א הלכות קנין עבד עבד כנעני דינו כקרקע ונקנה בכסף ושטר וחזקה וחליפין:
ב ונקנה ג"כ במשיכה כגון שתקפו והביאו אליו אבל אם קראו ובא אליו או שאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח והלך אליו לא קנאו אא"כ הוא קטן אז הוא נקנה בקריאה שקורא לו והוא בא אליו:
ג וכיצד הוא חזקת העבד שישתמש בו כדרך שמשתמשין בעבדים כגון שיתיר לו מנעל או ינעילהו או יוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו או הלבישו סכו גרדו או שהגביה את רבו קנאו:
ד ובהגביה רבו אותו כתב הרמב"ם ז"ל שג"כ קנאו בהגבהה ואיני יודע למה שדברי יחיד הן דר"ש קאמר לה אבל לרבנן לא קנאו בהגבהה:
ה וכתב א"א הרא"ש ז"ל דוקא במלאכה של שימוש גופו אבל במלאכה אחרת כגון שתפר לו את בגדיו או עשה לו אחת מהמלאכות לא קנאו:
ו וצריך שתהיה החזקה בפני רבו או אפילו שלא בפניו אם יאמר לו לך חזק וקני:
א סָעִיף א עבד כנעני דינו כקרקע וכו' משנה בפ"ק דקידושין (כב:) עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ובגמרא (שם עד סוף הסימן) תנא אף בחליפין וכבר נתבאר מסימן ק"צ עד סימן זה היאך דרכים הללו קונים בקרקע וכך הם קונים בעבדים:
ב סָעִיף ב ונקנה גם כן במשיכה שם אמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה כיצד קראו ובא אצלו לא קנאו תקפו ובא אצלו קנאו והתניא כיצד במשיכה קורא לה והיא באה אמרינן בהמה אדעתא דמרא אזלא עבד אדעתא דנפשיה אזיל אמר רב אשי עבד קטן כבהמה דמי. ופי' רש"י אדעתא דמרא אזלא. ע"ד הקונה אותה לפי שאין לה דעת: אדעתא דנפשיה. מדעת עצמו: קטן. דלית ליה דעתא: כבהמה דמי. ואם קראו לשם קנייה ובא אצלו קנאו: ומ"ש רבינו או שאמר לו רבו הראשון וכו' כן כתב הרמב"ם בפרק שני מהלכות מכירה והטעם משום דכיון דהוי טעמא משום דאדעתא דנפשיה אזיל לא שנא לן בין קראו ובא אליו לאמר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח:
ג סָעִיף ג וכיצד הוא חזקת העבד וכו' גם זה שם ת"ר כיצד בחזקה התיר לו מנעלו או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גרדו הלבישו הנעילו הגביהו קנאו אמר רבי שמעון לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום מאי קאמר אמר רב אשי הגביהו הוא לרבו קנאו הגביה רבו לו לא קנאו אר"ש לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום והרמב"ם בפ"ב מהלכות מכירה כתב וכן אם הגביה הרב את העבד קנה וכתב הרב המגיד בהשגות א"א נראה מדבריו דלא גריס בהא פלוגתא אלא ה"ג הגביה הוא לרבו קנאו הגביהו רבו אמר ר"ש לא תהא חזקה גדולה מהגבהה והכי גריס ליה הרב ז"ל ע"כ ומיהו בהלכות שלנו במחלוקת שנויה ואף על פי כן כתב הרשב"א וקיימא לן כר"ש דהא נקנה אף במשיכה כדאמר שמואל ורב אשי הכי נמי אמר וכ"ש בהגבהה עכ"ל וגם הר"ן כתב כדברי הרשב"א:
