Psalms 116 — תְּהִלִּים קטז

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א אָהַבְתִּי כִּי־יִשְׁמַע יְהוָה אֶת־קוֹלִי תַּחֲנוּנָי׃

רַשִׁ״י אהבתי כי ישמע ה' את קולי. כך אמר דוד לאחר שנפטר שאול והוא מלך, שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי חסד ולך קוני אני מתאוה כי חלצת נפשי ממות: אהבתי כי ישמע ה'. תאבתי שישמע ה' את קולי (סא"א):

אִבְּן עֶזְרָא אהבתי - כמה הייתי אוהב שישמע השם קולי בהתחנני. ויש אומרים: אהבתי ה' כי ישמע קול תחנוני - כמו: אשר חכמים יגידו ולא כחדו. ויש אומרים: כי יו"ד קולי נוסף. והנכון: שיחסר בי"ת בתחנוני.

מְצוּדַת דָּוִד אהבתי. סרס המקרא אהבתי ה׳‎ כי ישמע את קולי ואת תחנוני וא״‎כ מהדין עלי לאהבו:

ב כִּי־הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא׃

רַשִׁ״י ובימי אקרא. בימי צרתי אקראנו ובימי גאולתי אשבחנו:

אִבְּן עֶזְרָא כי - טעם ובימי אקרא - כל ימי וזה אספר.

מְצוּדַת דָּוִד ובימי אקרא. בכל ימי אשר אקרא אליו יטה אוזן לשמוע:

ג אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי־מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא׃

רַשִׁ״י חבלי מות. חבורות אויבינו המבקשים להמיתני: חבלי מות. חבלי שאול כלם ל' חבורות הם כמו (שמואל א י׳:ה׳) חבל נביאים: ומצרי שאול. גבולי שאול:

אִבְּן עֶזְרָא אפפוני, ומצרי שאול - מן המצר מפעלי הכפל, כמו מי שם ממדיה, צרה בגוף ויגון בנפש.

מְצוּדַת דָּוִד אפפוני. כאשר סבבו אותי מכאובי מות ומצאו אותי צרות השאול ומצאתי צרה ויגון וכפל הדבר במ״‎ש לרוב הצרות והקרבם:

מְצוּדַת צִיּוֹן אפפוני. ענין סבוב כמו אפפו עלי רעות (לעיל מ): חבלי. ענין מכאוב כמו צירים וחבלים (ישעיה י״ג): ומצרי. מלשון צרה:

ד וּבְשֵׁם־יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה נַפְשִׁי׃

אִבְּן עֶזְרָא ובשם - ובשם הייתי קורא לאמר אנא לשון פיוס עם תודה, כמו אנא חטא העם הזה והייתי חושב בלב כי - [חנון - ורחום השם.]

מְצוּדַת דָּוִד ובשם ה׳‎. וכאשר קראתי אז בשם ה׳‎ ואמרתי אנה ה׳‎ מלטה נפשי:

מְצוּדַת צִיּוֹן אנה. ענין בקשה והודאה כמו אנא חטא העם (שמות ל״ב:ל״א) והה״א הוא במקום האל״ף:

ה חַנּוּן יְהֹוָה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם׃

אִבְּן עֶזְרָא חנון - ורחום השם. וצדיק - כי המשורר ירא השם. וטעם מרחם – כמו רחום.

מְצוּדַת דָּוִד חנון ה׳‎. כי אתה ה׳‎ חנון וצדיק ואתה אלהינו מרחם:

ו שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ׃

אִבְּן עֶזְרָא שומר - הטעם שלא אחשוב תחבולות להמלט, כי שמתי נפשי כאחד הפתאים, כי אם דלותי - ידעתי כי השם שהוא חנון ורחום יושיעני והייתי מבשר נפשי לאמר לה.

