Sign In

Proverbs 8 — מִשְׁלֵי ח

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א הֲלֹא־חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ׃

רַשִׁ״י הלא חכמה תקרא. הלא התורה מכרזת אליכם דברים האמורים למטה בענין:
רַלְבַּ״ג הלא החכמה תקרא. אל האנשים: ותבונה תתן קולה. לקרוא להם וכדי שישמעו דבריה הן עומדות בראש מרומים עלי דרך להשמיע דבריהם לעוברים ולשבים ולהישירם אל הדרך אשר ילכו בה והמקום שאפשר שיקרא טעות לפי שיש בו נתיבות רבות היא נצבה שם להורות אי זה דרך ילכו בה:
מְצוּדַת דָּוִד הלא חכמה תקרא. ר״ל מעלות החכמה הלא נכרת מפאת עצמה וכאלו היא תאמר אמריה להמשך אחריה:

ב בְּרֹאשׁ־מְרוֹמִים עֲלֵי־דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה׃

מְצוּדַת דָּוִד בראש מרומים. כאלו עומדת בראש ההרים הרמים להשמיע קולה למרחוק: עלי דרך. נצבה אצל דרך מקום יתפרשו ממנו נתיבות רבות ומצויים שם אנשים רבים עוברים ושבים:

ג לְיַד־שְׁעָרִים לְפִי־קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה׃

רַשִׁ״י לפי קרת. תקרה הנתונה על השער ויושבים עליה: תרונה. תזעקנה ומה היא אומרת אליכם אישים אקרא:
אִבְּן עֶזְרָא קרת - קריה.
רַלְבַּ״ג ליד שערים. למקום השערים אשר לפתח הקריה להורות באי זה שער יכנסו כשהתקרבו אל הדרוש במבוא הפתחים אשר בבית שירצו להכנס שם באי זה פתח יכנס להביאו אל הדרוש ואמר זה כי בהרבה מהחקירות הקשות יצטרך להכנס בהם בהקדמו' רחוקות מאד מהדרוש ויעתק מהם אל הקדמו' יתקרבו יותר אל הדרוש וכן מדרגה אחר מדרגה עד הגיעו אל הדרוש והנה החכמה והתבונה יישירו תמיד בזאת החקירה אל הדרכים והסדרים אשר יובילו אליה וזה מאמרם על צד מליצת השיר הבינו פתאים ערמה וגו':
מְצוּדַת דָּוִד ליד שערים. וסמוך היא אל מקום השערים אשר לפתח הקריה: מבוא פתחים. ר״ל עשויים המה לבוא בפתחיה כי השערים ההמה פתוחים ועומדים ולזה רבים נכנסים ויוצאים בהם: תרונה. שמה מכרזת החכמה את אמריה וכ״ז הוא ענין מליצה לומר הלא שבחה ידוע וכאלו מכרזת בפרסום רב:
מְצוּדַת צִיּוֹן ליד. למקום: לפי קרת. לפתח העיר: תרונה. ענין הכרזה כמו בחוץ תרונה (לעיל א):

ד אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל־בְּנֵי אָדָם׃

אִבְּן עֶזְרָא אישים - עשירים, אל בני אדם עניים כמו כן, גם בני אדם גם בני איש והענין יחד עשיר ואביון.
מְצוּדַת דָּוִד אליכם. ואלה אמריה אליכם אישים וגו׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן אישים. אנשים:

ה הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב׃

אִבְּן עֶזְרָא ערמה - שיערימו להסיר הפתיות מהם. ולב - דעת או הבינו ערמה ללב, והוא פועל יוצא.
רַלְבַּ״ג הבינו פתאים ערמה. השתדלו להתישר אל החכמה ואחשוב שזאת הערמה תשלם בהתבוננות במלאכת ההגיון כי היא תיישר השכל אל דרכי ההשתדלות והעיון וכסילים תנו בינה לבבכם בענינים העיוניים:
מְצוּדַת דָּוִד ערמה. התחכמות ותחבולות להערים להסיר הפתיות: הבינו לב. תנו בינה אל הלב:

ו שִׁמְעוּ כִּי־נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים׃

רַשִׁ״י שמעו כי נגידים אדבר. דברי נגידות וחשיבות:
אִבְּן עֶזְרָא נגידים - כמו נגיד והם דברים משובחים וכן הלא כתבתי לך שלישים מן ושלשים על כלו, כי יש למלך משנה גם שליש.
רַלְבַּ״ג שמעו. כי דברים נכבדים אדבר ופתיחת מאמרי היא דברי יושר ואמר זה שלא יחשוב חושב שהוא מדבר בזה על צד ההפלגה והגוזמא כמשפט המאמר בשירים ובמשלים כי הנה חכי ידבר אמת לא רשע וכזב הנה כל אמרי פי הם בצדק וביושר אין בהם מה שיטה מדרך האמת:
מְצוּדַת דָּוִד נגידים. ר״ל דברים חשובים ונכבדים: ומפתח שפתי. מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים וכפל הדבר במ״ש:
מְצוּדַת צִיּוֹן נגידים. שרים וחשובים:

ז כִּי־אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע׃

מְצוּדַת דָּוִד ותועבת וגו׳. דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם:
מְצוּדַת צִיּוֹן יהגה. ידבר:

ח בְּצֶדֶק כָּל־אִמְרֵי־פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ׃

רַשִׁ״י נפתל ועקש. עקמומיות:
מְצוּדַת דָּוִד בצדק כל אמרי פי. נאמרים בצדק:
מְצוּדַת צִיּוֹן נפתל. עקמימות כמו ועם עקש תתפתל (תהילים י״ח:כ״ז):

ט כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת׃

אִבְּן עֶזְרָא נכוחים - אמת.
רַלְבַּ״ג כלם נכוחים. כל דברי נכוחי' וישרים למי שיבינם וישיג מה שבהם מהחכמה:
מְצוּדַת דָּוִד למבין. למי שיש לו בינה להבין אמריה:
מְצוּדַת צִיּוֹן נכוחים. ענין יושר כמו עשות נכוחה (עמוס ג):

י קְחוּ־מוּסָרִי וְאַל־כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר׃

רַשִׁ״י מחרוץ. ממיני הזהב הוא:
רַלְבַּ״ג קחו. בחרו בלקיחת מוסרי יותר מלקיחת הכסף הדעת אשר איישיר אליכם הוא יותר נבחר מזהב הנה החכמה היא טובה מכל מרגליות וכל חפצים אחרים שיחפוץ האדם בשאר ענינים זולתי בעיון לא ישוו בה אמרה החכמה לגלות הדברים ההכרחיים בהמצאתה:
מְצוּדַת דָּוִד ואל כסף. ר״ל היו רוצים לקחת מוסר תוכחתי מלקחת את הכסף:
מְצוּדַת צִיּוֹן מחרוץ. מין זהב טוב:

יא כִּי־טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל־חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ־בָהּ׃

רַשִׁ״י מפנינים. מרגליות: לא ישוו בה. לא ידמו לשויה:
מְצוּדַת דָּוִד וכל חפצים. כל הדברים שאדם חפץ ורוצה בהם לא ידמו אליה:

יב אֲ‍נִי־חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא׃

רַשִׁ״י שכנתי ערמה. אצל ערמה, שכיון שלמד אדם תורה נכנס בו ערמימות של כל דבר:
אִבְּן עֶזְרָא שכנתי ערמה - חסר בי"ת, כמו: שכן ארץ. והטעם: שהערמה צריכה חכמה שלא תכון זולתה. ודעת מזמות אמצא - וידיעת מזימת הדורשים אותו אמצא ואגיע עד תכלית כוונתם. ויתכן לפרש אני חכמה מכרת ויודעת כל ערמה, כאילו שכנתי בתוכה וגם אני יורדת לסוף דעת כל מזמה, ולפי שהדעת היא הנמצאת אחר החכמה והתבונה, אמר מלת אמצא. והטעם: כי לא יבצר מן החכמה כל מזמה.
רַלְבַּ״ג אני חכמה שכנתי ערמה. במקומות שנמצאת שם ערמה ודרך השתדלות והם הסדרים ההגיונים ויצטרך לו גם כן שימצא יראת ה' רוצה לומר לקיחת המוסר במדות ויצטרך לו עוד לשנא רע כדי שיתרחק מדרכיו וישנא מדת הגאוה כי היא מסירה השלימות מהאדם וישנא דרך רע בדעות ודברים המציעים שרשים כוזבים כי אלו ימנעו ממצוא החכמה לפי שהמעיין ירצה להמשיך המאמרים במה שאחר ההתחלות באופן שהוצעו ההתחלות וירצה להמשיך תמיד לשמרם וזה יביאהו לטעות בהם:
מְצוּדַת דָּוִד שכנתי ערמה. אני שוכן בערמה ר״ל א״א לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצה״ר המסית בזולת חכמת התורה: ודעת. אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצה״ר המסית וכפל הדבר במלות שונות:
מְצוּדַת צִיּוֹן מזמות. מחשבות:

יג יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי׃

רַשִׁ״י יראת ה' שנאת רע. זהו המוסר שהחכמה מכרזת לבריות:
אִבְּן עֶזְרָא יראת ה' שנאת רע - שנאת מקור בשקל מלאת ורע כלל כל חסרון ופרט ממנו גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות. דרך רע – הנהגה רעה. ופי תהפוכות - שמתהפך מענין לענין. ואמר: שנאתי כאילו אמר, שיראת ה' היא שנאת אלה, גם אני שנאתי אותם כטעם: הלא משנאיך ה' אשנא ובעל הטעמים ששם טעם מפסיק במלת ופי, לא ראה זה הפירוש ואולי שמלת ופי דברי החכמה, וכאילו אמרה: אני חכמה שכנתי ערמה ודעת מזמות אמצא וידעתי כי יראת ה' שנאת רע וגאה וגאון ודרך רע ופי ר"ל מאמר כמו: כי על פי ה' וזולתם, או הסכמתי ודעתי כמו פה אחד טוב אל המלך, תהפוכות שנאתי, כי החכמה והתהפוכות שונאים זה את זה כי לא יעמדו בנושא אחד. ותהפוכות - כולל כל נגד וכל הפך מהטוב והיושר.
מְצוּדַת דָּוִד יראת ה׳. תוכן יראת ה׳ היא לשנוא את הרע והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו: שנאתי. ר״ל את כל אלה שנאתי גם אני:
מְצוּדַת צִיּוֹן גאה וגאון. שניהם ענין גאוה:

יד לִי־עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה׃

אִבְּן עֶזְרָא לי עצה ותושיה - מפורש - אני בינה לי גבורה. ואמר: אני בינה ולא אמר: לי בינה, לפי שהבינה תולדת החכמה ואם אין חכמה אין בינה ואמר: לי גבורה כטעם: החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים.
רַלְבַּ״ג לי עצה. וזה כי העצה תלקח בדברים העצמיי' כאילו תאמר שהעצה במי שהוא חלוש החום לחממו ובשיאכילוהו דברים חמים והנה העצה תהיה בחכמות המישרות לצד המעשה כמו חכמת הרפואה עבודת האדמה ומה שידמה להם ולי ג"כ תושיה רוצה לומר השגת הנימוס המושכל אשר בדברים והוא מהותו ומשיגיו העצמיים ואלו הם חלקיו הפנה הראשונה להעיר על תועלתם ומהותה איך לא תצטרך לזכות הדברים ההכרחיים קודם ההשתדלות בה לפי שכבד זכרה אחר החכמה וזה ממה שצריך שתוקדם תחלה החכמה קודם השתדלות בבינה וכבר זכר זה בביאור במה שקדם: אני בינה לי גבורה. ר"ל כי לחכמה יהיה ההשגה בדברים הנמשכים לפי הסדור הטבעי ואמנם מה שיתחדש שיהיה כנגד הסדור ההוא כמו הענין בנפלאות והוא הנקרא גבורה אשר לא יבואו בסבות העצמיות הנה החקירה עליו תהי גבורה והנה עוד לבינה השגת הפילוסופיא המדינית אשר בה יתחדש הבנין באלו הדברי' המדיניים איך ינהגו בהם להעמיד הקבוץ המדיני ומזה יסתעף דבר העונשים אשר יוטלו על בעלי התכונות הפחותיות ולפי שבזאת הפילוסופיא על האופן הראוי ימלוכו המלכים וישורו השרים והרוזנים והנדיבים והשופטים להעמיד דבר ממשפט הפילוסופיא על האופן הראוי אמרה הבינה בי מלכים וגו':
מְצוּדַת דָּוִד לי עצה. בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית: ותושיה. ר״ל על ידי יותש כח היצר הרע: אני בינה. אני הנותן בינה להלחם למולו: לי גבורה. על ידי יתגבר עליו וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין:
מְצוּדַת צִיּוֹן ותושיה. תשות הכח:

טו בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק׃

רַשִׁ״י בי מלכים ימלוכו. שהדינים והמשפטים אני מלמדם:
אִבְּן עֶזְרָא בי מלכים ימלוכו - שתעמוד מלכותם, או נקראו על שם סופם, כמו: וטחני קמח. ורוזנים יחוקקו צדק - לחקוק חוקי משפט צדק.
רַלְבַּ״ג בי מלכים ימלוכו. על העם: ורוזנים יחקקו. חקים של סדר ויושר:
מְצוּדַת דָּוִד בי מלכים ימלוכו. על ידי תתקיים מלכותם אם יתנהגו במשפט התורה: יחוקקו צדק. על ידי עשו חוקים צודקים וישרים:
מְצוּדַת צִיּוֹן ורוזנים. שרים: יחוקקו. מל׳ חוק וגזרה:

