Nehemiah 10 — נְחֶמְיָה י

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א וּבְכָל־זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ׃

רַשִׁ״י ובכל זאת. ובכל הרעה הזאת הבאה עלינו אנחנו כורתים אמנה להקב"ה להאמין ולבטוח בו: וכותבים. ואנחנו כותבים בספר לקבל מלכותו עלינו למען תהיה לנו לעדות: ועל החתום. שרוב גדולים וחשובים שבנו חתומים על ספר קבלת המצות להיות לנו לעדות:

אִבְּן עֶזְרָא ובכל זאת - ר"ל בכל זאת הצרה אנו כורתים לעשות אמנה וקיום ללכת בתורת האלהים, אשר נתנה ביד משה, ושלא נתן מבנותינו לעמי הארץ.

רַלְבַּ״ג ועם כל זאת אנחנו כורתים ברית אמת לקיים את דברי התורה ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת ה' ולשמור ולעשות מצותיו ומשפטיו וחקיו כמו שאמרה התורה תחת אשר לא עבדת. וכבר כתבנו זה הברית אשר אנחנו כורתים ועל החתום כל המנהיגים והם השרים והלוים והכהנים והנה זכרם בשמות:

מְצוּדַת דָּוִד ובכל זאת. מוסב למעלה שאמר הנה אבותינו היו במלכות ובטובה ועכ״ז לא עבדוך ואנחנו הלא עבדים ובצרה גדולה ובכל זאת אנחנו כורתים ברית אמנה ומקוימת לעובדיך וכותבים אותו בספר למען יהיה לזכרון: ועל החתום. על גמר דברי הספר יחתמו שרינו וכו׳ בחתימות ידם לאות ולראיה שקבלו על עצמן כל הכתוב בספר:

מְצוּדַת צִיּוֹן אמנה. ענין קיום כמו יאמן נא דברך (מ״א ה׳): החתום. ענינו גמר וסוף ובדרז״ל כל חותמי ברכות (ברכות ס״ג):

ב וְעַל הַחֲתוּמִים נְחֶמְיָה הַתִּרְשָׁתָא בֶּן־חֲכַלְיָה וְצִדְקִיָּה׃

רַשִׁ״י ועל החתומים. עתה מונה והולך החתומים בספר לעדות קבול המצות: נחמיה התרשתא. שם אחד הוא וזהו שפירשתי (עזרא ב') דהתרשתא הוא נחמיה ולמה נקרא שמו התרשתא שהתירו לו חכמים לשתות יין נסך לפי שהיה משקה למלך:

מְצוּדַת דָּוִד ועל החתומים. ר״ל ואלו הם הבאים על החתומים: נחמיה וכו׳. ולפי שכתבו בספר כל הדברים אשר נשבעו עליהם האמורים למטה אמר החתומים בלשון רבים ור״ל הגמור של כל הדברים:

ג שְׂרָיָה עֲזַרְיָה יִרְמְיָה׃

ד פַּשְׁחוּר אֲמַרְיָה מַלְכִּיָּה׃

ה חַטּוּשׁ שְׁבַנְיָה מַלּוּךְ׃

ו חָרִם מְרֵמוֹת עֹבַדְיָה׃

ז דָּנִיֵּאל גִּנְּתוֹן בָּרוּךְ׃

ח מְשֻׁלָּם אֲבִיָּה מִיָּמִן׃

ט מַעַזְיָה בִלְגַּי שְׁמַעְיָה אֵלֶּה הַכֹּהֲנִים׃

מְצוּדַת דָּוִד אלה הכהנים. אלה החתומים היו מן הכהנים:

י וְהַלְוִיִּם וְיֵשׁוּעַ בֶּן־אֲזַנְיָה בִּנּוּי מִבְּנֵי חֵנָדָד קַדְמִיאֵל׃

מְצוּדַת דָּוִד וישוע. כן שמו בוי״ו:

יא וַאֲחֵיהֶם שְׁבַנְיָה הוֹדִיָּה קְלִיטָא פְּלָאיָה חָנָן׃

מְצוּדַת דָּוִד ואחיהם. חבריהם של הלוים הנזכרים:

