א כל המחובר לקרקע דינו כקרקע ונקנה בכסף ובשטר ובחזקה אפי' לא כיון לקנות הקרקע אלא החזיק בקרקע לקנות המחובר בה קנה וכן נמי אם מכר לו קרקע בכסף כדי לקנות המחובר בה קנה אע"פ שלא קנה הקרקע:
ב וכתב הרמב"ם דוקא שצריך לקרקע אבל אם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדות ליבצר דינם כמטלטלין לענין קנייה ואונאה ונראה דכמחובר דמי דהא לענין שבועה חשבינן להו רבנן כמחובר אע"פ שעומדות ליבצר:
א סָעִיף א כל המחובר לקרקע וכו' כתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות מכירה כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה בכסף או בשטר או בחזקה ורבינו מפרש דברי אפילו לא כיון וכו' וכן נמי אם מכר לו וכו' וכתב הרב המגיד דין החזקה נתברר פרק הספינה על מתניתין דהלוקח פשתן מחבירו ותלש כל שהוא קנה עכ"ל. וביאור הענין דתנן בהספינה (פד:) הלוקח פשתן מחבירו הרי זה לא קנה עד שימשכנו ויטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה ובגמרא (פז.) משום דתלש כל שהוא קנה אמר ר"ש הב"ע דא"ל לך יפה קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה ופיר"ש כלומר לך והחזק בקרקע לקנות פשתן המחובר דקרקע נקנה בחזקה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואתא מתני' לאשמועינן דחזקת קרקע מהניא לפשתן ואף על גב דלא זבון ליה ארעא ואשמועינן נמי חזקה קלה דבלקיטת הפשתן מקצתו יכול לקנות השאר המחובר וכגון דאמר לו המוכר לקוט מן הפשתן עצמו קצת ויתייפה הקרקע ויהיה נקי לחרישה וכ"כ התוס' לך יפה קרקע וכו' כלומר החזק בקרקע ע"י יפוי דהוה כעין נעל וגדר כל שהוא ותהא שאולה לך להיות בחצרך לענין זה שתקנה מה שעליה. וכתב בעל נמ"י כיון שלא קנה אלא מדין שכירות הקרקע יש לו להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה. אבל הרמב"ם בפ"ג מה"מ כתב דין הלוקח פשתן מחבירו והיה מחובר ותלש כל שהוא קנה דהוי כאילו צריך לקרקע וכתב שם ה"ה שקנה הקרקע בשכר היפוי וקנה הפשתן אגב הקרקע וכן כתב הרמב"ן שפי' הרי"ף בתשובה וכ"כ ר"י הלוי ז"ל ולפ"ז א"א ללמוד מדין הפשתן לנדון שלפנינו דההוא מדין אגב קנה ונדון שלנו אינו אלא מדין חזקת קרקע ותימה מה"ה שכתב שדין החזקה נתברר מדין הפשתן:
ב סָעִיף ב וכתב הרמב"ם דוקא שצריך לקרקע וכו' בפ"א מה"מ וכתב ה"ה דאמרינן פרק שבועת הדיינין (שבועות דף מג.) כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לענין שבועה ומה שאמרו שם דאפילו ענבים העומדים ליבצר הרי הן כקרקע פירשה הרב בשהן צריכין לקרקע אבל כשאינן צריכין הא אמרינן בפרק נערה שנתפתתה (כתובות נא.) כל העומד ליגדר כגדור דמי ואי כמי כל העומד ליתלש כתלוש דמי וא"נ דשבועה שאני וכן נראה דעתו פ"ב מהלכות שכירות ויש פירושים אחרים לחלק בין זו לזו עכ"ל ומתוך דברים אלו נתיישב מה שכתב רבינו ונראה דכמחובר דמי וכו':
