Psalms 99 — תְּהִלִּים צט

גודל הטקסט

Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)

א יְהוָה מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ׃

רַשִׁ״י ירגזו עמים. מדבר במלחמת גוג ומגוג, ואז ירגזו עמים כענין שנאמר (זכריה י״ד:י״ב) וזאת תהיה המגפה וגו': תנוט. לשון נטיו רגלי:

אִבְּן עֶזְרָא ה' מלך ירגזו עמים - מלת מלך, תשרת אחרת מלך יושב הכרובים. תנוט הארץ - כמו: תרעש ואין חבר לו. וטעם ירגזו עמים – הם הרשעים.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ מלך. כאשר תתגלה מלכותו ירעדו העמים סביב ארץ ישראל: יושב. מלפני היושב על הכרובים שעל הארון תהיה הארץ נוטה לנפול ר״‎ל ליושבי הארץ תאחז חלחלה:

מְצוּדַת צִיּוֹן ירגזו. ענין רעדה כמו רגזו ואל תחטאו (לעיל ד):

ב יְהוָה בְּצִיּוֹן גָּדוֹל וְרָם הוּא עַל־כָּל־הָעַמִּים׃

אִבְּן עֶזְרָא ה' - בעבור שהזכיר יושב הכרובים, הזכיר כי מעונתו בציון.

מְצוּדַת דָּוִד ה׳‎ בציון. ה׳‎ אשר מעונתו בציון הוא גדול ורם על הכל וממנו יחרדו:

ג יוֹדוּ שִׁמְךָ גָּדוֹל וְנוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא׃

רַשִׁ״י יודו שמך. יודו את עז מלך האוהב משפט:

אִבְּן עֶזְרָא יודו - שב אל העמים ושמך שם העצם הנכבד הנגלה על יד משה לישראל, כי בכל הלשונות אין לשם שם כבוד, רק עם ישראל לבדם.

מְצוּדַת דָּוִד יודו שמך. כלם יודו לשמך כי גדול וגו׳‎:

ד וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ׃

רַשִׁ״י ועז מלך. מוסב על מקרא העליון: אתה כוננת מישרים. פשרה ושימת שלום בין אנשים כוננת באמרך (שמות כ״ג:ד׳) כי תראה חמור שונאך רובץ וגו', כי תפגע שור אויבך ומי הוא שיראה את שונאו גומל לו חסד שלא ידבנו לבו לחבקו ולנשקו, תנחומא:

אִבְּן עֶזְרָא ועז - עז וכבוד הוא למלך שהוא אוהב משפט. וטעם אתה לבדך – או מאתך התחלה. וטעם מישרים – הם משפטי התורה וצדקתיה שנתנה על ידי שלוחיו והם - משה - בכהניו מלת כהן בכל המקרא משרת כהני ה' משרתי אלהינו, וכהנו לי, על כן אם אהרן היה הכהן הראש משה כהן הכהנים, כי הוא שרת שבעת ימי המלואים והזכיר שמואל שהוא ממשפחותם בקריאתו אל השם, וענהו ככתוב: אקרא אל ה' וענהו מיד.

מְצוּדַת דָּוִד ועוז מלך. העוז הוא למלך אשר אוהב המשפט: מישרים. התורה שהוא מישרים אתה כוננת: משפט וצדקה. משפטי התורה ודבריה המצודקים הנתונים ביעקב מעשה ידיך המה:

ה רוֹמְמוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא׃

מְצוּדַת דָּוִד להדום רגליו. הוא בה״‎מ ואחז במשל כאלו ממכון שבתו השמים יוריד רגליו לנוח בבה״‎מ: קדוש הוא. כי הוא קדוש וחלה הקדושה בהדום רגליו:

מְצוּדַת צִיּוֹן להדום. הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו הדום לרגליך (לקמן קי):

ו מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל־יְהוָה וְהוּא יַעֲנֵם׃

אִבְּן עֶזְרָא [וטעם מישרים – הם משפטי התורה וצדקתיה שנתנה על ידי שלוחיו והם -] משה - בכהניו מלת כהן בכל המקרא משרת כהני ה' משרתי אלהינו, וכהנו לי, על כן אם אהרן היה הכהן הראש משה כהן הכהנים, כי הוא שרת שבעת ימי המלואים והזכיר שמואל שהוא ממשפחותם בקריאתו אל השם, וענהו ככתוב: אקרא אל ה' וענהו מיד.