יב מִיכָא רְחוֹב חֲשַׁבְיָה׃

יג זַכּוּר שֵׁרֵבְיָה שְׁבַנְיָה׃

יד הוֹדִיָּה בָנִי בְּנִינוּ׃

טו רָאשֵׁי הָעָם פַּרְעֹשׁ פַּחַת מוֹאָב עֵילָם זַתּוּא בָּנִי׃

מְצוּדַת דָּוִד ראשי העם. אלה ראשי העם הבאים על החתומים: פחת מואב. מושל במואב:

טז בֻּנִּי עַזְגָּד בֵּבָי׃

יז אֲדֹנִיָּה בִגְוַי עָדִין׃

יח אָטֵר חִזְקִיָּה עַזּוּר׃

יט הוֹדִיָּה חָשֻׁם בֵּצָי׃

כ חָרִיף עֲנָתוֹת נובי [נֵיבָי׃]

כא מַגְפִּיעָשׁ מְשֻׁלָּם חֵזִיר׃

כב מְשֵׁיזַבְאֵל צָדוֹק יַדּוּעַ׃

כג פְּלַטְיָה חָנָן עֲנָיָה׃

כד הוֹשֵׁעַ חֲנַנְיָה חַשּׁוּב׃

כה הַלּוֹחֵשׁ פִּלְחָא שׁוֹבֵק׃

כו רְחוּם חֲשַׁבְנָה מַעֲשֵׂיָה׃

כז וַאֲחִיָּה חָנָן עָנָן׃

כח מַלּוּךְ חָרִם בַּעֲנָה׃

כט וּשְׁאָר הָעָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם הַשּׁוֹעֲרִים הַמְשֹׁרְרִים הַנְּתִינִים וְכָל־הַנִּבְדָּל מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת אֶל־תּוֹרַת הָאֱלֹהִים נְשֵׁיהֶם בְּנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם כֹּל יוֹדֵעַ מֵבִין׃

רַשִׁ״י וכל הנבדל. הם הגרים שנבדלו מתורת העכו"ם להיות דבוקים ומחוברים אל תורתו של הקדוש ברוך הוא ולשמור מצותיו:

רַלְבַּ״ג נשיהם בניהם ובנותיהם כל יודע מבין. ר"ל אשר יהיו מהם בני דעת לשמוע וללמד את דברי התורה:

מְצוּדַת דָּוִד ושאר העם. אשר לא באו על החתומים: וכל הנבדל. אלו הגרים: כל יודע מבין. כל מי שיודע להבין בדבר מה:

ל מַחֲזִיקִים עַל־אֲחֵיהֶם אַדִּירֵיהֶם וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד־הָאֱלֹהִים וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־מִצְוֺת יְהוָה אֲדֹנֵינוּ וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקָּיו׃

רַשִׁ״י על אחיהם. עם אחיהם: אדיריהם. גדולים שבהם:

רַלְבַּ״ג מחזיקים על אחיהם אדיריהם. ר"ל שגדוליהם ושריהם מחזיקים על אחיהם להכריחם לקיים התורה:

מְצוּדַת דָּוִד מחזיקים. הם כולם היו מחזיקים ואוחזים על דברי אחיהם האדירים והשרים אשר באו על החתומים: ובאים. גם המה היו באים באלה ובשבועה וכו׳:

מְצוּדַת צִיּוֹן באלה. הוא קללת השבועה כמו בשבועת האלה (במדבר ה׳):

לא וַאֲשֶׁר לֹא־נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת־בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ׃

רַלְבַּ״ג ואשר לא נתן בנותינו וגו'. הנה זכרו קצת פרטי המצות אשר נכשלו בהם כמו ההתחתן בגוים ועשות מקח וממכר בשבת אע"פ שאין אסורו אלא מדברי סופרים לפי שהוא מביא לעבור על אסור תורה כמו הכתיבה שהיא מלאכה:

מְצוּדַת דָּוִד ואשר לא וגו׳. מוסב הוא על המקרא שלפניו שאמר ובאים באלה ובשבועה וגו׳ לומר שגם השבועה היתה אשר לא נתן וגו׳ וכן על כל הדברים שחושב והולך:

