: ותועבות וגו׳. ר״ל הליצנות מתעבת את האדם בעיני כל עם כי אין בה כ״א עקימת שפתים:

י הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה׃

רַשִׁ״י התרפית. מן התורה: ביום צרה צר כחכה. מלאכי השרת לא יהיו מאמצין כחך זה מדרש חכמים, ולפי פשוטו התרפית ביום צרת אהובך לעמוד מנגד: צר כחכה. ביום פורענותך דכתיב אם החרש תחרישי וגו' (אסתר ד׳:י״ד):

אִבְּן עֶזְרָא התרפית, הצל, כי - [י-יב] ג' דבקים. התרפית ביום צרה - הבאה על חברך ולא הצלתו. צר כחכה - בעת צרתך, פירוש הצל אם תחשוך מן הלקוחים למות בבא צרתם, שתאמר לא היינו יודעים עת נלקחו למות, הלא תוכן לבות לעשות רצונו ונוצר נפשך ממות, הוא יבין וירא שלא אבית להצילם וישיב לאדם כמוך כפעלך, שתהיה בצרה כמוהו ולא תמצא מציל.

רַלְבַּ״ג התרפית. הנה אם התרפית מהשתדלות הראוי בקנין החכמה הנה בבא יום צרה אז כחך צר וקצר מעמוד כנגד הצרה ההוא:

מְצוּדַת דָּוִד התרפית. אם היית מרפא ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבוא צרה עליך:

מְצוּדַת צִיּוֹן התרפית. מל׳ רפיון: כחכה. כמו כחך:

יא הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם־תַּחְשׂוֹךְ׃

רַשִׁ״י הצל לקוחים וגו'. להציל את הלקוחים למות, את המטי' להרג: אם תחשוך. מלהצילם על זה אמרתי צר כחך:

רַלְבַּ״ג הצל. אם תמנע עצמך להציל הלקוחים למות ומטים להרג והם הכחות השכליות כי הצלתם תהיה בקנין החכמה והשלימות ובזולת זה ימותו ויפסדו:

מְצוּדַת דָּוִד הצל וגו׳. מוסב על אם תחשוך האמור בסוף המקרא לומר אם תחשוך להציל את הלקוחים למות והמטים להרג:

מְצוּדַת צִיּוֹן ומטים. מל׳ נטיה: תחשוך. תמנע:

יב כִּי־תֹאמַר הֵן לֹא־יָדַעְנוּ זֶה הֲ‍לֹא־תֹכֵן לִבּוֹת הוּא־יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ׃

רַשִׁ״י כי תאמר. שמא תאמר וזהו כי משמש בלשון דלמא:

רַלְבַּ״ג כי תאמר. הן לא נוכל לדעת אלו המחשבות אשר קבוצם מביא לקנין המחשבה הלא הש"י שהוא תוכן הלבבות ומשלים אותם והוא שומר נפשך הוא יודע אם השתדלת בזה הקנין כאשר תמצא ידך והוא ישיב לאדם גמול כפעלו:

מְצוּדַת דָּוִד כי תאמר. כי תכחש לומר הן לא ידענו אם לקוחים המה למות: הלא. ר״ל הלא לא יועילו דברך כי הלא ה׳ שהוא בתוך לבות בני אדם הוא יבין אם ידעת אם לא ידעת: ונוצר וגו׳. כפל הדבר במ״ש: והשיב. הוא ישיב גמול האדם כמפעלו ואם ידעת והתרפית יהיה צר כחך מדה במדה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תוכן. מל׳ תוך:

יג אֱכָל־בְּנִי דְבַשׁ כִּי־טוֹב וְנֹפֶת מָתוֹק עַל־חִכֶּךָ׃

רַשִׁ״י אכל בני דבש. כלומר דרך בני אדם לאכול דבש כי טוב הוא. אף כן דעה חכמה לנפשך. וכשם שאתה רודף לאכול דבש כן תהא רודף לדעת חכמה:

אִבְּן עֶזְרָא אכל, כן דעה - [יג-יד] צווי והראוי בקמץ כמו רדה ובא בסגול כמו ידשנה סלה. וכן הפירוש אכל דבש והנופת שהם מתוקים לחיך, גם כן דעה החכמה, בעבור נפשך שתחיה.

