Psalms 87 — תְּהִלִּים פז
גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)
א לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי־קֹדֶשׁ׃
רַשִׁ״י
יסודתי בהררי קדש. יסודת מזמור זה על הר ציון וירושלים יסדו המשורר:
אִבְּן עֶזְרָא
לבני קרח מזמור שיר - לאחד מנכדי שמואל, או מבני בני בניהם ועיקר זה המזמור יסודתו על הר הקדש.
מְצוּדַת דָּוִד
יסודתו. יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלי׳:
ב אֹהֵב יְהוָה שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב׃
אִבְּן עֶזְרָא
אוהב - השערים הנכבדים מכל המשכנות. והטעם: לשבת בם ואחר כן יזכיר ירושלם.
מְצוּדַת דָּוִד
כל משכנות. כי אף שכל א״י אהובה היא למקום מ״מ שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכל:
ג נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים סֶלָה׃
רַשִׁ״י
נכבדות מדובר בך. את ירושלים דברי כבוד נדברו בך מפי הקב"ה ומה הן הנכבדות שאת עיר האלהים סלה:
אִבְּן עֶזְרָא
נכבדות - כל אחד מתהלות נכבדות מדובר בך את עיר האלהים באמת - והיא ירושלם.
מְצוּדַת דָּוִד
נכבדות. וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם:
ד אַזְכִּיר רַהַב וּבָבֶל לְיֹדְעָי הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם־כּוּשׁ זֶה יֻלַּד־שָׁם׃
רַשִׁ״י
אזכיר רהב ובבל ליודעי. עוד זאת דיבר עליך אזכיר את מצרים ואת בבל על יודעי להביא מנחה כענין שנאמ' (ישעיהו ס״ו:כ׳) והביאו את כל אחיכם וגו' מנחה לה' וגו': הנה פלשת וצור עם כוש. גם הם כמצרים ובבל יתנו לב לבקש ולזכור את כל א' וא': זה יולד שם. זה היה ממשפחות הנולדים בציון כענין שנאמר (שם כ"ז) ואתם תלוקטו לאחד אחד:
אִבְּן עֶזְרָא
אזכיר - דברי המשורר אזכיר רהב - הוא מצרים המחצבת רהב, או רהב כל גוי והוא סמוך, כדרך ושכורת ולא מיין כאילו אמר: אזכיר רהב כל גוי שיהיה ובבל עמהם, אזכיר זה ליודעים כמוני וגם אזכיר פלשת עם צור. וטעם זה יולד שם – כי לפרקים מועטים בשנים רבות יולד בהם איש חכם נודע בדורו, שיש לו שם.
מְצוּדַת דָּוִד
אזכיר. אמרו במקום ה׳ לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וכו׳ להביאם שמה כי יאמר הלא זה יולד שם בציון ר״ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
רהב. הוא מצרים כמ״ש בהם רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) ויקראו כן ע״ש גאותם והוא מל׳ ירהבו הנער בזקן (שם ג׳): ליודעי. ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳):
ה וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד־בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן׃
רַשִׁ״י
ולציון יאמר איש ואיש יולד בה. וכשיביאום מנחה לה' בציון יאמר להם על כל אחד ואחד זה מאותם שגלו ממך ומתולדותיהם, ענין אחר המשורר אומר אזכיר לעמי וליודעי את גדולות מצרים ובבל שהם רואים עתה את גדולתם הנה פלשת וצור עם כוש מפני שהם סמוכים לרהב ובבל מנשאים אותם כל האומות ואומרים עליהם זה יולד שם במצרים ובבל: ולציון יאמר וגו'. והשבח הזה שהוא עכשיו לרהב ובבל יסוב לציון ועליה יהו אומרים פלוני יולד בה: והוא יכוננה עליון. והקב"ה יכוננה למעלה מכל העיירות:
אִבְּן עֶזְרָא
ולציון - ובעבור ציון הלמ"ד אמרי לי אחי, הוא יאמר תמיד איש ואיש נולד בה, כי חכמים שיש להם שם הם רבים. וטעם איש ואיש – לא זה לבדו. יכוננה - על דרך: והוא צוה לי אחי והנה והוא עליון יכוננה, בעבור היות השם בכח הפעלים, והיה פירושו והשם הנזכר למעלה: אוהב ה' שערי ציון. יכוננה - מכון עליון. והטעם: מקום כזה שיולדו שם חכמים רבים, השם יעמידהו ויכוננהו.
מְצוּדַת דָּוִד
ולציון יאמר. המבשר יבשר את ציון ויהיה נאמר לה הנה הובא כל איש ואיש אשר יולד בה: והוא. מי שבידו לכונן הוא יכונן אותה להיות עליון:
ו יְהוָה יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד־שָׁם סֶלָה׃
רַשִׁ״י
ה' יספור בכתוב עמים וגו'. מקרא מסורס זה וסלה האמור לסופו מוסב כלפי ראשו ה' יספור בכתוב עמים סלה כלומ' לעתיד כשיכתוב הקב"ה הע"ג לדראון ימנה את ישראל הנבלעים בתוכם ואת הנאנסים ביניהם ויוציאם מתוכם ויאמר זה יולד מאותם של ציון ויברור אותם לו וזה שאמר ישעיה (שם ס"ו) וגם מהם אקח לכהנים וללוים מן הגוים המביאים אותם מנחה אקח הנבלעים בתוכם ויהיה בהם כהני' ולוים שאינם נכרים ולפני גלוים הם אמר ה', והיכן אמר (דברים כ״ט:כ״ח) הנסתרות לה' אלהינו:
אִבְּן עֶזְרָא
ה' - הטעם והשם לבדו שידעו מספר כל העולם בכתבו והוא יכול לספר כל הנולדים שהם חכמים בציון, כי רבים הם ממספרי אדם. זה יולד שם - שב אל ציון. וטעם בכתוב – השם והספרים הם הם השמים.
מְצוּדַת דָּוִד
ה׳ יספור וגו׳. בעת יכתוב את העמים יספור אז את ישראל הנבלעים בתוכם ויברור אותם ויאמר הלא זה מילדי העברים מעולם מימי אבותיו אשר נולדו בציון ולי המה:
ז וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים כָּל־מַעְיָנַי בָּךְ׃
רַשִׁ״י
ושרים כחוללים. על זאת, כחוללים לשון מחוללי': כל מעיני. כל קרבי: בך. בישועתך:
אִבְּן עֶזְרָא
ושרים, בך - לנכח איש האלהים ושם שרים וחוללים שלא יפסקו, כמו מעייני מים, ואלה מעיני, כמו: על כל אצילי ידי, ומנהג העולם להיות השרים מועטים מהחוללים ושרי ציון, כמו החוללים ומשקל החוללים,כמו:אמרתי להוללים.
מְצוּדַת דָּוִד
ושרים. אז ישוררו כמו המנגנים בחלילים, ויאמרו כל עיוני והבטתי ותוחלתי המה בך:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ושרים. מל׳ שירה: כחוללים. שם כלי נגון כמו תוף וחליל (ישעיהו ה׳:י״ב) מעיני. מל׳ עיון ומחשבה:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.