א
וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר־בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה־פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב׃
רַשִׁ״י
פלני אלמני. ולא נכתב שמו לפי שלא אבה לגאול: פלני אלמני. מתורגם בנביאים (שמואל א' כא) כסי וטמיר: פלני. מכוסה ונעלם לשון (דברים יז) כי יפלא (בראשית יח) היפלא מה' דבר: אלמני. אלמון מבלי שם, (ס"א אלמוני שהיה אלמן מד"ת שהיה לו לדרוש עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית והוא אמר פן אשחית את נחלתי):
אִבְּן עֶזְרָא
עלה השער. כן היה מנהג והתורה לעדה. פלוני אלמוני. יש אומרים שהוא מן 'מופלא', ו'אלמוני' מן 'אלם' שאין לו שם ידוע אצל המדבר.
ב
וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ־פֹה וַיֵּשֵׁבוּ׃
ג
וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב׃
ד
וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם־תִּגְאַל גְּאָל וְאִם־לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע [וְאֵדְעָה] כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל׃
רַשִׁ״י
ואדעה כי אין זולתך. קרוב לגאול:
אִבְּן עֶזְרָא
ואם לא יגאל. אמר רבי יונה, כי היה ראוי להיותו 'ואם לא תגאל'. וכן 'ובאשת נעורי אל יבגוד'. וזה לא יתכן, כי יבגוד שב אל מלת 'ברוחכם'. וכן פירושו. ואם לא יגאל הגואל אותה, ואני אדע, כי אין גואל קרוב ממך.
ה
וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת־הַמֵּת קניתי [קָנִיתָה] לְהָקִים שֵׁם־הַמֵּת עַל־נַחֲלָתוֹ׃
רַשִׁ״י
ומאת רות המואביה. אתה צריך לקנות והיא אינה מתרצה אלא אם כן תשאנה:
אִבְּן עֶזְרָא
אשת המת קנית. הטעם מזאת המלה 'תקנה', ופועל עבר תחת עתיד. כי האשה יש לה כתובה, גם האם יורשת הנשאר. ונכתב 'קניתי', והטעם 'כן אקנה אני'.
ו
וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל לגאול־[לִגְאָל־] לִי פֶּן־אַשְׁחִית אֶת־נַחֲלָתִי גְּאַל־לְךָ אַתָּה אֶת־גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא־אוּכַל לִגְאֹל׃
רַשִׁ״י
פן אשחית את נחלתי. זרעי כמו (תהלים קכז) נחלת ה' בנים לתת פגם בזרעי שנאמר (דברים כג) לא יבא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית:
אִבְּן עֶזְרָא
פן אשחית את נחלתי. היתה לו נחלה רבה. ויש אומרים רמז על אשתו. גאל לך. הנה נתתי לך רשות, כי אני לא אוכל.
ז
וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל־הַגְּאוּלָּה וְעַל־הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל־דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
על הגאלה. זו מכירה: תמורה. זו חליפין: שלף איש נעלו. זהו קניין כמו שאנו קונין בסודר במקום נעל, ורבותינו ז"ל נחלקו בדבר מי נתן למי יש אומרים קונין בכליו של קונה ובועז נתן לגואל ויש אומרים קונין בכליו של מקנה וגואל נתן לבועז: וזאת התעודה בישראל. משפט העדות:
אִבְּן עֶזְרָא
לפנים. בימים קדמונים שעברו, כמו הפנים שהם הראשונים. על הגאלה. אם אדם יגאל או יחליף שדה בשדה. וזאת התעודה. מגזרת עדות על זה היו מעידים, ויש מפרש במלת 'תעודה' - רגילות ומנהג. והראשון הוא הנכון.
ח
וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה־לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ׃
אִבְּן עֶזְרָא
וישלף נעלו. בועז שלף נעלו ונתן אותו לגואל. והנה זה כאשר אמרו חכמינו ז"ל חליפין. והטעם. שקבלת זה הנעל, ונתת תחתיו גאולתך. וטעם נעל, בעבור שהוא נמצא תמיד, ולא יתכן להסיר חלוק או מכנסים, שלא ישאר ערום. ויש אומרים כי הגואל שלף נעלו ונתנו לבועז, והטעם כאשר נתתי לך זה הנעל, כן הגאולה.