ד סָעִיף ה וכתב א"א ז"ל דוקא במלאכה של שימוש וכו' גם זה שם וכבר כתבתי בסימן קצ"ב שכדברי הרא"ש כתב הר"ן בשם הרמב"ן וה"ה בפ"א מהל' מכירה בשם הראב"ד והרשב"א ובפ"ב מהל' מכירה כתב שלדעת הרמב"ם שאכילת פירות קונה בקרקע ה"ה לעבד כלומר שאם תפר לו בגד או עשה לו אחת מהמלאכות האלו קנאו ומדברי בעל העיטור שכתבתי בסימן הנזכר נראה שסובר כדברי הרמב"ם (א):
ה סָעִיף ו וצריך שתהיה החזקה בפני רבו וכו' כן כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מכירה וכתב ה"ה זה פשוט שהוקש לקרקע והרי דינו כיוצא בו:
א סָעִיף א עבד כנעני וכו'. משנה וגמ' פ"ק דקידושין:
ב סָעִיף ד ומ"ש ואיני יודע למה שדברי יחיד הן וכו'. כבר כתב הרב המגיד ע"ש הרשב"א דקיי"ל כר"ש בהא דהא עבד נקנה אף במשיכה כדאמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה ורב אשי נמי הכי ס"ל ולרבנן דסבירי להו כשהגביה רבו את העבד לא קנאו דסבירי להו דעבד לא נקנה לרבו אלא כשעשה העבד עבדות ושירות לרבו אבל כשהגביה רבו אותו לא קנאו א"כ כ"ש כשמשכו רבו לעבד אצלו דלא קנאו כיון דאפילו בהגבהה דעדיפא ממשיכה לא קנאו כ"ש במשיכה וא"כ בעל כרחך צ"ל דשמואל ורב אשי דאמרי עבד כנעני נקנה במשיכה כר"ש סבירי להו דהגביהו רבו לו קנאו וס"ל לשמואל ורב אשי דלר"ש משיכה נמי קונה שמעינן מסוגיא זו דהאמוראים הוה קים להו דהכא הלכה כר"ש לגבי רבנן ועוד כתב דבאלפסי משמע דלא גריס הכא פלוגתא אלא ה"ג הגביה הוא לרבו קנאו הגביה רבו לו אר"ש לא תהא חזקה גדולה מהגבהה:
א סָעִיף א עבד כנעני כו' בקידושין דף נ"ב וילפינן לה מדכתיב "והתנחלתם אותם לבניכם לשדה אחוזה הקישן הכתוב לאחוזה ועיין לעיל ר"ס שס"ג דכתבתי בשם רשב"ם דה"מ לענין מילי דאורייתא אבל במילי דרבנן דומים למטלטלי:
ב סָעִיף ב אבל אם קראו ובא כו' והטעם דעבד אדעתיה דנפשיה אזיל אבל עבד קטן דינו כבהמה דאדעתא דמריה אזיל לפי שאין לו דעת: או שאמר לו כו' כ"כ הרמב"ם פ"ב דמכירה. כתב הב"י הטעם משום דכיון דטעמא דאדעתא דנפשיה אזיל לא שנא בין קראו לו ובא אליו לאומר לו רבו הראשון לך אצל הלוקח ונראה דבעבד קטן דמהני ביה קריאת הלוקח כדמסיק ה"ה דמהני נמי בשרבו הראשון א"ל לך אצל הלוקח דהו"ל כמסרו לידו:
ג סָעִיף ג וכיצד הוא כו' עד הפשיטו הלבישו כו' לכאורה משמע מל' רבינו דעיקר החזקה היא התרת והנעלת מנעלו והולכת אחריו כלים למרחץ שבאם הפשיטו או הלבישו קאמר דמהני בו ג"כ החזקה ונראה דה"ט משום דבהני צד העבודה ניכר בהן טפי אבל בי"ד סימן רס"ז ערבינהו וכתבינהו אהדדי ע"ש. בגי' הגמרא איתא נמי הרחיצו וכ"כ בי"ד סי' רס"ז:
ד סָעִיף ד ובהגביה רבו כו' עד"ר:
ה סָעִיף ה וכתב א"א ז"ל שם פ' הנ"ל כ"כ: דוקא במלאכה של שימוש כו' כבר ביארתיו לעיל סימן קצ"ב ע"ש בדרישה בסוף הסימן מ"ש הב"י בשם הרא"ש דצריכין לחלק אליביה בין מלאכה אחרת דעביד ובין אכילת פירות דקונה בה קרקע ואני כתבתי שם עליו דל"נ דגם להדא"ש לא מצי לקנות הקרקע באכילת פירות ע"ש:
ו סָעִיף ו וצריך שתהיה החזקה בפני רבו כו' פי' רבו המוכר ופשוט הוא כיון שהוקשה לקרקע הרי דינו כיוצא בו המ"מ:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.