Sign In

Psalms 40 — תְּהִלִּים מ

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר׃

ב קַוֺּה קִוִּיתִי יְהוָה וַיֵּט אֵלַי וַיִּשְׁמַע שַׁוְעָתִי׃

רַשִׁ״י קוה קויתי ה'. במצרים, ומזמור זה גם הוא כנגד כל ישראל: ויט אלי. אזנו:
אִבְּן עֶזְרָא קוה קויתי - קוה מלת זרה על דרך השלם, כמו: יסור יסרני יה. ויט אלי - בעבור שהוא שוכני מרום, יושבי בשמים.

ג וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן וַיָּקֶם עַל־סֶלַע רַגְלַי כּוֹנֵן אֲשֻׁרָי׃

רַשִׁ״י מבור שאון. מאסירים של מצרים ומשאון המיית ים: מטיט היון. מן הים היון לשון רפש פיינ"ש בלע"ז: כונן. הכין אשורי וצעדי:
אִבְּן עֶזְרָא ויעלני - דרך משל, כי הייתי בשפלותי ברעות שסבבוני האויבים. יש אומרים: שאון – מגזרת שואה. והנכון: שאון מים רבים או טיט וה"א היון ישרת אחרנית, כדרך: את יום השביעי ואין לו חבר רק ביון מצולה מים עכורים וטיט עב. והזכיר סלע – כנגד בור. וכונן אשורי - לעלות אל הסלע.
מְצוּדַת דָּוִד מטיט היון. אשר העומד בה הוא שוקע ויורד: על סלע. במקום מגולה וקשה כונן אשורי. הכין רגלי לעמוד על עמדי ולא לשקוע עוד:
מְצוּדַת צִיּוֹן שאון. חושך כמו מכסה שנאה במשאון (משלי כ״ז): היון. הרפש אשר בקרקעית המים וכן טבעתי ביון מצולה (לקמן ס״ט): אשורי. רגלי:

ד וַיִּתֵּן בְּפִי שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּה לֵאלֹהֵינוּ יִרְאוּ רַבִּים וְיִירָאוּ וְיִבְטְחוּ בַּיהוָה׃

רַשִׁ״י שיר חדש. שירת הים:
אִבְּן עֶזְרָא ויתן - טעם לאלהינו בלשון רבים, בעבור יראו רבים ויראו.
מְצוּדַת דָּוִד יראו רבים. כאשר יראו בהשגחת ה׳‎ יפחדו ממנו ויבטחו בו:

ה אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־שָׂם יְהֹוָה מִבְטַחוֹ וְלֹא־פָנָה אֶל־רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב׃

רַשִׁ״י רהבים. לשון גסות כמו (ישעיהו ג׳:ה׳) ירהבו הנער, שהם הרהיבוני (שיר ז'): ושטי כזב. משטים מדרך הישר אחרי הכזב שטי איטורנ"אנץ בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא אשרי - אז יאמרו אל רהבים בעלי הכח לעזרו, כמו: המחצבת רהב. ושטי - תרגום נוטה.
מְצוּדַת דָּוִד אשרי. ויאמרו אשרי וכו׳‎: ולא פנה. לבטוח בהם: ושטי כזב. הנוטים אחר הרהורי הבל וכזב:
מְצוּדַת צִיּוֹן רהבים. ענין גאוה והתחזקות כמו ירהבו הנער בזקן (ישעיהו ג׳:ה׳) ושטי ענין נטייה כמו אל ישט אל דרכיה לבך (משלי ז׳:כ״ה):

ו רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהַי נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה עָצְמוּ מִסַּפֵּר׃