ט
וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל־הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת־כָּל־אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי׃
י
וְגַם אֶת־רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם־הַמֵּת עַל־נַחֲלָתוֹ וְלֹא־יִכָּרֵת שֵׁם־הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם׃
רַשִׁ״י
להקים שם המת על נחלתו. מתוך שאשתו יוצאה ובאה בנחלה ומכנסת ומוציאה אומרים זאת היתה אשת מחלון שמו נזכר עליה:
יא
וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעָם אֲשֶׁר־בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְהוָה אֶת־הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל־בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה־חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא־שֵׁם בְּבֵית לָחֶם׃
רַשִׁ״י
כרחל וכלאה. אף על פי שהיו משבט יהודה ומבני לאה מודים הם על רחל שהיתה עיקרה של בית והקדימו רחל ללאה: וקרא שם. כלומר יגדל שמך:
אִבְּן עֶזְרָא
כרחל וכלאה. הקדים ברחל, בעבור שהיתה אשת יעקב בתחלת מחשבתו. ועשה חיל. כמו עשה לי את החיל הזה, כי אתה לא לקחתה בעבור ממון.
יב
וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן־הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לְךָ מִן־הַנַּעֲרָה הַזֹּאת׃
יג
וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת־רוּת וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן׃
יד
וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל־נָעֳמִי בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל׃
אִבְּן עֶזְרָא
אשר לא השבית לך גואל. הטעם בעבור שיוקם שם המת על נחלתו.
טו
וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת־שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר־אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר־הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים׃
טז
וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת־הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי־לוֹ לְאֹמֶנֶת׃
אִבְּן עֶזְרָא
ולכלכל. מטעם 'ויכלכל יוסף'. ויש אומרים: כמו 'ומי מכלכל את יום בואו'.
יז
וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד־בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי־יִשַׁי אֲבִי דָוִד׃
אִבְּן עֶזְרָא
ילד בן לנעמי. כמו ויהי לה לבן. אבי דוד. יתכן שישוב אל ישי גם אל עובד, כמו אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק, דרך סברא כי נחשון מת במדבר, כי לא יתכן להיות נער והוא בעל דגל ונוסע בתחילה קודם ישראל. ועוד, שהיה הכתוב מזכירו שנכנס בארץ, ולא יהיה נשיא השבט אחר. והנה אין בין שנכנס לארץ עד שנולד דוד רק שס"ו שנה, כי הכתוב אמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה היא השנה הרביעית למלך שלמה. ודוד חי שבעים שנה. וארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר. ואם אמרנו שהיה שלמון כאשר נכנס לארץ בן שנה, הנה הם ארבעה שלמון ובועז ועובד וישי, הנה כל אחד הוליד והוא בן תשעים ואחת שנה. ואם יקום מערער ויאמר כי נחשון היה כאשר יצא ממצרים פחות מעשרים שנה, הנה נחשב שיהיה בן י"ח שנה, ולא נחסר שנות לכת ישראל במדבר. והנה יהיו חמשה, והנה יוליד כל אחד והוא בן שמנים וארבע, וזה נכון בעיני. כי הנה בועז זקן היה, וזה למדנו בעבור שאמר לרות לבלתי לכת אחרי הבחורים, גם ישי זקן היה כאשר הוליד את דוד, כי הוא שמיני לבניו. ויתכן שנקרא עובד, שהולידו זקן, ולא לקח האשה כי אם בעבור כבוד השם. וגם האם עזבה דתה וארץ מולדתה, וחסתה בצל כנף השם, על כן יהיה הבן עובד השם, כי רובי הבנים דומים לאב ולאם, כי הם השורשים.
יח
וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת־חֶצְרוֹן׃
רַשִׁ״י
ואלה תולדות פרץ. לפי שייחס את דוד על שמה של רות המואביה חזר ויחסו על שם יהודה: חסלת מגלת רות:
יט
וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת־רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת־עַמִּינָדָב׃
כ
וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת־נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת־שַׂלְמָה׃
כא
וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת־בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת־עוֹבֵד׃
כב
וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת־יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת־דָּוִד׃
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.