א סָעִיף א כל המחובר לקרקע וכו'. הכי איתא להדיא בפרק הספינה דאהא דתנן הלוקח פשתן מחובר מחבירו ותלש כ"ש קנה פרכינן בגמרא משום דתלש כל שהוא קנה אמר רב ששת הב"ע דא"ל לך ויפה לך קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה כך היא גירסת רשב"ם והתוס' לך ויפה לך וכו' וגם פירשו דה"ק החזק בקרקע על ידי יפוי זה שתייפה הקרקע לצרכך שיהא נקי לחרישה דהשתא כשמתכוין לנקות הקרקע ולהחזיק בה כדי לקנות הקרקע הוה ליה כמו נעל וגדר ופרץ כל שהוא וחזקה זו מהניא לפשתן ואע"ג דלא זבין ליה ארעא מ"מ כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע כ"כ רשב"ם והתוס' פי' דא"ל דביפוי זה לצרכך כדי שיהא נקי לחרישה הו"ל חזקה לענין שתהא שאולה לך להיות כחצרך לענין זה שתקנה מה שעליה ונתבארו דברי רבי' שכתב כל המחובר לקרקע דינו כקרקע וכו' דכתב כלשון פירשב"ם וכ"כ הרמב"ם לשון זה וגם כתב אפי' לא כיון לקנות הקרקע וכו' דהיינו כדכתב רשב"ם ואע"ג דלא זבין ליה ארעא וכו' אבל האלפסי והרא"ש גורסים דא"ל לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה באגרך כך הוא כתוב באלפסי ישן מדוייק ובספרי הדפוס השמיטו מלת באגרך וכך פירושו דבשכר טרחך שאתה מייפה לי קרקע כל שהוא שיהא נקי לי לחרישה אנכי מקנה לך הקרקע שתהא שכורה לך וקני בה כל מה שעליה ונראה דלפי גירסא זו כתב נמ"י דכיון דלא קני אלא מדין שכירות יש לו להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן ויאמר לו שיהא מושכר לך ביפוי זה כדאמר בעלמא ומקומו מושכר לו ואם היה פיקח שוכר את מקומו עכ"ל מבואר מדבריו דלפירשב"ם ותוס' דאינו מטעם שכירות אין צריך להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן וכו' וכך הם דברי רבינו וקצת קשה דרבינו פתח בשלשתן בכסף בשטר בחזקה ואינו מפרש אלא חזקה וכסף וצ"ע למה לא כתב וכן נמי בשטר וכו':
ב סָעִיף ב וכתב הרמב"ם דוקא שצריך לקרקע וכו'. בפ"א דמכירה כתב כך: ומ"ש רבינו ונראה דכמחובר דמי וכו'. איכא לתמוה בדבריו דמשמע דר"ל דכיון דקא חשבי ליה רבנן כמחובר לענין שבועה דמודה מקצת ה"ה לענין קנייה ואונאה ואם כך כוונתו לא קשה כלום להרמב"ם דאיהו סבירא ליה דאף בשבועה דמודה מקצת לא קאמרי רבנן דהו"ל כמחובר אלא היכא דלא צריכין לקרקע כמבואר בפ"ה מטוען ורבינו עצמו בסימן צ"ה הביא דבריו אלה אי נמי סבירא ליה להרמב"ם דהלכה כר' מאיר וכמ"ש התוס' וסמ"ג על שם ר"ח וגם הרב המגיד הזכיר זה ואם נפרש דברי רבינו להשיב על הרמב"ם משבועת שומרים דכתב בפ"ב מה' שכירות דחשבינן ליה כמחובר אפילו אינן צריכים לקרקע וסבירא ליה דה"ה לענין קנייה ואונאה