א אע"פ שאין חזקה בפחות משלש שנים אם המחזיק יביא עדים שהמערער סייעו ללקוט את הפירות והוליכם לביתו מיד הוי חזקה ור"ח פירש אם המחזיק שלח למערער מחפירות דורון וקבלם מידו הוי חזקה שאם היה הקרקע שלו לא היה לו לקבל ממנו בתורת דורון אלא היה לו ליקח הכל:
ב ואם יטעון המערער לפירות הורדתיו ומפני זה סייעתיו או לקחתים ממנו בתורת דורון לפי' ר"ח נאמן ולא הוי חזקה עד אחר שלש שנים וה"מ בתוך שלש אבל אם יטעון לאחר שלש לפירות הורדתיו אין שומעין לו:
ג לפיכך אם הורידו לפירות צריך למחות בתוך שלש להודיע שלפירות הורידו:
ד ואם סייעו ע"י טעות כגון שנפל הכותל שבין ראובן לשמעון ובנה ראובן הכותל והכניסו לגבול שמעון שטעה שלא היה מכיר מקום הראשון של הכותל אפילו אם סייע שמעון בבנין לא הוי חזקה להחזיק במה שלקח מגבול שמעון כיון שהיה הסיוע בטעות:
ה וכתב ה"ר יונה אבל אם שמעון המסייע מודה שידע שהכניס ראובן בתוך שלו הוי חזקה אע"פ שלא ידע ראובן הבונה וקנה המקום שהכניס לתוך של שמעון מיד אע"פ שלענין פתיחת חלונות כי האי גוונא לא הוי חזקה שאם ראובן פתח חלון לחצר שמעון בפניו לא הוי חזקה אפילו שסייעו בפתיחה לגבי כותל הויא שפיר חזקה דכיון דראובן הסיג גבולו ונכנס בשלו והוא ידע לא היה לו לסייעו אלא ודאי גמר והקנהו לו:
א סָעִיף א אע"פ שאין חזקה וכו' פרק חזקת (בבא בתרא לה:) א"ר אבא אי דלי ליה איהו גופיה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה. ופירשב"ם אי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה אם יש עדים שהגביה המערער צנא דפירי מקרקע זו על כתיפו של זה המחזיק שטוען לקוח הוא בידי מאחר שסייע לו להוליך הפירות לביתו שוב אין לטעון ולומר לא מכרתיה לו שלא היה לו לסייעו בנקיטת הפירות אלא היה לו למחות ומדסייע לו הפסיד וכמודה שמכר לו דמי. ורבינו חננאל פירש אי איכא סהדי דיהב ליה לוקח למארי ארעא צנא דפירי דורון להוליכם לביתו נתברר שאכילת הפירות של הלוקח ומדידיה יהיב ליה למוכר ואין נראה בעיני:
ב סָעִיף ב ואם יטעון המערער וכו' עד אין שומעין לו מימרא דרב זביד שם:
ג סָעִיף ג לפיכך אם הורידו לפירות וכו' גם זה שם מימרא דרב כהנא:
ד סָעִיף ד ואם סייעו על ידי טעות וכו' מעשה שם (מא.) רב ענן שקל בידקא בארעיה וכו'. (ב"ה) (ה) וכתב רבינו יונה אבלאם שמעון המסייע מודה וכו' סברא זו כתב נ"י בשם המפרשים: ומ"ש אע"פ שלענין פתיחת החלונות כה"ג לא הוי חזקה שאם ראובן פתח לחצר לפני שמעון בפניו לא הוי חזקה דבסוף פרק חזקת (בבא בתרא נט.) ת"ר מעשה באחד שפתח חלונות לחצר השותפין בא לפני רבי ישמעאל בר' יוסי א"ל החזקת בא לפני רבי חייא א"ל יגע וסתום וכתבו הרי"ף דהלכה כרבי חייא ובהדיא אמרינן בגמ' גבי עובדא דרב ענן דלית הלכתא כר' ישמעאל ברבי יוסי. ומ"ש אפילו שסייעו בפתיחתה הירושלמי כתבו שם הרמב"ן והביאו נ"י אבל הרמב"ם בפ"ז מה' שכנים שפסק כר' ישמעאל ברבי יוסי