Psalms 48 — תְּהִלִּים מח

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי־קֹרַח׃

אִבְּן עֶזְרָא שיר מזמור - לא יכולנו להפריש בין שיר מזמור למזמור שיר כמו: מצור החלמיש, מחלמיש צור.

ב גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר־קָדְשׁוֹ׃

רַשִׁ״י בעיר אלהינו. לעתיד לבא כשיבנה את עירו יהיה בשבילה גדול ומהולל:

אִבְּן עֶזְרָא גדול ה' ומהולל מאד - גדול זה המזמור להזכירו שבח ירושלם.

מְצוּדַת דָּוִד בעיר אלהינו. ר״‎ל כשתשרה שכינתו בירושלים הר קדשו אז הוא גדול ומהולל בפי כל:

ג יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל־הָאָרֶץ הַר־צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב׃

רַשִׁ״י יפה נוף. עיר שהוא נוף יפה לשון נוף של אילן, דבר אחר כלת של יופי שכן קורין בכרכי הים לכלה ננפי, ומנחם חברו כמו שלשת הנפת קונטריא"ה בלע"ז (יהושע י״ז:י״א), אבל דונש פתר אותו לשון נוף של אילן ונקרא הר ציון יפה נוף כי הוא הר הזתים (סא"א): משוש כל הארץ. ומה היא משושה ירכתי צפון, אנגלא"ש בלע"ז, ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח ועל ידי הקרבנות טובה באה:

אִבְּן עֶזְרָא יפה נוף - מחוז שלשת הנפת על משקל אשר זורה ברחת ולהיותו סעיף או מתנופת אין לו טעם. הר ציון - בצפון ירושלם. מלך רב - גדול, כמו על כל רב ביתו והוא דוד, קרית חנה דוד.

מְצוּדַת דָּוִד יפה נוף. מחוז יפה ומשוש לכל הארץ הוא הר ציון העומד בצפון ירושלים והיא קרית מלך רב וגדול הוא דוד וכה״‎א קרית חנה דוד (ישעיהו כ״ט:א׳):

מְצוּדַת צִיּוֹן נוף. מחוז: משוש. כולם שמחים בראותם נוי תפארתו: ירכתי. ענין צד כירך הזה שהוא בצד האדם: קרית. מל׳ קריה ועיר: רב. גדול:

ד אֱלֹהִים בְּאַרְמְנוֹתֶיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב׃

רַשִׁ״י נודע למשגב. כשישכון בה לעתיד יאמרו כן:

אִבְּן עֶזְרָא אלהים - הטעם אף על פי שיש לו ארמנות רבות, השם הוא משגבה וכבר נודע זה בגבורות שהראה.

מְצוּדַת דָּוִד אלהים. כשאלהים שוכן בארמנותיה אז נודע לכל שהוא לה למשגב:

מְצוּדַת צִיּוֹן בארמנותיה. מלשון ארמון והיכל:

ה כִּי־הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו׃

רַשִׁ״י המלכים נועדו. להלחם עליה במלחמת גוג ומגוג: עברו יחדו. למלחמה:

אִבְּן עֶזְרָא כי הנה המלכים - שנועדו ובאו עליה.

מְצוּדַת דָּוִד המלכים נועדו. המלכים אשר עשו יום מיועד ויעברו אז לבא על ירושלים למלחמה:

מְצוּדַת צִיּוֹן נועדו. ענין הזמנה כמו בלתי אם נועדו (עמוס ג):

ו הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ׃

רַשִׁ״י המה ראו. את הקב"ה יוצא ונלחם בגוים ההם כן תמהו: נחפזו. פור"נט אטורדי"ץ בלע"ז, כמו ובחפזותה:

אִבְּן עֶזְרָא המה - כאשר ראו גבורת השם נבהלו.

מְצוּדַת דָּוִד המה ראו. והמה כאשר ראו שאלהים בארמנותיה כן תמהו וכו׳‎:

מְצוּדַת צִיּוֹן נחפזו. מלשון חפזון ובהלה:

ז רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה׃

אִבְּן עֶזְרָא רעדה - על כן ברחו וזה טעם נחפזו.

מְצוּדַת דָּוִד שם. בירושלים:

מְצוּדַת צִיּוֹן רעדה. פחד: חיל. חלחלה:

ח בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ׃

רַשִׁ״י ברוח קדים. הוא לשון פורענו' שהקדוש ברוך הוא נפרע בו מן הרשעים כמו שנאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' (שמות י״ד:כ״א) וכן בצור רוח קדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ״ז:כ״ו) ברוח אפיצם לפני אויב (ירמיהו י״ח:י״ז): אניות תרשיש. הם שכיני צור היא אפריקא ומאדום היא:

אִבְּן עֶזְרָא ברוח - דמה החיל שאחזם כמו רוח קדים, בהיותו בים שישבר האניות.