מְצוּדַת דָּוִד משה ואהרן. ר״‎ל ראו גודל קדושתו כי הלא משה ואהרן היו מהגדולים ומהמיוחדים בכהני ה׳‎ (כי גם משה היה כהן כי שמש בימי המלואים) ושמואל היה מהגדולים ומהמיוחדים בקוראי שמו: קוראים. הם היו קוראים לה׳‎ והוא היה עונה להם:

ז בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן־לָמוֹ׃

רַשִׁ״י בעמוד ענן ידבר אליהם. אף עם שמואל וזה הוא שנאמר (שמואל א ט׳:י״א-י״ב) היש בזה הרואה ותעננה אותם ותאמרנה יש, ראו הענן קשור על פתחו, כד"א ויש אשר יהיה הענן (במדבר י׳:י״א): שמרו עדתיו וחק נתן למו. וחוק אשר נתן למו:

אִבְּן עֶזְרָא בעמוד ענן, אליהם - ישוב אל משה ואהרן ואין שמואל עמהם, כמו וישם דמי מלחמה בשלום, שב אל יואב לבדו ולא עמשא וכמוהו רבים. וטעם לאמר על משה ואהרן שהם שומרי עדותיו, בעבור היותם אמצעיים בין השם ובין ישראל והעדות והחקים שנתן להם השם שמרום לאמרם כן לישראל ולא יוסיפו ולא יגרעו וזה הוא שבחם, כי אין צורך לזכור עליהם ששמרו התורה. רוממו - בבואכם אל המקדש. והשתחוו להדום רגליו - לנגד מקום הארון כי מקום הדומו קדוש הוא, או שב אל השם הנכבד ככתוב בסוף המזמור. משה בעמוד - פירשתיו.

מְצוּדַת דָּוִד בעמוד ענן. עם עמוד הענן בא ודבר עליהם על אשר שמרו עדותיו והחוק אשר נתן להם:

ח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל־עֲלִילוֹתָם׃

רַשִׁ״י אל נושא. עון ישראל: היית להם. בשבילם: ונוקם. היית על עלילותם, משה ואהרן (שמות כ י) שמעו נא המורים, שמואל על שלא הדריך בניו בדרך טובה מת בחור:

אִבְּן עֶזְרָא ה' אלהינו אתה עניתם - משה ואהרן בנפלם על פניהם ודבר הקטרת היית להם, כי בעבורם נשאת לישראל. ונוקם על עלילותם - בדבר השרופים והבלועים.

מְצוּדַת דָּוִד אתה עניתם. אם כי אתה ענית להם בכל עת קראם ובעבורם היית נושא עון ישראל ועכ״‎ז נוקם היית על מעלליהם ולא ויתרת להם כלום כי משה ואהרן מתו על מי מריבה ושמואל לא האריך ימים על אשר לא הדריך את בניו כראוי ומכל זה נראה גודל קדושתו שאינו נושא פנים:

מְצוּדַת צִיּוֹן עלילותם. מעשיהם כמו אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב):

ט רוֹמְמוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי־קָדוֹשׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ׃

רַשִׁ״י כי קדוש ה' אלהינו. על אשר הוא מדקדק עם הצדיקים הוא מקודש בעולם, וכן הוא אומר (שמות כ״ט:מ״ג) ונקדש בכבודי, במכובדי:

אִבְּן עֶזְרָא רוממו - בצאתם מן המקדש והשתחוו אל הר קדשו בנראה, רק באמונת הלב הוא לשם הנכבד.

מְצוּדַת דָּוִד רוממו. לזה רוממו וגו׳‎: להר קדשו. הוא בה״‎מ של הר המוריה:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.