ויש לתמוה עליו ומתוך דברי הה"מ בפי"א משכנים נתיישב זה שכתב דלדעת הרשב"ם והר"י בן מיגא"ש שכתבו שיש להיזק ראיה חזקה בפותח חלון הירושלמי אינו מסכים לגמרא שלנו שלא אמרו בגמרא לך יגע וסתום אלא בשמיחה קודם שנתברר היזקו כן פירש הר"י בן מיגא"ש עכ"ל אבל לדברי הרי"ף שכתב שאין להיזק ראיה חזקה בשום צד הירושלמי הוא אמת: כתב הרשב"א בתשובה כל שהכיר שמעון בנזקו ובא וסייע עמו בודאי מחל ואפילו במקום שיש בו חסרון קרקע כל שסייע דמתנה הוא דיהיב ליה כדאמרי' בעובדא דרב ענן שקל בידקא בארעיה וכו' מחילה בטעות הוא אלמא אי לאו דטעות מחילה הויא מחילתו מחילה כיון דסייע בהדיה ואע"ג דבירושלמי משמע איפכא דאפי' במושיט לו צרורות מצי א"ל מגחיך הוינא בך אין לנו אלא כגמרתינו:
א סָעִיף א אע"פ שאין חזקה בפחות משלש שנים וכו' עד והוליכם לביתו. מימרא דרבי אבא בפרק חזקת ועל פי פירשב"ם והכי פירושו אם יביא עדים שיעידו שגם הוליכם לביתו של מחזיק ולא סגי במה שיעידו דדרי ליה צנא דפירי על כתפיה דהא מצי מערער למימר דכדי שיוליכם לביתו של מערער היה מסייעו:
ב סָעִיף ב ומ"ש ואם יטעון המערער לפירות הורדתיו וכו' ולא הוי חזקה עד אחר ג' שנים. פירוש עד שיהיו שלש שנים מיום שסייעו או לקח ממנו בתורת דורון שאז חוזר להיות מוחזק בשדה שלש שנים ונאמן לומר שטר היה לי ואבד כיון שלא מיחה כל שלש שנים הללו: ומ"ש והני מילי בתוך שלש וכו'. פי' ה"מ דטענתו מתחילה לפירות הורדתיו הוי טענה דוקא כשטוען כך בתוך שלש מיום שהחזיק בשדה זו אבל לאחר שלש אין שומעין לו:
ג סָעִיף ד ואם סייעו על ידי טעות וכו'. מעשה שם רב ענן שקל בידקא בארעיה וכו': וכתב ה"ר יונה אבל אם שמעון המסייעו מודה וכו' עד גמר והקנהו לו. פירוש אנן סהדי דודאי גמר והקנהו לו דאין לך אדם רואה חבירו שהסיג גבולו ומסייעו להסיג גבולו אם לא שגמר והקנהו לו קנין גמור: ומ"ש ה"ר יונה דבפתיחת החלונות לא הוי חזקה אפילו שסייעו בפתיחתו. צ"ל דס"ל כדעת הרי"ף והרמב"ן דאין חזקה להיזק ראייה אפילו מחל לו הניזק וכמו שיתבאר בסי' קנ"ד סעיף ט"ז י"ז והכי איתא בירושלמי אבל הרא"ש חולק על זה ע"ש ולדידיה אם סייעו בפתיחתו הוי חזקה ולא קיימא לן כירושלמי וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה ב"י בסימן זה דכל שסייעו מתנה הוא דיהיב ליה וכדמוכח מעובדא דרב ענן דאי לאו דמחילה בטעות הוה מחילתו מחילה כיון דסייע בהדיה ואע"ג דבירושלמי גבי פתיחת החלונות אמרו דאפילו מסייעו דמושיט לו צרורות מצי אמר ליה מגחיך הוינא בך פירוש משטה הייתי בך אין לנו אלא כגמרתינו ועי' במ"ש סי' קנ"ד סעיף ב' במחודשים ועי' עוד במ"ש כאן בספר בדק הבית ובש"ע לא הכריע:
א וכתב המרדכי סוף חזקת מכאן פסק מוהר"מ על אודות שמעון שיש עדים שקנה מראובן שיתיר לו הישוב שנה א"כ הודה שאין לו בישוב כלום דאם היה לו חזקת ישוב לא היה קונה ממנו להתיר לו וכמו שפירש ר"ח כו' ואע"ג דאמרינן עביד אינש דזבין דיניה ה"מ כל דינא שלא יצטרך להתרעם עוד אבל לא עביד אינש ג דזבין מגמלא אונא ואע"ג שרמב"ם חולק על פי' ר"ח מ"מ כדאי הוא ד"ה למסמך עליו עכ"ל ר"ם מיהו רשב"ם פירש דאין נראה לו פי' ר"ח עכ"ל המרדכי:
א סָעִיף א אע"פ שאין חזקה בפחות מג"ש כו' עד ור'"ח פי' כו' עד"ר ומשם נתבאר דמ"ש מיד הוה חזקה ר"ל ל"מ קודם ג"ש אלא אפילו קודם שבא לביתו עם הפירות גם לפי' ר"ח מיד שקבלם ממנו בתורת דורון הוה חזקה וה"ג בפי' ר"ח וקבלם מיד הוה חזקה מיד בלא וי"ו וכן הוא בספרים של קלף והוא דומה למ"ש בפי' ראשון מיד הוה חזקה גם מוכח דט"ס הוא מדכתב ושלח למערער ותו א"א לקבלם מידו וק"ל:
ב סָעִיף ב ואם טען ואמר לפירות הורדתיו כו' שם אמר רב וביד ואי טעין ואמר לפירות הורדתיו נאמן וה"מ בתוך ג' אבל לאחר ג' לא דהו"ל למחויי ביה עכ"ל הגמרא וכן הוא ל' רבינו אלא שהוסיף על תיבת נאמן הנאמר בגמרא וכתב ולא הוה חזקה עד אחר ג"ש ולפי מש"ר בתחילה לא הוה צריך למכתב אח"כ שנית וה"מ כו' אלא שהעתיק ל' הגמרא גם י"ל דחזר וכתב כדי דל"ת דוקא כי סייעו בתחילה בלקיטת הפירות דהוא מודה דהיא של המחזיק בזה הוא דמהני אח"כ חזקת ג"ש לבטל טענת לפירות הורדתיו אבל כשלא סייעו מתחילה הו"א דמהני ליה טענה זו אפי' לאחר ג' אע"ג דלא מהני ליה מחאה דעבד בתר ג' דשאני מחאה אחר ג' דאיכא בה ריעותא מה שהניחו לאכול פירות משדה שלו בחנם משא"כ בזה שדרך כל אדם להוריד לפירות קמ"ל וק"ל:
ג סָעִיף ד ואם סייעו ע"י טעות כו' עד שטעה שלא היה מכיר י"מ שר"ל ששמעון טעה כו' ול"נ דמדכתב רבי' אח"כ אפי' סייעו שמעון משמע דע"כ לא מיירי משמעון (גם בש"ע מוכח דלא אשמעון קאי) לכ"נ עיקר דאראובן קאי וטעות ראובן מהניא לשמעון וכמ"ש שם בגמרא דף מ' ז"ל רב ענן שקיל בידקא בארעא (שטף מים נכנס בשדה ונטל את המחיצות ולא מקומו) אזיל הדר גודא בארעא דחבריה (אזיל ועשה כותל חדש בינו ובין שכינו והעמידו בשדה חבירו) אתא לקמיה דרב נחמן א"ל זיל הדר כו' א"ל והא אחיל דאתא וסייע בהגודא בהדיה אמר ליה מחילה בטעות הוא את גופך אי הוה ידעת לא עבדת כי היכי דאת לא ידעת הוא נמי לא הוה ידע ע"כ הרי לפניך דכשראובן טעה אמרינן ודאי גם שמעון טעה וזש"ר כיון שהיה הסיוע של שמעון בטעות דאע"ג דלא ידעינן שודאי היה הסיוע בטעות מ"מ חשבינן לודאי טעה כיון שראינו שטעה נפשו ג"כ ראובן ובפרט דאיכא נמי חזקה דאין אדם מוחל בקרקע שלו אבל אם ידוע בודאי ששמעון לא טעה אז ודאי קא מחיל וכמו שמסיק רבי' לכתוב כן בשם הר"י ודוק: אפי' אם סייעו שמעון כצ"ל וכ"ה בס"א:
ד סָעִיף ה לגבי כותל הוה שפיר חזקה והטעם דהתם גבי החלונות אמרינן דמימר אמר היום או למחר כשארצה אסתום החלון שהרי לא גזל השתא מידי משא"כ הכא בכותל שאין אדם מסייעו לחבירו לגזול את שלו אפי' שעה אחת ולא שייך לומר היום ולמחר אסתור הכותל:
א סָעִיף א יביא עדים שהמערער סייעו ללקט כו'. ז"ל הגמרא פח"ה דף ל"ה ע"ב א"ר אחא אי דלי ליה איהו גופא צנא דפירי לאלתר הוה חזקה. ופי' רשב"ם אי דלי כו' פי' אם יש עדים שהגביה המערער צנא דפירי מקרקע זו על כתיפיו של זה המחזיק מאחר שסייע לו להוליך הפירות לביתו שוב אין יכול לטעון ולומר לא מכרתיה לו שלא היה לו לסייעו בלקיחת הפירות אלא הוה ליה למחות ומדסייע לו הפסיד. ור"ח פירש אי איכא סהדי דיהיב ליה הלוקח למריה ארעא צנא דפירי דורון להוליכו נתברר שאכילת הפירות של לוקח ומדידיה יהיב ליה למוכר ואין נראה בעיני עכ"ל רשב"ם. והנה דוק ותשכח שבכל אחד מהב' פירושים שינה רבינו דבפי' הראשון שהביא דהוא בשיטת פירוש רשב"ם כ' שהמערער סייעו ללקוט את הפירות ורשב"ם כתב להגביה המערער צנא דפירי כו' גם כתב רבינו ללקוט הפירות והוליכם לביתו בוי"ו במקום ל' להוליכם שכתב הרשב"ם ויש בו דקדוק לקולא ולחומרא דלשון והוליכם משמע שהוליכם מעצמו אפ"ה הוה חזקה ומשמע נמי דלא הוה חזקה אא"כ אחר שהוליכם לביתו משא"כ כשכתב להוליכם. גם בפי' ר"ח שינה רבי' וכתב אם המחזיק שלח במקום יהיב שכתב רשב"ם בשם ר"ח וכן בש"ע כתב שלח) ובח"מ של קלף מצאתי כתוב ולהוליכן לביתו וידוע שגירסת להוליכן וגירסת ולהוליכן הכל אחד ונראה שרבי' אינו מפרש דלי צנא פירי כדפירש רשב"ם דפירש שהגביה לו הסל מהקרקע על כתיפו אלא שליקט הפירות מעל גבי הקרקע אחד אחד לתוך הסל וכדפירש הרמב"ם בס"פ י"א מה' טוען שכתב ז"ל הביא ראובן עדים שזה שמעון בעל השדה קבץ פירות שדה זו ונתנם לו כו'. ולא כתב שם לא והוליכן לביתו ולא ולהוליכן אלא שרבי' כ"כ לתוס' ביאור במקום מ"ש הרמב"ם ונתנם לו כו' מפני שיש לטעות במ"ש ונתנם לו לומר שהמערער נתנן להמחזיק בתורת מתנה וא"כ אין זה ראיה על החזקה לכך פירשו רבי' וכתב והוליכם לביתו ר"ל שהמחזיק מעצמו אחר שנתמלא הצנא הוליכם בלי נטילת רשות מהמערער ומזה נראה שהוא שלו ומש"ה מסיק רבי' וכתב מיד הוה חזקה ר"ל שא"צ ג"ש וגם ל"ד אחר שהוליכם ממש לביתו אלא מיד שנתגלה לפנינו שהמחזיק הולך בדרך הליכת ביתו והוא שותק. ורשב"ם פי' דלי ליה שהגביה לו על כתיפו (ואף שסיים גם רשב"ם בפירושו וכתב שלא היה לו לסייעו בלקיטת הפירות גם הגבהת הסל בכלל לקיטה הוא וסמך אמ"ש לפני זה) אז ודאי אף שלא התחיל כלל בהליכה להביאם לביתו מ"מ הגבהתו דהמערער על כתיפו דהמחזיק סתמא הוא להוליכו לביתו. וז"ש מאחר שסייעו לו להוליך הפירות לביתו ובע"כ צ"ל שלשון להוליכן לא להוליך דוקא קאמר דהא אין זה במשמעות ל' דלי ליה צנא דפירי כו'. ובזה נתיישב נמי במאי דשינה רבינו בפי' ר"ח וכתב ושלח במקום ויהיב ליה דכ"כ לתוס' ביאור משום דיהיב אינו מורה על הדורון דדילמא אדרבה המחזיק (דרך) [טרח] טירחא ושימש וקבץ הפירות ויהיב להמערער ומש"ה כתב ושלח ליה בדרך דורון ודרך כבוד וק"ל. והב"י הביא על דברי רבינו פי' רשב"ם וכבר הוכחתי דרבינו פי' כהרמב"ם וכמ"ש:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.