רַלְבַּ״ג אכל. על כן השתדל לאכול זה הערב ללב כדבש ונופת אל החיך והוא החכמה:

מְצוּדַת דָּוִד אכול. כשם שמאכל דבש טוב הוא וכשם שתשים טיפין מדבר מתוק על חכך:

מְצוּדַת צִיּוֹן ונופת. ענין הזלה ונטיפה כמו ונופת צופים (תהלים יט): חכך. מל׳ חיך:

יד כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם־מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת׃

רַשִׁ״י אם מצאת. אותה, אז יש אחרית:

אִבְּן עֶזְרָא אם מצאת - חכמה. ויש אחרית - רמז לזקנה או לבנים שישארו אחר מותו, כמו: ולא לאחריתו. ותקותך - להטיב לך השם.

רַלְבַּ״ג כן דעה. כן ידיעת החכמה ימתק מאד לנפשך אם מצאת החכמה תשיג בזה אחרית טוב והוא ההצלחה האנושית: ותקותך לא תכרת. כי היא חייך החיים הנצחיים אשר לא ישיגם מות:

מְצוּדַת דָּוִד כן דעה. כ״כ דע חכמה לתקן את נפשך אם מצאת אותה ויש לך לב משיג: ויש אחרית. ר״ל וטובה היא מן הדבש כי בזה יש אחרית טוב אבל הדבש לפעמים יזיק באחרונה: ותקותך. הגמול שאתה מקוה בעבורה הנה לא תכרת כי בוא יבוא וכפל הדבר במ״ש:

טו אַל־תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל־תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא אל תארוב - אל תאוה לרשע שיהא אורב לנוה צדיק. פרוש אחר: אל תארוב - את הרשע לנוה הצדיק להרגו. רבצו - מקום שירבצו שם עדריו.

רַלְבַּ״ג אל תארוב. אתה האיש הרשע אל תארוב לנוה הצדיק להזיק לו ולשוללו אל תשדד המקום שהצדיק רובץ שם:

מְצוּדַת דָּוִד אל תארוב רשע. אתה רשע בראותך כי מטה יד הצדיק אל תארוב על מדורו ואל תגזול מקום רבצו בחושבך כאשר החל לנפול לא יוסיף לקום:

מְצוּדַת צִיּוֹן תשדד. מל׳ שדידה וגזלה: רבצו. מקום רבצו והוא המקום אשר ישכב שמה לנוח כמו כרע רבץ כאריה (בראשית מ״ט:ט׳):

טז כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה׃

אִבְּן עֶזְרָא שבע - כענין רבות רעות צדיק. וקם - נגד מכלם יצילנו ה'. יכשלו - ברעה שחושבים על הצדיק.

רַלְבַּ״ג כי שבע. וזה כי אם תחשוב לעשות זה לא יעלה בידך כי הצדיק יפול פעמים רבות ויקום בכל פעם ופעם ותדבק השגחת הש"י בו אך הרשעים יכשלו ויפלו ברעה אחת לבד:

מְצוּדַת דָּוִד כי שבע. כי אף אם הצדיק נופל שבע פעמים יחזור ויקום אבל הרשעים הם הנכשלים מבלי תקומה בבוא עליהם הרעה:

יז בִּנְפֹל אויביך [אוֹיִבְךָ] אַל־תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל־יָגֵל לִבֶּךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא אל תשמח - הזהיר שלא ישמח אדם על גזרת השם, אפילו יהיה אויבו.

רַלְבַּ״ג בנפול אויבך אל תשמח. כשיפול אויבך אל תשמח במפלתו ואל יגל לבך בהכשלו:

מְצוּדַת דָּוִד ובכשלו וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

יח פֶּן־יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא ורע בעיניו - כלומר איננו חפץ שתשמח כשתקח נקמה ממנו. והשיב מעליו אפו - כשתשמח בהכשלו והשבות האף שיבטל הגזרה וידחה עליו, כאשר לא תרחמהו.