דמאי שנא הא ודאי ליתא שהרי רבינו עצמו כתב בסימן צ"ה על שם הר"י הלוי טעם נכון לחלק ביניהם ע"ש ועוד תימה דלמעלה בסימן קט"ו ס"י לגבי ב"ח מבואר מדברי רבינו דכשאינן צריכין לקרקע לאו כקרקע הן ודלא כהרמב"ם בפרק כ"א ממלוה דלגבי ב"ח אע"פ שאין צריך לקרקע דינן כקרקע וכאן לענין קנייה ואונאה דסובר הרמב"ם דבאינן צריכין לקרקע דינן כמטלטלין השיב עליו רבינו וס"ל דכקרקע הן וא"כ סברת הרמב"ם וסברת רבי' הפוכות בשתים ותו קשה דמלשון רבינו בכאן משמע דאין לחלק כלל אלא בכל דוכתא דיינינן להו כקרקע אפי' אין צריכין לקרקע ולעיל בסי' קט"ו ולקמן בסי' שנ"ד וסי' רנ"ו פסק דבפירות גמורים דאין צריכין לקרקע אין דינן כקרקע ובסי' ש"א גבי שבועת שומרין פסק איפכא דדינן כקרקע אפי' עומדין ליבצר וצריך עיון:
א סָעִיף א כל המחובר לקרקע דינו כקרקע ונקנה כו' שני הדינים הללו נלמדים כמ"ש בדרישה ומבואר שם מל' (דהל') [דר"ל] דע"י שקונה הקרקע בכסף ושטר וחזקה קונה עמו כל המחובר בקרקע דהרי הוא כמוהו ולזה נתכוין ג"כ רבינו אבל אינו ר"ל דהמחובר עצמו כשעושה בו קנין דכסף או שטר או חזקה נקנין ע"י אע"פ שאין מטלטלין נקנין בהן משום שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע מדמסיים וכתב אפי' לא כיון לקנות כו' ש"מ וגם לפני זה מדבר כשעושה חזקה בקרקע דאל"כ הול"ל אפי' החזיק בקרקע ולא כיון לקנות אלא לקנות המחובר בה כו'. והא דבאמת לא כ"ר דין דהמחובר עצמו נקנה בכסף בשטר ובחזקה משום דכשבא לעשות חזקה בדברים המחוברים לקרקע היה צריך לעשות חזקה בכל אחד וא' בפ"ע וכמ"ש בדרישה ל' הגמרא משא"כ דכשקונה הקרקע דבחזקה א' קונה את כולם וק"ל. אלא דלפ"ז ק"ק דלא הול"ל כל המחובר לקרקע דינו כקרקע אלא הול"ל הרי הוא טפל ובטל אצל קרקע ונקנה בקנייתה לכן אפשר לומר דמיירי משניהן כל חד לפי דונו וצ"ע ועד"ר דשם כתבתי ל' הגמרא ומקור הדין ושיש על הגמרא פי' אחר ע"ש:
ב סָעִיף ב וכתב הרמב"ם דוקא כו' פי' דוקא צריך לקרקע קרוי מחובר לקרקע ויש לו דין קרקע אבל עומדות ליבצר דינם כמטלטלים לענין קניה ולענין אונאה ומדסתם וכתב כאן ענבים העומדות ליבצר משמע דבכל שעומד ליבצר בשם א"צ לקרקע הוא וזה דלא כמ"ש המ"מ בשינויא קמא דפ"א דמכירה הבאתי לשונו בדרישה לעיל בסימן צ"ה דמחלק לדעת הרמב"ם בענבים העומדות ליבצר בין צריך לקרקע מעט או לא עי' שם וגם שם כתבתי דלכאורה אין דעת רבי' לחלק בהכי לדעת הרמב"ם ע"ש אבל במסקנא כתבתי דנראה מוכח מדברי הרמב"ם כשינויא דהמ"מ דמחלק בין צריך קצת לקרקע או לא ושי"ל דגם רבי' פי' דבריו הכי ע"ש ודוק ועמ"ש בסמ"ע שהארכתי בזה: דהא לענין שבועה חשבי להו רבנן כו' בפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מ"ב) ור"ל דהא רבנן חשבי להו כמחובר ופשיטא