טז בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל־שֹׁפְטֵי צֶדֶק׃

אִבְּן עֶזְרָא בי שרים ישרו - משפט הרי"ש להיותה דגושה, כשקל יסבו עלי רביו, לולי שאין מקבלת דגש.
רַלְבַּ״ג בי שרים ישורו. ימשולו:
מְצוּדַת דָּוִד בי שרים. על ידי תתקיים ממשלת השרים והנדיבים שבכל השופטים כי כאשר ילכו בחוקות התורה תמשך ממשלתם:
מְצוּדַת צִיּוֹן ישורו. יעשו שררה וממשל:

יז אֲנִי אהביה [אֹהֲבַי] אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי׃

רַשִׁ״י אהב. כמו אאהב: אהבי. אהביה כתיב אמר הקב"ה אני אהביה של תורה אהב זו שמעתי מרבי אהרן בשם רבי נתן: ימצאנני. נו"ן יתירה חמשים שערי בינה אמציאנו:
אִבְּן עֶזְרָא אני אוהבי אהב - חסר אל"ף השרש, להקל על הלשון, כמו: ואחר עד עתה.
רַלְבַּ״ג אני אוהביה אהב. ר"ל שלא ימצא מי שאינו אוהבה אך מי שהוא אוהבה וחושק בה יטרח לעמוד על אמתתה והוא ימצאה מפני היותו משחר ודורש אותה תמיד:
מְצוּדַת דָּוִד אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי: ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה:
מְצוּדַת צִיּוֹן אהב. כמו אאהב:

יח עֹשֶׁר־וְכָבוֹד אִתִּי הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה׃

אִבְּן עֶזְרָא עושר וכבוד, עתק - ענין עובי וחוזק. וכן: יצא עתק מפיכם. וצדקה - במקום כטעם הצלחה. וכן יתכן לפרש וצדק משמים נשקף.
רַלְבַּ״ג עושר וכבוד אתי. הנה אתי עושר וכבוד כי בדרכי הבינה יוכל האדם להשיג עושר וכבוד מפני שלימותו במדות והתישרו בהם אל השגה זו באופן שלם כי לזאת המלאכה סדרים יישירו לקנין אלו השלימיות: אתי הון עתק. וקנין הצדק והיושר במדות:
מְצוּדַת דָּוִד אתי. על ידי ישיג עושר וכבוד: הון עתק וצדקה. ישיג הון חזק רב ובצדקה תנתן לו מה׳ כי לא יקופח שכר תורתו לעוה״ב בעבור ההון שהשיג:
מְצוּדַת צִיּוֹן עתק. חוזק כמו יביעו ידברו עתק (תהילים צ״ד:ד׳):

יט טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר׃

אִבְּן עֶזְרָא טוב פריי, ותבואתי מכסף נבחר - ותבואתי טובה מכסף נבחר, או מלת נבחר כאילו אמר נבחרת, כמו: תפלצתך השיא אותך והראשון נכון. והטעם: על המתחייב מן החכמה, מתיקון הנפש והנהגת המדינה.
רַלְבַּ״ג טוב פריי. הנה טוב פריי מזהב והוא נבחר מכסף לי ההליכה באורח הצדקה והיושר בתוך נתיבות שיהיו למשפט שיבאו לאמת דבריו וסותרו והיה שם מחשבות יקימו כל אחד מהדרכים ההם והנה יהיה מהתועלות בהיות מבוארת האמת בזה להנחיל אוהבי יש והוא דעת המוסכם לנמצא כי בו תגיע ההצלחה האנושית והפך זה יהיה בדעת אשר לא יסכים לנמצא:
מְצוּדַת דָּוִד פריי. מתן שכר התורה: ותבואתי. מוסב על מלת טוב לומר ותבואתי טוב מכסף נבחר ומעולה וכפל הדבר במ״ש:

כ בְּאֹרַח־צְדָקָה אֲהַלֵּך בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט׃

אִבְּן עֶזְרָא באורח צדקה אהלך - דברי החכמה כדברי החכם. והטעם: כי מי שרוצה החכמה, צריך שיתנהג בזה הדרך. ואמר: בתוך נתיבות משפט - לבל יטה ימין ושמאל מהדרך האמצעי.
מְצוּדַת דָּוִד אהלך. אני מוליך את האדם בדרך צדקה וגו׳:

כא לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא׃

רַשִׁ״י להנחיל אוהבי יש. יש אתי נחלה רבה:
אִבְּן עֶזְרָא להנחיל יש- הוא כנוי לקנין הנצחי הנקנה לנחלה עולמית, וגם כינוי לקנין הממון. יש זהב ורב פנינים וכלי יקר. ויש כלל ואחר כן פרט, זהב ורב פנינים וכלי יקר. וכן טעם ואוצרותיהם.
רַלְבַּ״ג ואוצרות אוהבי אמלא. מאלו הדעות האמתיות כי מפני אהבת' אותו יקושרו בזאת החקירה וימצאו דברים רבים ימלאו בהם אוצרותיהם על צד המשל אמרה הבינה להורות על מעלתה וקדימתה על החכמה ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז בבריאת העולם רוצה לומר שבראשית הדברים שקנה אז ועשה קנה הדבר אשר היה חדושו בבינה ותבונת השם יתברך בו והם הגרמים השמימיים אבל תדע כי הש"י לא חסר להיות עמו זאת התבונה והחכמה אשר נברא בה העולם כמו שבארנו בה' מספר מלחמות ה' ושם התרנו הספקות הנופלות בזה והנה מעת היות הזמן קנני קדם מפעליו האחרים:
מְצוּדַת דָּוִד יש. ר״ל יש אתי טובה הרבה להנחיל את אוהבי ואמלא את אוצרותיה׳ מן הטובה:

כב יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז׃

רַשִׁ״י ראשית דרכו. קודם בריאתו של עולם:
אִבְּן עֶזְרָא ה' קנני ראשית - זה גם מדברי החכמה. קנני – מלשון: קונה שמים. ראשית דרכו - כלומר ראשית כוונתו בבריאה, כמו: כי הוא ראשית דרכי אל. קדם מפעליו מאז - קדם, כמו ראשית והטעם: קדימה לעולם, קדימת חיוב לא קדימת זמן, כי הזמן מכלל הנבראים, כאמרו: ה' בחכמה יסד ארץ.
מְצוּדַת דָּוִד ה׳ קנני. ברא אותי להיות קנויה לו וכן קונה שמים (בראשית יד): ראשית דרכו. בתחילת הבריאה: קדם. קודם מעשיו: מאז. מכבר ר״ל מזמן רב:

כג מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָרֶץ׃

רַשִׁ״י נסכתי מראש. ל' נסיכי בני אדם (יחזקאל לה):
אִבְּן עֶזְרָא מעולם - דרך המקרא לסמוך הקדומים למלת עולם כמו מעולם אל גוי מעולם הוא כלומר קדמון נסכתי נבחרתי כמו נסיכי סיחון. מקדמי ארץ - מקדמוני ארץ:
רַלְבַּ״ג מעולם נסכתי מראש. מעת היות עולם נתנה לי הגבורה והשררה והגדולה: מקדמי ארץ. בראשית מה שנברא בארץ:
מְצוּדַת דָּוִד מעולם. מימות עולם אני נסוכה ומושלת: מראש. אני מן הראשונים מהקודמי׳ לבריאת הארץ כי אמרו רז״ל שבעה דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחת מהם:
מְצוּדַת צִיּוֹן נסכתי. ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון (יהושע יג):

כד בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי־מָיִם׃

רַשִׁ״י חוללתי. נבראתי:
אִבְּן עֶזְרָא באין, חוללתי - עניינו עושתי וטעמו ענין התחלה וקרוב, מלשון: ואל שרה תחוללכם. באין, נכבדי מים - טעמו ובאין נכבדי מים והוא ענין כבדות ורבוי, וממנו: התכבד כילק התכבדי כארבה.
רַלְבַּ״ג באין תהומות חוללתי. קודם היות תהומות נבראתי כי השמים קודמים במעלה ובמציאות על התהומות קודם שיהיו שם מעינות ונהרות רבות מהמים:
מְצוּדַת דָּוִד באין תהומות. בעוד לא היו תהומות נבראתי אני:
מְצוּדַת צִיּוֹן חוללתי. ענין בריאה כמו ותחולל ארץ (תהלים צ): נכבדי מים. רבוי המים כמו בעם כבד (במדבר יא):

כה בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי׃

רַשִׁ״י בטרם הרים הטבעו. בתוך המים:
אִבְּן עֶזְרָא בטרם הרים הטבעו - כמו: על מה אדניה הטבעו, ושניהם עקרם מלשון טבעו בים סוף. והטעם: על יסודותם הטבועים בעמקי המים.
רַלְבַּ״ג בטרם. שהטבעו ההרים על מכונם ולפני שימצאו גבעות חוללתי:
מְצוּדַת דָּוִד בטרם. עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ ולפני הגבעות נבראתי אני:
מְצוּדַת צִיּוֹן הטבעו. מל׳ טביעה:

כו עַד־לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל׃

רַשִׁ״י ארץ וחוצות. ארץ ישראל ושאר ארצות: וראש עפרות תבל. אדם הראשון:
אִבְּן עֶזְרָא עד לא עשה ארץ וחוצות - כתרגום בטרם, עשה כמו אני ה' עשיתי ארץ וחוצות הם השווקים. והטעם: על הקרקעית הראויה ליישוב. וראש - כטעם קדם. וכן: מעולם נסכתי מראש. עפרות תבל - כאילו אמר וקודם עפרות תבל, הוא היישוב והוא כפל ענין במלות שונות.
רַלְבַּ״ג עד לא עשה. הש"י ארץ וחוצות הנכבד שבעפרות תבל והגבוה מהם והוא מקום הנגלה מן הארץ ובו ג"כ ארץ וחוצות והנה כפל הענין במלות שונות:
מְצוּדַת דָּוִד עד לא. מוסב על חוללתי לומר חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם וכפל הדבר כדרך המליצה:
מְצוּדַת צִיּוֹן תבל. כן נקראת הארץ המיושבת מבני אדם:

כז בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל־פְּנֵי תְהוֹם׃

רַשִׁ״י בחקו חוג על פני תהום. כשרקע חוג הארץ על המים, חוק גבול בל יעבור: חוג. לשון הקף כמו ובמחוגה יתארהו (ישעיה מד) קונפא"ש בלעז:
אִבְּן עֶזְרָא בהכינו שמים שם אני - בי"ת בהכינו בחוקו בשומו בעזוז באמצו, כלם נשיאי זמן, והכוונה אני הייתי מצואה או לא קדמוני בבריאה. וטעם בהכינו כטעם: כונן שמים ובמאמר: יהי רקיע. בחוקו חוג - בעת שחקק הגלגל על פני תהום, שהוא המרכז וחוג כמו וחוג שמים יתהלך ונקרא הכלי העשוי לעשות בו רושם העגולות מחוגה, על שם החוג הנרשם בו. ומלת בחוקו – דינו להיות דגוש כי שרשו חקק מן וחקות עליה, או יהיו שני שרשים בענין אחד חקק וחוק ומזה השרש: מי יתן בספר ויוחקו.
רַלְבַּ״ג בהכינו. בעת שהכין השם יתברך השמים להיות במספר ובתכונה ובמרחק ובגודל שהם בו והכוכבים אשר בהם כדי שייאות להמצא מהם אלו התנועות אשר בו העולם השפל שם הייתי כי בתבונה כונן הש"י השמים כמו שקדם כאשר חקק הש"י מחוגה על פני תהום שהוא כדור הארץ כמו שביארנו בפרשת בראשית והוא כמו מרכז לגרם השמימיי ולפי המחוג' ההיא המציא השמים סביבה במשכו רגלי המחוגה ההיא זה מזה בגלגל גלגל:
מְצוּדַת דָּוִד בהכינו. בעת הכינו את השמים הייתי שם אני כלומר נבראתי קודם להן בחוקו. בעת חקק עגול הארץ לכסות ע״פ התהום:
מְצוּדַת צִיּוֹן בחוקו. מל׳ חקיקה: חוג. הוא העגול הנעשה ע״י כלי ולה ב׳ ראשים יעמיד ראש האחד במקום עמדו והשני יסבב סביבו ונעשה עגול וכן היושב על חוג הארץ (ישעיהו מ׳:כ״ב):

כח בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם׃

רַשִׁ״י בעזוז. כשהגביר מעיינות תהום:
אִבְּן עֶזְרָא באמצו שחקים ממעל - הוא לשון אומץ וחוזק. וטעמו כטעם בהכינו. בעזוז - לשון עוז הוא לשון כח וחוזק, והוא מקור ובא שלם והושאל התוקף והחוזק למים, כמו: ובמים עזים נתיבה. וכן הושאל לו גם העצמה באומרו את מי הנהר העצומים.
רַלְבַּ״ג באמצו שחקים ממעל. כאשר אמץ שחקים ממעל ונתן להם חוזק וקיום עד שהם חזקים כראי מוצק וזה היה אפשר כאשר רצה הש"י שיקבל איכות דומה ומתיחס' לקושי כאמרם לחים היו השמים ביום ראשון בשני נקרשו: בעזוז עינות תהום. ר"ל כאשר נתן הש"י עוז וקושי למה שהיה מהחומר הראשון אצל עינות תהום והוא כדור האר'ן כי זה כולו נעשה בתבונה וזה כי לולי עוז הארץ וקיומה לא היה בכאן דרך לתנועת הגלגלים:
מְצוּדַת דָּוִד באמצו. בעת חיזק את השחקים אשר המה ממעל ובעת חיזק את מעינות התהום:
מְצוּדַת צִיּוֹן באמצו. מל׳ אומץ וחוזק: בעזוז. מל׳ עוז:

כט בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ־פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ׃

רַשִׁ״י בשומו לים חוקו. וגזר על ים סוף כשבראו על מנת להבקע לפני משה: בחקו מוסדי ארץ. בחיקתו, מל' חקו כמו על כפים חקתיך (שם מט) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג):
אִבְּן עֶזְרָא בשומו לים וגו' - כאמרו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו.
רַלְבַּ״ג בשומו לים חקו. כאשר שם השם יתברך לים חוקו שם הייתי וזה היה כשגזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה: ומים לא יעברו פיו. בדרך שישאר זה המקום שרצה שיהיה נגלה תמיד כאשר חקק מוסדי ארץ והוא החלק הנגלה מהארץ שהוא היסוד למה שיתהוה בה מהצמחים והב"ח:
מְצוּדַת דָּוִד בשומו. בעת שם לים חוק וגבול אשר מי הים לא יעברו פי ה׳ ללכת מהגבול ולהלאה: בחוקו. בעת חקק יסודי הארץ וכ״ז מוסב על שם אני האמור במקרא שלפני פניו:

ל וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל־עֵת׃

רַשִׁ״י אמון. גדילה אצלו ל' האמונים עלי תולע (איכה ד׳:ה׳): יום יום. אלפים שנה:
אִבְּן עֶזְרָא ואהיה, אמון - מלשון: כאשר ישא האומן את היונק, והוא שם ומשפטו באמון, כמו: כאשר היתה באמנה ובא כדרך משחך אלהים אלהיך שמן ששון. ואהיה שעשועים יום יום - יתכן לפרשו ואחר כן ואהיה שעשועים ולא בהיותה באמון. שעשועים - שם ולא יפרד, כמו: נעורים זקונים ובא שם מקום תואר כמו: והיה ברכה. ויתכן לפרש שחסר בי"ת והוא כמו בשעשועים יום יום בכל עת.
רַלְבַּ״ג ואהיה. אצל השם יתברך אמון ומגדל ומנהיג הדברים המיוחסים לבינה ובזה אהיה לו שעשועי' יום יום כי תמיד הש"י מתענג ומשתעשע בהשיגו עצמו אשר בזה תושג לו זאת התבונה ובכל עת משמחת אני לפניו והוא עצמותו והשגתו ובמה שאפשר בדברי' העלולים מהתבונה אשר אצל הש"י: משחקת בתבל. אני משמחת האנשי' בתבל ארצו:
מְצוּדַת דָּוִד ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה:
מְצוּדַת צִיּוֹן אמון. ענין גדול הילד והתעסקות בו כמו והיו מלכים אומניך (שם מ״ט): שעשועים. ענין התעסקות לשמוח:

לא מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת־בְּנֵי אָדָם׃

רַשִׁ״י משחקת בתבל ארצו. כל דורות הרשעים שהיו מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם הייתי משחקת עליהם: ושעשועי. צפיתי עד בא דור המדבר ויקבלוני:
אִבְּן עֶזְרָא משחקת בתבל - יתכן לפרש שזה הפסוק הוא פירוש מה שאמר למעלה. אמר: משחקת בתבל שהיא ארצו, פירוש משחקת לפניו בכל עת ושעשועי את בני אדם פירוש ואהיה שעשועים יום יום. את בני אדם - כמו עם בני אדם. והטעם: כי הם המקבלים והיא המאצלת והשעשוע שוה בשניהם.
רַלְבַּ״ג ושעשועי. הם את בני אדם כי הם שמחים מאד במה שישיגו מעניני:
מְצוּדַת דָּוִד משחקת. אני היא המשמחת אנשים בתבל ארצו ושעשועי היא עם בני אדם ר״ל המה שמחים בי ואני בהם:

לב וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ׃

רַשִׁ״י ועתה בנים שמעו לי:
אִבְּן עֶזְרָא ועתה בנים שמעו לי - לשון פיוס. ואשרי דרכי ישמורו – לשון הפלגה. וטעם דרכי כטעם והודעתי להם את הדרך אשר ילכו בה:
רַלְבַּ״ג ועתה בנים שמעו לי. ואשרי מי שישמרו דרכי: שמעו. תחלה מוסר המדות ואחר זה חכמו בחכמה ואל תבטלו מהשקידה על החכמה או ירצה בזה אל תפרעו אלו הדרכים שצויתי אתכם שהם מסלול ודרך להשגת החכמה:
מְצוּדַת דָּוִד ועתה בנים. הואיל ואני חשובה כ״כ מהראוי שתשמעו לי ואשרי לאלו אשר ישמרו דרכי:

לג שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל־תִּפְרָעוּ׃

רַשִׁ״י ואל תפרעו. ואל תבטלו מוסרי:
אִבְּן עֶזְרָא שמעו מוסר וחכמו - הקדים המוסר כטעם: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו. ואל תפרעו - יתפרש לבלתי יהפוך הסדר, אלא שילמוד המוסר ואחר כן החכמה, ויתפרש לבל יהפוך או יבטל או יפסיק המוסר.
מְצוּדַת דָּוִד שמעו. בתחלה שמעו המוסר להיות יראת ה׳ על פניכם ואח״כ למדו חכמה ואז בודאי לא תבטלו את החכמה הואיל ותקדים לה היראה:
מְצוּדַת צִיּוֹן ואל תפרעו. אל תבטלו כמו תפריעו את העם (שמות ה׳:ד׳):

לד אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי׃

רַשִׁ״י לשקוד. לשמור: על דלתותי. להכנס ראשון לבית המדרש ולבית הכנסת ולצאת אחרון:
אִבְּן עֶזְרָא אשרי, לשקוד על דלתותי - הטעם על ההרגל והקביעות בבתי החכמה ולפי שאמר: דלתותי, אמר: מזוזת פתחי וכפל ענין ויתכן לפרש: פתחי - פתחי החכמה ודלתותיה ומזוזותיה הם התחבולות שבכל חכמה והם המושכלות הראשונות, ומהם יתחברו ההקשות ולהם יחזרו התולדות הצודקות, וזה טעם לשמור.
רַלְבַּ״ג אשרי אדם שומע לי. להמשך אל מה שאורהו אל השגתי וזה בשישקוד על דלתותי תמיד לשמור מזוזות פתחי עם שיתבאר לו באי זה פתח יכנס בדרש דרוש:
מְצוּדַת דָּוִד לשקוד. למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי כדרך השומר היושב ומשמר בקבע:
מְצוּדַת צִיּוֹן לשקוד. ענין מהירות כמו שוקד (ירמיה א׳):

לה כִּי מֹצְאִי מצאי [מָצָא] חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה׃

אִבְּן עֶזְרָא כי מוצאי מצא חיים - כוללת חיים גופנים, למה לי חיים בריאות חיי בשרים, מה לעני יודע להלך נגד החיים ומזון וחיים לנערותיך, וחיי הנפש ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ופירוש מוצאי משיגי חיים והטעם על אשר נכנס בשלום על דרך הפתחים. ויפק רצון מה' - השיג רצון מאת בוראו.
רַלְבַּ״ג כי מוצאי מצא חיים. כי מי שמצא אותי מצא חיים נצחיים ויוציא רצונו מהש"י ר"ל שהוא יהיה נעזר בו בכל חפצו:
מְצוּדַת דָּוִד ויפק. ומוציא רצון מה׳ ר״ל ה׳ יהיה מרוצה לו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויפק. ויוציא כמו יפיק תבונה (לעיל ג׳):

לו וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת׃

אִבְּן עֶזְרָא וחוטאי חומס נפשו - כמו: אשר חטא על הנפש, שהיא דרך פשיעה או מלשון קולע אל השערה ולא יחטיא. והטעם על אשר לא השיג החכמה הפך המוצא והוא על הלומד בדרך שבוש שחומס נפשו מן האמת. וכל משנאי - הם השונאים החכמה ואין לומדין אותה כל עיקר, או פירוש וחוטאי הפושע והמורד בי, כלומר השם מגמתו לדבר אחר חומס נפשו, כי גורם לה ההעדר וכל משנאי אהבו מות, כפל ענין ואמר אהבו מות כדרך: ויאהב קללה ותבואהו.
רַלְבַּ״ג וחוטאי חומס נפשו. ואשר חוטא לי שלא ילך במוסרי להתישר להשגתי הוא עושק השלימות מנפשו וכל מי שישנא אותי וירחיקני הוא אוהב המות וההפסד המוחלט כי אליו דרכו לפי שמי שישנא התבונה ישנא גם כן החכמה וזה בלתי צריך אל באור:
מְצוּדַת דָּוִד וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה: כל משנאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.