מְצוּדַת דָּוִד ברוח קדים. אשר היא העזה שברוחות בה תשבר את האניות של חיל הבאים דרך ים תרשיש:

מְצוּדַת צִיּוֹן אניות. ספינות:

ט כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר־יְהוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד־עוֹלָם סֶלָה׃

רַשִׁ״י כאשר שמענו. הנחמות מפי הנביאים כן ראינו:

אִבְּן עֶזְרָא כאשר - אז יאמרו ישראל בדרך נבואה, לשובם אל ירושלם.

מְצוּדַת דָּוִד כאשר שמענו. את הדברים מפי הנביאים כן ראינו אותם בעיר ה׳‎ שהוא אלהינו: יכוננה. את ירושלים יכונן להיות עומדת על כנה ובסיסה עד עולם ועד:

י דִּמִּינוּ אֱלֹהִים חַסְדֶּךָ בְּקֶרֶב הֵיכָלֶךָ׃

רַשִׁ״י דמינו אלהים חסדך. הנביא חוזר ומתפלל להקב"ה ואומר דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך, ומנחם פתר אותו לשון מחשבה כמו אל תדמי בנפשך (אסתר ד'):

אִבְּן עֶזְרָא דמינו - אז יאמרו ישראל היינו מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך, או בהיותך בקרב היכלך.

מְצוּדַת דָּוִד דמינו. אתה אלהים הן הוחלנו מאז אל חסדך אשר תראה בקרב היכלך:

מְצוּדַת צִיּוֹן דמינו. ענין תוחלת ותקוה כמו דום לה׳ (לעיל לז):

יא כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ׃

רַשִׁ״י כשמך אלהים כן תהלתך. כאשר שמך גדול כן תהלתך גדול בפי כל:

אִבְּן עֶזְרָא כשמך - בהיכלך. ותהלתך – היא צדק מלאה ימינך.

מְצוּדַת דָּוִד כשמך. כמו ששמך מורה שאתה מושל בכל כן מהראוי להלל אותך בזה על קצות הארץ: צדק. עם כי היכולת בידך לא תבוא בשטף אף כ״‎א בצדק:

יב יִשְׂמַח הַר־צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ׃

רַשִׁ״י תגלנה בנות יהודה. כל שאר ערי יהודה הם לציון בנות כמו וילכוד את קנת ואת בנותיה: למען משפטיך. שתעשה דין באומות:

אִבְּן עֶזְרָא ישמח הר ציון - השוכנים בערים סביב ציון, כי ירושלים היא כאם. וטעם למען משפטיך – בעבור שאתה עושה משפט כאשר עשית במלכים שנועדו.

מְצוּדַת דָּוִד למען משפטיך. אשר תעשה בחיל גוג:

מְצוּדַת צִיּוֹן בנות יהודה. ערי יהודה:

יג סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ׃

רַשִׁ״י סבו ציון. אתם הבונים אותה: ספרו. לשון מנין דעו כמה מגדלים ראוים לה:

אִבְּן עֶזְרָא סבו - דברי ירושלם לעמים. אמר רבי משה: זה היה בימי דוד. ורבים אמרו: כי זה לימות המשיח.

מְצוּדַת דָּוִד סובו ציון. וראו תפארתה: ספרו מגדליה. ותראו כי רבים המה:

יד שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן׃

רַשִׁ״י לחילה. לחומותיה כמו חיל וחומה, (איכה ב'): פסגו ארמנותיה. הגביהו בירנותיה, כמו אשדות הפסגה, (דברים ג׳:י״ז) דמתרגמינן רמתא: למען תספרו. את גובהה ואת יופיה לדור שאחריכ':

אִבְּן עֶזְרָא שיתו, לחילה - כמו חומות וחיל. פסגו - הביטו ארמנותיה שהם פסגה.

מְצוּדַת דָּוִד שיתו. שימו לבבכם לבנין החיל ליפותה ולחזקה: פסגו. הגביהו וחזקו הארמנות: למען תספרו. מגודל יופי הבנין הנעשה בעזר אלוה:

מְצוּדַת צִיּוֹן לחילה. היא החומה הנמוכה שלפני הגבוהה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳) פסגו. ענין הרמה וחוזק כמו עלה ראש הפסגה (דברים ג׳:כ״ז):

טו כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל־מוּת׃

רַשִׁ״י עלמות. כאדם המנהיג את בנו קטן לאט, ומנחם פתר אותו לשון עולם וכן פתרונו ינהגנו לעולמי':

אִבְּן עֶזְרָא כי עלמות - כמו עולמית, כי הוא עומד עולם ועד, הוא יהיה מנהג לעולם. ובעל המסורת אומר: כי הם שתי מלות והטעם עד מותנו. ורבי משה אמר: שהוא מגזרת עלם ינהגנו תמיד, כמנהג הנערות והטעם כאשר נהגנו בימי נעורינו. ויש אומרים: מגזרת ונעלם דבר, במנהג טוב נעלם מהנבראים.

מְצוּדַת דָּוִד כי זה אלהים. העושה לנו כל זאת הוא אלהינו עד עולם ובדרך זה ינהגנו עולמית:

מְצוּדַת צִיּוֹן על מות. כמו עולמית:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.