דהלכתא כוותייהו וכיון דבשבועה כן הוא נראה דה"ה הכא לענין קנין דכמחובר הוה ועבד"ר ובסי' צ"ה כתב רבי' עוד דר"ח פסק כר"א דאמר כל המחובר לקרקע כקרקע דמי ועמ"ש שם על הב"י ומ"ש שם נתבאר דרבי' לא ס"ל כוותיה במכתשת הקבועה שנמכרה במכירת הבית וכמש"ר נמי בסימן רי"ד סי"ז ומטעם דהוי תחלה תלוש ולבסוף נתחבר משא"כ במקום אחר ומטעם שכתבתי שם ומש"ה נמי לא הביאו כאן ע"ש ודוק:
א סָעִיף א כל המחובר לקרקע כו' ז"ל המשנה בב"ב דף פ"ד הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם הוא מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה ובגמרא כו' [עי' ב"ח שמביאו]. ופירש ר"ש ז"ל דאמר ליה כו' לך וחזק בקרקע לקנות פשתן המחובר ביה דקרקע נקנה בחזקה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואתא מתניתין לאשמועינן דחזקת קרקע מהניא לפשתן ואע"ג דלא זבין ליה ארעא ואשמועינן נמי דחזקה קילא דבלקיטת הפשתן מקצתו יכול לקנות הנשאר המחובר וכגון דא"ל המוכר לקוט מן הפשתן עצמו קצת ותייפה הקרקע ויהיה נקי לחרישה וכדאמר בח"ה האי מאן דזכי זכיא אדעתא דארעא קני וה"נ אם לקט מן הפשתן קצת ונתכוין לקנות הקרקע קני לה (דהוי תיקון דארעא וקונה בו כמו בנעל וגדר ופרץ) לקנות כל מה שעליה עכ"ל רשב"ם ונראה פשוט דמה שסיים רשב"ם בסוף דבריו וכתב ונתכוין לקנות הקרקע ר"ל שנתכוין להחזיק בקרקע ביפוי זה כדי לקנות על ידו מה שמחובר לה וכדמוכח ריש דבריו. ומ"ש ואשמועינן נמי דחזקה קילא כו' משום דקשיא ליה מ"ש פשתן דנקט מתניתין וכתב דלכי נקט מתני' פשתן לאשמועינן אגב דאפי' לא עשה בגוף הקרקע אלא חזקה קלה כגון תלישות מעט פשתן מועיל לקנות המחובר לקרקע אפילו אם המחובר ההוא ג"כ פשתן. ובזה דברי רבי' מבוארים דמהך סוגיא למד מ"ש כל המחובר כו' אפי' לא כיון לקנות כו' ומיירי במחובר לקרקע וצריך עדיין לקרקע וכדפי' רשב"ם וכמ"ש בפרישה ומה שהוסיף רבינו וכתב נקנה בכסף ובשטר ובחזקה זה פשוט שדין אחד לשלשתן בכל מקום. ועד"ז נוכל לפרש דברי הרמב"ם דבפ"א דמכירה דין י"ז כתב שם ז"ל. כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה או בכסף או בשטר או בחזקה כו' וכתב המ"מ עליו ז"ל ודין החזקה נתברר בפרק המוכר את הספינה על מתני' דהלוקח פשתן מחובר כו' (אלא שא"כ קיצר הרמב"ם דהול"ל אפי' לא כיון לקנות הקרקע כו' וכמש"ר כאן) והכ"מ תמה שם על דברי המ"מ וכתב עליו ז"ל ויש לתמוה דזהו על פי פי' רשב"ם דוקא אבל רבי' פירשו דמיירי באינו צריך לקרקע וכתב המ"מ עצמו בפ"ג דמכירה שקנה הקרקע בשכר היפוי וקנה הפשתן אגב הקרקע עכ"ל וא"כ אין דין הפשתן ענין לחזקה כלל עכ"ל הכ"מ שם וכן תמה בב"י כאן ולי לא קשה מזה מידי על המ"מ שהרי המ"מ עצמו סיים וכתב שם ז"ל דכן פירשו קצת מהמפרשים