רַלְבַּ״ג פן יראה ה'. רוע תכונתך בזה הענין וישיב מעל אויבך אפו וישיבהו עליך מפני רוע תכונתך כי אין ראוי שישמח ברע כי השם יתברך הרחיק מציאותו לפי מה שאפשר ומה שיגיע יגיע במקרה ושנית כמו שנתבאר במקומותיו:

מְצוּדַת דָּוִד ורע בעיניו. על שאתה שמח בתקלתו: והשיב מעליו. ר״ל עליך ישוב האף מעליו כי ממנו יסיר ועליך יחול:

יט אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים׃

רַשִׁ״י אל תתחר. להיות כמותם כמו איך תתחרה (ירמיהו י״ב:ה׳) כי אתה מתחר' בארז (שם כב):

אִבְּן עֶזְרָא תתחר - תתערב בהם לעשות כמעשיהם.

רַלְבַּ״ג אל תתחר. באנשים המרעים והמשחיתים להתקוטט עמהם פן ישחיתוך ואל תקנא בהצלחה שתמצא לרשעים לחמוד ללכת בדרכיהם:

מְצוּדַת דָּוִד אל תתחר. אל תתערב עם המרעים לעשות כמעשיהם ואל תקנא בהצלחת הרשעים:

מְצוּדַת צִיּוֹן תתחר. ענין ההתערבות להדמות כמו ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה יב):

כ כִּי לֹא־תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ׃

אִבְּן עֶזְרָא כי לא תהיה אחרית - וסוף לרע. והטעם: לא ישאר לו בן ונכד אחרי מותו. נר - שתמות נפשם טרם קצם.

רַלְבַּ״ג כי לא תהיה אחרית. והשארות לאיש הרע: נר רשעים ידעך. ויכלה או יהי' הרצון באומרו אל תתחר במרעים שלא יתערב בהם ללכת בדרכיה' והוא יותר נכון:

מְצוּדַת דָּוִד לא תהיה אחרית. ר״ל לא תהיה האחרית כמו הראשית כי סופם לאבדון ויוכבה נר נשמתם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ידעך. ענין ניתר וקפיצה כמו דועכו כאש קוצים (תהילים קי״ח:י״ב) תהו כבוי הנר שקופץ השלהבת מן הפתילה:

כא יְרָא־אֶת־יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִם־שׁוֹנִים אַל־תִּתְעָרָב׃

רַשִׁ״י ירא את ה' בני ומלך. ירא את המלך ובלבד שלא יסירך מיראת ה' ולעולם יראת ה' קודמת. עם שונים אל תתערב. האומרים שתי רשיות יש:

אִבְּן עֶזְרָא ירא - עומד במקום שנים. שונים - מן ישנה הכתם הטוב תרגום החליף, פירוש ירא השם והמלך שהמליך השם, לעשות משפט. ועם שונים - שישתנו במעשים הרעים אל תתערב.

רַלְבַּ״ג ירא את ה' בני ומלך. לשמור מצותיו ותורתו וירא עם זה המלך לעשות מצותו ולא תקל בו אך יראתך המלך תהיה נמשכת ליראת ה' לא חולקת עליו ר"ל במה שהוא כנגד יראת ה': ועם. האנשים השוני' מצות הש"י ומצות המלך ר"ל שהם עוברים על מצותיה' ועושים הפך מה שצוו אל תתערב:

מְצוּדַת דָּוִד ירא וגו׳. אתה בני מתחילה ירא את ה׳ ואח״כ את המלך לעולם יראת ה׳ קודמת: ועם שונים. עם אנשים שמשנים פקודת המלך וילכו בשרירות לבם הרע עמהם אל תתערב:

מְצוּדַת צִיּוֹן שונים. מל׳ השתנות וחלוף כמו ודתיהם שונות (אסתר ג): תתערב. מלשון תערובות:

כב כִּי־פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ׃

רַשִׁ״י ופיד שניהם. שבר ע"ג ושבר עובדיה:

אִבְּן עֶזְרָא כי פתאום - יקום אידם עליך, אם לא תירא מהם. ופיד - ואיד אחד הם וטעמם צרה וצוקה. שניהם - השם והמלך. מי יודע - עת בא אידם ופידם.

