א
לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃
רַשִׁ״י
לה' הארץ. ארץ ישראל: תבל. שאר ארצות:
אִבְּן עֶזְרָא
לדוד, לה' הארץ ומלואה, כי הוא על ימים - בעבור שיש מקומות בארץ יקבלו כח עליון כדרך: וזה שער השמים, על כן החל לאמר: לה' הארץ בעבור בהר ה'. וטעם: לה' הארץ – כי בדרך התולדת נבראה להיותה תחת המים ובחפץ השם יבש קצתה והיא המחצה אשר הוא מגולה, על כן כי הוא על. ויאמר רבי משה: כי פירוש על כמו עם כמו ויבואו האנשים על הנשים והטעם שלא היה על מתכונת ישרה שיחיו בני אדם עליה, כי אם שיהו סביבה ימים ונהרות. ובן בלעם אמר: כי הטעם שאינה רחוקה מנהר או ים.
ב
כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃
רַשִׁ״י
על ימים יסדה. שבעה ימים מקיפין ארץ ישראל וארבע נהרות, ירדן, וירמוך, קרמיון, ופוגה:
מְצוּדַת דָּוִד
כי הוא וגו׳. רצה לומר כי מה שהארץ היא למעלה מן הים נראה מזה שהוא יתברך יסדה על הימים והכינה על הנהרות כי בדרך הטבע היתה הארץ יורדת תחת המים:
ג
מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהוָה וּמִי־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ׃
רַשִׁ״י
מי יעלה בהר ה'. אף על פי שכל יושבי תבל שלו אין הכל כדאי ליקרב אליו אלא נקי כפים וגו':
אִבְּן עֶזְרָא
מי, הר ה' - זה הר המוריה וזה המזמור חברו דוד אחר דבר גורן ארונה היבוסי. ומי יקום - הטעם לדור בו.
מְצוּדַת דָּוִד
מי יעלה. ר״ל עם שכולם המה לה׳ מ״מ אין כולם ראויים לבוא בהר ה׳ והוא בית המקדש וכמ״ש מי בקש וכו׳ רמוס חצרי (ישעיהו א׳:י״ב) וכאלו ישאל ומי אם כן ראוי לעלות בהר ה׳:
ד
נְקִי כַפַּיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃
רַשִׁ״י
לא נשא לשוא נפשי. לא נשבע בשמי ובנפשי לשוא מצינו לשון שבועה נופל על נפש שנאמר נשבע ה' צבאות בנפשו (ירמיהו נ״א:י״ד):
אִבְּן עֶזְרָא
נקי - בעבור היות כל המעשים בידים הזכיר נקי כפים שלא עשה רע והוא בר לבב שהוא העיקר ונפשו עצם כבוד השם, כמו: נשבע ה' בנפשו. וכתוב נפשי – דרך כינוי, בעבור כבוד השם על דרך: והייתי אני ובני שלמה חטאים כאשר פירשתיו, והנה הזכיר המעשה והלב והלשון.
מְצוּדַת דָּוִד
נקי כפים. וכאלו השיב זהו הראוי מי שכפיו נקיים מממון שאינו של יושר ולבו ברור ביראת ה׳ ולא מפחד אדם: אשר לא נשא. עד שלא נשבע בה׳ לשוא ולרמות שהוא דבר המסור ללב ואין מי יכיר בו וא״כ מנע מזה מפחד המקום:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לא נשא. לא נשבע כמו לא תשא (שמות כ׳): נפשי. שם ה׳ כמו נשבע אדני ה׳ בנפשו (עמוס ו׳) ואמר דבריו במקום ה׳:
ה
יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃
מְצוּדַת דָּוִד
ישא ברכה. זהו הנושא ברכה מאת ה׳ ויכול הוא לבוא לבית המקדש להתפלל על הברכה:
ו
זֶה דּוֹר דרשו [דֹּרְשָׁיו] מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃
רַשִׁ״י
זה. שכך מעשיו, הוא דור דורשיו:
אִבְּן עֶזְרָא
זה - רמז לדור שנבנה הבית בימיהם במות דוד ואחר כך שב לנכח השם, כי זה הדור הם מבקשי פניך. סלה - באמת. יעקב סלה - פירוש הם זרע יעקב ואין צורך לפירוש, אחר שאמר תחסר מלת אלהי יעקב.