ולשון רבי' ז"ל כל' הגמרא עכ"ל הרי שגילה המ"מ שדברי הרמב"ם הן כל' הגמ' ונוכל לפרשם על ב' דרכים ומ"ש המ"מ בפי' הרמב"ם בפ"א דמכירה הוא ע"פ דרך פי' הרשב"ם ומ"ש בפרק ג' דמכירה בפי' הרמב"ם בע"א הוא ע"פ קצת מהמפרשים. אלא אי קשיא הא קשיא על סיום ל' המ"מ הנ"ל דכתב שם ל' הרמב"ם הוא כל' הגמרא ור"ל דנוכל לפרשם בע"א וכמ"ש וז"א דהרי הרמב"ם כתב שם בפ"ג פשתן כשהוא מחובר לקרקע ויבש שאינו צריך לקרקע וא"ל יפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה כיון שתלש כל שהוא קנה הכל מפני התנאי עכ"ל הנה מדכתב ויבש שאין צריך כו' גם מדכתב יפה לי כו' וגם המ"מ הביא ל' הגמרא וכתב יפה לי משמע שגירסת ספרים שלהם היה יפה לי וע"פ גירסא זו וע"פ מ"ש ויבש מוכח דס"ל דפי' הגמרא דקנה בקנין אגב קרקע ולא כגירסת רשב"ם דגרס יפה לך ופירש דמיירי בקנין חזקה וכנ"ל. וע"ק שהמ"מ אמ"ש שם בפ"א דמכירה דדין חזקה נתבאר בפרק הספינה על מתני' דהלוקח פשתן כו' סיים וכתב ז"ל ויתבאר בפרק שלישי עכ"ל והן שני הפכים בנושא א' דהרי בפ"ג פי' המשנה והגמרא בקנין אגב. וע"ק דשם בפ"א לפני זה כתב המ"מ ז"ל ויש פירושים אחרים לחלק בין זו לזו ומ"מ דין החזקה כו' דצ"ע טובא מה ענין זה לזה שהפירושים אחרים לא נאמרו אלא לענין הלכתא דכל העומד ליבצר אי כבצור דמי אי לא אבל אריש דבריו דכל המחובר לקרקע וצריך לקרקע ליכא מאן דפליג. וע"ק דסיים וכתב ומ"מ דין חזקה נתבאר בפרק המוכר את הספינה כו' ובריש הדיבור כתב שם דהוא פשוט ומייתי הגמרא דפרק שבועת הדיינים כו' ע"ש. וכדי ליישב כל זה נראה דצ"ל דמ"ש המ"מ ומ"מ דין חזקה כו' לא קאי אמ"ש הרמב"ם ברישא כל המחובר לקרקע כו' דעל זה כבר כתב שהוא פשוט אלא קאי אמ"ש הרמב"ם בסיפא ואם אינו צריך לקרקע כו' ה"ז כמטלטלין לקנין דר"ל שאינו נקנה בחזקה ועל זה כתב המ"מ לפני זה שהרמב"ם לטעמיה דס"ל גם בשאר דינים דכל העומד ליתלש כתלוש דמי וע"ז מסיק וכתב ואפי' להפירוש האחרים שמחלקים בין זו לזו מ"מ דין החזקה כלומר מ"מ מ"ש הרמב"ם כאן שכל העומד לבצור כבצור דמי לענין שאינו נקנה בחזקה הוא דין אמת ונתברר ממתניתין דפרק הספינה והוא ע"פ שיטת פירושו דהרמב"ם דפ"ג דמכירה הנ"ל שפירש ההיא דפשתן מטעם תלוש וקנה באגב קרקע וכמ"ש לעיל וזהו שסיים המ"מ וכתב ויבואר בפ"ג ואף שלשון דין חזקה אינו עולה יפה לפי פירושו זה דמ"מ דין קניינו הול"ל כיון דבאינו צריך לקרקע איירי ויש לו דין תלוש מ"מ ניחא לן לסבול דוחק הל' דתיבה אחת ולומר דכתב אגב שיטפא דאיירי מחזקה מלסבול כל הקושיות ודוק. ועיין בב"י שכתב על דברי רבי' שכתב כל המחובר כו' דברי הרמב"ם פ"א דמכירה ופירשב"ם הנ"ל ומסיק וכתב עליו וכן כתבו התוס' שכתבו ז"ל לך ויפה לך קרקע כו' כלומר החזק בקרקע על ידי יפוי דהוי