רַשִׁ״י נפלאותיך ומחשבתיך אלינו. בשבילנו בראת עולמך קרעת לנו את הים וחשבת מרחוק להטיב לנו, איחרתנו במדבר ארבעים שנה מפני האמורים שקצצו את האילנות והחריבו ארצ' כששמעו שישראל יוצאין ללכת לרשת את ארצם: אין ערוך אליך. אין לדמות לך כל שר ומושיע, לשון ערך כמו כערכך (ויקרא כ"ז) אהפרישי"יר בלע"ז: אגידה ואדברה. אם באתי להגיד ולדבר עצמו מספר:
אִבְּן עֶזְרָא רבות - זה הוא השיר החדש ורבות תאר למלת נפלאותיך, על דרך רבים כל רבים עמים. ומחשבותיך - גזרותיך. אלינו - בעבורנו, או הוא כמשמעו, ואמר: אלינו, כנגד אלהינו. אין ערוך - אין יכולת באדם שיערכם אליך והסוף יוכיח. ויש אומרים: שהוא כמו: יערוך לה' ואם היה כן, עצמו מספר ישוב אל נפלאותיך.
מְצוּדַת דָּוִד רבות עשית. נפלאות רבות עשית למעננו: אין ערוך. אין מי להעריך ולהדמות אליך: אגידה. אם אמרתי אגיד נפלאותיך לא אוכל כי רבו מלספר:
מְצוּדַת צִיּוֹן עצמו. ענין רבוי:

ז זֶבַח וּמִנְחָה לֹא־חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ׃

רַשִׁ״י זבח ומנחה לא חפצת. ביום מתן תורה כענין שנאמר ועתה אם תשמע בקול ה' וגו' (שמות י״ט:ה׳), וכן (בירמיהו ז׳:כ״ב) הוא אומר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו' על דברי עולה או זבח כי יקרב מכם אמרתי ולא הזקקתי חובה להכביד עליה' תמידין ומוספין אינם אלא נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני ודבר מועט (סא"א): אזנים כרית לי. לאמר שמעו בקולי: כרית. עשיתם חלולים לשמוע:
אִבְּן עֶזְרָא זבח - שלמים. ומנחה - במרחשת ומחבת. והטעם: כי מחשבותיך להטיב אלינו לא בעבור תשלומים, והנה הזכיר אחר זבח ומנחה העולה והחטאת. אמר ר' משה: כי מלת לא חפצת ישרת בעבור אחר והטעם לא השמעת כזאת באזני בדברך עמי בהר סיני. והנכון בעיני: לא בקשת זבח רק כרית לי אזנים שאשמע בקולך, כמו: הנה שמוע מזבח טוב.
מְצוּדַת דָּוִד לא חפצת. אינך חפץ שיחטא האדם ויביא קרבן: אזנים כרית לי. לשמוע אל דברי התורה אשר היא טובה בעיניך מזבח וכן נאמר הנה שמוע מזבח טוב (ש״‎א ט״‎ו):
מְצוּדַת צִיּוֹן כרית. חפרת כמו בור כרה (לעיל ז): שאלת. בקשת:

ח אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה־בָאתִי בִּמְגִלַּת־סֵפֶר כָּתוּב עָלָי׃

רַשִׁ״י אז. בשעת מתן תורה אמרתי לפניך הנה באתי אליך במסורת בריתך (שמות כ״ד:ז׳) נעשה ונשמע דבר זו כתוב עדות עלי במגלת ספר בתורת משה:
אִבְּן עֶזְרָא אז - אמר ר' מרינוס: כי דוד ידבר כנגד כנסת ישראל וזה רמז לדבר אבותינו בסיני: נעשה ונשמע. והנכון בעיני: אומר זה בעד נפשו, כי בעת צרתו נדר נדר צוה לכותבו שישיר שיר חדש, ועתה באתי לשלם הנדר. והנכון שהנדר הוא לעשות וזה כל חפצי.
מְצוּדַת דָּוִד אז. בעת מתן התורה אמרת: הנה באתי. לקבלה: במגלת ספר. כאשר כתוב עלי במגלת ספר בתורה שאמרתי אז נעשה ונשמע:
מְצוּדַת צִיּוֹן במגלת. ענין אגרת כמו מגלה עפה (זכריה ה):

