Sign In

Psalms 94 — תְּהִלִּים צד

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א אֵל־נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע׃

רַשִׁ״י הופיע. הראה וגלה לנו את נקמתך:
אִבְּן עֶזְרָא אל נקמות ה' - שנוי כאשר ראינו שאתה תקיף בנקמותיך, עשה כן פעם אחרת.
מְצוּדַת דָּוִד אל נקמות ה׳‎. אתה ה׳‎ היכול על הנקמות לכן אתה האל הופיע נקמות בקחת נקם מאויביך:
מְצוּדַת צִיּוֹן הופיע. ענין הארה כמו הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳):

ב הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל־גֵּאִים׃

אִבְּן עֶזְרָא הנשא - כנגד גאים.
מְצוּדַת דָּוִד הנשא. הראה רוממותיך והשב גמול על המתגאים למולך:

ג עַד־מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה עַד־מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא עד - שנוי כאשר ראינו זה במקומות שונות או בעתים שונים.
מְצוּדַת דָּוִד עד מתי. וחוזר ומפרש עד מתי יעלוזו וישמחו:
מְצוּדַת צִיּוֹן יעלזו. ישמחו:

ד יַבִּיעוּ יְדַבְּרוּ עָתָק יִתְאַמְּרוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

רַשִׁ״י יתאמרו. ישתבחו כמו (דברים כו) האמרת והאמירך:
אִבְּן עֶזְרָא יביעו ידברו - דבר עתק. יתאמרו - יתרוממו, כנגד: את ה' האמרת בראש אמיר שהוא הסעיף הגבוה.
מְצוּדַת צִיּוֹן יביעו. ענין אמירה כמו יום ליום יביע אומר (לעיל יט): עתק. דבור חזק כמו יצא עתק מפיכם (ש״א ב׳): יתאמרו. מלשון התרוממות וכן את ה׳ האמרת (דברים כו):

ה עַמְּךָ יְהוָה יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא עמך, ידכאו - הפך ותאמרו בלב וידכאו במעשה. ועמך ונחלתך – הפך רשעים.
מְצוּדַת צִיּוֹן ידכאו. ענין כתיתה ושבירה: יענו. מלשון ענוי:

ו אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ׃

אִבְּן עֶזְרָא אלמנה - בתורה כתוב: עושה משפט יתום ואלמנה. ואמר: שופט הארץ בתחלת מזמור, זהו הפירוש הנשא שופט הארץ, כי כתוב: כי אתה עושה משפט גר יתום ואלמנה ואלה הם הרשעים. אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו - על כן אחריו: ויאמרו לא יראה יה ולא יבין, כי חושבים הם כי היוצר עין לא יראה והנוטע אוזן לא ישמע ויבין כדרך שמעו שמוע ואל תבינו. ירצחו - מהבנין הכבד, כמו: המרצח הזה.

ז וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה־יָּהּ וְלֹא־יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃

אִבְּן עֶזְרָא ויאמרו לא יראה יה - כי אין לו עין ולא יבין כי אין לו אזן, כמו שמעו שמע ואל תבינו.
מְצוּדַת דָּוִד ולא יבין. אינו נותן לב להתבונן במעשיהם:

ח בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ׃

רַשִׁ״י בינו בוערים בעם. קצת שוטים שבעולם:
אִבְּן עֶזְרָא בינו - דברי המשורר ובוערים מגזרת בער והם על שנים משקלים. וטעם בעם – שאין בעם בוערים כמותם.
מְצוּדַת דָּוִד בינו. אתם השוטים שבעם תנו לב להבין:

ט הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם־יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט׃

רַשִׁ״י הנוטע אזן. שמא הקב"ה שנטע אוזן לא ישמע צעקת עמו ועניו:
אִבְּן עֶזְרָא הנוטע - פועל, כמו: רוקע הארץ בעבור אות הגרון וזה טעם נכבד, כי אין צורך לעינים ולאזנים כי הוא הנותן כח בעינים לראות ובאזנים לשמוע, הנה המראה והמשמע מאתו הם ואיך לא ידע הכל?! והזכיר האזנים בראשונה, בעבור שהשלים ולא יבין כדרך: ואתן לעשו והזכיר נטיעה עם האזנים, שהם נטועים כשתי נקודות הסדנים בגלגל ועם העין הזכיר יצירה, כי הצורות נוצרות בכל עת בעין.
מְצוּדַת דָּוִד הנוטע. הלא בודאי הנוטע אוזן הוא ישמע כי אם היתה השגת השמע נעלמה ממנו איך ברא האוזן כלי השמע: אם יוצר עין. אם אמנם הוא יוצר עין הלא בודאי לא נעלמה ממנו השגת הראות:

י הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת׃

רַשִׁ״י הלא יוכיח. ייסר אתכם על כך:
אִבְּן עֶזְרָא היוסר - שיסר אנשי המבול ודור הפלגה ואנשי סדום. הלא יוכיח – אתכם. והטעם: אם אתם רבים כבר יסר רבים כמוכם, כי הוא יודע כל דבריכם כי הוא המלמד לאדם דעת והנה דעת אדם כנגד דעת עליון כאין, ואיך יחשוב האדם כי השם לא יראה ולא יבין והלא הוא המלמד לאדם דעת?! וידוע כי הדעת מאתו הוא, על כן אחריו: ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל, כמו שאמר: הנוטע אוזן.
מְצוּדַת דָּוִד היוסר. המייסר את הגוים במבול ובהפלגה הלוא יוכיח אתכם: המלמד. הלא הוא המלמד לאדם דעת ובהבטה מועטת יבין מעשיכם ועליהם הוכח יוכיח:

יא יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָבֶל׃

רַשִׁ״י ה' יודע. מחשבותיכם שאתם סבורין להתגאות בנזר המלוכה ותדעו כי הבל הם:
אִבְּן עֶזְרָא ה' - והוא שהדעת מאתו ידע כי כל מחשבות אדם הבל, כי אין כח לו להוציא לאור תעלומה.
מְצוּדַת דָּוִד כי המה הבל. מול חכמת המקום להבל תחשב ויובן א״‎כ בהבטה מועטת:

יב אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ׃

רַשִׁ״י אשרי הגבר. אשריהם הצדיקי' המעוני' תחת ידיכם ובלבד שיהו עוסקין בתורה ובמצות:
אִבְּן עֶזְרָא אשרי, תייסרנו - עד שישמור מצותיך. תלמדנו - כנגד: המלמד אדם דעת.
מְצוּדַת דָּוִד אשרי הגבר. אשרי להצדיקים המעונים אשר ה׳‎ הוא המייסרם ובזה מלמד אותנו מתורתו ר״‎ל בזה מגלה אוזן לעשות את דבר התורה:

יג לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת׃

רַשִׁ״י להשקיט לו מימי רע. כי היסורין גורמין לו להשקיט להם מימי דין גיהנם עד שיראה שיכרה לרשע שחת:
אִבְּן עֶזְרָא להשקיט לו מימי רע - גזרות רעות יוצאות מהשמים, כדרך: עושה שלום ובורא רע והפך זה לרשע, כי השם יאריך לו עד בא יומו עת פקודתו, ובעבור יכרה לשון זכר נכון הוא להיות שחת, מגזרת השחתה. והתי"ו שרש או הוא על דרך: ודעת לנפשך ינעם ולא יבצר ממך מזמה. ויהיה שחת, כמו שוחד והעד יכרה.
מְצוּדַת דָּוִד להשקיט. בכדי להשקיט להן מן ימי רעה הם ימי גיהנם: עד יכרה. עד יתן לב לראות חפירת השחת להוריד בה את הרשע לגיהנם כי כשאדם בהרווחה נותן לב לראות מפלת שונאו ולא כן כשאינו בהרווחה:
מְצוּדַת צִיּוֹן להשקיט. ענין הנחה: יכרה. ענין חפירה כמו בור כרה (לעיל ז׳): שחת. בור:

יד כִּי לֹא־יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב׃

אִבְּן עֶזְרָא כי, עמו - כנגד עמך ה' ידכאו. ונחלתו - כנגד ונחלתך. והטעם: שלא יטשם לנצח.
מְצוּדַת דָּוִד לא יטוש. לא יעזוב עד עולם:

טו כִּי־עַד־צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב׃

רַשִׁ״י כי עד צדק ישוב משפט. היסורין שלהם עד שיצדקו בשבילם ואחר המשפט כל ישרי לב יתקבצו כי יטלו שכרם:
אִבְּן עֶזְרָא כי - אל הצדק ישוב משפט, השם בכללים רק בחלקים יש פעמים שאין שם צדק. והנה אתן לך משל, כי כאשר ירד הגשם על הארץ צדק וחסד לכלל כל העולם הצריכים למים, רק למעטים שהם חלקים איננו צדק שיזיק להם הגשם ברוב ענין, וי"ו אחריו שב אל צדק, והטעם אם יענו הרשעים עמך לא סרו מהצדק רק ירדפו אחריו כל ישרי לב, שהם עם ה' באמת.
מְצוּדַת דָּוִד ישוב משפט. משפט יסורים עליו יבוא וישוב ויבוא עד כי ישאר מוצדק וזכאי: ואחריו. אחרי ככלות המשפט ישובו כולם להיות ישרי לב כי העון נתמרק ולא יוסיפו עוד לחטוא בראותם כי המשפט מעותד לבוא:

טז מִי־יָקוּם לִי עִם־מְרֵעִים מִי־יִתְיַצֵּב לִי עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

רַשִׁ״י מי יקום לי. זכות מי יעמד לנו בין המריעים הללו:
אִבְּן עֶזְרָא מי - המשורר יספר כי היה בצרה גדולה עם הרשעים שיעלוזו לצרתו. והטעם: מי יעמד עמי, או בעבורי.
מְצוּדַת דָּוִד מי יקום לי. מי הוא המקים אותי בהלחמי עם מרעים הלא אין לאל ידי:

יז לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי׃

רַשִׁ״י דומה. דומיה:
אִבְּן עֶזְרָא לולי - הטעם שלא מצא עזר כי אם מהשם לבדו. דומה - מקום הכריתות, כמו ודמיתי אמך והוא הקבר.
מְצוּדַת דָּוִד לולי. אם לא היה לי ה׳‎ לעזרה היתה נפשי שוכנת בשעה מועטת במקום השתיקה והוא הקבר:
מְצוּדַת צִיּוֹן דומה. ענין שתיקה כמו נאלמתי דומיה (לעיל לט):

יח אִם־אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵנִי׃

אִבְּן עֶזְרָא אם - חשבתי בלבי ופחדתי, אולי תמוט רגלי, ידעתי כי חסדך ה' יסעדני ולא אמוט.
מְצוּדַת דָּוִד אם אמרתי. כאשר אני רואה עצמי בסכנה ואחשוב שכבר מטה רגלי לנפול הנה חסדך ה׳‎ ישען אותי להשאר עומד:
מְצוּדַת צִיּוֹן מטה. מלשון הטיה: יסעדני. מלשון סעד ותמיכה:

יט בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי׃

אִבְּן עֶזְרָא ברוב - ברבות מחשבותי בלבי לא אתנחם כי אם בך אין לי תנחום, כי אם תנחומיך והם פועלים ונפשי פעול.
מְצוּדַת דָּוִד ברוב. בעת בוא בקרבי רבוי מחשבות מתוגה וצער הנה תנחומיך הנאמרים מפי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי:
מְצוּדַת צִיּוֹן שרעפי. ענין מחשבה וכן בחנני ודע שרעפי (לקמן קלט): ישעשעו. מלשון שעשוע ושמחה כמו ושעשע יונק (ישעיה יא):

כ הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי־חֹק׃

רַשִׁ״י היחברך כסא הוות. היוכל להדמות לך האומות היוצרים צלמים ומסכות של עמל: עלי חק. בשביל חק להיותו חק להם עבודתם:
אִבְּן עֶזְרָא היחברך - מלה זרה. והטעם: היהיה חבר לך בעל כסא הוות או איש כמו הוות בעבור הרשע, הווה תמיד לחשוב מחשבות רעות, על כן מלת הוות ואני תפלה ופירוש מרמה, איש מרמה שהוא יוצר עמל ואון כמו פועל ובודה מלבו וזה הוא חיקו, וזה טעם עלי חוק. ור' משה אמר: כי יוצר קהלה וכמוהו יוצר גובי והוא הארבה. והנכון בעיני: בעבור שהוא הזכיר שופט הארץ, הנכון הוא שיחובר לך או יאמר עליך כסאך, כמו הוות, ושאתה יוצר עמל עלי חוק בעבור שיראו המשכילים כי הרשעים יגודו.
מְצוּדַת דָּוִד היחברך. וכי יחבר עמך להיות דומה לך הכסא של אנשים העושים הוות המשברים ורוצצים את האביונים: יוצר עמל. בורא ומחדש דברי עמל: עלי חוק. להיות להם חק קבוע:
מְצוּדַת צִיּוֹן הוות. ענין שברון:

כא יָגוֹדּוּ עַל־נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ׃

רַשִׁ״י יגודו. יאספו גדודים על נפש צדיק להרוג: ירשיעו. יחייבו בדין להורגו:
אִבְּן עֶזְרָא יגודו - מגזרת גדוד. ודם נקי ירשיעו - טעם בהיותו הרוג, שיהרגוהו אלה הרשעים יחשבו המשכילים כי איש מות היה וחייב היה ורשע, על כן הומת זה יאמר המשורר בעדו ובעד כל קהל ישראל.
מְצוּדַת דָּוִד יגודו. יתחברו גדודים על נפש הצדיק לקחתה: ירשיעו. מחייבים בדינם המקולקל:

כב וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי׃

אִבְּן עֶזְרָא ויהי, למשגב - בקום פועלי און עלי וחשבו לשפוך דמי, שהוא דם נקי.
מְצוּדַת דָּוִד ויהי ה׳‎. אבל ה׳‎ היה לי למשגב להצילני מידם:
מְצוּדַת צִיּוֹן למשגב. לחוזק:

כג וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת־אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ׃

רַשִׁ״י אונם. אונסם כמו (איוב כ״א:י״ט) יצפון לבניו אונו:
אִבְּן עֶזְרָא וישב, אונם - כמו: ועולתה קפצה פיה מן עול מגזרת און, מה שחשבו לעשות לי הביא השם עליהם. וטעם יצמיתם – פעמים שיש מהם שהצמיתה אותם הרעה שחשבו לעשות לי ויש מהם שיצמיתם השם בדרך אחרת, שלא עלתה על לבם.
מְצוּדַת דָּוִד וישב עליהם. עליה׳‎ ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע: וברעתם. בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה׳‎: יצמיתם ה׳‎. כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה:
מְצוּדַת צִיּוֹן אונם. ענין כח כמו מצאתי און לי (הושע י״ב:ט׳): יצמיתם. ענין כריתה כמו אותו אצמית (לקמן קא):

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.