כעין נעל וגדר כ"ש ותהא שאולה לך להיות כחצירך לענין זה שתקנה מה שעליה עכ"ל וכתב בעל נמ"י דכיון שלא קנה אלא מדין שכירות קרקע יש לו להזכיר בפי' מקום שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה עכ"ל (כמו שהביאו ב"י אבל חפשתי אחריו ולא מצאתי להאי נמ"י) אבל הרמב"ם בפ"ג דמכירה כתב כו' ע"ש משמע מלשון ב"י דסבירא ליה שדעת רשב"ם ותוספות הן שוין ותוס' ורמב"ם דפ"ג דמכירה מחולקים והוא מבואר שאינו אלא להיפך תוס' ורמב"ם דפ"ג דמכירה שוים בעיקרא דהאי דינא אלא שלדעת התוס' קני ארעא בחזקה דמעשה היפוי והפשתן באגב ולהרמב"ם וגם לנמ"י היפוי לא הוי בחזקה אלא בשכירות והפשתן באגב ולכן דייק וכתב יפה לי וכנ"ל. כלל העולה שהרמב"ם בפ"ג דמכירה והתוס' והנמ"י פירשו להמשנה והגמרא דהספינה דמיירי בפשתן תלוש וקנהו באגב וכן פירשה הרי"ף והר"י מיגא"ש ורשב"ם ורבינו פירשוהו דמיירי בפשתן מחובר וצריך לקרקע וקנהו מטעם חזקה עם הקרקע דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ודברי הרמב"ם דבפרק א' דמכירה אין להם הכרע ויכול להיות דלא איירי שם מסוגיא דהספינה זה מן הפשתן ודוק:
ב סָעִיף ב וכתב הרמב"ם דוקא שצריך כו' בפרק א' דמכירה באותה בבא שכל המחובר כו' הנ"ל סיים ז"ל ואם א"צ לקרקע כגון ענבים כו' ה"ז כמטלטלין כו' וביאור לשונו הוא דברישא אמר שכל המחובר לקרקע נקנה באחד משלשה קניינים כמו קרקע עצמה ואינו מוכח מדברי הרמב"ם אלו שר"ל שקונים הקרקע כדי לקנות מה שעליה וכדברי רבי' הנ"ל דקיצור דבריו משמע שהמחובר עליה אם נותנין בעדו כסף או כותבים שטר על המחובר ההוא או החזיק בעצמו קנה ועל זה כתב בסיפא שאם אין צריך לקרקע דינו כמטלטלין ואינו נקנה בחזקה אלא במשיכה כדין שאר מטלטלין ועכ"פ מדבריו נשמע ג"כ לשיטת רבינו דה"ה לענין קנין דברים מחובר ע"י חזקה או קנין כסף או שטר של קרקע נמי איכא האי חילוק לדעת הרמב"ם ולכן כתב רביני וכתב הרמב"ם דוקא שצריך כו' משמע כאילו כתב הרמב"ם כן על הני בבי שהזכיר רבינו לפני זה דהיינו כשבא לקנות הפשתן ע"י קנין הקרקע. ולא (כתב ב"י) [כב"י] שציין דברי רבינו כל המחובר לקרקע וכתב עליו ז"ל כתב הרמב"ם בפרק א' דמכירה כל המחובר לקרקע כו' ורבינו מפרש דבריו דאפי' לא כיון כו' וכן נמי אם מכר לו כו' עכ"ל ב"י. ונראה דהב"י כ"כ משום שראה שרבי' כתב אדבריו הנ"ל סוף דברי הרמב"ם דלשם דאם א"צ לקרקע סבר דודאי גם ריש דברי הרמב"ם מפרש רבי' כדבריו וזה אינו מוכרע כלל ודוק: כגון הענבים העומדות ליבצר דינם כמטלטלין לענין קנייה כו' בכ"מ דייק מדכתב לענין קנייה ואונאה דלענין שבועה מודה הרמב"ם דלאו כבצורות דמיין וכרבנן דר"מ דפרק שבועת הדיינים וא"כ קשה דבפ"ה דטוען כתב טעמא ענבים העומדות ליבצר כו' והודה במקצתו ה"ז נשבע