מְצוּדַת דָּוִד
זה דור. זה הדור שהמה דורשי ה׳ והמה קרואים זרע יעקב הראוים לבקש פניך לעולם ולבא לבית המקדש:
ז
שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃
רַשִׁ״י
שאו שערים ראשיכם. בימי שלמה בנו כשבא להכניס ארון לבית קדשי הקדשים ודבקו שערים זו בזו אמר כ"ד רננות ולא נענה עד שאמר (ד"ה ב ו') אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך:
אִבְּן עֶזְרָא
שאו - אמרו קדמונינו ז"ל: כי זה רמז להכנס ארון אל בית קדשי הקדשים, על כן כתוב למעלה במקום קדשו וזה שאומר לשערים - דרך משל. והטעם: היות המקום ששם הארון נכון מכל הר גבוה ונשא, בעבור הכבוד ששוכן שם. וטעם שערים ופתחי עולם – שהם רבים. ופתחי עולם - שהם עומדים לנצח, בעבור כבוד הכבוד. וטעם מלך הכבוד – שבעבורו היה כבוד הבית הגדול.
מְצוּדַת דָּוִד
שאו. אתם שערי בית המקדש הנה לכם יהיה נשיאה והרמת ראש וגדולה יתירה והנשאו. כפל הדבר לגודל ההתנשאות: פתחי עולם. כן יקרא פתחי בית המקדש כי המשכן לא היה קבוע במקום אחד אבל בית המקדש קבוע במקומו עד עולם וכן נאמר מכון לשבתך עולמים (מ״ב ח׳): ויבוא מלך הכבוד. כי ה׳ שהוא המלך אשר בו כל הכבוד הוא יבוא בכם לבית המקדש לשמוע אל הרנה ואל התפלה מן הבאים בו:
ח
מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
מי - אם ישאל השואל: מי זה מלך הכבוד? התשובה: ה' עזוז וגבור שֶיַרְאֶה גבורתו במעשיו וילחם בעבור קדושיו, והנה הטעם כי בשכון הכבוד בין ישראל ישבו לבטח, כי לא יפחד מן האויב.
מְצוּדַת דָּוִד
מי זה. כאומר ואם תשאלו מי זה מלך הכבוד אשיב לכם שהוא ה׳ החזק הגבור גבור מלחמה מתגבר הוא על הלוחמים עם אוהביו::
ט
שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃
רַשִׁ״י
פתחי עולם. פתחים שקדושתן עולמית:
אִבְּן עֶזְרָא
שאו - פעם שניה, רמז לשוב הכבוד בבוא הגואל, כי לא היה הכבוד בבית שני. וראשיכם - הראשון בעבור אחר, כאילו אמר ושאו פתחי עולם ראשיכם.
מְצוּדַת דָּוִד
שאו וגו׳. כפל הדבר כדרך המשוררים ויתכן שהאחד אמור על בית ראשון והאחד על בית העתיד כי בבית השני לא שרתה השכינה:
י
מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יְהוָה צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃
אִבְּן עֶזְרָא
מי - תוספת והוא בעבור שיעמוד בית שלישי ולא הזכיר גבור מלחמה בעבור וכתתו חרבותם לאתים והארץ תשקט מכל מלחמה. וטעם ה' צבאות – שיהיו אנשי הדור כמו מלאכי השם. וטעם ה' צבאות – כי נקרא השם ככה, בעבור צבא השמים כאשר פירשתי, לא בעבור צבא ישראל כאשר אמר הגאון.
מְצוּדַת דָּוִד
ה׳ צבאות. המושל בצבאות מעלה ומטה: סלה. עד עולם הוא מלך הכבוד:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.