רַלְבַּ״ג כי פתאם יקום אידם. וזה מבואר בעוברים על מצות הש"י כי ימשכו להם מזה רעו' נפלאות פתאומיות ואמנם בעוברים על מצות המלך יתבאר זה ג"כ לפי שכל דבר לא יכחד מן המלך לרב האנשי' הנכספים להיות אוהבי' למלכות והם יגלו לו הדברים הנעשים כנגד מצותיו למצא חן בעיניו, ואם תאמר שכבר תקח עצה להמלט מהרע ההוא הנה לא תוכל כי מי יודע הפי' והרע הבא מה' לחט' שיוכל החוטא להתחכם להנצל ממנו וכן הענין ברע הבא מהמלך לעובר על דבריו כי לא תהיה לחוטא בזה הקדמת הודעה אבל ישימהו תכף בבית האסורים עד שיתבאר משפטו:

מְצוּדַת דָּוִד יקום אידם. שברם של העוברים על מצות ה׳ ודבר המלך: ופיד שניהם. עונש העובר על מצות ה׳ ועונש המדיח מפקודת המלך: מי יודע. מה גודל העונש:

מְצוּדַת צִיּוֹן אידם. ענין שבר ומקרה רע כמו שמח לאיד (לעיל וז): ופיד. עניינו כמו איד וכן אם בפידו להן שוע (איוב ל׳:כ״ד):

כג גַּם־אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר־פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל־טוֹב׃

רַשִׁ״י גם אלה לחכמים. כל הדברים שבענין שלמטה אמורי' לחכמים היושבים בדין שלא יכירו פנים במשפט כי לא טוב:

אִבְּן עֶזְרָא גם, אומר, ולמוכיחים, שפתים - [כג-כו] ד' דבקים. גם אלה הדברים ידועים לחכמים הם חכמי המשפט, כי הכרת הפנים במשפט לא טוב הדבר והשופט האומר לרשע בדינו: צדיק אתה יקבוהו עמים, בעבור שלא עשה משפט כמשפט. ולמוכיחים - הרשעים על רשעם - יבא להם נועם ה'.

רַלְבַּ״ג גם אלה. האזהרות הם לחכמים הנה הכר פנים במשפט להטות הדין מפני החנופה הוא דבר לא טוב רוצה לומר שהוא דבר רע:

מְצוּדַת דָּוִד גם אלה לחכמים. ר״ל עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו מ״מ אמורים גם המה לחכמים והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים: הכר פנים. ר״ל אף לעשות משפט אמת ולומר להיוצא זכאי הנה הכרתי פניך לזכותך הנה לא טוב ידבר כי יש בדבר ח״ה לפני הזכאים:

כד אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים׃

רַלְבַּ״ג אומר לרשע. וכן הדבר במי שהוא שופט אם יאמר על צד החנופה לרשע שהוא צדיק יקללוהו עמים וישנאוהו רבים כי זה יביא האנשים לאהוב הרשע ולשנוא הצדיק ואולם למוכיחים הרשעי' על רשעם ומיישרים אותם אל הטוב עליהם יהיה נועם וחן מהאנשים ועליהם תבא מהאנשים ברכת טוב ואפשר שכל זה דבק אל השופטים שיאמרו אל מי שהוא רשע בדין שהוא צדיק ויהיה הכרת פנים במשפט נתינת כבוד לאח' מהחלקים הבאים לדין כי זה ממה שיבא לצאת המשפט מעוקל כי בזה יסתתמו טענות החולק עמו לחשבו שדעת הדיין קרובה אל שכנגדו, או ירצה בזה ולמוכיחים ינעם הנה האיש המשיב דברים נכוחים וישרים הוא אהוב אצלם כאילו נשקם בפיהם כי השקר שנוא והאמת אהוב והנה המכוון בזה ראשונ' בזה המאמר הוא אזהרה שלא יכיר פנים לאחד מחלקי הסותר כדי שלא ימנעהו זה מלחקור חקירה שלימה במה שיחקור עליו לרב התפתותו והמשכו ואהבו אחד מחלקי הסותר, ואם בזה האופן מהחקירה יאמר לדעת הכוזב שהוא אמת תשיגהו קללה מרבים ולאשר יוכיחו האמת בדרוש בחקרם בזה מחקר שלם ינעם ויערב מה שישיגוהו ויברכוהו הבאים אחריהם הרואים דבריהם בשנתרצו לחקור בדברים מחקר שלם:

מְצוּדַת דָּוִד יקבוהו עמים. כי כאשר יראה הרשע שקוראים אותו צדיק יתפקר עוד יותר לעשות רעה לכל האומה בכלל ולזה יקללו כולם את הקוראו צדיק: יזעמוהו לאומים. כפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן יקבוהו. יקללוהו כמו מה אקוב (במדבר כג): יזעמוהו. מל׳ זעם וכעס לאומים. אומות:

כה וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת־טוֹב׃

אִבְּן עֶזְרָא ברכת טוב - כנגד יקבוהו. וטעם ברכת טוב – שברכתו תבא עליו.

מְצוּדַת דָּוִד ולמוכיחים. אבל להמוכיחים את הרשע יונעם הדבר לומר לו בתוכחותיהם הלא באמת צדיק אתה רק בדברים אחדים תשגה לזאת הסר ממך גם את אלו: ועליהם. על המוכיחים ההם תבא ברכת טוב כי הטיבו לעשות כ״א יאמרו לו בפה מלא רשע אתה יעיז פניו לומר שהדין עמו אבל בדברים כאלה ימשך לבבו אליו לשמוע בקולו:

מְצוּדַת צִיּוֹן ינעם. מל׳ נעימות ויופי:

כו שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים׃

רַשִׁ״י שפתים ישק. ראוים כל שפתים לנשקו:

אִבְּן עֶזְרָא ומשיב דברים - ישרים בדין השפתים נושק, כלומר יעמדו דבריו כנשיקת שפתים.

מְצוּדַת דָּוִד שפתים ישק. כי עתה כדברם כדברים האלה אז הרשע הזה ישק שפה העליונה בתחתונה ולא יפתחם לדבר עזות מול המוכיחים ואדרבה יהיה עוד משיב להם דברים נכוחים לומר גם בדברים האלה אעשה כאשר אמרתם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ישק. מל׳ נשיקה ור״ל חבור השפתים וכן צדק ושלום נשקו (תהילים פ״ה:י״א) שר״ל תלוים ומחוברים זה בזה: נכוחים. אמיתים וישרים כמו ונכחה לא תוכל לבוא (ישעיהו נ״ט:י״ד):

כז הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ׃

רַשִׁ״י הכן בחוץ. זה מקרא: ועתדה בשדה. זו משנה: אחר ובנית ביתך. זו גמרא, ד"א כמשמעו בתחלה קח לך שדות וכרמים ואחר כך ועתדה לשון עתודים (בראשית ל״א:ל״ב) שים לך בהמות בשדה ואח"כ ובנית ביתך תקח אשה:

אִבְּן עֶזְרָא הכן - נוכח הבן המוזהר ידבר. ועתדה - העמידה עתד אחר ההכנה, וי"ו ובנית תחת או, כלומר או תבנה ביתך אם אין לך בחוץ מלאכה.