עליהן כשאר מטלטלין והוא שאינם צריכים לקרקע שכל העומד ליבצר כבצור דמי כו' הרי לך שגם לשבועה ס"ל דכבצור דמי וכתב דצ"ל דשאני ליה להרמב"ם בין שבועת שומרין לשאר שבועה וס"ל דפלוגתא דר"מ ורבנן דוקא לענין שבועת שומרין ובההיא קיי"ל כרבנן דלאו כבצורות דמי אבל בכל שאר שבועות ושאר מילי כתלושין דמי ודין מטלטלין להן (וכ"כ ב"י לעיל סימן צ"ה) ומ"ש כאן לענין קנייה ואונאה ר"ל לאפוקי לענין שבועה דאיכא שבועה דחשבינן להו ביה כמקרקע והיינו שבועת שומרין ובפ"ה דטוען מיירי משאר שבועות והכי דייק נמי לישנא דפ"ב דשכירות שכתב הרי הן כקרקע בדין השומרין משמע דוקא בשומרין (ונראה שגם מ"ש המ"מ בפ"א דמכירה ז"ל וא"נ דשבועה שאני כו' ר"ל שבועת שומרין דאלת"ה תקשה ליה ההיא דפ"ה דטוען) כל זה כתב הכ"מ שם ועמ"ש עוד שם ונראה לכאורה דכן הוא דעת רבי' מדכתב ונראה דכמחובר דמי דהא לענין שבועה כו' ומה ראיה היא זו הא גם בשבועה פליג הרמב"ם דלא ס"ל כרבנן וכמ"ש הוא בעצמו בשמו לעיל סי' צ"ה אלא לאו ש"מ דפשיט ליה לרבי' שגם הרמב"ם מחלק בין שבועת שומרים לשאר שבועה וכנ"ל ומש"ה כתב רבי' ונראה כו' דהא כו' ולא כתב ולא נהירא דהא לענין שבועה כו' בל' סתירה משום דגם רבי' ידע שיש לחלק ולומר דרבנן דוקא בשבועת שומרים מיירי אלא דמסתבר ליה יותר שאין לחלק. אך קשה דלעיל בסי' צ"ה הביא רבי' בתחלה דברי הרמב"ם ודברי הרא"ש ואח"כ הביא דעת ר"י מיגא"ש שחילק בין שומרים לשאר מילי משמע דס"ל לרבינו שהרמב"ם פסק לעולם העומדות ליבצר כבצורות דמיין וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ל' דהא דכתב רבי' כאן ואפשר ליישב שמפני שהרמב"ם סתם דבריו בפ"ה דטוען ולא ידע רבי' טעמו אי משום דס"ל כר"מ ואי משום דחילק בין ענין לענין לכן סתם שם רבי' מתחלה והביא מתחלה דברי הרמב"ם שבשבועות דמודה מקצת לאו כמחובר דמיין ודעת הרא"ש ור"ח דאינו נשבע ומשום דפסקו כרבנן ואח"כ כתב דהר"י הלוי חילק ויכול להיות שגם הרמב"ם ס"ל כוותיה ועכ"פ כתב שפיר כאן לשון דהא כיון שר"י הלוי רבו חולק כן. א"נ יש לפרש דמ"ש רבי' דהא לענין שבועה חשבי להו רבנן כו' לאו כהוכחה וראיה לדבריו (בי') או לסתירה על דברי הרמב"ם אלא דינא דנפשיה קאמר ובא לאשמועינן שלא לחלק בין קנייה לשבועה וכקצת דעות דס"ל הכי וכמבואר לעיל סי' צ"ה דהא בשבועה ס"ל לרבנן דהוה כמחובר ופשיטא דהלכתא כוותייהו דרבנן ולא כהרמב"ם שפסק [כר"מ] שהוא יחיד ומשום דכאן לא איירי בדין שבועה [קיצר] וסמך אמ"ש בסי' צ"ה וכתב ראיה לנפשו כיון דמצינו לרבנן שס"ל דלענין שבועה דינו כמחובר ה"ה נאמר כן לענין קנייה ואונאה. ועמ"ש לעיל בסי' צ"ה סעיף ה' טוב טעם לביאור דברי הרמב"ם ורבי' למ"ש שם וכאן:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.