לב וְעַמֵּי הָאָרֶץ הַמְבִיאִים אֶת־הַמַּקָּחוֹת וְכָל־שֶׁבֶר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת לִמְכּוֹר לֹא־נִקַּח מֵהֶם בַּשַּׁבָּת וּבְיוֹם קֹדֶשׁ וְנִטֹּשׁ אֶת־הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וּמַשָּׁא כָל־יָד׃

רַשִׁ״י המקחות. הסחורות: שבר. תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים (בראשית מ"ו): וביום קדש. של י"ט: ונטוש את השנה השביעית. כענין שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשתה (שמות כג): ומשא כל יד. השמטת מלוה בשביעית:

אִבְּן עֶזְרָא המקחות - שם דבר מן לקח כטעם ממכר. ושבר - בחטים ושעורים.

רַלְבַּ״ג וכל שבר. וכל קנין והשמטת קרקע והשמטת כספים כי בזה נכשלו בהיותם בא"י כמו שתמצא מבואר בדברי ירמיה. והנה נטישת השנה השביעית הוא שישמיטו ידיהם מקרקעותיהם בעליהם והוא שיהיו הפירות כמו הפקר כמו שבארנו בפרשת בהר סיני:

מְצוּדַת דָּוִד את המקחות. הדברים הנקחים מהם: וכל שבר. כל מיני תבואה כמו בשבר אשר הם שוברים (בראשית מ״ו): וביום קודש. זה י״ט: ונטש. נעזוב עבודת האדמה בשנת השמטה: ומשא. אף נעזוב בשמטה חוב ההלואה הניתן ביד וכן נאמר שמוט כל בעל משה ידו (דברים ט״ו:ב׳):

מְצוּדַת צִיּוֹן ונטש. ונעזוב כמו תשמטנה ונטשתה (שמות כ״ג): ומשא. חוב ההלואה:

לג וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֺת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא שלישית השקל - נוסף על מחצית השקל לצורך הענינים הנזכרים.

רַלְבַּ״ג לתת עלינו שלישית השקל בשנה. ראוי שתדע שהשקל הזה היה יותר גדול מהשקל הנזכר בתורה ולזה הספיק להם שלישית השקל להיותו כמו מחצית השקל שצותה התורה וכבר נתבאר בפרשת כי תשא שזה הכסף היה נתן על עבודת אהל מועד לעשות ממנו כל קרבנות צבור וכל המלאכה הצריכה בבית המקדש ובעבור שלא תשבת העבודה בבית המקדש הפלנו גורלות על קרבן העצים. ר"ל שקצתם היו מביאים שם עצים בבית המקדש וקצתם בעת אחר בדרך שהיה הדבר מוגבל להביאם שם לעתים מזומנים ומוגבלים באופן שלא יחסרו שם עצים לצורך המערכות אשר על המזבח. וידמה שגם בזה שגגו בעתים הקודמים. וקשרו עצמם גם כן לתת מתנות כהונה ולויה בדרך שיהיו הכהנים והלוים לעבוד עבודת המקדש ולא יחסר להם לחם ושמלה כי גם בזה שגגו בימים הקדמונים. ולזה היו הכהנים והלוים עוזבים עבודת המקדש והנה זכרו בזה המקום ממתנות כהונה בכורים ובכורות אדם ובכורות בהמה טמאה וטהורה וחלה ותרומה ומעשר מן המעשר שיקחו הכהנים ממעשר הלוים ותקנו שיביאו לכהנים כל אלו המתנות בבית האלהים כדי שלא יעזבו הכהנים העבודה לחזר על הגרנות לקחת התרומות והמעשרות:

מְצוּדַת דָּוִד והעמדנו. קבענו על עצמינו דבר מצוה להיות חובה עלינו לתת שלישית השקל בכל שנה נוסף על מחצית השקל שאמרה התורה: לעבודת. להיות די צורך עבודת הבית:

