Psalms 101 — תְּהִלִּים קא

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לְדָוִד מִזְמוֹר חֶסֶד־וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ יְהוָה אֲזַמֵּרָה׃

רַשִׁ״י חסד ומשפט אשירה. כשאתה עושה עמי חסד אקלסך ברוך הטוב והמטיב וכשאתה עושה בי משפט אני אשיר ברוך דיין האמת בין כך ובין כך לך ה' אזמרה:

אִבְּן עֶזְרָא לדוד מזמור - טעם אשירה שיחבר שיר להגיד החסד והמשפט שהוא עושה לכל עמו, כמו: ויהי דוד עושה משפט. וטעם: לך ה' אזמרה – שהמשלתני ולמדתני ועזרתני, לעשות משפטיך בארץ.

מְצוּדַת דָּוִד חסד ומשפט. כאשר אשירה לך על החסד כן אשירה לך על המשפט ולא אהרהר אחר מדה״‎ד:

ב אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם־לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי׃

רַשִׁ״י אשכילה. אתן לב על דרך התמים: מתי תבא אלי. הדרך הישרה להתהלך בה ואתהלך בתם לבבי אף בקרב ביתי בהצנע כמו בפרהסיא:

אִבְּן עֶזְרָא אשכילה תמים - תאר לדרך, כמו: ויתן תמים דרכי. מתי תבא אלי - הטעם: כי הוא ישכיל תמיד בכל רגע להרגיל עצמו ללכת בה, עד שלא ייגע ללכת, וכאילו הדרך תבא אליו מאליה, כדרך הכינור מרוב הרגילות.ורבי משה אמר: מתי תבא אלי כמו: ויבא אלהים אל בלעם שתשרה הרוח הקדש עליו בביתו בהתבודדו מבני אדם, ודיניהם וריבם. ואיזה פירוש שיהיה הוא הנכון, כן פירש לי ואיזה פירוש הוא הנכון ידבר על עת התבודדו והבדלו והנה טעם אתהלך רגילות, כמו: ויתהלך חנוך.

מְצוּדַת דָּוִד אשכילה. אתן לב על דרך התמים ומתאוה אני לה לאמר מתי תבוא אלי ואקיימנה כי כל חפצי שיזדמן מצוה לידי: בקרב ביתי. ר״‎ל בהצנע כמו בפרהסיא:

ג לֹא־אָשִׁית לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר־בְּלִיָּעַל עֲשֹׂה־סֵטִים שָׂנֵאתִי לֹא יִדְבַּק בִּי׃

רַשִׁ״י סטים. לשון כי תשטה אשתו (במדבר ה׳:י״ב) לסור מן הדרך דישטול"מנט בלע"ז:

אִבְּן עֶזְרָא לא - יספר על המחשבה שהוא במצח. עשה - כמו: עשות ספרים. סטים - ע"מ כלים, מגזרת כי תשטה אשתו, לא ידבק בי סטות.

מְצוּדַת דָּוִד לא אשית. לא אסתכל בדברי רשע: עשה. מעשה סטים שנאתי ולא ידבק בי מה מהם:

מְצוּדַת צִיּוֹן דבר בליעל. מעשה איש בליעל: סטים. ענינו דברים הסרים מדרך הנכוחה כמו אל ישט אל דרכיה (משלי ז׳:כ״ה):

ד לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי רָע לֹא אֵדָע׃

רַשִׁ״י רע לא אדע. לא אהב לא אכיר בדבר רע:

אִבְּן עֶזְרָא לבב - איש אשר לבו עקש גם רע, איש רע כי איך יאמר כי לא ידע רע, זהו הכסיל הכתוב עליהם, כי אינם יודעים לעשות רע, שהוא בתולדת האדם מנעוריו.

מְצוּדַת דָּוִד לבב עקש. מי שלבו עקש יסור ממני ולא אתחבר עמו: רע. איש רע לא יהיה מיודעי ואוהבי (ועש״‎ז נקרא האוהב מודע על כי הוא יודעו ומכירו):

מְצוּדַת צִיּוֹן עקש. עקום:

ה מלושני [מְלָשְׁנִי] בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ־עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל׃

רַשִׁ״י אותו לא אוכל. שיהא חבירי שלא אלמד ממעשיו:

אִבְּן עֶזְרָא מלשני - היו"ד נוסף והוא תאר טעמו כמלשין. אצמית - כמשפטי המלוכה, או אצמית רכילותו רק מי שהוא רחב לבב, והטעם חכם מאד כמו ורחב לב לא אוכל להצמיתו, כי בחכמתו ישמור נפשו ודבריו. ויש אומרים: אותו לא אוכל לראותו, או לא אוכל שאתו והוא יותר קרוב.

מְצוּדַת דָּוִד מלשני. המלשין בסתר על רעהו אכרית אותו: גבה עינים. הוא בעל גאוה: ורחב לבב. החומד ומתאוה לכל דבר: אותו לא אוכל. לא אוכל לסבול אותו כי המעשים האלה שנואים בעיני:

מְצוּדַת צִיּוֹן מלשני. מלשון מלשין והיו״ד יתירה: אצמית. ענין כריתה כמו וברעתם יצמיתם (לעיל צד): אוכל. מלשון יכולת:

ו עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי־אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא עיני, לשבת עמדי - בשבתי על כסא המשפט אפילו לא ישרתני ויעמוד לפני בעת המשפט, רק ההולך בדרך תמים.

מְצוּדַת דָּוִד עיני. נותן אני את עיני בנאמני ארץ לשבת הם עמדי:

ז לֹא־יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא־יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי׃

אִבְּן עֶזְרָא לא, רמיה - מרמה הם עושי רצונו ויושבי שלחנו.

מְצוּדַת דָּוִד לא ישב. אין אני מניח לשבת בביתי איש עושה מעשה רמיה: לא יכון. לא יהיה נכון לשבת נגד עיני:

ח לַבְּקָרִים אַצְמִית כָּל־רִשְׁעֵי־אָרֶץ לְהַכְרִית מֵעִיר־יְהוָה כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

רַשִׁ״י לבקרים אצמית. מדי יום יום אכרית מעט מעט רשעי ישראל המחויבין מיתה:

אִבְּן עֶזְרָא לבקרים - בכל יום כדרך דינו לבקר משפט. ויש אומרים: כי עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי בעצת המלוכה, לא ישב הדיינין. ויש אומרים: כי לא ישב כדרך היושבים ראשונה, כאשר פירשתי.

מְצוּדַת דָּוִד לבקרים. בכל בוקר בזריזות רב אכרית כל רשעי ארץ בכדי להכרית וגו׳‎ עד שלא ישאר אחד:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.