Psalms 5 — תְּהִלִּים ה

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א לַמְנַצֵּחַ אֶל־הַנְּחִילוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד׃

רַשִׁ״י אל הנחילות. מנחם פתר בכולן נחילות ועלמות גיתות ידותון כלם שמות כלי זמר הם ונעימות המזמור היתה לפי שיר הראוי לאותו כלי ומדרש אגדה יש מפרשים נחילות לשון נחלה ואין זה משמעות התיבה וגם ענין המזמור אינו מדבר בנחלה ויתכן לפתור נחילות גייסות כמו נחיל של דבורים וכמו (תהילים י״ח:ה׳) ונחלי בליעל ות"י סיעת חייבין תפלה בשביל גייסות אויבים הבאים על ישראל ואומר המשורר מזמור הזה בשביל כל ישראל:

אִבְּן עֶזְרָא למנצח אל הנחילות - אל כמו על בטעם כמו ותתפלל על ה', אל הנער הזה להפך ולא יתחלף האל"ף בעי"ן, רק אותיות אהו"י הם המתחלפים ושי"ן בסמ"ך, כי הם קרובים במוצא. והנחילות - תחילת פיוט אולי הוא מגזרה ינחלו לכם, כדרך: האכילה ההיא.

מְצוּדַת צִיּוֹן הנחילות. מלשון נחיל של דבורים (ב״ק קי״ד) והוא שם כלי זמר אשר קולו נשמע כשריקת הדבורים:

ב אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְהוָה בִּינָה הֲגִיגִי׃

רַשִׁ״י אמרי האזינה ה'. כשיש בי כח לשאול צרכי לפניך וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי בינה הגיגי הבן הגיון לבי כך מפורש במדרש כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנון חוץ מזה וחבירו (באיוב לה) ואם בינה שמעה זאת שאינו שם דבר אלא לשון הבן כמו (משלי כג) בין תבין את אשר לפניך לפיכך הטעם תחת הבי"ת:

אִבְּן עֶזְרָא אמרי האזינה - מגזרת אזנים הטה אזנך. בינה - לשון ציווי, כמו: שימה נא. הגיגי - כפול העי"ן כי מן הגא הוא כמו זנוניה ואמר לשם בינה, כדרך בן אדם וככה ודע לבבי, גם האזינה והטעם שיתברר לכל כי אין ספק כי הכל ידע, ואין לו צורך לאזנים כדרך הנוטע אזן הלא ישמע. הקשיבה - זאת הגזרה קשורה עם למ"ד, על כן לא נכון לדבר מי יקשיבני. וטעם מלכי – אין לי מלך שאשוע אליו, רק אתה לבדך.

מְצוּדַת דָּוִד בינה הגיגי. אשר תפלתי היא בכוונת הלב:

מְצוּדַת צִיּוֹן האזינה. הטה אוזן לשמוע:

ג הַקְשִׁיבָה לְקוֹל שַׁוְעִי מַלְכִּי וֵאלֹהָי כִּי־אֵלֶיךָ אֶתְפַּלָּל׃

מְצוּדַת דָּוִד כי אליך אתפלל. והמלך נוטה אזנו בחסד אל עבדו הבוטח עליו ומבקש ממנו שאלתו:

מְצוּדַת צִיּוֹן הקשיבה. עניין שמיעה: שועי. צעקתי:

ד יְהוָה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ־לְךָ וַאֲצַפֶּה׃

רַשִׁ״י בקר תשמע קולי. בבוקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעי' כמו שנאמר לבקרים אצמית כל רשעי ארץ (לקמן קא) היה זרועם לבקרים (ישעיהו ל״ג:ב׳) כי בבקר בבקר יעבור (שם כח): בקר אערך לך. תפלתי על זאת, אערוך ל' מערכה הוא כך חברו מנחם: ואצפה. שתעשה בהם משפטים:

אִבְּן עֶזְרָא ה' - טעם בקר – כל בקר, כמו: חדשים לבקרים. ופעול אערוך לך – חסר כאילו אמר אערוך לך תפלתי כאשר פירשתי, כי כח שמות בפעלים וברך ולא אשיבנה וברוב יועצים תקום בעתידים כאילו כתוב למעלה כי אליך אתפלל תפלתי ומלת לך עם בקר אערוך לך מושכת עצמה ואחרת עמה, כמו יכפה אף והנה הוא ואצפה לך.