מְצוּדַת דָּוִד שומר. הלא אתה ה׳‎ שומר פתאים עם שאין בהם דעת לשמור את עצמם: דלותי. כשהייתי דל ועני הוא יושיע לי:

מְצוּדַת צִיּוֹן פתאים. מלשון פתי וסכל:

ז שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי־יְהוָה גָּמַל עָלָיְכִי׃

אִבְּן עֶזְרָא שובי נפשי למנוחייכי - כנגד צרה ויגון אמצא, כי פעמים רבות גמל השם עלייכי או באה מלת גמל תחת יגמול, כמו: נתתי כסף השדה קח ממני.

מְצוּדַת דָּוִד שובי. ר״‎ל כאשר קראתי לה׳‎ בהדברים האלה אמרתי לנפשי בהבטחה אתה נפשי שובי למנוחה שלך כי ה׳‎ גמל טוב עליך מאז וכן גם עתה נתקבלה התפלה:

מְצוּדַת צִיּוֹן למנוחיכי. היו״ד יתירה וכן עליכי:

ח כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת־עֵינִי מִן־דִּמְעָה אֶת־רַגְלִי מִדֶּחִי׃

אִבְּן עֶזְרָא כי - כמה פעמים הצלת נפשי. וטעם את עיני – שהיה חושב שימות, כמו: ויבך חזקיהו. ואת רגלי - כי בהם התנועה שיוכל לברוח.

מְצוּדַת דָּוִד כי חלצת. כי מעולם הוצאת נפשי מן המות ומנעת את עיני מן דמעה ואת רגלי חשכת שלא יהיו דחוים ממקום אל מקום להיות נעים ונדים:

מְצוּדַת צִיּוֹן חלצת. ענין הוצאה ושליפה כמו בצרה קראת ואחלצך (לעיל פ״א):

ט אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים׃

רַשִׁ״י בארצות החיים. ארץ ישראל שגרשוני אויבי ורודפי ממנה בימי שאול ועל כרחם חזרתי:

אִבְּן עֶזְרָא אתהלך - בעבור שהזכיר רגלי, אמר: אתהלך בארצות החיים, שהם על פני הארץ ולא תחתיה.

מְצוּדַת דָּוִד אתהלך. ומעתה אתהלך לפני ה׳‎ וגו׳‎, ר״‎ל בא״‎י ובין החיים לא כמו לשעבר שהייתי מגורש מא״‎י מפני שאול וקרוב הייתי לשכון בין המתים:

י הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד׃

רַשִׁ״י האמנתי כי אדבר. האמנתי את דברי ציבא שאמר על מפיבושת כשאדבר (שם ב' ט"ז) הנה לך כל אשר למפיבושת אז אני עניתי מאד דברתי קשה ונעניתי לך:

אִבְּן עֶזְרָא האמנתי - אמר ר' משה: עתה אאמין כי מה שהייתי מדבר על לבי היה אמת, שאמר שובי נפשי ופירוש אני עניתי כמו דלותי מגזרת עני וכמו: זמיר עריצים יענה: ופירוש, אני אמרתי. על עת שנכתב בו ויהי דוד נחפז ללכת, וטעם כל האדם כוזב על שמואל שהבטיחו, או כוזב כמו לא יכזבו והטעם נכרת כי חשב שיהרג. ולפי דעתי: עתה אאמין כאשר אדבר, כי קודם עתה דברתי כזבים וככה עניתי כמו ויען איוב הראשון וענית ואמרת:

מְצוּדַת דָּוִד האמנתי. אמנה גדולה היתה בלבי כי הייתי מדבר כאשר הייתי מעונה מאוד בתכלית הסכנה:

יא אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל־הָאָדָם כֹּזֵב׃

רַשִׁ״י אני אמרתי בחפזי. לנוס מפני אבשלום: כל האדם כוזב. ובוגד באוהב בו כי ראיתי את בני בוגד בי ומבקש את נפשי וכל ישראל גומלים לי רעה תחת טובה לפיכך האמנתי לציבא ואמרתי אף מפיבושת כוזב ובוגד בי כל לשון כזב אינו אלא ל' חסרון מבטח שבטחו עליו פילנ"צא בלע"ז, כמו (ישעיה כ"ח) אשר לא יכזבו מימיו, ויש פותרין אותו אני אמרתי בחפזי בסלע המחלקות שהיו שאול ואנשיו עוטרין עלי ואל אנשי לתפשני ושם נאמר ויהי דוד נחפז ללכת (שמואל א כ״ג:כ״ו) כל אדם כוזב, אף שמואל הנביא שהוא נאמן לנביא אף הוא כוזב שמשחני למלך (מצאתי):

מְצוּדַת דָּוִד אני אמרתי. חוזר ומפרש מתי היה ומה דבר ואמר אני אמרתי בעת הייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ״‎ש ויהי דוד נחפז ללכת וגו׳‎ (ש״‎א כ״‎ג) ואם כי אז הייתי קרוב למות עכ״‎ז אמרתי אז כל אדם האומר שלא תהיה לי המלוכה הוא מכזב ומשקר וזו היא האמנה גדולה:

מְצוּדַת צִיּוֹן בחפזי. מלשון חפזון: כוזב. משקר:

יב מָה־אָשִׁיב לַיהוָה כָּל־תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי׃

אִבְּן עֶזְרָא מה - מה מנחה אתן לשם, כמו והשיב למלך ישראל. ודקדוק תגמולוהי – על לשון ארמית עלוהי כמו עליו. ולפי דעתי: שהיא שתי מלות אע"פ שהיא חסירת אל"ף, כמו לפלמוני המדבר את אשר עדן ובבל ובמה:

מְצוּדַת דָּוִד מה אשיב. מה מנחה אשיב לה׳‎, בעבור כל תגמוליו אשר גמל עלי:

מְצוּדַת צִיּוֹן תגמולוהי. תגמוליו ועל דרך לשון ארמי עלוהי כמו עליו:

יג כּוֹס־יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא׃

רַשִׁ״י כוס ישועות אשא. אביא הנסכים על התודות שנדרתי כמו שאמר לך אזבח זבח תודה ועל אותו הכוס בשמך אקרא על הישועה זו, שכן אין הלוי אומר שירה אלא על היין:

אִבְּן עֶזְרָא כוס - על דעת רבי משה: שהוא כמו מנת חלקי וכוסי והנה הכוס מקרה והוא הנושא. ואחרים אמרו: כי הוא כמשמעו. אשא - כמו ארים והטעם מרוב השמחה, ואמר אם צרה ויגון ובשם ה' אקרא. ואם כוס ישועות – כן להקים דברו הראשון, כי בכל ימיו יקרא בשם ה', בין בצר בין במרחב.

מְצוּדַת דָּוִד כוס. אשא בבה״‎מ כוס מלא נסכים על הישועה אשר עשה לי ואקרא אז בשם ה׳‎:

יד נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה־נָּא לְכָל־עַמּוֹ׃

רַשִׁ״י נגדה נא לכל עמו. נגד כל עמו:

אִבְּן עֶזְרָא נדרי - ה"א נגדה נוסף. ומלת נא – עתה ככל נא שבמקרא ונכנסת למ"ד עם לכל עמו כמו מימין לבית.

מְצוּדַת דָּוִד נדרי. הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם עתה נגד כל עמו לפרסם הנס:

מְצוּדַת צִיּוֹן נא. כמו עתה וחוזר הוא על מלת אשלם:

טו יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו׃

רַשִׁ״י יקר בעיני ה'. הראני הקב"ה שדבר קשה וכבד הוא בעיניו להמית את חסידיו: המותה. המות כמ' הביתה החוצה (בראשי' ל"ט):

אִבְּן עֶזְרָא יקר - הזכיר הטעם למה מלטו השם, כי הוא מהחסידים. יקר - קשה כמו ויקר פדיון נפש,ם קשה הוא בעיני השם להמית חסידיו בלא עתם. וה"א המותה – נוסף כה"א לשאולה ואין הה"א סימן ללשון נקבה והעד שהמלה מלעיל.