ט לַעֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי׃

רַשִׁ״י ותורתך בתוך מעי. אף מאכלי על פי תורתך הוא:
אִבְּן עֶזְרָא ותורתך בתוך מעי - בסתר על דרך: אכול את המגלה הזאת.
מְצוּדַת דָּוִד לעשות. וכאשר קבלתי עלי כן חפצתי לעשותה ותורתך שמורה בלבבי אשר היא מכלל המעיים:

י בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא יְהוָה אַתָּה יָדָעְתָּ׃

רַשִׁ״י בשרתי צדק. שירה על הים ושירה על הבאר שירת דבורה: לא אכלא. לא אמנע לשון ויכלא הגשם (בראשית ח׳:ב׳):
אִבְּן עֶזְרָא בשרתי צדק - ומלת בשרתי לחבר כל בשר, להגיד דבר חדש טוב או רע, כמו: ויען המבשר.
מְצוּדַת דָּוִד בשרתי. השמעתי לרבים את דברי התורה ולא מנעתי שפתי מלהשמיע והלא אתה ה׳‎ ידעת שכדברי כן הוא:
מְצוּדַת צִיּוֹן בשרתי. ענין השמעות חדשות לרבים: אכלא. אמנע כמו ויכלא הגשם (בראשית ח׳):

יא צִדְקָתְךָ לֹא־כִסִּיתִי בְּתוֹךְ לִבִּי אֱמוּנָתְךָ וּתְשׁוּעָתְךָ אָמָרְתִּי לֹא־כִחַדְתִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לְקָהָל רָב׃

אִבְּן עֶזְרָא צדקתך - כנגד בשרתי צדק והנה בגלוי ובסתר.
מְצוּדַת דָּוִד צדקתך. והצדקה שעשית עמדי לא כסיתי בלבי מלהודיע לרבים: לא כחדתי. לא מנעתי מלספר חסדך לקהל רב בכדי להמשיך לבם אחריך:
מְצוּדַת צִיּוֹן כחדתי. מנעתי כמו ולא כחדו מאבותם (איוב ט״ו:י״ח):

יב אַתָּה יְהוָה לֹא־תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי׃

רַשִׁ״י לא תכלא רחמיך. לא תמנע: יצרוני. ישמרוני:
אִבְּן עֶזְרָא אתה, חסדך ואמתך - שספרתי לקהל רב, הם יצרוני מכל צר.
מְצוּדַת דָּוִד אתה ה׳‎. לכן גם אתה ה׳‎ השב גמול ולא תמנע רחמיך ממני: ואמתך. אמתת הבטחתך:

יג כִּי אָפְפוּ־עָלַי רָעוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר הִשִּׂיגוּנִי עֲוֺנֹתַי וְלֹא־יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת עָצְמוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְלִבִּי עֲזָבָנִי׃

רַשִׁ״י אפפו. סבבו:
אִבְּן עֶזְרָא כי - העונש והרע הבא על האדם יקרא עון, כי הוא היה הסבה לביאת הרעה, כמו: גדול עוני, ויגדל עון בת עמי, אם יקרך עון וככה השיגוני עונותי ולא יכלתי לראות על דרך וכסה את עין הארץ, בעבור שאין לעונותי מספר, או ולא יכולתי לראות מראה הלב, כמו: וירא יעקב. ולבי עזבני - כאילו נשארתי בלא לב.
מְצוּדַת דָּוִד השיגוני. המקטריגים הנעשים מעונותי רדפו אחרי והשיגוני: ולא יכלתי לראות. כי כהו עיני מהצרות: ולבי עזבני. הלך ממני אומץ הלב:
מְצוּדַת צִיּוֹן אפפו. סבבו כמו אפפוני חבלי מות (לעיל י״ח): עצמו. ענין ריבוי:

יד רְצֵה יְהוָה לְהַצִּילֵנִי יְהוָה לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה׃