מְצוּדַת דָּוִד בוקר. בכל בוקר תשמע קולי כי בהיות הבוקר אסדר לפניך תפלתי ולא הקדמתי לה דבר הרשות ולזה אקוה אשר תשמע קולי:

מְצוּדַת צִיּוֹן ואצפה. ואקוה:

ה כִּי לֹא אֵל־חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע׃

רַשִׁ״י כי לא אל חפץ רשע אתה. ונאה לך לאבד הרשעה מן העולם: לא יגורך רע. לא יגור אצלך:

אִבְּן עֶזְרָא כי - טעם ה' שיש לך להטיב הרשע לא תחפוץ, בעבור שהזכיר מלכי. לא יגורך רע - יגור עמך כמו ישכבנה, וככה גדלני כאב גדל עמי ורע הוא אדם לא שם דבר, והעד לא יתיצבו הוללים מלעיגים לנגד עיניך, כמשפט אנשי ארץ.

מְצוּדַת דָּוִד כי לא וגו׳‎. ולא תתן כח ביד הרשעים המריעים לי: לא יגורך. לא ידור הרע אצלך והוא דרך משל לומר שהרע שנוא למקום:

מְצוּדַת צִיּוֹן יגורך. ידור עמך:

ו לֹא־יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ שָׂנֵאתָ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

רַשִׁ״י הוללים. משתטים ובלשון משנה מעורבבין:

אִבְּן עֶזְרָא לא - טעם יתיצבו – כדרך העבדים נצבים על מלכם.

מְצוּדַת דָּוִד לא יתיצבו. אינך חפץ שרשעים יעמדו מול עינך:

מְצוּדַת צִיּוֹן הוללים. שוטים וערבבי הדעת וכן ודעת הוללות וסכלות (קהלת א׳:י״ז): און. עמל ושקר:

ז תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ־דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב יְהוָה׃

רַשִׁ״י איש דמים ומרמה. זה עמלק וזרעו:

אִבְּן עֶזְרָא תאבד איש דמים ומרמה - הוא הרכיל, כמו: חץ שחוט לשונם מרמה. יתעב ה' - השם הוא הפועל והטעם שהוא נתעב בעיניו ונמאס.

מְצוּדַת דָּוִד תאבד. ידעתי שתאבד את המדבר עלי כזב בפני שאול כי מעולם יתעב ה׳‎ את האורב על דם רעהו ובמרמה דבר עמו באהבה וכ״‎כ יתעב ויאבד את המדבר עלי כזב כי הלא עמי מרמה ידבר כאלו הוא לי לאוהב:

ח וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל־הֵיכַל־קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ׃

רַשִׁ״י ואני. אבא ביתך להודות לך ברב חסדך שהפלאת עלינו להראותינו נקמה מהם:

אִבְּן עֶזְרָא ואני - שב לאשר החל בקר תשמע קולי, שהוא בא אל בית השם ואין עמו מנחה להשתחות בהיכלו, כמביא מראשית פרי האדמה ששם כתוב והשתחוית לפני ה' אלהיך. והנה הטעם: אין לי מנחה רק להודות ברוב חסדך עלי. וטעם ביראתך – אין לי במה אשתחוה רק ביראתי ממך, כדרך ובעבור תהיה יראתו על פניכם, כי האחרים יראו מהשם.

מְצוּדַת דָּוִד ברוב חסדך. בעבור רוב החסד שתעשה עמדי אבוא בביתך להשתחוות: ביראתך. ולא להתיהר בפני אנשים:

ט יְהוָה נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי הושר [הַיְשַׁר] לְפָנַי דַּרְכֶּךָ׃

רַשִׁ״י שוררי. עויני המצפים שאבגוד בך ותעזבני, שוררי כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב:

אִבְּן עֶזְרָא ה' - תחלת תפלתי שתנחני בדרך צדקתך. למען שוררי - כי אפחד שתמעד רגלי ותענישני, אז ישמחו שוררי וטעמו מגזרת אשורנו ולא קרוב כמו עוין את דוד המסתכלים ביום רעה. ומלת הישר – כמו: היצא אתך.