לד לְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת וּמִנְחַת הַתָּמִיד וּלְעוֹלַת הַתָּמִיד הַשַּׁבָּתוֹת הֶחֳדָשִׁים לַמּוֹעֲדִים וְלַקֳּדָשִׁים וְלַחַטָּאוֹת לְכַפֵּר עַל־יִשְׂרָאֵל וְכֹל מְלֶאכֶת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ׃

רַשִׁ״י וכל מלאכת בית אלהינו. לעשות מן הכסף:

רַלְבַּ״ג ללחם המערכת. הוא לחם הפנים: ומנחת התמיד. הוא הקטורת שהיו מקטירים במזבח הזהב: ולעולת התמיד. הם התמידין שבכל יום: השבתות החדשים למועדים. הם מוספי שבת וראש חדש וימים טובים: ולקדשים ולחטאות. הם זבחי שלמי צבור וחטאות של צבור: וכל מלאכת בית אלהינו. הוא כל מה שיצטרך שם כמו שמן למאור וסולת למנחות ויין ושמן ופרה אדומה ושאר מה שיצטרך שם:

מְצוּדַת דָּוִד ללחם המערכת. הוא לחם הפנים: ומנחת התמיד. מנחת נסכי התמידין: השבתות. לעולות השבתות וגו׳ הם קרבנות המוספין: ולקדשים. הם כבשי עצרת שהם שלמי צבור: ולחטאות. חטאות הצבור והם שעירי הרגלים ור״ח: וכל מלאכת. לצורך בדק הבית:

מְצוּדַת צִיּוֹן המערכת. ענין סדור:

לה וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל־קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית־אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל־מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה׃

רַשִׁ״י הפלנו. כמה יביא כל אחד: קרבן העצים. תקרובת של עצי המערכה למזבח: לבית אבותינו. שהיא בית קדושת אבותינו:

אִבְּן עֶזְרָא על קרבן העצים - שנים חלקים הכהנים הלוים והעם לכרות להביא העצים לעתים מזומנים, והענין מפורש בדברי חכמים. לבית אבותינו - פירוש שתבנוהו.

מְצוּדַת דָּוִד על קרבן העצים. מתי יביא כ״א תקרובות עצי המערכה למזבח: הכהנים וגו׳. על כולם הפלנו הגורל להביא לבית ה׳ להעת המוכן וקבוע לו ע״פ הגורל שנה בשנה בכל שנה יביא בהעת ההיא:

מְצוּדַת צִיּוֹן מזומנים. ענין הכנה וקביעות וכן בעתים מזומנות (לקמן י״ג): לבער. מלשון הבערה והסקה:

לו וּלְהָבִיא אֶת־בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ וּבִכּוּרֵי כָּל־פְּרִי כָל־עֵץ שָׁנָה בְשָׁנָה לְבֵית יְהוָה׃

רַשִׁ״י ובכורי כל פרי כל עץ. בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים:

אִבְּן עֶזְרָא ולהביא את בכורי אדמתינו - כעומר ושתי הלחם. כל פרי עץ - הם הנזכרים בפסוק הגפן ותאנה ורמון ושאר העצים, והם שבעה מינים. וכן אמרו חז"ל: אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין בלבד כענין ולקחת מראשית כל פרי האדמה.

רַלְבַּ״ג בכורי אדמתנו. הם בכורי חטה ושעורה: ובכורי כל פרי כל עץ. כבר בארו רבותינו שזה אינו אלא בפירות המיוחסים לארץ ישראל כמו גפן ותאנה ורמון וזיתים ותמרים ואלו השבעה מינין שזכרנו הם המיוחסים לארץ ישראל כאמרו ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש:

מְצוּדַת דָּוִד את בכורי. אלו הבכורים מראשית כל פרי האדמה: כל פרי כל עץ. להביא מכל פרי העץ עם שהתורה לא חייבה אלא מחמשת המינין:

לז וְאֶת־בְּכֹרוֹת בָּנֵינוּ וּבְהֶמְתֵּינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאֶת־בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ וְצֹאנֵינוּ לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא ואת בכורות בנינו ובהמתנו - רצה לומר בהמתנו בהמה טמאה, כי אחרי כן בכורות בקרינו וצאננו.