אִבְּן עֶזְרָא רצה, לעזרתי חושה - להיות עזרתי, או שם התאר, כמו לעזרני.
מְצוּדַת דָּוִד רצה. וכשתרצה אין מי שימחה בידך:

טו יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ יַחַד מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ יִסֹּגוּ אָחוֹר וְיִכָּלְמוּ חֲפֵצֵי רָעָתִי׃

רַשִׁ״י לספותה. לכלותה כדמתרגמינן (דברים ב׳:י״ד) עד תם כל הדור עד דסף כל דרא:
אִבְּן עֶזְרָא יבושו, לספותה - כמו: האף תספה.
מְצוּדַת דָּוִד יבושו. כשיראו הצלתי: יסוגו אחור. כאדם הבוש החוזר על עקבו:
מְצוּדַת צִיּוֹן לספותה. לכלותה כמו ספתה בהמות (ירמיה י״ב): יסוגו אחור. יחזרו לאחור:

טז יָשֹׁמּוּ עַל־עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים לִי הֶאָח הֶאָח׃

רַשִׁ״י ישומו. יתמהו: על עקב בשתם. כשיקבלו בשתם על עקב הכל במדה שמדדו ובדרך שהלכו למולי, על עקב (לקמן ע"ז) ועקבותיך לא נודעו (שיר השירים א׳:ח׳) צאי לך בעקבי הצאן כולם לשון מדרך כף רגל הם טרצי"ש בלע"ז, על עקב אנ"ציש טרצ"יש: האומרים לי האח. האומרים עלי בשבילי האח כשהצרה באה מתהללים באידי, כל עני ואביון שבתהלים אינו אלא כנגד ישראל:
אִבְּן עֶזְרָא ישומו - ישומו הם בסוף הבושת שיעשו לי. ויש אומרים: כנגד שכר, כמו לעולם עקב, והנה בשתם על שני פירושים דקדוקו אחד.
מְצוּדַת דָּוִד ישמו. יהיו שוממים בעבור גמול שכר בשתם שמביישים אותי ואומרים עלי האח ושמחים לצרתי:
מְצוּדַת צִיּוֹן ישומו. לשון שממון: עקב. ענין שכר וגמול כמו עקב תשמעון (דברים ז׳:י״ב) האח. הוא ענין לשון שמחה:

יז יָשִׂישׂוּ וְיִשְׂמְחוּ בְּךָ כָּל־מְבַקְשֶׁיךָ יֹאמְרוּ תָמִיד יִגְדַּל יְהוָה אֹהֲבֵי תְּשׁוּעָתֶךָ׃

אִבְּן עֶזְרָא ישישו - זה טעם בשרתי צדק.
מְצוּדַת דָּוִד בך. בתשועתך: אוהבי. האוהבים שיבוא להם התשועה על ידך יאמרו תמיד יגדל ה׳‎ ר״‎ל יבוא להם התשועה ויהללו את ה׳‎:

יח וַאֲנִי עָנִי וְאֶבְיוֹן אֲדֹנָי יַחֲשָׁב לִי עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה אֱלֹהַי אַל־תְּאַחַר׃

רַשִׁ״י יחשב לי. יתן לי לב לחשוב עניותי ואביונותי להושיעני: יחשב לי. פנישוי"יט בלע"ז:
אִבְּן עֶזְרָא אני - אחשב עצמי כי אני עני ואביון ולא אוכל לעמוד לפני אויבי. יחשב לי - זה והטעם שפלות לבי, או לי במקום בעבורי, כמו: הנלחם לכם. אל תאחר - פועל עומד, כמו: מדוע אחרו.
מְצוּדַת דָּוִד עני ואביון. אני מכניע את עצמי לפניך כעני ואביון וה׳‎ יחשב לי את ההכנעה הזאת לזכות: אל תאחר. להביא את התשועה:
מְצוּדַת צִיּוֹן ואביון. הוא דל מעני כי תאב הוא לכל דבר היות הכל נמנע מאתו: תאחר. מלשון איחור והמתנה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.