מְצוּדַת דָּוִד נחני בצדקתך. תן בלבי ללכת בדרך צדקה ולמען הרשעים הללו המביטים ומצפים על מפלתי לבל יאמרו ידיהם רמה תן בלבי להיות דרכך ישר בעיני ולא אכשל בה כי אז בוודאי לא יוכלו לי:

מְצוּדַת צִיּוֹן שוררי. ענין הבטה כמו לא תשורני עין (איוב ז׳):

י כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר־פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן׃

רַשִׁ״י כי אין בפיהו נכונה. נראים כאוהבים והם אויבים: קרבם הוות. מחשבותם מרמה: קבר פתוח גרונם. לבלוע יגיע אחרים כקבר הבולע את הגוף: יחליקון. דברי חלקלקו':

אִבְּן עֶזְרָא כי אין בפיהו - בפי כל אחד מהם כמו: מבכה על בניה מאנה להנחם כי איננו. ונכונה תואר למלה, או דברה וככה יענה עזות ומאכלו בריאה. קרבם - הוא הלב הנסתר. הוות - מגזרה הוה להם למלך כי יחשבו מחשבות רעות, אולי תהיינה ותקומנה. קבר פתוח - אסון מיד. יחליקון - מגזרת איש חלק והכל מגזרת חלק כחלק בעבור היות החלקים שוים.

מְצוּדַת דָּוִד כי אין בפיהו. אין בפה אחד מהם נכונים נראים כאוהבים והמה לאויבים קרבם. בקרב לבם חושבים הוות לשבר אותי וגרונם כקבר פתוח כי שואפים לבלעני כקבר הבולע את המת ובלשונם ידברו חלקלקות ואינם יוצאין מן הלב:

מְצוּדַת צִיּוֹן נכונה. מלשון נכון וישר: קרבם. תוך לבם: הוות. שבר כמו עד יעבור הוות (לקמן נ״ז): גרונם. צוארם כמו קרא בגרון (ישעיה נ״ח): יחליקון. ענין דברים רכים:

יא הַאֲשִׁימֵם אֱ‍לֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ כִּי־מָרוּ בָךְ׃

רַשִׁ״י ממועצותיהם. שהם יועצים על ישראל, ואז ישמחו כל חוסי בך:

אִבְּן עֶזְרָא האשימם - האל"ף שרש או תתחלף כיו"ד תישמנה, כמו: והאדמה לא תשם. וטעם ממועצותיהם – כי עצתם תפילם.

מְצוּדַת דָּוִד האשימם. לכן האשימם במשפט ויפלו בשפל המצב בעבור רוע עצתם וכפי רוב פשעיהם כן הדיחם מדחי אל דחי כי הלא בך מרדו כי הזהרת על זה:

מְצוּדַת צִיּוֹן האשימם. מלשון אשמה: מרו. מלשון מרי ומרד:

יב וְיִשְׂמְחוּ כָל־חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ׃

רַשִׁ״י ותסך עלימו. תגונן ותסוכך עלימו: ויעלצו בך. כשיראו שאתה תברך רעיך ואוהביך:

אִבְּן עֶזְרָא וישמחו - טעם ותסך עלימו – בעבור שהזכיר חוסי בך והמלה מפעלי הכפל ובא הסמ"ך בלא דגש, על דרך והקל מעליך.

מְצוּדַת דָּוִד וישמחו. אבל החוסים בך ישמחו לעולם ואתה תסך עליהם מפני הרעה: בך. בתשועתך:

מְצוּדַת צִיּוֹן ותסך. מלשון סכך: ויעלצו. וישמחו:

יג כִּי־אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְהוָה כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ׃

רַשִׁ״י כצנה. המקפת שלש רוחותיו של אדם: רצון. נחת רוח אפימנ"ט בלעז: תעטרנו. תסובבנו כמו (שמואל א כ״ג:כ״ו) ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו:

אִבְּן עֶזְרָא כי - זה הפסוק דבק בעליון, כי אוהבי שמך ישמחו, בך בראותם שתדיח הרשעים ותברך הצדיק. יש אומרים: תעטרנו - מהבנין הקל, כמו עוטרים אל דוד. והנכון שהוא מבנין הנוסף על דרך: יעשרנו המלך, שהוא יעשרנו והוא יוצא לשנים פעולים והפעול באמת הוא רצון, כי הקב"ה מעטיר רצון את הצדיק הרי שהצדיק פעול במקצת מאת הקב"ה, שהוא עטור מן הרצון, אך את הרצון הוא פעול לבדו באמת.

מְצוּדַת דָּוִד כי אתה וגו׳‎. סרס המקרא כי אתה ה׳‎ תברך צדיק: כצנה. כמו שהצנה מסבבת את הגוף כן תסובבנו ברצון:

מְצוּדַת צִיּוֹן כצנה. דומה הוא למגן: תעטרנו. ענין סבוב וכן עוטרים אל דוד (שמואל א׳ כג) ע״ש שהעטרה מסבבת את הראש:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.