רַלְבַּ״ג ואת בכורות בנינו ובהמתנו. הם בכור אדם ופטר חמור וזכרם יחד לפי ששניהם נתנו לפדיון:

מְצוּדַת דָּוִד בכורות בנינו. ליתן פדיונו חמשת שקלים: ובהמתנו. זה פטר חמור לפדותו בשה: לכהנים. לתת לכהנים המשרתים חלף עבודתם:

לח וְאֶת־רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל־עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל־לִשְׁכוֹת בֵּית־אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ׃

רַשִׁ״י נביא לכהנים אל לשכות. כי שם היו רגילים: המעשרים בכל ערי עבודתנו. שנוטלים מעשרותיה' בכל ערי ישראל:

אִבְּן עֶזְרָא ופרי כל עץ תירוש - כן הוא פרי תירוש ויצהר. המעשרים - לוקחי המעשר.

רַלְבַּ״ג ותרומותינו ופרי כל עץ תירוש ויצהר. ר"ל תרומות הדגן ותרומת פרי כל עץ שנגמרה מלאכתו כמו תירוש ויצהר:

מְצוּדַת דָּוִד ראשית עריסותינו. זה החלה מן העיסה: ותרומותינו. זה תרומת דגן: ופרי וגו׳. תרומות פרי תירוש ויצהר: אל לשכות. לשומם בהלשכות והכהני׳ יחלקו ביניהם: המעשרים. הלוקחים המעשרות בכל הערים אשר אנחנו עובדים את האדמה בחרישה וקצירה וכאומר עם שאנחנו עובדים את האדמה מ״מ נותן למי אשר לא עמל בה:

מְצוּדַת צִיּוֹן עריסותינו. ענין עיסה כמו ראשית עריסותיכם (במדבר ט״ו): תירוש. יין: ויצהר. שמן:

לט וְהָיָה הַכֹּהֵן בֶּן־אַהֲרֹן עִם־הַלְוִיִּם בַּעְשֵׂר הַלְוִיִּם וְהַלְוִיִּם יַעֲלוּ אֶת־מַעֲשַׂר הַמַּעֲשֵׂר לְבֵית אֱלֹהֵינוּ אֶל־הַלְּשָׁכוֹת לְבֵית הָאוֹצָר׃

רַשִׁ״י בעשר. ל' בעשור: את מעשר המעשר. שהיו הלוים מעשרים מעשר מן המעשר ומביאים אותו לכהנים שלא היו עוזבים את בית המקדש:

אִבְּן עֶזְרָא בעשר - הראוי בהעשר מבנין הפעיל, וכמוהו: לצבות בטן, לנחותם הדרך. והטעם בקחת המעשר, והוא מעשר מן המעשר.

רַלְבַּ״ג והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים. עשו זה להרחיק הלוים מכבוש תחת ידם מעשר המעשר שהוא לכהנים ולזה חייבו שיהיה שם כהן עמהם בלקחם המעשרות ועל הלוים חייבו שיהיה הטפול להביא מעשר המעשר ללשכות בית המקדש לבית האוצר:

מְצוּדַת דָּוִד בעשר הלוים. בעת יקחו הלוים את מעשרם יהיה עמו כהן כי גם חלק הכהן נבלע בה והיא תרומת המעשר: מעשר המעשר. מעשר מן המעשר שלקחו להם: לבית האוצר. למקום אוצר התרומה:

מ כִּי אֶל־הַלְּשָׁכוֹת יָבִיאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי הַלֵּוִי אֶת־תְּרוּמַת הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר וְשָׁם כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְלֹא נַעֲזֹב אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ׃

מְצוּדַת דָּוִד ושם. בהלשכות ההם היו מונחים כלי המקדש: והכהנים וגו׳. ישבו שם לשמרם ולזה יביאו לשם את התרומה: ולא נעזב. למען לא נעזוב את בית ה׳ כי אם היו הכהנים רדופים לשוטט אחר התרומה היה א״כ הבית נעזב מהם ולזה גזרו להביא אליהם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.