Psalms 46 — תְּהִלִּים מו

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי־קֹרַח עַל־עֲלָמוֹת שִׁיר׃

רַשִׁ״י על עלמות. שם של כלי שיר בדברי הימים:

אִבְּן עֶזְרָא למנצח לבני קרח על עלמות -שם פיוט. יש אומרים: כי מזרע בני קרח היה זה המשורר בימי חזקיהו בשוב סנחריב אחור. והנכון בעיני: כי ידבר על ירושלים על המלחמות.

מְצוּדַת צִיּוֹן עלמות. שם כלי נגון:

ב אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד׃

אִבְּן עֶזְרָא אלהים - הטעם אם תבוא עלינו צרה מאויב הוא עזרנו.

מְצוּדַת דָּוִד עזרה בצרות. הוא לנו לעזרה בעת צרה ומצוי לנו מאד בכל קראינו אליו:

ג עַל־כֵּן לֹא־נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים׃

רַשִׁ״י בהמיר ארץ. לעתיד לבא ביום שנאמר והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא) ראו בני קרח נס שנעש' להם שנבלעו כל סביבותיה' והם עמדו באויר ואמרו לישראל ברוח הקדש שדוגמת הנס הזה יהיה עשוי להם לעתיד:

אִבְּן עֶזְרָא על - בעבור היות מקום גבהות השמש מתנועע ממעלה אל מעלה וממזל אל מזל, על כן אמרו בעלי התולדת, כי יבא זמן שתשוב היבשה ים והים יבשה ואחרי כן אמרו, כי הטעם אילו היה כן אעפ"י שלא יהיה, כי השם שם גבול למים בל ישובון לכסות הארץ.

מְצוּדַת דָּוִד בהמיר ארץ. כשתחלף הארץ מהשקט לרעד וכאשר ינועו ההרים ליפול בעומק הים והוא משל על מפלת גוג:

מְצוּדַת צִיּוֹן בהמיר. מל׳ תמורה וחלוף: בלב ימים. בעומק הים שהוא חזקו של ים כהלב בהגוף:

ד יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ־הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה׃

רַשִׁ״י יהמו יחמרו מימיו. יגרשו רפש וחומר וטיט (שם נז) כמשפטם, ומנחם חברו כמו מעי חמרמרו, (איכה ב') רגורזרונ"ט בלע"ז: ירעשו הרים בגאותו. של הקב"ה שנזכ' בראש המזמור:

אִבְּן עֶזְרָא יהמו - טעם בהמות הים יתעכרו מימיו כמו חומר, גם ההרים ירעשו בעבור רוחות שהם תחת הארץ, והשם יוציאם. בגאותו סלה - באמת כאשר פירשתיו.

מְצוּדַת דָּוִד יהמו. מי הים יהמו ברוב גליו ויגרשו רפש וטיט וההרים ירעשו לעולם בגאות ה׳‎ ומכל זה לא נירא:

מְצוּדַת צִיּוֹן יחמרו. מלשון חומר וטיט:

ה נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר־אֱלֹהִים קְדֹשׁ מִשְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן׃

רַשִׁ״י נהר פלגיו. שושרויישיל"ש בלע"ז: נהר. גן עדן:

אִבְּן עֶזְרָא נהר - הטעם אם יחמרו מימיהם נהר ירושלים שהיה גיחון. פלגיו ישמחו - כל יושבי עיר אלהים, שהוא קדוש משכני עליון.

מְצוּדַת דָּוִד נהר פלגיו. פלגי הנהר היוצא מבה״‎מ כמ״‎ש והנה מים יוצאים (יחזקאל מ״‎ז) המים ההם ישמחו יושבי עיר אלהים שהוא מקום קדוש אשר שם משכני עליון:

מְצוּדַת צִיּוֹן פלגיו. ענין אמת המים:

ו אֱלֹהִים בְּקִרְבָּהּ בַּל־תִּמּוֹט יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר׃

רַשִׁ״י לפנות בקר. לקץ הגאולה:

אִבְּן עֶזְרָא אלהים - ואם ההרים ימוטו הר ציון לא ימוט. וטעם לפנות בקר – בעת סמוך היום, או כל יום.