רַלְבַּ״ג הכן. מלאכתך בחוץ והוא מה שיצטרך לך להקדים מהמוחשות והכן בשדה לך מה שעתיד להצטרך לך בחקירותך אל המוחשות ואחר זה תוכל לבנות ביתך בעיוניות:

מְצוּדַת דָּוִד הכן. בתחלה הכן מלאכתך בחוץ והם מלאכת שדה וכרם: ועתדה. הזמן לך בשדה די מחסורך אחר זה בנה ביתך לשבת בו כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית כי תהיה נודד ללחם:

מְצוּדַת צִיּוֹן ועתדה. ענין הזמנה כמו התעתדו לגלים (איוב טו):

כח אַל־תְּהִי עֵד־חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ׃

רַשִׁ״י והפתית בשפתיך. תתפת' לרעך בדבורך:

אִבְּן עֶזְרָא והפתית - ה"א התימה, כלומר לא תעיד עדות שקר ולא תפתה אחר להעיד. פרוש אחר: ואם תפתה רעך.

רַלְבַּ״ג אל תהי עד חנם ברעך. לספר כזבים בספוריך הראויים להיישיר על דרושי החכמות כי בזה תסבב להטעות האנשים בדעות וכן אם תמצא דעת לקודמים בלתי ישר בעיניך אין ראוי שתמצא ספורים בשפתיך בלתי צודקים לשבר הדעת ההוא וכן אם נעזר בעל הדעת ההוא בספורי' כוזבים אין ראוי שתעשה כן במה שתביא מהמוחשות לסתר דעתו כי זה יבלבל המעיינים בזאת החקירה בלבול חזק:

מְצוּדַת דָּוִד עד חנם. ר״ל דבר שלא ידעתו ועם כי הוא בדבר חנם שאין בדבר היזק ממון: ברעך. בעבור אמונת רעך ר״ל על כי ידעת שדבריו אמת: והפתית. ר״ל אף אם בשום פעם פתית אתה לרעך בשפתיך לעשות כזאת עכ״ז אתה לא תעשה כן:

כט אַל־תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה־לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה־לּוֹ אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלוֹ׃

אִבְּן עֶזְרָא אל תאמר כאשר עשה לי רעה כן אעשה - אפתנו, אולי אשיב לו כפעלו, כענין: מי יפתה את אחאב.

רַלְבַּ״ג אל תאמר. ולזה אין ראוי שתאמר באשר עשה לי לאמת דעתו בספורי' כוזבים כן אעשה לו לבטל דעתו להשיב כפעלו שיחשוב היותו דבר ראוי, והנה העיר עם זה להרחיק מעדות שקר לשבר חבירו בשפתיו שיחשוב שאין בו חטא כי הוא אינו עושה בעצמות דבר כנגדו אך ימשך לו הרע מדברו ואע"פ שגמלו רע אשר יעיד עליו עדות שקר אין ראוי לו שיקח נקמתו ממנו בזה האופן ואחר זה הזהיר מהעצלה בפעולות ובעיון כי העצלה בפעולות תשחית קנייני האדם ותהיה סבה שלא יהיה לו מהם פרי והעצלה בבקשת העיון תסבב שיהיו הקנינים העיונים פחותים ומזיקים במדרגת הקוצים שיזיקו לכל הקרב אליהם:

מְצוּדַת דָּוִד אל תאמר. אל תחשוב אשיב להאיש הזה כפעלו כאשר האמין לי והעיד כן אאמין לו:

ל עַל־שְׂדֵה אִישׁ־עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל־כֶּרֶם אָדָם חֲסַר־לֵב׃

רַשִׁ״י איש עצל. שאינו חוזר על גרסת תלמודו:

רַלְבַּ״ג על שדה איש. ולזה אמר על שדה איש עצל עברתי שמרוב העצלה לא ישתדל לחרוש ולזרוע והנה עלו בו עשבים רעים וקוצים וגדר אבניו שנבנית סביבו לשמור פריו נהרסה כי עצלותו לא ישתדל לתקנה וכן הענין בכרם אדם חסר השכל שנטעה הש"י לתת פרי הטוב המשמח אלהים ואנשים והוא השכל ההיולאני אשר לו כח להשיג המושכלות והנה לעצלותו בבקשת החכמה לא עלו לו כי אם דעות כוזבות ומזיקות לאדם בהצלחתו המדעית והמדינית והוסר הגדר שהיה סביבו בדרך שישאר לו מדרכו לשאר כחות הנפש:

מְצוּדַת דָּוִד על שדה וגו׳. הוא ענין מליצה לומר הנה התבוננתי במעשה העצל:

לא וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה׃

רַשִׁ״י קמשונים. חוחים: כסו. נכסו: חרלים. גדולי' מקמשונים והרי הם חדים כקוצים: וגדר אבניו נהרסה. כך מי שאינו חוזר על תלמודו מתחלה משכח ראשי פרקי' וסוף מחלף דברי חכמים מזה לזה שאומר על טהור טמא ועל טמא טהור והוא מחריב את העולם:

אִבְּן עֶזְרָא עלה - בלשון יחיד, על כל אחד מהקמשונים ידבר, קמשונים וחרולים - לשון קוצים.

מְצוּדַת דָּוִד כלו. על כל השדה עלה קוצים כי בעבור העצלות לא חרש כראוי לחתוך שרשי הקוצים לבל יגדלו: וגדר. גדר האבנים שהיה סביב נהרסה כי העצל סר השגחתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן קמשונים. חרולים מיני קוצים כמו קמוש וחוח במבצריה (ישעיהו ל״ד:י״ג) וכמו תחת חרול יספחו (איוב ל׳:ז׳): וגדר. כותל: נהרסה. מל׳ הריסה ונתיצה:

לב וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר׃

רַלְבַּ״ג ואחזה אנכי. וכאשר ראיתי זה הרע הבא מן העצלה בפעולות ובדעות שמתי לבי אל זה ולקחתי מוסר להמלט מהעצלה אשר ימשוך ממנה זה הרע וראיתי שהעצה הנכונה בזה למי שירצה להמלט ממנה הוא שיישן מעט ויתנמנם מעט ומעט יחבק ידיו לשכב לתת מנוחה לאיברים וכאשר תעשה כן לא יהיה לך ריש וחסרון מתמיד כי החריצות יהיה סבה להמצי' לך מזונך בקלות ולהמציא לך הדרוש אשר תדרוך בהשגתו:

מְצוּדַת דָּוִד ואחזה. וכאשר ראיתי אני את כל זה שמתי לבי להבין מה העצלות עושה וכאשר ראיתי לקחתי מוסר לעזוב דרך העצלות:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואחזה. ענין ראיה כמו חזית איש מהיר (לעיל כב):

לג מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב׃

אִבְּן עֶזְרָא מעט - פירשתיו.

מְצוּדַת דָּוִד מעט שנות. ר״ל ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה וגו׳: חבוק ידים. דרך השוכב לנוח מחבק ידיו זה בזה:

מְצוּדַת צִיּוֹן תנומות. היא השינה הקלה:

לד וּבָא־מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן׃

רַשִׁ״י מתהלך רישך. הדברים שאתה רש מהם יבואו לך במרוצ':

אִבְּן עֶזְרָא מתהלך - חסר או משרת כי כ"ף כאיש משרת במקום כ"ף כנגד הבן המוזהר. אפרש החלק השלישי זה החלק, יתכן להיותו חלק ספר בפני עצמו בינות ספרי שלמה ואנשי חזקיהו החכמים העתיקו משליו הנעימים וחברום עם אלה.

רַלְבַּ״ג ובא מתהלך רישך. ולזה כשיבוא לך ריש וחסרון יבא כמהלך שלא יתעכב עמך כמו הענין באיש מגן שהוא בא כמהלך, ובכאן נשלם מה שהגבלנו באורו בזה המקום, והתועלות המגיעות ממנו הם מבוארים מדברינו:

מְצוּדַת דָּוִד ובא. ר״ל א״כ תעשה אז אף אם פעם יבא לך העוני לא תתמיד כי תלך לה כדרך המהלך בדרך שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד: ומחסורך. אף אם יבא לך חסרון מה בעושר לא יתעכב החסרון וכדרך האיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב במקום מן המקומות וכפל הדבר במ״ש:

מְצוּדַת צִיּוֹן מתהלך. הראוי כמתהלך ותחסר הכ״ף: רישך. מל׳ רש ועוני:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.