מְצוּדַת דָּוִד יקר. הן ראיתי כי יקר וקשה הדבר לפני המקום להביא המות על חסידיו בלא עתם ולזה הרבה לי נסים:

מְצוּדַת צִיּוֹן יקר. עניינו קשה וכן ויקר פדיון נפשם (לעיל מ״ט):

טז אָנָּה יְהוָה כִּי־אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲ‍נִי־עַבְדְּךָ בֶּן־אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי׃

רַשִׁ״י עבדך בן אמתך. אינו דומה תרבות עבד הלקוח מן השוק לילוד משפחה שבבית: פתחת למוסרי. התרתה מעל צוארי מוסרות ומוטות:

אִבְּן עֶזְרָא אנה - כמו: אנא חטא והוא לשון תודה כי תתחלף מלת אנה בה"א, או באל"ף לשנים טעמים: פעם לשון פיוס ופעם לשון תודה, כמו זה שהוא מודה לשם אנה ה' כי אני עבדך כי זה איננו לשון פיוס, רק אם יאמר אנה ה' הושיעה נא הוא לשון פיוס וככה מלת אולי פעם שמא ופעם כמו מתאוה, אולי אוכל להלחם אולי יהיה זה ופעם שמא אולי לא תאבה האשה מפי החכם. פתחת למוסרי - כאילו היה קשור במוסרות והלמ"ד נוסף כלמ"ד, הרגו לאבנר.

מְצוּדַת דָּוִד אנה. הנני מודה לה׳‎ על החסד שעשית לי על כי אני עבדך ר״‎ל החסד היה בעבור שאני מוכנע ולא בגמול המעשה: בן אמתך. ר״‎ל מוכנע אני ביותר כבן אמה יליד בית ולזה התרת קשרי מוסרי:

מְצוּדַת צִיּוֹן אנה. הוא כענין הודאה בין הודאה על החסד ובין הודאה ובקשה על חטא כמו אנא חטא העם הזה (שמות ל״ב:ל״א): פתהת. ענין התרת הקשר: למוסרי. קשורי רצועי המאסר כמו ומוסרות ערוד מי פתח (איוב ל״ט:ה׳):

יז לְךָ־אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא׃

רַשִׁ״י זבח תודה. זבחי הודייה על הנסים שעשית לי:

אִבְּן עֶזְרָא לך, בשם ה' אקרא - שיקרא בני אדם לעבוד את השם, כדרך ויקרא שם בשם ה' אל עולם.

מְצוּדַת דָּוִד זבח תודה. כי קרבן תודה באה על הנס:

יח נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה־נָּא לְכָל־עַמּוֹ׃

רַשִׁ״י נדרי. קרבנות שנדרתי:

אִבְּן עֶזְרָא נדרי - כבר הזכיר זה בראשונה וטעם להזכירו פעם אחרת, כי הנדר שנדרתי לא אשלמנו במקום אחר כי אם בבית השם, על כן אחריו -

יט בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּ־יָהּ׃

רַשִׁ״י בתוככי. כמו בתוכך:

אִבְּן עֶזְרָא בחצרות בית ה' - יו"ד בתוככי נוסף כמו בתוככי מצרים או לנוכח המדינה וחתם במלת הללויה שכן יאמר לכל עמו הנזכר למעלה.

מְצוּדַת דָּוִד בחצרות. אתם העומדים בחצרות בית ה׳‎ אשר הם בתוך ירושלים הללו את יה בשמעכם הנס הנעשה לי:

מְצוּדַת צִיּוֹן בתוככי. היו״ד יתירה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.