מְצוּדַת דָּוִד אלהים בקרבה. ה׳‎ ישכון בקרב ירושלים לכן לא תמוט כי יעזור בה בעת שהבוקר יפנה לבוא רצה לומר בזמן הגאולה:

ז הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקוֹלוֹ תָּמוּג אָרֶץ׃

רַשִׁ״י המו גוים. לשון הומה: תמוג. תמס, כן פתר מנחם (שמות ט״ו:ט״ו) נמוגו כל יושבי כנען, וכן למוג לב (יחזקאל כ״א:כ׳), אבל דונש פתר אותם לשון הנעה וכן (שמואל א י״ד:ט״ז) ההמון נמוג וילך והלום וכן כלם:

אִבְּן עֶזְרָא המו - יתכן כל שהזכיר שהוא דרך משל על האויבים, כדרך: אזי המים שטפונו, או טעמו או הים יהמה וההרים ימוטו בגאות השם, אף כן הגוים, על כן המו גם מטו. תמוג - הטעם הפך תולדתם שהיא יבשה מאד.

מְצוּדַת דָּוִד המו. יהמו מכאב לב והממלכות מטו לפול כי ה׳‎ שאג בקול ותמס הארץ ואמר בל׳‎ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:

מְצוּדַת צִיּוֹן תמוג. מלשון המגה והמסה:

ח יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - אז יראו העמים כי השם עמנו, כי לא נמוט כמוהם.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ צבאות. לפי שה׳‎ יהיה עמנו ואלהי יעקב הוא לנו למשגב עד עולם ולא יחריד אוהביו:

מְצוּדַת צִיּוֹן משגב. ענין חוזק:

ט לְכוּ־חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר־שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ׃

רַשִׁ״י אשר שם שמות. אשר שם ארצות הגוים שממה:

אִבְּן עֶזְרָא לכו - יאמרו אלה לאלה ושמות - כמו שממות. והטעם, ארצות הממלכות בעת תמוטנה.

מְצוּדַת דָּוִד לכו. אתה גוג וחבירך אשר אתך לכו וראו מפעלות ה׳‎ אשר יעשה שממה בארץ:

מְצוּדַת צִיּוֹן שמות. מלשון שממון:

י מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת עַד־קְצֵה הָאָרֶץ קֶשֶׁת יְשַׁבֵּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ׃

רַשִׁ״י משבית מלחמות. מעלינו: עד קצה הארץ. שכל ארצו' הגוים יהיו עמנו בשלום: קשת. הגוים ישבר: עגלות ישרף באש. רכבי מלחמות:

אִבְּן עֶזְרָא משבית - מירושלם אולי ברוח הקדש על דבר גוג. ישרף באש - הטעם באפו והעגלות שיביאו בהם כלי הנשק, או מזון הנלחמים.

מְצוּדַת דָּוִד עד קצה הארץ. כי בכל העולם לא יהיה עוד מלחמה כי כולם יעבדו לה׳‎: קשת ישבר. כי לא יצטרכו עוד לכלי מלחמה: עגלות. העשויות לצורך המלחמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן משבית. מבטל: וקצץ. ענין חתוך וכריתה:

יא הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי־אָנֹכִי אֱלֹהִים אָרוּם בַּגּוֹיִם אָרוּם בָּאָרֶץ׃

רַשִׁ״י הרפו. עצמכם מלבא עוד על ירושלים: ודעו כי אנכי אלהים. שאעשה דין בכם: ארום בארץ. אתרומם בנקמתי אשר אעשה בגוים:

אִבְּן עֶזְרָא הרפו - דברי השם שאמר לאומות העולם טרם שבור קשתם.

מְצוּדַת דָּוִד הרפו. הרפו ידכם מלהחזיק במלחמה ודעו שאנכי אלהים והכל שלי ובידי ליתנה למי שארצה: ארום. אני רם ומושל בכל הגוים ואני רם ומושל בארץ ליתנה למי שישר בעיני:

מְצוּדַת צִיּוֹן הרפו. מלשון רפיון:

יב יְהוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב־לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' צבאות - ואין פחד ממלחמות, אחרי כן כי נשבתו.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ צבאות. אז יהיה ה׳‎ עמנו ואלהי יעקב יהיה לנו למשגב עד עולם:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.